תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
חכמה, שהעולם עומד עליה
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

חכמה, שהעולם עומד עליה

[חכמה דעלמא קיימא עלה]

.40 בראשית, פירושו בחכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך הסודות הסתומים העליונים, באורות הבינה. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה, שמהם יוצא הכול. ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, ו"ק דז"א, להביאם לתוך הים הגדול, למלכות. כלומר, ברא שית (6), הרמוז באותיות בראשית. כי שישה קצוות נבראו מכאן. ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, א"א.

ביאור הדברים. יש ב' חכמות באצילות:

א. חכמה קדומה, חכמה דא"א, הנקראת חו"ס,

ב. החכמה דל"ב (32) נתיבות. שהיא הבינה, העולה לראש דא"א, ונעשית שם חכמה, כדי להשפיע לז"א.

ובראשית, פירושו בחכמה. כי ראשית הוא שם החכמה, אבל לא החכמה הקדומה דא"א, אלא חכמה, שהעולם עומד עליה, חכמה דל"ב נתיבות, שהעולם, זו"ן, עומד עליה, שמקבל ממנה ומתקיים בה. משא"כ החכמה דא"א עצמו, אין ז"א יכול לקבל ממנה כלום, ולא נברא העולם על ידה. וע"כ כתוב, בראשית ברא, הכוונה היא על החכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, החוזרת להיות חכמה, ע"י עלייתה לראש א"א.

בעת שהזו"ן, העולם, מקבלים מהחכמה דל"ב נתיבות, הם עולים לאו"א עילאין. ואו"א נקראים סודות הסתומים העליונים. ע"כ נאמר, חכמה, שהעולם, ז"א, עומד עליה, להיכנס בתוך סודות הסתומים העליונים. עומד, פירושו, השגת מוחין. שע"י המוחין, שמקבל מהחכמה, זו"ן מתקיימים, ועולים על ידה לסודות סתומים עליונים, שהם או"א, ומלבישים אותם, כלומר שנעשים כמוהם. כי תחתון העולה לעליון, נעשה כמוהו.

וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, ו"ק דבינה עליונה. כלומר, ברא שית (6). כי בראשית אותיות בר"א שי"ת. ושישה קצוות, ו"ק. בחכמה זו נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שהכול נאצלים ויוצאים מהם. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

כי חכמה זו, היא בינה שיצאה מראש דא"א, כי אבא הוציא אמא לחוץ אודות הבנים, ואבא עצמו מיתקן כעין זכר ונוקבא. שחכמה דא"א ואבא דאצילות נתקנו בעצמם כעין זכר ונוקבא, ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה. ונמצא, שבינה עצמה יצאה מראש דא"א ומאבא, ונעשתה לגוף דא"א חסר ראש. כי בעומדה בגוף דא"א, אינה יכולה לקבל מג"ר דא"א, ונעשתה לו"ק חסרת ג"ר.

הרי שהבינה נחקקה ונעשתה שישה קצוות בלי ראש. וכאן נחקקו שישה קצוות גדולים עליונים, שמהם יוצא הכול. כי בחכמה דל"ב נתיבות, שהיא בינה, נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר, מפאת יציאתה מראש דא"א. ואח"כ ע"י מ"ן מתחתונים, חוזרת לראש דא"א, ומקבלת ג"ר דחכמה מא"א. והיא משפיעה לזו"ן, שהם משפיעים השפע לכל העולמות.

הרי שמשישה קצוות אלו, שנחקקו בבינה, יוצאים כל העולמות. ונקראים ו"ק גדולים עליונים, משום שהם מבינה, על דרך האותיות דבינה, הנקראות אותיות גדולות.

ומהם נעשו שישה מקורות ונחלים, להביאם לתוך הים הגדול, המלכות. כי החקיקה של שישה קצוות, בעת היות הבינה מחוץ לראש דא"א, נקראות שישה מקורות, להיותן רק מקורות למוחין דז"א. ואח"כ, בעת חזרתה לראש דא"א, הן נעשות למוחין דג"ר, הנקראים נחלים לז"א. ואז הם נעשים לשישה נחלים, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה, על כן ירים ראש. ואז ז"א משפיע אותם לים הגדול, לנוקבא שלו.

ומהם, מו"ק, משישה קצוות גדולים עליונים של בינה, נעשו שישה מקורות, ו"ק דז"א דקטנות. ונחלים הם המוחין דז"א. להביאם, פירושו, להשפיע, לתוך הים הגדול, לנוקבא. וזה שו"ק דקטנות דבינה נקרא מקורות למוחין, הוא משום, שלא יצאה הבינה מחוץ לבחינת ו"ק דקטנות, אלא כדי להיעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן. ולולא יצאה הבינה לחוץ, לא היו ראויים לשום מוחין.

ונאמר, שברא שית. ברא, מורה על ו"ק בלי ראש. כי המילה ברא, פירושו, סתימה. ולפיכך, ב' עניינים מרומזים כאן במילה בראשית:

א. על חכמה, כי ראשית מורה חכמה,

ב. ברא שית, להורות כי מחכמה נבראו ונחקקו שישה קצוות בלי ראש, שהם המקורות למוחין לזו"ן. שהם נקראים עולם, והם שבעה ימי בראשית.

ומי ברא אותם? אותו שלא נזכר, אותו הסתום שאינו ידוע, שהוא א"א. כיוון שהמילה, ברא, היא בבראשית עצמו, א"כ מיהו שברא זה? על זה נאמר, שהוא אותו הסתום, שאינו ידוע, חו"ס דא"א. כי הוא הוציא הבינה מהראש שלו ועשה אותה לו"ק, שברא שישה קצוות גדולים עליונים אלו, הנרמזים בבראשית.