ויחבקהו וייפול על צוואריו

121. וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו, וייפול על צוואריו ויישקהו, ויבכו. יש בדברי תורה סודות עליונים, השונים זה מזה, והכול הוא אחד.

122. והרשעים כים נִגְרש, כי הַשְׁקֵט לא יוכל. זהו עשיו, שכל מעשיו הם ברשעות ובחטא. וכשבא ליעקב, לא היו מעשיו בשלמות. וייפול על צווארָו, צוואר אחד, כי חסרה י', ירושלים, שהיא הצוואר של כל העולם.

וייפול על צווארָו. ולא על צוואריו, עם י', משום שפעמיים נחרב ביהמ"ק. פעם אחת מבבל, ואחת מזרעו של עשיו. ונמצא, שהפיל עשיו את עצמו על ירושלים והחריב אותה רק פעם אחת. וע"כ כתוב, וייפול על צווארו. אחד, בלי י', שמשמעותו, שהחריב אותה רק פעם אחת.

123. ויישקהו, מנוקד מלמעלה על האותיות, שזה מרמז, שלא נישק אותו ברצון. כמ"ש, ונַעְתָרות נשיקות שונא, זהו בלעם. כשבירך את ישראל, כי לא בירך אותם ברצון הלב. אף כאן, נעתרות נשיקות שונא, זהו עשיו.

124. כתוב, קוּמה ה' הושיעני אלקיי, כי הכית את כל אויביי לחי שיני רשעים שיברת. אל תקרא שיברת, אלא שִׁרבַּבְת, שכתוב על עשיו, שהשתרבבו שיניו, שחשב לנשוך אותו.

125. וע"כ, ויבכו. כמה היה ליבו ורצונו של עשיו להרע ליעקב, כי אפילו באותה שעה שנישק אותו, חשב, לכשיארכו הימים, יעשה לו רע ויִצוֹר אותו. וע"כ, ויבכו. זה היה בוכה, שלא חשב שיינצל ממנו. וזה היה בוכה, בשביל שאביו היה חי, ואינו יכול להרוג אותו.

126. ודאי הוא שנחלש כעסו של עשיו בשעה שראה את יעקב, משום שהסכים עימו הממונה של עשיו, כלומר, שהשלים עימו והסכים על הברכות. וע"כ לא יכול עשיו למשול בכעסו, כי כל הדברים שבעוה"ז תלויים למעלה. וכשמסתכמים למעלה תחילה, מסתכמים ג"כ למטה. וכן אין ממשלה למטה, עד שניתנה הממשלה מלמעלה. וכן הכול תלוי זה בזה. שכל הנעשה בעוה"ז, תלוי במה שנעשה מלמעלה.