רוח סערה

336. והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת. הרוח שבא לשבור לפני נבוכדנצר הרשע, שהוא ראש של ארבע מלכויות, נקרא רוח סערה, משום שהוא מסעיר הכול.

337. וזה הסוד שהקב"ה גילה לאליהו. כמ"ש, ורוח גדולה וחזק מפרֵק הרים ומשַׁבר סלעים לפני ה', לא בָרוח ה'. לא ברוח ה', ודאי. וזהו רוח סערה. ואחר הרוח רעש, לא בָרעש ה'. וזהו ענן גדול שכאן. שהענן ההוא היה מרעיש והולך, שהוא גדול. ואחר הרעש אש, לא באש ה', ודאי, וזהו אש מתלקחת שכאן.

338. וכל אלו, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, הם קליפות הסובבות את המוח, זו לִפְנים מזו וזו לפנים מזו. ואש מתלקחת היא שאוחזת בתוכה אותו נוגַה, כמ"ש, ונוגה לו סביב. נוגה הוא לִפנים מהכול, וזה הוא שנאחז במוח.

339. כאן הוא עניין ארבע מלכויות, הסובבות הכול. רוח סערה, מלכות בבל. ענן גדול, מלכות מָדָיי. אש מתלקחת, מלכות אֱדום. נוגה לו סביב, מלכות יוון, ונוגה סובב אותם, ולא שנוגה הוא בהם.

משום שאין בכל המלכויות, שתהיה קרובה לדרך האמונה, כמו מלכות יוון. אף כאן בקליפות אלו, אין מי שתהיה קרובה למוח כקליפת נוגה. וזה, נוגה לו סביב, ולא נוגה בו. אלא שיוצא מתוך המוח, ומאיר סביב סביב.

340. ואלו ארבע מלכויות מתחלפות. כשאחת מהן שולטת על האחרות, נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקבל מנוגה זה, ובו היא שולטת, להיות קרובה אל המוח. כלומר, שאין מקומן קבוע, אלא אותה המלכות ששולטת נכנסת לבפנים בסמוך לנוגה, ומקבלת ממנו, והאחרות נדחות ממנה, וסובבות אותה.