על נהר כְּבָר

330. היׂה היָה דְבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכוהן, בארץ כַּשְׂדים על נהר כְּבָר, ותהי עליו שָׁם יד ה'. מכאן נשמע, שברשות הקב"ה גילה יחזקאל, וניתנה לו רשות עליונה, לגלות כל מה שגילה.

331. היה היה, פירושו, שקיום על קיום היה בקיום הנבואה. השם של הקב"ה שנמסר למשה, השם אהי"ה, הוא שם קדוש עליון, שם הבינה, והוא להגן על הגלות. ואם היה השם בשלמות, לא היו מתעכבים בגלות כלל. אבל משֵׁם אהי"ה זה, הסתלקה א' ונשאר היה. כי א' הוא אור החסד שהסתלק. ומשום שהסתלקה א', הוכפל היה, שנשאר, פעמיים, כדי להגן על ישראל, ושתיהן עניין אחד, הרומז על השם אהי"ה. כי בשם הזה ירדה השכינה לגלות, אלא בהסתלקות האור של אות א'.

332. והתגלתה נבואה זו ליחזקאל בארץ כשדים, בחיסרון אות א' מהשם הקדוש, להראות, שלא היה אלא על נהר כבר, על נהר שכבר היה בשם אהי"ה, שהוא א', ועתה הסתלקה מהשם הזה.

333. ומשום זה כתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהוא דין. בתחילה כתוב, דבר ה', ואח"כ, יד ה'. והכול אחד. אלא בתחילה לא היה בדין, שאינו מקומו, שתתגלה עליו השכינה, שאין הכתוב מדבר בגילוי השכינה.

והפסוק הזה, היה היה דבר ה', רוח הקודש אמר אותו, שהעיד על יחזקאל, שניתנה לו רשות, וברוח נבואה אמר מה שאמר. וכיוון שאינו מדבר מגילוי השכינה, כתוב, דבר ה'. ואח"כ כשמדבר מגילוי השכינה, כתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהוא לשון דין. עד כאן מדבר הכתוב בפעולה של הנבואה, מכאן והלאה, הוא ההתחלה של הסודות העליונים.

334. ואֵרֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון. מכאן ההתחלה לגילוי הסודות, ולא צריכים לגלות חוץ מלחכמי לב היודעים לדרוש בהם. כתוב, וארא, ולא כתוב, ואראה. אלא ה"ר, בינה, הסתלקה, ולא ראה במה שלא ניתנה לו רשות לראות, ולא לגלוֹת לאחֵר. ע"כ כתוב, וארא, חסר אות ה'.

335. והוא הסתכל רק למטה בעולם היצירה, באלו המראות הנגלות יותר, ושם כתוב, ואראה, עם אות ה'. אבל כאן, אע"פ שרומז על דברים עליונים, היה כמי שמסתכל מאחורי הכותל, משום זה הסתלקה ה' ממילה זו, ואראה.