החשמל

[רזא דחשמל]

341. ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. החשמל, חיות אש ממללות, זוהר המאיר, עולה ויורד, אש לוהט, עומד ואינו עומד, ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד. והעיניים והראוּת לא יוכלו לשלוט עליו. הנה הוא יש, והנה אין. הנה הוא במקום זה, והנה הוא במקום אחר. הנה הוא עולה, והנה הוא יורד. ובמראֶה זה הסתתר מה שהסתתר, ונגנז מה שנגנז.

342. וזה שנקרא חשמל. שהנביא צריך לראות לפנים ממנו, ולדעת ולהסתכל בצחות הלב. והעין סגורה יותר מהכול. והלוואי שיוכל לעמוד בו.

343. וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה, המלכות. אבל במראה המאירה, ז"א, לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה. שכל מפתחות הבית בידו. שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בִפנים, הרעיונות נבהלו, והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לִפנים מה שראו, בלחש.

344. החשמל בצבע אש לוהט מתנוצץ, עולה ויורד, נוצץ ולוהט. הנה מצד אחד יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה ולא היה, עומד ואינו עומד. וכעין זה יוצאת התנוצצות אחרת מצד זה, וזו מצד זה, וכך לד' צדדים. שכנגד ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.

345. זה מדבר לזה, וזה מדבר לזה, וכך כל ד' הצדדים, עד שנעשים אחד. אז נוצצים ניצוצות בהתנוצצות אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית. הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. חוזרות הניצוצות במראה חיות מדברות כמקודם לכן. הרעיונות מבוהלים בו, והלב לא ישקוט. וזהו החשמל.