נר"ן
430. יש מי שזכה בנשמה. ויש מי שזכה בהתעוררות רוח. ויש מי שלא זכה אלא בנפש. מי שלא זכה אלא בנפש, ואינו עולה יותר, לזכות לרוח ולנשמה, הרי מתדבק בצד הטמא, וכשהוא ישן, אלו צדדים רעים באים ומתדבקים בו, ומודיעים לו בחלום מִדברי העולם, מהם שקרים ומהם אמת.
ולפעמים צוחקים לו ומראים לו דברי שקר, ומצערים אותו בחלומו. וע"כ האומות עכו"ם, מהם שרואים בחלומם דברי אמת, משום הצד ההוא שהתדבקו בו, שמודיע להם, וכולם דברים שיבואו בזמן קרוב.
431. באלו המינים הרעים יש ג' מדרגות.
מדרגה עליונה: אלו התלויים באוויר, שהם שומעים מה שנגזר למעלה, אבל הם אינם באים לעוה"ז.
מדרגה אמצעית: מעליונים ומתחתונים, שומעים דברים מהעליונים, התלויים באוויר, ומודיעים הדברים לאדם בחלום, מהם שקרים ומהם אמת. ודברי אמת הם מה שיהיו לזמן קרוב.
המדרגה התחתונה: אלו המצחקים עם בני אדם, ומצערים אותם בחלום, משום שכולם מחוצפים ככלבים.
432. ואותה מדרגה של אלו התלויים באוויר, יותר עליונים, הנה אותו שלא זכה אלא בנפש, והנפש ההיא רוצה להיתקן לקבל רוח. ומטרם שזכה ברוח, הנה בלילה בעת השינה, יוצא מה שיוצא מאותה הנפש, ומתפשט בעולם.
כלומר שלא כל הנפש יוצאת מהאדם בשעת שנתו, אלא חלק ממנה, כי נשאר ממנה קִיסְטָא דחַיּוּתָא, ורוצה ואינה רוצה לעלות למעלה בין המלאכים, עד שהיא פוגשת בקליפות שבאוויר, והן מודיעות לה דברים שיבואו בזמן קרוב, ושיבואו בזמן יותר רחוק. ובמדרגה ההיא של התלויים באוויר, הולך ומתקשר בחלומו, עד שקונה רוח.
433. כיוון שקנה רוח, הרוח ההוא יוצא ומשבר הרים וסלעים, שהם הכוחות החיצוניים, והוא עולה ומתפשט ונכנס בין המלאכים העליונים הקדושים, כי הרוח נמשך מעולם היצירה, ששָׁם המלאכים, ושם יודע מה שיודע, ולומד מהם דברים, וחוזר למקומו. אז, זהו קשר של האדם בקדושה, עד שזוכה בנשמה וקונה אותה.
434. כיוון שקונה נשמה, היא עולה למעלה בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הנשמה, ושומרי הפתחים אינם מעכבים אותה, והולכת ומתפשטת ועולה יותר למעלה, בין אלו הצדיקים הצרורים בצרור החיים, המלכות דאצילות, ושם רואה עונג המלך, ונהנית מזיו העליון.
435. וכשמתעוררת האיילה הקדושה, המלכות, ברוח צפון, בחצות לילה, היא יורדת, ואותו צדיק שקנה נשמה, קם ומתגבר, כאריה הגיבור, בתורה, עד שהאיר הבוקר, ואז הולך עם אותה איילה קדושה להיראות לפני המלך, לקבל ממנו חוט אחד של חסד, חוט של אברהם, אור החסד.
436. וכשבא אותו צדיק עם האיילה, המלכות, אז מתעטר עימה לפני המלך, ודוד אומר, למנצח על איילת השחר, שהיא כנ"י, מלכות. איילת השחר היא שיר של כנ"י. שאומרים בגלות, אלי אלי למה עזבתני.
437. אשריהם בעלי נשמה, בעלי תורה, אנשי עבודה של המלך הקדוש. אוי לאותם הרשעים שלא זכו להתדבק באדונם ולא זכו בתורה. שכל מי שלא זכה בתורה, אינו זוכה לא ברוח ולא בנשמה. והדבקוּת שלו היא בצד של המינים הרעים. ואין לו חלק במלך הקדוש, אין לו חלק בקדושה. אוי לו כשייצא מעוה"ז, כי נודע שהוא אצל אלו המינים הרעים, בעלי החוצפה הקשה ככלב, שליחים של אש הגיהינום, שאינם מרחמים עליו.
438. מה בין ישראל לעמים עכו"ם? אע"פ שאדם מישראל לא זכה אלא בנפש, מדרגה עליונה עומדת עליו, כי אם הוא רוצה לקנות רוח, ואם הוא רוצה לקנות נשמה, קונה וזוכה בה. אבל עמים עכו"ם אינם קונים לעולם יותר מהנפש שלהם הטמאה. אלא אם נימול, שקונה נפש מקדושה.
439. אדם מישראל העומד במדרגה תחתונה דנפש, אם אינו רוצה לזכות יותר, עונשו גדול. אוי לאותו רשע, השוכח מצוות התורה, שאינו עוסק בתורה, ושוכח את אדונו. עליו כתוב, ייתָמוּ חטאים מן הארץ.
440. יש בני אדם שמתדבקים בצד של הטומאה, משום הנפש, שלא זכו יותר ממנה. וכשעבר עליהם רוח הטומאה, שורה עליהם ומתדבקים בו. אז החטא שחטא האדם הזה, הוא מצד אותו רוח הטומאה, וקורבנו הוא עז, בהמה הבאה מאותו הצד, לכפר על חטאתו.
441. כתוב, לא תָלין נִבלָתו על העץ, ולא תטמא את אדמתך. משום שהארץ היא קודש. רוח הטומאה לא ימצא מקום בארץ הקדושה, לשרות עליו. א"כ, כיוון שרוח הטומאה שורה בעז ובא מצידה, למה מקריבים אותה לצד הקדוש?
442. כתוב, כי ה' אלקיך אש אוֹכְלה הוא. יש אש אוכלת אש, אש של הקב"ה אוכלת אש של הס"א. יש מלאכים האומרים שירה לפני הקב"ה, וכשמסיימים השירה, הם מתבטלים בניצוץ אש אוכלת, השורפת אותם. ולמטה הכין הקב"ה אש של המזבח, אש המלכות, מהדינים שלה, והאש הזו אוכלת ומכלה כל הצד הטמא, ומתבטל הצד ההוא באותה שלהבת האש, ולא נשאר ממנו כלום בעולם.
ואדם המקריב את קורבנו עומד עליו, ובאותו הריח, העולה מהקורבן, עובר ממנו הצד של רוח הטומאה ששורה עליו, ומתכפר. ומשום זה הכול מתבטל ויִכלה, ואין מי שיעמוד לפני האש של המזבח.