נפש כי תמעול מַעַל
422. נפש כי תמעול מַעל. נפש ודאי, ולא הנשמה והרוח, שהם אינם חוטאים, אלא שמסתלקים מטרם החטא. כתוב, והייתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך. וכתוב, ואת נפש אויביך יקַלעֶנָה בתוך כף הקלע. הרי ששכר ועונש מגיעים בעיקר לנפש.
423. אשריהם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, כמ"ש, והתקדִשתם והייתם קדושים.
אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנ"י, שהנשמה היא תולדה מזו"ן. ואז יורש הכול. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.
424. כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. מהחלק ההוא ירש דוד המלך ונקשר בקשר העליון, וירש המלכות. ומשום זה, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. הנפש נקשרת ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה. שע"כ נקראים צרור החיים. אשרי חלקו, מי שיורש ירושה עליונה זו.
425. אוי לאלו הרשעים, שנפשותיהם אינן זוכות בעוה"ז, כש"כ בעוה"ב. עליהם כתוב, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו. ונטמאות בצד הטמא. וכרוז קורא ואומר, נפש כי תמעול מעל בה', מקדש ה' טימא, הנפש שלו. ואין לומר מקדש ה' ממש, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. ואיך יטמא אותה. והם מזיקי העולם, נפשות הרשעים, משום שמתדבקים בס"א ונטמאות.
426. נפש, כשמתעטרת כנ"י, מלכות, מתעטרת במלך הקדוש, ז"א, ונקראת המלכות צרור החיים, משום שבה נקשר הכול.
הנפש נקשרת בה מלמטה וז"א מלמעלה. כשנוסעת השכינה, מלכות, היא נוסעת עם האבות, חג"ת דז"א. כמ"ש, וייסע מלאך האלקים ההולך, שהם ג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, המורים על ג' קווים חג"ת דז"א, שהשכינה מקבלת מהם ונוסעת עימהם. וע"כ נקראת השכינה צרור החיים, שג' קווים חג"ת צרורים בה.
427. הכול, ג' הקווים חג"ת והשכינה, נעשו עטרה אחת, כדי שיתעטרו יחד. והשם הקדוש, השם ע"ב, נראה בתוכם. בשעה ההיא נקרא ז"א, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. כי ג' קווים חג"ת, הם ג' צבעים, לבן אדום ירוק, הנראים בתפוח. והיו רואים אז ישראל על הים, זיו כבוד העליון נוסע לפניהם. וזה שכתוב, ויוציאךָ בפניו בכוחו הגדול ממצרים, אלו הם האבות, חג"ת, ג' קווים, וייסע ויבוא ויט. ומשום זה שֵׁם זה, מלכות, משבֵּר הרים ומשבר סלעים, ויש בו לטוב ולרע. אשרי חלקם של ישראל.
428. מצווה זו, המוֹעֵל בקודש, צריך להביא קרן וחוֹמֶש. כמ"ש, ואת חמישיתוֹ יוסֵף עליו. קרן היא ו' דהוי"ה, ז"א. חומש שלו היא האות ה', המלכות. כי חמש בחינות כח"ב תו"מ יש בז"א, והמלכות היא חמישית ממנו. וזהו קרן היובֵל, קרן שהוא ז"א, המקבל מיובל, בינה. קרן שהייתה במצחו של אותו פר, שהקריב אדה"ר, שקרן זו רומזת על ז"א, שע"י הקורבן הקריב המלכות לז"א. ולהקריב החומש אל הקרן, זהו עיקר כל הקורבנות.
הקרן, ז"א, קיימת לו לעוה"ב, בינה, כלומר שמקבל מבינה, והפירות שלו הם בעוה"ז, מלכות המקבלת מז"א. וזהו ה' ה'. ה"ר דהוי"ה, בינה, וה"ת דהוי"ה, מלכות. ו' ז"א, עומד ביניהם ומקבל מה"ר, הקרן הקיימת לו לעוה"ב, ומשפיע לה"ת, הפירות שבעוה"ז.
429. עֵז לקורבן. למה עֵז? השם שלה גרם, ללמוד משְׁמה, שהוא צד הרע. שעז מורה על דינים עזים וקשים. וא"כ למה מקריבים אותה לקורבן? אלא צריכים להקריב את זו, כי אם עבר עליו רוח הטומאה או עסק בה, קורבנו הוא העז הזו, כלומר באותו אופן שחטא.