382. ואז נחקק השם הקדוש באותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, והוא השם החקוק העליון של מ"ב (42) אותיות.
ז"א הוא אותיות, כי בו נקרשו האותיות, ובעיקרו הוא כ"ב אותיות. וכשמקבל מוחין מישסו"ת, שהוא ו"ק דאו"א, ששם מתגלה הארת החכמה, הוא בל"ב (32) נתיבות החכמה, שהם כ"ב אותיות דז"א וע"ס שמקבל מישסו"ת. וכשמקבל מוחין דג"ר מאו"א עילאין, אז מתווספות לו עוד ע"ס מאו"א, והוא בשם מ"ב אותיות, כ"ב אותיות של עצמו וע"ס דישסו"ת ועשר דאו"א.
ואז, כשהוא נתקן בשם מ"ב, נבחן שג"ר דמוחין בלבד הם בשם מ"ב, להיותם מאו"א. אבל ו"ק שמקבל מישסו"ת הם בשם ע"ב, בגילוי ל"ב נתיבות החכמה שבו. באופן שמטרם שמשיג השם מ"ב בראש, בג"ר, אין השם ע"ב מתגלה בו בו"ק.
383. וכיוון שהאותיות עומדות בתיקונן, בהארת השם מ"ב, ומתקיים העולם, כי בו נבראו שמיים וארץ, אז נתקנו האותיות בע"ב שמות, הנקראים יין, שהם ע' שמות, שנקרא בהם הקב"ה, והם יין, שמשפיעים הארת החכמה, הנקראת יין.
אין השם ע"ב יכול להאיר בו"ק דז"א, מטרם שהשם מ"ב מאיר בג"ר דז"א. וכיוון שהאותיות עומדות בתיקונן, כלומר, אחר שנתקן ז"א בשם מ"ב אותיות בג"ר שלו, אז נתקנו האותיות, ז"א, בשם ע"ב בו"ק שלו, שהם ג' קווים חג"ת. ומה שנאמר ע' שמות ולא ע"ב שמות, הוא כי השם ע"ב מילים הוא ע' סנהדרין וב' עדים, וע"כ נחשב רק ע' שמות, שהם הסנהדרין.
384. השמות האלו יוצאים מג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט.