380. בסוד וסתר הא"ב, שהם כ"ב אותיות, יש עשר אותיות עליונות: א"ב, ג"ד, ה"ו, ז"ח, ט"י. וי"ב אותיות אחרות, המתהפכות להרבה אופנים, ומתגלגלות באותיות, ולעולם אינן משתנות. כי יין של תורה מתפרשׁ מכאן, לא שיוצאים מהאותיות האלו, אלא מהסתר שלהן.
כ"ב האותיות מתחלקות לרת"ס, שהם בינה ז"א ומלכות. מא' עד י' בינה. מי' עד ק' ז"א. מק' עד ת' מלכות. וכל מדרגה נבנית מג' כלים אלו, בינה ז"א ומלכות.
כאן מדובר מכ"ב אותיות שבז"א. יש עשר אותיות עליונות, מא' עד י', שהן בינה דז"א, הראש שלו. ושם שולט השם מ"ב (42) המכוסה מחכמה. וי"ב אותיות אחרות, המתהפכות להרבה אופנים, הן תוך וסוף דז"א, הכלים ז"א ומלכות דז"א, שמתהפכות לכמה גוונים, לבן אדום ירוק, משום שבהן מתגלה השם ע"ב, הממשיך חכמה.
והגוונים מתגלגלים להאיר באותיות. כי בעשר אותיות ראשונות, ראש דז"א, אין הארת החכמה, כי שם מאיר השם מ"ב, המכוסה מחכמה. וע"כ אין שם גוון. ורק בתוך וסוף דז"א, שהם ז"א ומלכות דז"א, שולט השם ע"ב, הממשיך חכמה. וע"כ שם מאירים הגוונים, שהם הארת החכמה.
ואע"פ שהאותיות מתגלגלות על ג' הגוונים לבן אדום ירוק, עכ"ז אינן משתנות מהגוון הלבן שבהן, חסד, מטעם שבז"א שולט החסד, ושאר הגוונים בטלים אליו.
יינה של תורה יוצא מי"ב אותיות אלו, שהיא הארת החכמה, גוון אדום. אבל לא שיוצאים מהאותיות האלו, אלא מהסתר שלהן. מתוך שז"א ממעט ומסתיר ג"ר דחכמה דשמאל, שע"י זה מייחד אותו עם הימין, מתגלה מזה הארת ו"ק דחכמה, נמצא שגילוי החכמה נמשך מהסתר ג"ר דחכמה. ולפיכך, אע"פ שז"א נמצא תמיד בשליטת החסד, הוא יכול להמשיך חכמה בשביל המלכות.
381. משום שכל האותיות יוצאות מהנקודה העליונה, חכמה עילאה, או"א עילאין, המכוסה וסתומה, כי או"א תמיד בחסדים מכוסים, ואינם מקבלים חכמה, אלא בשביל ישסו"ת. והיא סוד וכלל של התורה, כי או"א הם מקור וכלל של ז"א, הנקרא תורה. אבל האותיות לא היו רשומות בנקודה העליונה, משום שאין שם גילוי חכמה, עד שנכנסו אל היכל נסתר, ישסו"ת, ומשם יצאו האותיות.
והיו לחות, ואח"כ התקרשו. לחוֹת, פירושו, שכל אחת נכנסת בגבול חברתה, כדרך דבר לח, שהגבול שלו אינו מוצק.
בישסו"ת יצאו ב' הקווים ימין ושמאל של האותיות, והייתה ביניהן מחלוקת, שכל אחת רצתה להיכנס בגבול חברתה, כדברים לחים. עד שז"א עלה למ"ן, ומיעט ג"ר דשמאל עם המסך דחיריק, ונעשה קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, וקיים הארת שניהם, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל מלמטה למעלה. אז נעשה גבולן של האותיות חזק ומוצק. כלומר, שבישסו"ת היו לחות, וע"י ז"א נקרשו.