עֶדְיָם מהר חורב
112. כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. שגרמו מוות עליהם מאותו זמן והלאה. ושלט בהם הנחש הרע, שכבר הסירו אותו מהם בתחילה. ישראל ראויים לזה. אבל יהושוע שלא חטא בעגל, האם הוסר ממנו אותו כלי זין העליון, כלומר העדי שקיבל עימהם בהר סיני, או לא?
113. אם לא הוסר ממנו העדי, למה מת כשאר בני האדם? הרי בסיבת העדי השיגו חירות ממלאך המוות? ואם הוסר ממנו העדי, למה הוסר ממנו? והרי לא חטא, שהיה עם משה, בשעה שחטאו ישראל? ואם לא קיבל אותו העטרה, העדי, בהר סיני, כמו שקיבלו ישראל, למה?
114. כי צדיק ה' צדקות אָהֵב ישר יֶחזו פָנֵימוֹ. כי צדיק ה', שהוא צדיק ושמו צדיק. ומשום זה צדקות אהב, את המלכות ששמה צדקה. והוא ישר, כמ"ש, צדיק וישר. וע"כ יחזו פנימו, כל בני העולם, ויתקנו דרכם ללכת בדרך הישר כראוי.
115. כשהקב"ה דן העולם, אינו דן אותו אלא לפי רוב בני אדם. כשחטא אדם בעץ שאכל ממנו, גרם לאילן, המלכות, שישׁרה בו המוות לכל העולם. וגרם פגם להפריד אישה מבעלה, מלכות מז"א. ועמד החטא הזה בלבנה, המלכות, עד שעמדו ישראל על הר סיני.
כיוון שעמדו ישראל על הר סיני, עבר הפגם ההוא של הלבנה, מפגם הפירוד והמיתה שמכוח עצה"ד, ועמדה להאיר תמיד בלי הפסק. כיוון שחטאו ישראל בעגל, חזרה הלבנה ונפגמה כבתחילה, ושלט הנחש הרע, ונאחז בה, ומשך אותה אליו, ונפגמה.
116. וכשידע משה שחטאו ישראל ועברו מהם אלו העדי הקדושים, ידע ודאי, שהנחש נאחז בלבנה למשוך אותה אליו, ונפגמה. כי בעת שהנחש רוצה לינוק מהמלכות, מסתלק ממנה האור, כדי שלא יהיה לו ממה לינוק. אז הוציא אותה לחוץ מהמחנה. וכיוון שהיא עומדת להיפגם, אע"פ שיהושוע עמד בעטרת העדי שלו, כיוון שפגם שורה במלכות, וחזרה לפגם שהיה בה בחטאו של אדם, ע"כ אין אדם יכול להתקיים.
חוץ ממשה, שהיה שולט על המלכות, שהיה בעלה של המטרוניתא. ומותו היה בצד אחר, ע"פ ה'. וע"כ לא הייתה למלכות רשות לקיים את יהושוע תמיד, שלא ימות, ולא לאדם אחר. וע"כ קרא לה אוהל מועד, כי שורה בה זמן קצוב, של חיים לכל העולם.
117. יש ימין למעלה ולמטה, יש שמאל למעלה ולמטה. ימין למעלה בקדושה העליונה. ימין למטה בס"א. שמאל למעלה בקדושה העליונה, לעורר אהבה, שתתקשר הלבנה, המלכות, במקום קדוש למעלה, בז"א, כדי שתאיר.
118. יש שמאל למטה, המפריד את האהבה העליונה ומפריד את המלכות מלהאיר ע"י השמש ומלהתקרב אליו. וזהו הצד של הנחש הרע. כי כשהשמאל הזה של מטה מתעורר, אז מושך אצלו הלבנה, ומפריד אותה מלמעלה, מז"א, ואורה נחשך, ומתדבקת בנחש, ואז שואבת מוות למטה, לכל אלו שהתדבקו בנחש, והתרחקו מעה"ח.
וע"כ גרם מוות לכל העולם ע"י החטא של עצה"ד. וזהו שנטמא המקדש, המלכות. עד זמן מסוים שהלבנה מיתקנת וחוזרת להאיר. וזהו שנקראת אוהל מועד.
119. וע"כ יהושוע לא מת, אלא בעצה של הנחש הזה, שקרב ופגם המשכן, המלכות, כמקודם לכן. וכמ"ש, יהושוע בן נון נער. שאע"פ שהוא נער למטה, מט"ט שנקרא נער, המקבל אור מהמלכות, לא יָמישׁ מתוך האוהל, שהוא דומה לאוהל, המלכות.
וכמו שנפגם האוהל, כך נפגם יהושוע, אע"פ שהיה לו העדי הקדוש מהר סיני. כי כיוון שנפגמה הלבנה, כך הוא ודאי שלא ניצל לבדו ממנה, מאותו הפגם ממש.
120. אשריהם הצדיקים היודעים סודות התורה ומתדבקים בתורה, ומקיימים הפסוק שכתוב, והגית בו יומם ולילה. ובגללה יזכו לחיי עוה"ב. כמ"ש, כי הוא חייך ואורך ימיך.