העגל

59. וירא העם כי בושש משה. מיהם העם? הם הערב רב. ומיהם הערב רב? האם לוֹדים וכושים וכַפתוֹרים ותוֹגַרְמים היו, שקוראים להם ערב רב? והלוא מצרים היו, וממצרים נסעו. ואילו היו ערב של עמים רבים, היה צריך לומר כך, ערב רב עלו איתם, לודים כושים וכדומה, לפי הערב שלהם.

60. אלא שכתוב, ערב רב עלה איתם. ואינו מפרש שמות העמים, כי עם אחד ולשון אחד היו. אבל כל המכשפים של מצרים וכל החרטומים שלהם היו, שכתוב בהם, ויעשו גם הם חרטומי מצרים. שרצו לקום כנגד הנפלאות של הקב"ה, ולהראות שגם הם יכולים לעשות כמוהו.

כיוון שראו הניסים והנפלאות שעשה משה במצרים, חזרו אל משה. אמר הקב"ה למשה, לא תקבל אותם. אמר משה, ריבון העולם, כיוון שראו הגבורות שלך, הם רוצים להתגייר. יראו גבורתך בכל יום, ויידעו שאין אלקים זולתך. וקיבל אותם משה.

61. למה קרא להם ערב רב? אלא, כל המכשפים של מצרים היו. ובראשם, יוֹנוֹס ויִמְבְּרוּס. ובשעות היום, אחר שש שעות, היו עושים תמיד כשפיהם. וכל אלו מכשפים העליונים היו מסתכלים משעה שנוטה השמש לערוב, בשש שעות וחצי, ועשו כשפיהם, עד התחלת תשע שעות וחצי, כלומר ערב גדול, שאז זמן מנחה גדולה. כל אלו המכשפים הקטנים היו עושים כשפיהם מתשע שעות וחצי עד חצות לילה.

62. העליונים שבהם, שהיו מסתכלים משעה שנטה השמש, הוא, כי אז מתחילים 995 מדרגות לשוטט על הרי חושך, ורוחם היה משוטט על כל אלו המכשפים בכשפיהם. ואלו היו יכולים לעשות כל מה שרוצים, עד שכל המצרים שמו ביטחונם באלו. וקראו להם ערב רב, משום שיש ערב קטן, שהוא מתשע שעות וחצי ולמטה. וב' ערבים הם, וע"כ כתוב, וגם ערב רב עלה איתם.

63. והחכמה של הערב רב הייתה גדולה. והם הסתכלו בשעות היום, והסתכלו במדרגת משה, וראו, כי בכל הצדדים בְּשֵׁשׁ משה: בשש השעות הראשונות של היום, שהם לא היו יכולים לשלוט בהם, בשש מדרגות עליונות, שמשה היה אוחז בהם. ובכל הצדדים בשש היה, שהיה כלול מו"ק חג"ת נה"י. ובאלו שש עטרות של שש שעות היום, חג"ת נה"י, היה עתיד לרדת מן ההר, כמ"ש, כי בּׂשש משה לרדת מן ההר.

64. מיד, וייקהל העם על אהרון. כדי להיכלל בצד ימין, כי השמאל יוצא מהימין, אלא שהם רצו ממנו שמאל ולא ימין. אלא כדי שיתכלל בימין, במקום מוצאו, נקהלו על אהרון, שהוא ימין, חסד. ויאמרו אליו, קום, עשה לנו אלוהים.

65. כל זמן שהיה משה במצרים, לא הזכיר את השם אלקים, אלא שם הוי"ה. וע"כ פרעה אמר, לא ידעתי את הוי"ה. משום שלא יהיה כוח לס"א, שלא יתחזק בעולם, כי הס"א נקראת ג"כ אלוהים אחרים.

עתה רצו הערב רב כוח השמאל, שנקרא אלוהים, כמ"ש, קום עשה לנו אלוהים. לנו, אמר הערב רב, אנו צריכים לדבר זה, לחזק את הצד שלנו, שהיה נדחה עד עתה, משום שמשה לא הזכיר את השם אלוהים.

66. אשר ילכו לפנינו. כך אמרו, ראינו שאתם ישראל, כל טוב וכל כבוד העולם יש לכם, ואנו נדחים לחוץ. כי לכם כמ"ש, והוי"ה הולך לפניהם יומם. אף אנו רוצים כן, אלוהים, אשר ילכו לפנינו, כמו שלפניכם הולך הוי"ה. כי יש רשות לצד שלנו ללכת ג"כ לפנינו, אם נזמין לו מעשה העגל.

67. כל ענני כבוד שהלכו במדבר, לא היו חוֹפים, אלא על ישראל בלבד. וענן הכבוד ההוא, שכתוב, וה' הולך לפניהם יומם, הלך לפניהם. וערב רב וכל הבהמות צאן ובקר, היו הולכים מחוץ למחנה באחרונה. כל 40 שנה שהלכו ישראל במדבר, שום לכלוך וטינוף לא היה מהעננים ופנימה. וע"כ צאן ובקר, שהיו אוכלי עשב, היו בחוץ, וכל אלו שהיו שומרים אותם.

68. א"כ, הערב רב לא היו אוכלים מן המן? ודאי, אלא מה שנתנו להם ישראל, היה כמי שנותן לעבדו. והיו אוכלים מתמצית, מה שנשאר מאחורי הרֵחיים, הפסולת. והפסוק מכריז, ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. בני ישראל ולא אחר. ויראו בני ישראל, ויאמרו, מן הוא. ולא שאר הערב רב, צאן ובקר שהיו ביניהם.

69. עד עתה היו נכנעים הערב רב, ועתה קמו וביקשו מעשה לחזק את הס"א. אמרו, או נהיה כולנו עם אחד, ונהיה בכלל ישראל עימכם. או יהיה לנו מי שילך לפנינו, כמו שאלקיכם הולך לפניכם. אמר אהרון, שלא ישתתפו אלו בעם הקדוש, שלא יהיה כולם כלל אחד. ולא יתערבו עַם הקדוש בעם הזה בכלל אחד. אלא טוב הוא להפרידם מעַם הקדוש, עד שיבוא משה.

70. ואהרון התכוון לטוב. אלא היו רבים מישראל, שהשתתפו עם הערב רב בלב. ומשום זה כשבא משה, היה צריך לברור וללבן את העם הקדוש מאותו החטא, והשקה אותם שיקוי, עד שנבררו כולם ולא הייתה בהם פסולת כלל.

71. אמר להם אהרון, פָּרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם. האם לא היה להם זהב אחר, חוץ מנזמי הזהב? אלא אמר אהרון, בעוד שיהיה להם ריב עם בניהם ונשיהם, יתעכבו, ובתוך כך יבוא משה.

ולומדים, קשים גֵרים לישראל כספחת בבשר החי. כש"כ אלו ערב רב, שלא היו גֵרים כראוי. מה הם עשו? ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם. כמה אלפים ורבבות נזמים היו שם מנזמיהם של הערב רב.

72. כתוב, וייקח מיָדם ויָצַר אותו בחֶרֶט. אהרון לא נשמר מאלו שני חכמים, שהיו בראשיהם של הערב רב. אחד מהם היה מלפניו, והאחר היה עושה כשפיו. כיוון ששניהם התייעצו יחד, לקחו הזהב ההוא, שני שלישים ביד האחד ושליש ביד האחר, כי כך צריך להיות במין ההוא של הכישוף.

73. בכה רבי שמעון, אמר, איזה חסיד הקדוש אהרון, משיח האל הקדוש, בחסידותך נפלו כמה מעם הקדוש, ואתה לא היית יודע להישמר. מה עבדו? כשהגיעו שש שעות והיום היה במאזניים, בצהריים שהשמש באמצע הרקיע ואינו נוטה לא למזרח ולא למערב, כמו הלשון שבמאזניים, לקחו הזהב שפרקו מאוזניהם, משום שמי שרוצה לעשות כישוף, אין עֵינו צריך לחוס על ממון.

והם אמרו, השעה עומדת לנו, אם אנו בעצמנו לא נעכב, אין השעה לחוס על זהב. מיד, ויתפרקו כל העם. ויתפרקו, הוא כמ"ש, מְפָרק הרים וּמְשַׁבּר סלעים, כי חיבלו ושָׁבְרו אוזניהם.

74. והגישוֹ אדוניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורָצַע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם. תירָצַע האוזן ששמעה על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים. והוא פרק מעצמו עול מלכות שמיים, ומכר עצמו לאחר. ואֵלו הפושעים, הרשעים, האנשים הרעים, בחשקם לחזור לסורם, לא ביקשו מנשיהם ומבניהם, אלא חיבלו באוזניהם.

הם פגמו באוזן ששמע על הר סיני, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, שזה גרוע ממוכר עצמו לעבד. והתפרקו מעול שמיים שציווה אותם משה, ושברו אוזניהם, וגילו, שאין להם חלק בשם הקדוש ובעם הקדוש.

75. מה עשו? חילקו זהב ההוא בין יוֹנוֹס ויִמְבְּרוּס. אחד לקח שני שלישים, ואחד לקח שליש. קמו כנגד השמש בשש שעות של היום, עשו כשפיהם וכישפו בלהטיהם בכשפים שבפֶּה.

כיוון שהגיעה תחילת שעה שבע, הרימו שניהם ידיהם על ידיו של אהרון, כמ"ש, וייקח מידם. שניים היו ולא יותר, יונוס וימברוס. כיוון שקיבל מידם, יצא קול ואמר, יד ליד לא יִינָקֶה רע. כמ"ש, כי ברע הוא. וכתוב, ויאמר אהרון, אתה ידעת את העם כי ברע הוא. כי הביא רע לעולם.

הידיים הם ג"ר הנמשך מלמעלה למטה. כיוון שלקח מידיהם, יכלו לתת כוח למשיכת החכמה מלמעלה למטה, שהוא תבנית שור של הס"א. ואילו לקח מן הארץ, שהיא ו"ק, מלמטה למעלה, לא נמשך משם כלום לס"א.

76. אלו הרשעים החוטאים המכשפים היו בניו של בלעם הרשע, בני בניו של לבן הרשע. ראו שכוס של ברכה, המלכות, הוא בימין ומן הימין, מחסד, מתחזק תמיד. אמרו, אם יהיה בצד של ס"א ראש של ימין, אהרון, יהיה העוצמה והכוח שלנו כראוי.

כי הס"א נמשכת משמאל, שרוצים להמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה. וכל חולשתם שאין להם הארת החסדים, כי בשמאל אין חסדים. לכן רצו כאן להמשיך הארת החסדים ע"י ששיתפו עימהם את אהרון, חסד.

77. כיוון שהגיעו שבע שעות של היום, נתנו מיד לאהרון. אם היה אומר להם, שימו תחילה הזהב על הארץ, ואני אקח מעל הארץ, לא היו יכולים לפעול בכשפיהם כלום. אבל לקח מידם.

והפסוק מתרעם ואמר, וייקח מידם. רְאו מה עשה אהרון, איש נביא, איש חכם, לא ידע להישמר. שאילו לקח מעל הארץ, כל הכשפים שבעולם לא היו יכולים להצליח. אבל הצליחו במעשה הזה, כי כמ"ש, וייקח מידם, ולא מארץ.

78. אין הפירוש כמו שחושבים בני אדם, שעשה ציורים במחוגה או בדבר אחר, אלא הפסוק בא להוכיח דבר, אשר אהרון לא ידע להישמר, כי אם כשלקח הזהב מידם היה משליך אותו לארץ. ואע"פ שייקח אותו אח"כ מן הארץ, לא היה מצליח המעשה הרע הזה. אבל בכל הייתה עזרה רעה, שלקח הזהב והסתיר אותו מהעין.

ויצר אותו בחרט, שצרר אותו בסדין. רעה אחר רעה. אחת, במה שלקח מידם. שנייה, שלא השליך אותו לארץ אחר שלקח מידם. ושלישית, במה שצרר אותו בחרט והעלים אותו מהעין. ויצר אותו בחרט, ששם כל הזהב בכיס אחד, ונשמר מראייה של העין. אז עלה הכול והיה למעשה.

79. בספרו של חנוך נמצא, שבן יחיד ייוולד לראש הלבן, אהרון, שנולד מצד החסד, ששורשו נקרא ראש הלבן. וכשיבואו אלו שהם מבשר חמורים, הערב רב, שכתוב עליהם, בשר חמורים בשרם, יטעו אותו בלהכניס מרגליות לתוך פעמוני זהב, בלא דעת שלו, ויצייר צורה בציור החרט, בחרט אֱנוש. זהו העט של אנוש הרשע, שהטעה את בני האדם.

ב' בחינות למלכות: אחוריים ופנים. באחוריים היא כולה שמאל בלי ימין כלל, חכמה בלי חסדים. בפנים היא כולה ימין בלי שמאל, חסדים בלי חכמה. ולפיכך מתרחק הס"א מקדושה, כי הס"א שמאל, וע"כ מפנים של המלכות לא יוכלו לינוק. כי שם אין שמאל כלל. ומאחוריים של המלכות אינם יכולים לינוק, כי שם חושך ואין אור כלל, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה.

ולפיכך הערב רב, שהם מכשפים מצריים, מרדו בקדושה, ונקהלו על אהרון, שמצד ימין, חסד. ואמרו לו, עשה לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו. אלוהים שֵם השמאל, שמקומו באחוריים של המלכות. וביקשו ממנו שיתקן אותם להיות בבחינת פנים, שיהיו להם חסדים. כמ"ש, שילכו לפנינו, בפנים, ואז יוכלו לינוק ממנו גם הם.

כמו שהוי"ה הוא אל המלכות דחסדים בבחינת פנים, כמ"ש, והוי"ה הולך לפניהם, כן יהיה לשמאל בבחינת פנים. ואז יוכלו לקבל ממנו גם הם. שיש גם רשות לס"א שלנו ללכת לפנינו, בפנים, אם נזמין לו מעשה העגל. כמ"ש, כי המירו את כבודם, המלכות, שהייתה בפנים, חסדים. והמירו בעגל, קו שמאל, ועזבו התיקון דפנים של הנוקבא.

וכשיבואו אלו שהם מבשר חמורים, הערב רב, יטעו אותו בלהכניס מרגליות בתוך פעמוני זהב. מרגליות הן המסך דמלכות המאיר בקו ימין, המאיר, הנקרא מרגלית. ופעמוני זהב הם השמאל. וכיוון שמדובר בס"א, מכנה אותם פעמונים, שיש להם תוכן ריק כמו פעמונים. והערב רב הטעו את אהרון, להכניס מרגליות אלו המאירים בחסדים לתוך פעמונים, שהם השמאל החשוכים. ויאירו, ואז יוכלו לינוק מן השמאל.

ובזה מובן מה שנאמר קודם, שהממונה מופקד על זהב ועל מרגליות אדומות, כי הממונה הוא מן הקדושה, וע"כ כלול מימין ומשמאל, וע"כ הוא מופקד על זהב שהוא משמאל ועל מרגליות אדומות שהם מימין. וע"כ הנגררים אחר הס"א, עובדים לו ומקריבים קורבנות, למצוא המקומות שמרגליות וזהב נמצאים ביחד, שיוכלו לינוק מצד שמאל.

80. אֱנוש בעת שהטעה העולם לעבוד עבודה זרה עם העט שלו, היה רושם רשימות של כל הצורות והעבודות הזרות עם העט ההוא. וע"כ כתוב, בחֶרט, שמורה בחרט ההוא הנודע לעשות כך. וזהו בירורו של הדבר.

81. ב' הפירושים של המילה חרט שבספר חנוך ובזוהר היו שם. כי ודאי השליך הזהב בכיס, והסתיר אותו מהעין, כמו שאומרים המכשפים. וכך צריך להיות במיני כשפים אלו, שכך הוא מעשה המכשפים האלו, שדבר הצריך להתגלות אח"כ, צריך מקודם להסתר ולכיסוי. שיתכסה תחילה מהעין, ואח"כ ייצא האומן לאומנותו לגלות אותו. והדבר שצריך אח"כ לכיסוי, צריך בתחילה להיות בגילוי.

כי זה לעומת זה עשה האלקים. וכל מה שיש במדרגות הקדושה, יש כנגדו בס"א. וכל ההפרש, שהס"א אוחזת רק ב' הקווים ימין ושמאל, אבל קו אמצעי אין להם. אמנם הם דבוקים רק בקו שמאל. אבל אי אפשר להמשיך קו שמאל, אם לא המשיך מקודם קו ימין. כי אותו המסך העולה ועושה ו"ק בלי ראש במדרגה, כשהוא בקו ימין, יורד ומוציא ג"ר במדרגה כשהוא בקו שמאל.

וע"כ הם מוכרחים להמשיך תחילה קו הימין, כדי לגלות שוב הג"ר בקו שמאל. והמסך הזה שמעלים אל המדרגה כדי למעט אותה מג"ר, שהיא בקו ימין, הוא נקרא עט או קולמוס. כי בדומה לעט סופר, שמודד ומגלה צורת האותיות לכאן ולכאן ע"י העט, כך המסך שמעלים בקו ימין למעט המדרגה, בו תלויה כל הצורה של גדלות המדרגה היוצאת בקו שמאל.

כל הצורות של השמאל, הנוהגות בעבודה זרה, תלויות ויוצאות מהקולמוס, המסך הגורם את הקטנות והמיעוט בקו השמאל, כמ"ש, ויצר אותו בחרט. כלומר, שהעלה החרט, הקולמוס והמסך, וצר אותו תחילה במיעוט והעלם דקו ימין, ואח"כ נמשכה הגדלות דשמאל הס"א, המכונה עגל או שור.

ואינם יכולים לגלות קו השמאל ולינוק ממנו, מטרם שממשיכים תחילה את קו הימין, ע"י העלאת המסך, הקולמוס, להעלים המדרגה. כי ב' הפירושים במילה חרט.

רבי שמעון פירש, ויצר אותו בחרט, שהשליך אותו בכיס, כדי להעלים אותו מהעין, כלומר להעלים אותו מג"ר, שנקרא עין, שהכוונה, שהמשיך לו תחילה ההעלם והקטנות, הנוהג בקו ימין. וממש כך הוא גם לדברי חנוך, שצר אותו בחרט אנוש, שהוא ג"כ העלאת המסך להעלים ולמעט המדרגה בקו ימין. שעל פיה מכוונת אח"כ הגדלות שבשמאל.

82. בצד הקדושה אלקים אמת, מלך על העולם, התחזק בג' עולמות, בבי"ע. והמשיכו הערב רב מכל ג' עולמות אלו.

כנגד הבריאה כתוב, וייקח מידם, שלקח דבר, מה שלא היה לו ממנו עד עתה כלום, כלומר הזהב. וזה מורה על עולם הבריאה, כי בריאה פירושו דבר חדש, מה שלא היה בו קודם לכן. כנגד היצירה כתוב, ויצר אותו בחרט. וכנגד העשיה כתוב, ויעשהו עגל מסכה. מי ראה בכל העולם מכשפים כאלו.

83. הלוא כתוב, ואשליכהו באש, ולא עשה יותר, וייצא העגל הזה? ועתה, איך ייתכן שכתוב, ויעשהו עגל מסכה? אלא שאהרון לא עשה העגל, והכתוב מוכיח, שהרי כתוב, וייקח את העגל אשר עשו, ולא כתוב אשר עשה.

אבל ממה שכתוב, וייקח מידם, ושכתוב, ויצר אותו. כלומר שמכוח יונוס וימברוס נעשה הכל. ודומה שאהרון עשה אותו. ואם אלו שניים לא היו, לא היה נעשה העגל, ולא היה יוצא לאומנות. אבל מי גרם שייעשה? אלו השניים. כי בעוד שאהרון לקח מידם, הם עשו כשפיהם והיו מלחשים בפיהם, ומשכו רוח למטה מהס"א.

84. ומשכו ב' רוחות ביחד, אחד מזכר ואחד מנוקבא. רוח הזכר התלבש בצורת השור. רוח הנקבה בצורת החמור. ושניהם היו כלולים יחד. ולמה ב' אלו? אלא שור, משום שהמזיק הראשון של הס"א נקרא שור. חמור, משום שבמכשפים המצריים כתוב, אשר בשר חמורים בשרם.

85. וע"כ כל אלו מישראל שמתו התחברו עם הערב רב בליבם. ומשום שהיו ב' צורות שור וחמור, כתוב, אלה אלוהיך ישראל. ולא כתוב, זה, לשון יחיד, אלא משום ששניים היו יחד. וכן כתוב, אשר הֶעֱלוּךָ מארץ מצרים, בלשון רבים.

86. ויעשהו עגל מסכה ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל. לא כתוב, ויאמר, אלא, ויאמרו, כי אהרון לא אמר כלום.

125 ככרות זהב היו בו. מסכה בגי' קכ"ה (125). כי מן אלקים דקדושה עד אלוהים אחרים מתפשטים ק"כ (120) צירופי אלקים, שאחריהם מתחילים אלוהים אחרים. וע"כ לקחו כנגדם קכ"ה ככרות, ק"כ כנגד ק"ך צירופים, וחמש כנגד חמש אותיות אלקים.

87. איך כתוב, וייקח מידם? האם בידם היו כל אלו קכ"ה ככרות? אלא מכלל של אלו ככרות לקחו מלוא ידיהם, והמעט ההוא נחשב כמו הכול, כאילו הכול היה בידיהם.

88. כתוב, וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו. איזה חסיד הקדוש, כמה היה רצונך לטוב, ולא ידעת להישמר. כיוון שהשליך אותו באש, התחזק הכוח של הס"א שם באש, ויצאה צורת השור, בב' המשכות של הס"א, בשור ובחמור. מיד, וירא אהרון, שהס"א התחזק. מיד, וייבן מזבח לפניו. ולולא שהקדים ובנה המזבח הזה, היה העולם חוזר לחורבנו.

89. בדומה לשודד, שהיה יוצא לאבד ולהרוג בני אדם. הלגיון של המלך ראה, שהשודד ההוא יצא בכוח חזק. מה עשה אותו הלגיון? שידל את המלך, שייצא לדרך, והלגיון משך אותו בדרך ההיא שבה השודד. בעוד שהשודד הלך באותה הדרך, ראה צורת המלך עומד לפניו. כיוון שראה צורת המלך, הזדעזע וחזר לאחור.

90. כך, וירא אהרון, שהס"א התחזק, אחז ברפואה, והתחזק והמשיך את הצד הקדוש, ושם אותו עומד לפניו. כיוון שראה הס"א שצורת המלך עומדת לפניו, מיד חזר לאחור, ונחלש עוזו וכוחו. כי אהרון התחזק, ומזבח, המלכות, התגבר, והס"א נחלש.

91. ויקרא אהרון, ויאמר חג לה' מחר. חג לה', ולא לעגל. לצד הקדושה עשה, ולצד הקדושה קרא ואמר. וזוהי הרפואה שהקדים. ולולא עשה זאת, לא היה נשאר העולם על קיומו. ועכ"ז, לא נח כעסו על אהרון, אע"פ שלא התכוון לרע.

92. אמר לו הקב"ה, אהרון, ב' מכשפים אלו משכו אותך למה שרצו. חייך, שני בניך ייפלו, ועל החטא הזה יהיו נתפסים. כמ"ש, ובאהרון התאנף ה' מאוד, להשמידו. להשמידו, אלו הם בניו, כמ"ש, ואשמיד פריוֹ ממעל. כי פירות האדם הם בניו.

93. אהרון שם את המזבח, המלכות, לפניו. והעגל, ס"א, שם לאחוריו, שעיקר חטא העגל היה, מה שהפכו השמאל, שמקומו באחוריים, ושמו אותו בפנים. וע"כ עתה החזיר אהרון הקדושה לפנים והעגל לאחוריים. ובניו שמו את הס"א לפניו וצד הקדושה החזירו לאחוריים, כדמיון חטא העגל, כמ"ש, ויקריבו לפני ה' אש זרה, ששמו האש הזרה, הס"א, לפני ה', לפנים. הרי שבניו נתפסו בחטא זה של העגל.

94. אהרון חשב שבתוך כך יבוא משה, שע"כ אמר, חג לה' מחר. ע"כ מזבח שעשה, לא ניתץ אותו משה, שאילו היה כמו שחושבים בני אדם, שבנה המזבח לפני העגל, הרי דבר ראשון שמשה היה צריך לעשות הוא לנתץ את המזבח. כמו שניבא עִדוֹ על המזבח של בית אל, ונבואתו הייתה על המזבח שבבית אל. אבל במזבח של אהרון דבר אחר היה. וע"כ כתוב, וייקח את העגל אשר עשו. ולא כתוב, וינתץ את המזבח.

95. ויקרא אהרון, שהכריז בקול ואמר, חג לה' מחר. היה הכרוז לדין. חג לה' מחר, ניבא ברוח של המזבח, המלכות, שהדין עתיד לשרות עליהם. חג לה' פירושו, חָגָא ושבירה, לעשות בכם דין.

96. ושלושה דינים היו:

א. ויִיגוֹף ה' את העם.

ב. בני לוי, שהרגו בישראל.

ג. שהשקה לבני ישראל.

חג לה' מחר. חג, מורה על הריגת בני לוי. לה', מורה על, וייגוף ה' את העם. מחר, מורה על שהשקה אותם משה עם אפר העגל, שהלכו לשכב באותו לילה, ולמחרת נמצאו נפוחים ומתים. ועל זה כתוב, חג לה' מחר. וכל הרפואה שעשה אהרון, היא כמ"ש, וייבן מזבח לפניו.

97. כתוב, ויַרְא את העגל ומחולות. ואילו, מזבח, לא כתוב. כי אהרון היה יודע שכתוב, זובח לאלוהים יוחרם בלתי לה' לבדו. ודאי ניצל אהרון בעצה טובה שנתן לעצמו, לעשות מזבח לה', והכול היה ברצון שלם וטוב, שלא התכוון לרעה.

98. ודאי כך, וישראל לא עשו העגל. אבל ירבעם, שעשה העגלים, הרי ישראל היו, ועשו העגל. אלא ירבעם חטא והחטיא, ודאי חֵטא רע עשה, ובמלכות חָטא. כמו הערב רב בחטא העגל.

99. אמר ירבעם, אני יודע ודאי, שצד הקדושה אינו שורה, אלא בלב כל העולם, וזהו ירושלים. אני איני יכול להמשיך צד ההוא דקדושה כאן. מה אעשה? מיד, וייוועץ המלך ויעש שני עגלי זהב. לקח עצה רעה, אמר, הרי הס"א, הנמשכת מיד לכל מקום, וכש"כ בארץ הזה, שחשקם לשרות בתוכו. אבל אינם יכולים להתלבש, אלא בצורת שור.

100. שני עגלים למה עשה? אמר ירבעם, במדבר היו אלו המכשפים, שכתוב עליהם, בשר חמורים בשרם. ולפיכך המשיכו ב' רוחות, שור וחמור, זכר ונקבה. אבל לא הלבישו אותם, אלא שניהם בעגל אחד. כאן, אותם ב' רוחות הרעים, יתלבשו כראוי להם בב' עגלים, כי זכר ונקבה הם, הזכר היה בבית אל והנקבה הייתה בדן.

ומשום שכתוב, נופת תיטופנה שִׂפתֵי זָרה, נמשכו ישראל אחריהם ביותר, שכתוב, וילכו העם לפני האחד עד דן. וע"כ היו ב' עגלים. והמשיך אותם ירבעם בארץ הקדושה, והיה עוון עליו ועל ישראל, ומנע הברכות מן העולם. ועליו כתוב, גוזל אביו ואימו. כי פגם בזו"ן, שהם אביו ואימו.

101. וע"כ היו עגלים, כי הלבוש הראשון שמתלבש ס"א הוא שור. למה הוא עגל ולא שור? אלא ודאי כך ראוי להיות, וכן בכל הצדדים, כי התחלת התלבשות הוא קטן, עגל.

102. וע"כ בניי אהוביי, כיוון שרצו להמשיך השם אלקים, שם המלכות, ובצד אלקים נבנה המעשה, ע"כ אלקים קדוש, שהוא אמא, המלכות, שאוחזת תמיד בזרוע המלך ומסלקת הרצועה, לא הייתה שם. והיה צריך משה להיות שם במקומה, כיוון שרמז לו הקב"ה, הסתכל והבין.

103. ג"פ רמז לו, איזה משה, כמה כוחך חזק, במה גדולה גבורתך? ג"פ רמז לו:

א. ועתה הניחה לי,

ב. וייחר אפי בהם ואֲכַלֵם,

ג. ואעשה אותך לגוי גדול.

וחכמת משה לעכב הרצועה הייתה בג' רמזים אלו. שאחז בזרוע ימינו, כנגד, הניחה לי, שהוא החסד. ואחז בזרוע שמאל, כנגד, וייחר אפי בהם ואכלם, שהוא גבורה. התחבק בגוף המלך, כנגד, ואעשה אותך לגוי גדול, שהוא ת"ת.

וכשהתחבק בגוף ובב' זרועות, כלומר בכל ג"ס חג"ת, לא היה יכול להתנענע לעורר דין לאיזה צד בעולם. זה היה החכמה של משה, שמהרמזים של המלך, הכיר בכל אחד מהם, באיזה צד יתגבר, ועשה בחכמה.

104. באו החברים ונישקו ידיו של רבי שמעון, אמרו, אם לא באנו לעולם, אלא לשמוע דבר זה, היה די לנו. בכו ואמרו, אוי לנו כשתסתלק מן העולם, מי יאיר ויגלה אורות התורה. דבר זה הוא מאיר עד גובה הרקיע, ורשום בכיסא המלך, והקב"ה שמח עתה בדבר זה. וכמה שמחה על שמחה התווספה לפני המלך הקדוש. מי יעורר דברי חכמה בעולם כמותך?

105. מטרם שחטא אדם, היה עולה ועומד בחכמה של הארה העליונה, ולא היה נפרד מעה"ח. כיוון שהגדיל חשקו לדעת טו"ר ולרדת למטה, נמשך אחרי ס"א, עד שנפרד מעה"ח, וידע הרע ועזב הטוב.

וע"כ כתוב, כי לא אל חפץ רֶשע אתה, לא יְגוּרך רע. שמי שנמשך אחר רע, אינו יכול לדור עם עה"ח. ומטרם שחטאו, היו שומעים קול מלמעלה, מבינה, והיו יודעים חכמה עליונה, ולא יָראו. כיוון שחטאו, אפילו בקול של מטה, מזו"ן, לא יכלו לעמוד בו, כמ"ש, את קולך שמעתי בגן, ואירא.

106. כעין זה, מטרם שחטאו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני, עברה מהם זוהמת הנחש, כי אז היה ביטול יצה"ר מן העולם, ודחו אותו מהם. ואז התאחדו בעה"ח, ועלו למעלה למדרגות העליונות, ולא ירדו למטה. אז היו יודעים, והיו רואים מראות עליונות של ז"א, והאירו עיניהם, והיו שמחים לדעת ולשמוע. ואז חגר אותם הקב"ה חגורות של אותיות השם הקדוש, שהם, כמ"ש, עֶדְיָם מהר חורב, שהנחש לא יוכל לשלוט עליהם, ולא יטמא אותם כבתחילה, כבמצרים.

107. כיוון שחטאו בעגל, עברו מהם כל אלו המדרגות והאורות העליונים, ועברו מהם חגורות מזוינות שהתעטרו מהשם הקדוש העליון. והמשיכו עליהם את הנחש הרע כבתחילה, וגרמו שוב מוות לכל העולם. ואח"כ כתוב, ויַרְא אהרון וכל בני ישראל את משה, והנה קרן עור פניו, ויירְאו מגשת אליו. שאפילו מאור פני משה היו מתייראים.

108. כתוב בתחילה, ויַרְא ישראל את היד הגדולה. שכולם היו רואים אורות העליונים, שהאירו במראה המאירה, ז"א, כמ"ש, וכל העם רואים את הקולות. ועל הים היו רואים ולא יָראו, כמ"ש, זה אלי ואַנוֵוהו. ואחר שחטאו, פני המתווך לא יכלו לראות. כמ"ש, ויירְאו מִגֶשת אליו.

109. כתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. שעבר מהם כלי זין, שקיבלו בהר סיני, כדי שלא ישלוט בהם הנחש הרע. כיוון שעבר מהם, כתוב, ומשה ייקח את האוהל, ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מהמחנה.

כיוון שידע משה, שעבר מישראל כלי זין עליון, אמר, הרי ודאי מכאן והלאה יבוא הנחש הרע לדור ביניהם. ואם יעמוד כאן אוהל מועד ביניהם, ייטמא. מיד, ומשה ייקח את האוהל, כי ראה משה שהנחש הרע ישלוט עליהם, מה שלא היה קודם לכן.

110. וקרא לו אוהל מועד. מתחילה היה אוהל סתם, עתה קרא לו אוהל מועד. מועד, שהוא יום שמחה של הלבנה, המלכות, שהתווספה בה קדושה, ואינו שולט בה פגם. אף כאן קרא לה מועד, להראות, שהאוהל, המלכות, התרחק מביניהם ולא נפגם.

111. מתחילה הייתה המלכות אוהל סתם. כמ"ש, אוהל בל יצְעָן, בל ייסע יתדותיו לנצח. ועתה הוא אוהל מועד, כלומר רק לזמן ולא לנצח. כי מועד פירושו זמן.

בתחילה היה האוהל, המלכות, נותנת חיים ארוכים לעולם, שלא ישלוט בהם המוות. מכאן והלאה אוהל מועד, כמ"ש, ובית מועד לכל חי. כי עתה ניתנו בה זמן וחיים קצובים בשביל העולם. בתחילה לא היה בה פגם, ועתה נפגמה.

בתחילה היה חיבור וזיווג אל הלבנה, המלכות, בשמש, ז"א, שאינו נפסק. עתה הזיווג שלהם הוא מזמן לזמן. ומשום זה, וקרא לו אוהל מועד, מה שלא היה מקודם.