ויקרא אל משה

1. שְׁאל לך אות מעִם ה' אלקיך, הַעְמק שְׁאָלה או הגבֵּהַּ למעלה. מה בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים? הדורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אָחָז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות. ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה. ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה להנהיג פעולות בעוה"ז.

2. משום שכל אות שנמסרה למשה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של החיות העליונות הקדושות, המרכבה העליונה, חגת"מ. וכל החיות היו מתעטרות באותיות, גם החיות של המרכבה התחתונה שבמלכות. ופורחות באוויר של ישסו"ת, היורד מהאוויר העליון הדק שאינו ידוע, שהוא באו"א עילאין.

האותיות הן הכלים והמוחין, והמוצא שלהן מבינה, מישסו"ת, שמשם כל המוחין של זו"ן ובי"ע. כל אות שנמסרה למשה, כלים ומוחין שנמסרו לז"א, המכונה משה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהן של החיות העליונות הקדושות, חגת"ם דז"א שמחזה ולמעלה, המכונים החיות העליונות הקדושות, מרכבה עילאה, שעליהן רוכבת הבינה. ואלו חגת"ם דז"א היו מקבלים המוחין והכלים ההם מהבינה.

וכל החיות היו מתעטרות באותיות, אפילו החיות דמרכבה תתאה שבמלכות. ופורחות באויר, שיציאת המוחין נבחנת לפריחה באויר, הרומזת על י', היוצאת מאויר, מאויר דישסו"ת, שבהם הי' יוצאת מאויר, ונשאר אור. אמנם הם יוצאים מאו"א עילאין, שבהם אין הי' יוצאת מאויר. ואין החכמה נודעת בהם.

לכן נאמר, היורד מהאוויר העליון הדק שאינו ידוע, שאויר דישסו"ת שנודע בחכמה, יורד מאויר דק דאו"א עילאין, שאין בהם חכמה, כי בהם אין הי' יוצאת מאויר.

3. ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות גדולות יורדות מההיכל העליון המכוסה מכל, בינה. ואותיות קטנות יורדות מהיכל אחר, תחתון, מלכות. ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני.

4. וחיבור האותיות המתחברות בהעלם בכל אות, כגון א', שהיא אות יחידה, מתחברות עימה בהעלם שתי אותיות אחרות ל' ף' במבטא. וכן ב' במבטא, מתחברות עימה י' ת', וכך כולן נמסרו למשה בסיני. וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.

5. שאל לך אות. אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים באותיות. וכן ברָחָב כתוב, ונתתם לי אות אמת. זוהי אות ו', שנקראת אות אמת. והאם שאר האותיות אינן אמת? לא, אלא אות זו נקראת אות אמת, ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו' רומזת על ז"א, הנקרא אמת, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

6. הַעְמק שְׁאָלה, זוהי אות ה"ת של השם הקדוש הוי"ה. או הגבֵּהַּ למעלה, זוהי אות י', הראש שבשם הקדוש הוי"ה. וזהו שכתוב, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך, אות מעם הוי"ה, שזהו השם של הקב"ה, אות אחת שבו. והמִשכן, מלכות, הנקרא אלקיך, עומד על זו האות. כי המלכות מקבלת מז"א, הוי"ה. וע"כ כתוב, מעִם הוי"ה אלקיך.

7. כשעלה הענן על המשכן ושׁרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו בתוך הענן. וע"כ כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מוֹעד, כי שכַן עליו הענן. וכתוב, ויבוא משה בתוך הענן, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. אם משה לא היה יכול לבוא למשכן, מפני הענן ששׁרה עליו, למה בא בענן וישב בהר כל אלו ארבעים יום?

8. אלא שני עננים היו:

א. ענן, שנכנס בו משה, וישב בהר 40 יום ו-40 לילה. וענן זה הוא ממלכות.

ב. וענן, ששרה על המשכן, שנמשך מקו שמאל דבינה, ובו משה לא היה יכול לבוא.

כתוב, וכבוד ה' מָלֵא את המשכן. מִלא, עם מ' חרוקה לא כתוב, אלא מָלא, עם מ' קמוצה. שזה משמע, שנעשתה שלמות למעלה בבינה ולמטה במלכות עם התלבשות הענן במשכן שלמטה, כי תיקון נסתר, המכונה ענן, ירד מקו שמאל לבינה למטה אל השכינה, שנקראת משכן ואוהל מועד, ונתקנה השכינה.

9. ארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, שהוא המלכות. התיקון הראשון של הענן הזה, היה באשמורת הראשונה מד' מחנות השכינה, מטרם שנתקן הכול. הראש שלצד ימין הוא צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו.

10. וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, שהם ד' צדדים למטה, שכל אחד כלול משלושה. והנה כל אלו מחנות עליונים כשיורדים למטה, משתנה שמם לשמות אחרים. וכשהם למעלה, אין השם שלהם משתנה לעולם. והממונה צדקיא"ל עומד עליהם בִּפְנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא א' קטנה. כשהאות הזו מתנוצצת, כולם נוסעים לאותו מקום שמתנוצצת ההתנוצצות.

הזוהר מבאר עניין, ויקרא אל משה. כי ודאי קריאה זו אין לה שום דמיון לקריאה גשמית, אלא, כמו שלומדים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. וזהו, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך. אות ממש, מהאותיות של שם הוי"ה.

העמק שאלה, זוהי אות ה"ת דהוי"ה, מלכות. או הגבה למעלה, זוהי אות י' דהוי"ה, חסד. הרי שהאותיות הן כלים של הע"ס, שהאורות מתפשטים בהם. שמאותיות אלו וצירופיהן נאצלו הדיבור והקריאה של מעלה, כמו שהקריאה הגשמית יוצאת מצירופי האותיות הגשמיים.

ונאמר, כשעלה הענן על המשכן ושרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו בתוך הענן, וע"כ כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. שמחמת שהענן כיסה כל המרכבות והכלים שבמלכות, הנקראת אוהל מועד, לא יכול משה לבוא לאוהל מועד.

הענן שכיסה את המלכות וכל המרכבות שבה, הוא ב' אותיות ק"ר שבמילה ויקרא, כי הק' של ויקרא היא גבורה, הדינים הנמשכים מקו שמאל. והר' של ויקרא היא ת"ת, הדינים הנמשכים מקו אמצעי. שצירופן הוא אותיות ק"ר. כמ"ש, הקֶרַח הנורא, כי דינים דשמאל, הם קרח, ודינים דקו אמצעי, הם נורא.

ואלו ב' האותיות ק"ר כיסו כל החסדים שבאות י' של ויקרא, חסד. והקפיאו כל האורות שבאות א' של ויקרא, מלכות. שמחמת זה התכסו כל המרכבות והכלים שבמלכות, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ב' האותיות ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על האות א' של ויקרא, ואחת מכסה על האות י' של ויקרא. ונמשכו החושך והענן עד שהאירה האות ו' דהוי"ה, קו אמצעי, ז"א, וייחדה ב' הקווים חו"ג זה בזה. ואז נמתקו הדינים שבגבורה ובת"ת דמלכות, שהם ב' האותיות ק"ר, ולא כיסו יותר את האורות והמרכבות שבמלכות. וע"כ אז כבר יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ונבחן שנעשה הצירוף של ויקרא. כי ד' האותיות יקר"א הן חו"ג תו"מ שבמרכבת הימין של המלכות, שהוא המלאך מיכאל. אשר בטרם שנתקנו עם הו' דהוי"ה, היו האותיות ק"ר שבהן מכסות על האורות שבאותיות י' א' שבהן. אשר אז לא היה משה יכול לבוא אל אוהל מועד. ועתה שהתווספה עליהן ו', כבר יכול לבוא אל אוהל מועד. וע"כ נבחנת כללות הצירוף הזה של האותיות ויקר"א, שהיא קריאה והזמנה אל משה, לבוא אל אוהל מועד.

ומתוך שהזוהר רוצה לפרש עניין הענן, שכיסה על המרכבות שבמלכות, מה הוא ובאיזה מקום הוא שולט, ע"כ מביא עניין מרכבה תחתונה, ד' מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שכל אחד מהם כלול מג' קווים, חג"ת, וג"פ ד' הם י"ב, שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה שבמרכבה עליונה. אמנם הם כלולים זה מזה, וע"כ יש י"ב בכל אחד מד' המלאכים, שבכל אחד מהם יש ד' צדדים, חו"ג תו"מ, ובכל צד יש חג"ת, שביחד הם י"ב.

באופן, שיש ד' צדדים חו"ג תו"מ, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת במיכאל. בצד מערב, שהוא מלכות, יש ג' מלאכים, שהם חג"ת אשר שם, הנקראים מיכאל צַדְקיאל, ועוד מלאך שלא נזכר שמו. ועליהם מתנוצצת האות א'. ובצד מזרח, ת"ת, יש ג' מלאכים חג"ת, שהם מיכאל רָזיאל רוּמיאל, ועליהם מתנוצצת אות ר'. ובצד צפון, גבורה, יש ג' מלאכים, מיכאל יוֹפיאל חָכָמיאל, ועליהם מתנוצצת האות ק'. ובצד דרום, חסד, יש ג' מלאכים, מיכאל קְדוּמיאל אֲריאל, ועליהם מתנוצצת האות י'.

וב' צדדים, גבורה ות"ת, שהם האותיות ק"ר, מכסים על ב' האותיות י' א'. ואז לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, עד שהאירה עליה האות ו'. לכן נאמר, שארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, המלכות, הם ד' צדדים של מיכאל. כי מטרם שנתקנו, שלטו בהם האותיות ק"ר, וכיסו הכול.

התיקון הראשון של הענן הזה, היה באשמורת הראשונה מד' מחנות השכינה, צד המלכות שבהם. מטרם שנתקן הכול בקו האמצעי, הוא הראש שלצד ימין, צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו. וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, ג' מלאכים שבצד המלכות דד' צדדים של מיכאל, שעליהם מתנוצצת אות א' קטנה של ויקרא.

11. לִפְנים מצד המלכות, בצד הת"ת, הוא רזיא"ל, הממונה העליון, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של מיכאל, שהוא חסד, ועימו כל המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד, הנקרא רומיא"ל, עומד עליהם בשער, וסובבים אותו י"ב ממונים שלושה שלושה ד"פ, שהוא לבדו, שהוא ת"ת מצד דת"ת כולל י"ב.

כי בצד הזה דת"ת יש ג' מלאכים, מיכאל שהוא חסד דת"ת, רזיאל שהוא גבורה דת"ת, רומיאל שהוא ת"ת דת"ת. ות"ת דת"ת בפרטיותו כולל ג"כ י"ב, כמו הכלל של ד' הצדדים של מיכאל. ורזיאל הממונה העליון עומד על כולם, שלא השתנה שמו. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, והיא האות ר'. כשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד ההתנוצצות ההיא. אות זו עומדת להעניש אותם המגלים סודות, שכתוב, רֵישׁ וקלון, שהשם רֵיש מורה על דינים.

12. לִפְנים מהצד דת"ת, בצד הגבורה, הוא יופיא"ל הממונה העליון, הממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו. ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, שהוא הארת חכמה, הנוהגת בקו שמאל, גבורה, משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים, ביהמ"ק שעשה שלמה, ששם נשלמו כולם, וגדלו המחנות בשלמות.

ומה שנאמר כאן, במשכן מטרם שנשלמו, הוא שכל המחנות שתחת ידיו של יופיאל, נמסרו בעת ההיא להיכנס עימו. וממונה אחד עומד עליהם ושמו חָכָמיא"ל. וי"ב ממונים סובבים אותו, לכל צד ג' ג'. ונמצא שגם בצד הגבורה יש ג' מלאכים, מיכאל יופיאל חכמיאל, חג"ת של צד הגבורה. וחכמיאל, ת"ת דגבורה, כולל בפרטיותו י"ב כמו הכלל כולו. כי ת"ת הוא תמיד כולל. ויופיאל, הממונה העליון, עומד על כולם, שלא השתנה שמו.

13. האות ק' מתנוצצת בצד הגבורה על ראשיהם של כל אלו המחנות. וכשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד ההתנוצצות. אות ק' זו תלויה באוויר, והדינים שבה נכנעים ג"פ ביום, ע"י הארת ג' הקווים העליונים של ז"א, הנקרא יום. אבל מטרם שנמתקה ע"י ג' קווים, היא עולה ויורדת, שהחכמה שבה נמשכת לרדת למטה, ואז היא בדינים.

ואז ב' האותיות ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על האות א' של ויקרא, ואחת מכסה על האות י' של ויקרא, לאחר האות ק', כשמתחילים מהמלכות, שהיא א'.

14. לִפְנים מצד הגבורה, בצד החסד, הוא קדומיא"ל, ממונה עליון על המחנות, תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד, שנקרא אריא"ל, עומד עליהם בשער, וי"ב ממונים סובבים אותו, ג' ג' לכל צד מד' הצדדים.

ונמצא שבצד זה של החסד יש ג' מלאכים: מיכאל חסד דחסד, קדומיאל גבורה דחסד, אריאל ת"ת דחסד. ואריאל בפרטיותו כולל י"ב, כמו הכלל כולו. והממונה קדומיאל עומד עליהם, שלא השתנה שמו לעולם.

האות י' עומדת על ראשיהם. כשאות זו נוצצת, נוסעים כולם להתנוצצות שמתנוצצת. האות ק' מכסה על האות י', והר' מכסה על הא' של ויקרא.

15. לִפְנַי ולִפְנים במקום שנקרא קדוש, בבינה, מתנוצצת האות ו' בסתר ובהעלם, והיא קו אמצעי, שמקור יציאתו עולה ומכריע בין ב' קווים ימין ושמאל דבינה. האות ו' הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריעה בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז"א ושבמלכות.

קול יוצא מבין אלו האותיות, הו' שנקראת קול. אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות של ז"א ומלכות יוצא קול הנשמע. ואז הוא ממתיק האותיות ק"ר, והאותיות יקר"א נפתחו מסתימתן. ואז מכה ההתנוצצות של האות ו' בהתנוצצות של האות י'. וההתנוצצות הזו של הו', שיצאה מהמקום הקדוש, בינה, מכה בהתנוצצות, כלומר, פותחת האות י' מסתימתה, והאירה.

16. ואז ההתנוצצות של האות י' מכה בהתנוצצות של האות ק'. ויוצאת ההתנוצצות של האות ק' ומכה בהתנוצצות של האות ר'. ויוצאות כל אלו ההתנוצצויות ומתחברות בתוך ההתנוצצות של האות א' העומדת, שהיא המלכות, המקבלת כל מה שבאותיות יק"ר, שהן חג"ת.

וקול יוצא ומכה בכל ההתנוצצויות של האותיות יחד, כדי לצרף אותן יחד לעניין קריאה, ההתנוצצות של האות ו' בי', התנוצצות הי' בק', התנוצצות הק' בר', התנוצצות הר' בא'. ומתחברות חקיקות ההתנוצצויות של האותיות ואח"כ יוצאות לפעולתן. כי לאחר שההתנוצצויות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בצירוף ויקרא שבכתוב, ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, שהוא המלכות.

אחר שהגיעה התנוצצות הו', קו האמצעי, מאמא, וייחדה ב' הקווים של האותיות י' ק', נפתחו האותיות ק"ר מסתימתן, ולא זו בלבד שלא הפריעו עוד האורות מהאותיות י' וא', אלא שהשפיעו אורותיהן לי' ולא', וכולן האירו יחד בצירוף של ויקרא, שהו' השפיעה לי', והי' לק', והק' לר', והר' לא'.

וכיוון שנפתחו כל האורות המתנוצצים על ד' אותיות אלו, וד' המרכבות של צד ימין דמלכות, מיכאל, קיבלו הארתן, תכף היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ונבחנה פתיחת האורות של ד' האותיות יקר"א, לקריאה ולהזמנה אל משה, שיבוא לאוהל מועד.

ומשה שהיה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, הוא היה מסתכל בהפרש, שמקודם שהשפיעה הו', הייתה שליטה לדינים שבאותיות ק"ר, וכיסו כל האורות שבי' ובא', והארתן עצמן של האותיות ק"ר. אשר ע"כ לא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ועתה, אחר שהאירה הו', קו האמצעי, שנפתחו כל ד' האורות שבאותיות יקר"א, כבר יכול לבוא לאוהל מועד, שמתוך הסתכלות בהבחן הזה, הבין משם את הקריאה וההזמנה, שיבוא אל אוהל מועד.

17. אח"כ חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות שנמסרו לאדה"ר בגן עדן, להכניס האות א', מלכות, בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קודש, אמא, ואז יצאה הו' ונתנה מקום בתחילת המילה לאות א', והתחברה הא' עם הו', שאחריה הן האותיות ק"ר, והי', חסד, נכנסה בין האותיות ק"ר ונעשה הצירוף קי"ר.

ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול, קו אמצעי, יצא מביניהן, והתחברו התנוצצויות האותיות, ויצאו לחוץ, והתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, שהם המחנות של ד' המרכבות של מיכאל. וכשמתחברות התנוצצויות האותיות, בצירוף, מכה קול ביניהן, וחקיקותיהן נראות לכל המרכבות, בצירוף אוקי"ר, והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות, כמ"ש, אוקיר אנוֹש מפָּז ואדם מכֶּתם אופיר.

אחר שכל האורות דחג"ת שבצירוף ויקרא, השפיעו אל הא' הקטנה של ויקרא, נעשתה הא', המלכות, מלאה בברכות והאירה בהארת החכמה שבה, ועלתה לאמא. ואז נעשתה המלכות חשובה יותר מז"א, כמ"ש, אשת חיִל עטרת בעלה.

ונמצא שהא', החכמה, עלתה לפני הו', ז"א, חסדים, ונעשה הצירוף א"ו. וגם הק', גבורה וקו שמאל, האירה בחכמה שבה, ושלטה, ומשום זה הקדימה עצמה אל הי', חסד, ונעשה הצירוף ק"י. ובזה הפך הצירוף ויקר"א לצירוף אוקי"ר. כמ"ש, אוקיר אנוש מפז. שהצירוף הזה מורה על שליטת אור החכמה.

18. אשרי חלקו של משה, שראה כל זה. אבל הצירוף אוקי"ר לא נראה לעיניו של משה, אלא הצירוף הראשון, ויקר"א. וצירוף זה לא גילו לו, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. כמ"ש, צאו שלושתכם. וכתוב, ויקרא אהרון ומרים. וכתוב, פֶּה אל פה אדבר בו. וכתוב, לא כן עבדִי משה. שאמר כל זה רק לאהרון ולמרים ולא למשה, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו.

אין הקב"ה מגלה שבחה של המדרגה אל המשיג אותה, אלא אחר שכבר חלפה המדרגה וזכה למדרגה חדשה, אז מגלה לו שבחה ושלמותה של הראשונה. הרי שאין הקב"ה מגלה שבח המדרגה בפניה, בשעת מציאותה.

19. עלו האותיות וחזרו בכל המחנות בצירוף אוקי"ר, הקול יצא ואמר, אוקיר אנוש מפז. אח"כ נמשכו האותיות והיו מתנוצצות על ראשיהן של כל המרכבות, ושככו עד שנתקנו במקומן.

20. הראש לצד שמאל, המלכות, חזקיא"ל, ממונה עליון, עליון על המחנות, כל העומדים בשער המשכן, המלכות, תחת ממשלתו של גבריא"ל. כי מיכאל מושל בימין המלכות, וגבריאל בשמאלה. ועימו מיתקנים בשער ההוא כל המחנות שתחת ידו. וממונה אחד הוקם על השער מבחוץ ושמו גַזריא"ל, ועימו י"ב ממונים הסובבים אותו ג' ג' לכל צד, לד' צדדים.

המרכבה הכוללת התחתונה, היא י"ב, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת, שהם י"ב. ובפרטות יש י"ב בכל אחד. י"ב של מיכאל, שעליהם מתנוצצות ד' האותיות יקר"א. כאן מבאר הזוהר י"ב שבגבריאל, חו"ג תו"מ, שבכל אחד חג"ת, כמו במיכאל. ובתחילה מבאר המלכות שבגבריאל, שבו ג' מלאכים חג"ת, גבריאל חזקיאל גזריאל. וגזריאל לבדו, ת"ת שבצד מלכות, כולל ג"כ י"ב.

21. ואלו הם שלהט החרב המתהפכת, מתהפכת בידיהם. והממונה חזקיאל, עומד עליהם למעלה למעלה בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא האות א', צד המלכות שבגבריאל, כי אלו המחנות אינם עומדים ואינם נוסעים אלא באות א', בימין, במלכות היוצאת בחסדים, שהיא ימין, משום שהשמאל של גבריאל אינו נוסע אלא בימין, ע"י התלבשות בחסדים. והימין נוסע תמיד לשמאל, בהתכללות השמאל, וא' היא אות המתנוצצת ויוצאת מהימין. מלכות מצד החסדים שבה. אז נוסעים כל המחנות למקום שבו מתנוצצת ההתנוצצות.

22. לִפְנים מצד המלכות, בצד הת"ת, הוא הממונה רַהֲטיא"ל, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל. ועימו כל המחנות שתחת ידו. וממונה אחד, שנקרא קַדְשיא"ל, עומד עליהם בשער, וסובבים אותו י"ב ממונים, ג' ג', ד"פ. והממונה רהטיאל עומד על כולם, שלא השתנה שמו.

וגם כאן בצד הת"ת ג' מלאכים, חג"ת, גבריאל רהטיאל קדשיאל. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות. ואות זו היא ז', צד הת"ת שבגבריאל, והיא מתחלפת בתיקון המשכן באות ל'. שנמתקת בבינה, שהיא ל', המגדל הפורח באוויר. וזה מתחלף, כמ"ש, יִיזַל מַים מִדָלְיָו. כי הבינה היא דליו של הת"ת. התחלפה הז' בחקיקות האותיות, ונקראת חילוף הל'. כשאות זו מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, אז נוסעים כולם לצד ההתנוצצות ההיא.

23. לִפְנים מצד הת"ת, בצד הגבורה, הוא קַפְציא"ל, הממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריא"ל, ועימו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא. ממונה אחד עומד עליהם ושמו עֲזָאל, וי"ב ממונים סובבים אותו, לכל צד ג' ג'.

וגם כאן, בצד הגבורה דגבריאל, ג' מלאכים חג"ת, גבריאל קפציאל עזאל. ועזאל, ת"ת, כולל בעצמו י"ב. וקפציאל, הממונה העליון, עומד על כולם. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות והיא האות ד', שהיא צד הגבורה שבגבריאל, וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא. אות זו תלויה באוויר על ב' אותיות אחרות, שהן א' ל'.

24. לִפְנים מצד הגבורה שבגבריאל, בצד החסד שלו, שַמְעיא"ל הממונה העליון, מתחלף לד' שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין, ופעם לצד שמאל. ופעם למזרח ופעם למערב. ונקרא לפי שימושו. ועימו י"ב ממונים שסובבים אותו, לכל צד ג' ג'. ורַגְשׁיא"ל הממונה העליון, הוא על אלו י"ב ממונים, תחת הממונה ההוא האחר שמעיא"ל.

ונמצא גם כאן בצד החסד דגבריאל ג' מלאכים חג"ת, גבריאל שמעיאל רגשיאל. ורגשיאל לבדו כולל י"ב. ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, האות ה'. ואות זו תלויה באוויר על כל שאר האותיות האחרות, א' ל', כמו שנאמר באות ד'. ב' האותיות ד' ה' עולות למעלה על כל שאר האחרות, משום שהן חו"ג, שהם ג"ר. וכולם נוסעים להתנוצצות ההיא, התלויה באות ה'.

25. לִפְנַי ולִפְנים במקום שנקרא קודש, בבינה, מתנוצצת אות אחת בהעלמה של קודש, והיא ם' סתומה. כי ם' סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. אות זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א' ל' ד' ה', וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של ם' הסתומה, ולוקחת ב' האותיות האחרות, שהן ההתנוצצויות התלויות באוויר, שהן ד' ה'. ונשארו א"ל.

והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר"א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות האותיות הראשונות, ויקר"א, להתנוצץ כמקודם, ויוצאות מחוץ למלכות, אל משה. אז, ויקרא אל משה. שמצירופים אלו יצאו הקריאה וההזמנה אל משה, לבוא אל אוהל מועד.

כי האותיות ד' ה', הן גבורה וחסד שבגבריאל, ג"ר דשמאל, והאותיות א' ל' הן מלכות ות"ת שבגבריאל, ו"ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו"ק דחכמה, אבל הג"ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים.

ונאמר, אז מכה ההתנוצצות של ם' הסתומה ולוקחת ב' האותיות ד' ה', ונשארו א"ל. כי האותיות ד' ה' הן ג"ר שאינן מאירות. ע"כ ם' סתומה העלימה אותן, ונשארו א"ל, ו"ק. שזה עניין האותיות ויקר"א, שבצד ימין, שהוא מיכאל, והאותיות א"ל שבצד שמאל, שהוא גבריאל, שמהן יצאו הקריאה וההזמנה אל משה.

והזוהר אינו מביא שאר ב' המלאכים אוריאל ורפאל, תו"מ שבמרכבה התחתונה, משום שב' הקווים ימין ושמאל, מיכאל וגבריאל, הם עיקר הפועלים. ותו"מ, אוריאל ורפאל, רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש. ע"כ לא הביא אותם.