תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
ויקרא
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת ויקרא

ויקרא אל משה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף א.

.1 שְׁאל לך אות מעִם ה' אלקיך, הַעְמק שְׁאָלה או הגבֵּהַּ למעלה. מה בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים? הדורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אָחָז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות. ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה. ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה להנהיג פעולות בעוה"ז.

.2 משום שכל אות שנמסרה למשה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של החיות העליונות הקדושות, המרכבה העליונה, חגת"מ. וכל החיות היו מתעטרות באותיות, גם החיות של המרכבה התחתונה שבמלכות. ופורחות באוויר של ישסו"ת, היורד מהאוויר העליון הדק שאינו ידוע, שהוא באו"א עילאין.

האותיות הן הכלים והמוחין, והמוצא שלהן מבינה, מישסו"ת, שמשם כל המוחין של זו"ן ובי"ע. כל אות שנמסרה למשה, כלים ומוחין שנמסרו לז"א, המכונה משה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהן של החיות העליונות הקדושות, חגת"ם דז"א שמחזה ולמעלה, המכונים החיות העליונות הקדושות, מרכבה עילאה, שעליהן רוכבת הבינה. ואלו חגת"ם דז"א היו מקבלים המוחין והכלים ההם מהבינה.

וכל החיות היו מתעטרות באותיות, אפילו החיות דמרכבה תתאה שבמלכות. ופורחות באויר, שיציאת המוחין נבחנת לפריחה באויר, הרומזת על י', היוצאת מאויר, מאויר דישסו"ת, שבהם הי' יוצאת מאויר, ונשאר אור. אמנם הם יוצאים מאו"א עילאין, שבהם אין הי' יוצאת מאויר. ואין החכמה נודעת בהם.

לכן נאמר, היורד מהאוויר העליון הדק שאינו ידוע, שאויר דישסו"ת שנודע בחכמה, יורד מאויר דק דאו"א עילאין, שאין בהם חכמה, כי בהם אין הי' יוצאת מאויר.

.3 ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות גדולות יורדות מההיכל העליון המכוסה מכל, בינה. ואותיות קטנות יורדות מהיכל אחר, תחתון, מלכות. ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני.

.4 וחיבור האותיות המתחברות בהעלם בכל אות, כגון א', שהיא אות יחידה, מתחברות עימה בהעלם שתי אותיות אחרות ל' ף' במבטא. וכן ב' במבטא, מתחברות עימה י' ת', וכך כולן נמסרו למשה בסיני. וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.

.5 שאל לך אות. אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים באותיות. וכן ברָחָב כתוב, ונתתם לי אות אמת. זוהי אות ו', שנקראת אות אמת. והאם שאר האותיות אינן אמת? לא, אלא אות זו נקראת אות אמת, ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו' רומזת על ז"א, הנקרא אמת, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

.6 הַעְמק שְׁאָלה, זוהי אות ה"ת של השם הקדוש הוי"ה. או הגבֵּהַּ למעלה, זוהי אות י', הראש שבשם הקדוש הוי"ה. וזהו שכתוב, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך, אות מעם הוי"ה, שזהו השם של הקב"ה, אות אחת שבו. והמִשכן, מלכות, הנקרא אלקיך, עומד על זו האות. כי המלכות מקבלת מז"א, הוי"ה. וע"כ כתוב, מעִם הוי"ה אלקיך.

.7 כשעלה הענן על המשכן ושׁרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו בתוך הענן. וע"כ כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מוֹעד, כי שכַן עליו הענן. וכתוב, ויבוא משה בתוך הענן, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. אם משה לא היה יכול לבוא למשכן, מפני הענן ששׁרה עליו, למה בא בענן וישב בהר כל אלו ארבעים יום?

.8 אלא שני עננים היו:

א. ענן, שנכנס בו משה, וישב בהר 40 יום ו-40 לילה. וענן זה הוא ממלכות.

ב. וענן, ששרה על המשכן, שנמשך מקו שמאל דבינה, ובו משה לא היה יכול לבוא.

כתוב, וכבוד ה' מָלֵא את המשכן. מִלא, עם מ' חרוקה לא כתוב, אלא מָלא, עם מ' קמוצה. שזה משמע, שנעשתה שלמות למעלה בבינה ולמטה במלכות עם התלבשות הענן במשכן שלמטה, כי תיקון נסתר, המכונה ענן, ירד מקו שמאל לבינה למטה אל השכינה, שנקראת משכן ואוהל מועד, ונתקנה השכינה.

.9 ארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, שהוא המלכות. התיקון הראשון של הענן הזה, היה באשמורת הראשונה מד' מחנות השכינה, מטרם שנתקן הכול. הראש שלצד ימין הוא צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו.

.10 וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, שהם ד' צדדים למטה, שכל אחד כלול משלושה. והנה כל אלו מחנות עליונים כשיורדים למטה, משתנה שמם לשמות אחרים. וכשהם למעלה, אין השם שלהם משתנה לעולם. והממונה צדקיא"ל עומד עליהם בִּפְנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא א' קטנה. כשהאות הזו מתנוצצת, כולם נוסעים לאותו מקום שמתנוצצת ההתנוצצות.

הזוהר מבאר עניין, ויקרא אל משה. כי ודאי קריאה זו אין לה שום דמיון לקריאה גשמית, אלא, כמו שלומדים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. וזהו, שאל לך אות מעִם ה' אלקיך. אות ממש, מהאותיות של שם הוי"ה.

העמק שאלה, זוהי אות ה"ת דהוי"ה, מלכות. או הגבה למעלה, זוהי אות י' דהוי"ה, חסד. הרי שהאותיות הן כלים של הע"ס, שהאורות מתפשטים בהם. שמאותיות אלו וצירופיהן נאצלו הדיבור והקריאה של מעלה, כמו שהקריאה הגשמית יוצאת מצירופי האותיות הגשמיים.

ונאמר, כשעלה הענן על המשכן ושרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון, המלכות, כולם היו בתוך הענן, וע"כ כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. שמחמת שהענן כיסה כל המרכבות והכלים שבמלכות, הנקראת אוהל מועד, לא יכול משה לבוא לאוהל מועד.

הענן שכיסה את המלכות וכל המרכבות שבה, הוא ב' אותיות ק"ר שבמילה ויקרא, כי הק' של ויקרא היא גבורה, הדינים הנמשכים מקו שמאל. והר' של ויקרא היא ת"ת, הדינים הנמשכים מקו אמצעי. שצירופן הוא אותיות ק"ר. כמ"ש, הקֶרַח הנורא, כי דינים דשמאל, הם קרח, ודינים דקו אמצעי, הם נורא.

ואלו ב' האותיות ק"ר כיסו כל החסדים שבאות י' של ויקרא, חסד. והקפיאו כל האורות שבאות א' של ויקרא, מלכות. שמחמת זה התכסו כל המרכבות והכלים שבמלכות, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ב' האותיות ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על האות א' של ויקרא, ואחת מכסה על האות י' של ויקרא. ונמשכו החושך והענן עד שהאירה האות ו' דהוי"ה, קו אמצעי, ז"א, וייחדה ב' הקווים חו"ג זה בזה. ואז נמתקו הדינים שבגבורה ובת"ת דמלכות, שהם ב' האותיות ק"ר, ולא כיסו יותר את האורות והמרכבות שבמלכות. וע"כ אז כבר יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ונבחן שנעשה הצירוף של ויקרא. כי ד' האותיות יקר"א הן חו"ג תו"מ שבמרכבת הימין של המלכות, שהוא המלאך מיכאל. אשר בטרם שנתקנו עם הו' דהוי"ה, היו האותיות ק"ר שבהן מכסות על האורות שבאותיות י' א' שבהן. אשר אז לא היה משה יכול לבוא אל אוהל מועד. ועתה שהתווספה עליהן ו', כבר יכול לבוא אל אוהל מועד. וע"כ נבחנת כללות הצירוף הזה של האותיות ויקר"א, שהיא קריאה והזמנה אל משה, לבוא אל אוהל מועד.

ומתוך שהזוהר רוצה לפרש עניין הענן, שכיסה על המרכבות שבמלכות, מה הוא ובאיזה מקום הוא שולט, ע"כ מביא עניין מרכבה תחתונה, ד' מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שכל אחד מהם כלול מג' קווים, חג"ת, וג"פ ד' הם י"ב, שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה שבמרכבה עליונה. אמנם הם כלולים זה מזה, וע"כ יש י"ב בכל אחד מד' המלאכים, שבכל אחד מהם יש ד' צדדים, חו"ג תו"מ, ובכל צד יש חג"ת, שביחד הם י"ב.

באופן, שיש ד' צדדים חו"ג תו"מ, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת במיכאל. בצד מערב, שהוא מלכות, יש ג' מלאכים, שהם חג"ת אשר שם, הנקראים מיכאל צַדְקיאל, ועוד מלאך שלא נזכר שמו. ועליהם מתנוצצת האות א'. ובצד מזרח, ת"ת, יש ג' מלאכים חג"ת, שהם מיכאל רָזיאל רוּמיאל, ועליהם מתנוצצת אות ר'. ובצד צפון, גבורה, יש ג' מלאכים, מיכאל יוֹפיאל חָכָמיאל, ועליהם מתנוצצת האות ק'. ובצד דרום, חסד, יש ג' מלאכים, מיכאל קְדוּמיאל אֲריאל, ועליהם מתנוצצת האות י'.

וב' צדדים, גבורה ות"ת, שהם האותיות ק"ר, מכסים על ב' האותיות י' א'. ואז לא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, עד שהאירה עליה האות ו'. לכן נאמר, שארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו ע"י הענן שירד על המשכן, המלכות, הם ד' צדדים של מיכאל. כי מטרם שנתקנו, שלטו בהם האותיות ק"ר, וכיסו הכול.

התיקון הראשון של הענן הזה, היה באשמורת הראשונה מד' מחנות השכינה, צד המלכות שבהם. מטרם שנתקן הכול בקו האמצעי, הוא הראש שלצד ימין, צדקיא"ל, עליון הממונים, עליון על המחנות, שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו. וממונה אחד הוקם על ד"פ שלושה, ג' מלאכים שבצד המלכות דד' צדדים של מיכאל, שעליהם מתנוצצת אות א' קטנה של ויקרא.

.11 לִפְנים מצד המלכות, בצד הת"ת, הוא רזיא"ל, הממונה העליון, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של מיכאל, שהוא חסד, ועימו כל המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד, הנקרא רומיא"ל, עומד עליהם בשער, וסובבים אותו י"ב ממונים שלושה שלושה ד"פ, שהוא לבדו, שהוא ת"ת מצד דת"ת כולל י"ב.

כי בצד הזה דת"ת יש ג' מלאכים, מיכאל שהוא חסד דת"ת, רזיאל שהוא גבורה דת"ת, רומיאל שהוא ת"ת דת"ת. ות"ת דת"ת בפרטיותו כולל ג"כ י"ב, כמו הכלל של ד' הצדדים של מיכאל. ורזיאל הממונה העליון עומד על כולם, שלא השתנה שמו. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, והיא האות ר'. כשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד ההתנוצצות ההיא. אות זו עומדת להעניש אותם המגלים סודות, שכתוב, רֵישׁ וקלון, שהשם רֵיש מורה על דינים.

.12 לִפְנים מהצד דת"ת, בצד הגבורה, הוא יופיא"ל הממונה העליון, הממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו. ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, שהוא הארת חכמה, הנוהגת בקו שמאל, גבורה, משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים, ביהמ"ק שעשה שלמה, ששם נשלמו כולם, וגדלו המחנות בשלמות.

ומה שנאמר כאן, במשכן מטרם שנשלמו, הוא שכל המחנות שתחת ידיו של יופיאל, נמסרו בעת ההיא להיכנס עימו. וממונה אחד עומד עליהם ושמו חָכָמיא"ל. וי"ב ממונים סובבים אותו, לכל צד ג' ג'. ונמצא שגם בצד הגבורה יש ג' מלאכים, מיכאל יופיאל חכמיאל, חג"ת של צד הגבורה. וחכמיאל, ת"ת דגבורה, כולל בפרטיותו י"ב כמו הכלל כולו. כי ת"ת הוא תמיד כולל. ויופיאל, הממונה העליון, עומד על כולם, שלא השתנה שמו.

.13 האות ק' מתנוצצת בצד הגבורה על ראשיהם של כל אלו המחנות. וכשהיא מתנוצצת, נוסעים כולם לצד ההתנוצצות. אות ק' זו תלויה באוויר, והדינים שבה נכנעים ג"פ ביום, ע"י הארת ג' הקווים העליונים של ז"א, הנקרא יום. אבל מטרם שנמתקה ע"י ג' קווים, היא עולה ויורדת, שהחכמה שבה נמשכת לרדת למטה, ואז היא בדינים.

ואז ב' האותיות ק"ר, האותיות העומדות באמצע המילה ויקרא, אחת מכסה על האות א' של ויקרא, ואחת מכסה על האות י' של ויקרא, לאחר האות ק', כשמתחילים מהמלכות, שהיא א'.

.14 לִפְנים מצד הגבורה, בצד החסד, הוא קדומיא"ל, ממונה עליון על המחנות, תחת ממשלתו של מיכאל, ועימו היו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד, שנקרא אריא"ל, עומד עליהם בשער, וי"ב ממונים סובבים אותו, ג' ג' לכל צד מד' הצדדים.

ונמצא שבצד זה של החסד יש ג' מלאכים: מיכאל חסד דחסד, קדומיאל גבורה דחסד, אריאל ת"ת דחסד. ואריאל בפרטיותו כולל י"ב, כמו הכלל כולו. והממונה קדומיאל עומד עליהם, שלא השתנה שמו לעולם.

האות י' עומדת על ראשיהם. כשאות זו נוצצת, נוסעים כולם להתנוצצות שמתנוצצת. האות ק' מכסה על האות י', והר' מכסה על הא' של ויקרא.

.15 לִפְנַי ולִפְנים במקום שנקרא קדוש, בבינה, מתנוצצת האות ו' בסתר ובהעלם, והיא קו אמצעי, שמקור יציאתו עולה ומכריע בין ב' קווים ימין ושמאל דבינה. האות ו' הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריעה בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז"א ושבמלכות.

קול יוצא מבין אלו האותיות, הו' שנקראת קול. אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות של ז"א ומלכות יוצא קול הנשמע. ואז הוא ממתיק האותיות ק"ר, והאותיות יקר"א נפתחו מסתימתן. ואז מכה ההתנוצצות של האות ו' בהתנוצצות של האות י'. וההתנוצצות הזו של הו', שיצאה מהמקום הקדוש, בינה, מכה בהתנוצצות, כלומר, פותחת האות י' מסתימתה, והאירה.

.16 ואז ההתנוצצות של האות י' מכה בהתנוצצות של האות ק'. ויוצאת ההתנוצצות של האות ק' ומכה בהתנוצצות של האות ר'. ויוצאות כל אלו ההתנוצצויות ומתחברות בתוך ההתנוצצות של האות א' העומדת, שהיא המלכות, המקבלת כל מה שבאותיות יק"ר, שהן חג"ת.

וקול יוצא ומכה בכל ההתנוצצויות של האותיות יחד, כדי לצרף אותן יחד לעניין קריאה, ההתנוצצות של האות ו' בי', התנוצצות הי' בק', התנוצצות הק' בר', התנוצצות הר' בא'. ומתחברות חקיקות ההתנוצצויות של האותיות ואח"כ יוצאות לפעולתן. כי לאחר שההתנוצצויות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בצירוף ויקרא שבכתוב, ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, שהוא המלכות.

אחר שהגיעה התנוצצות הו', קו האמצעי, מאמא, וייחדה ב' הקווים של האותיות י' ק', נפתחו האותיות ק"ר מסתימתן, ולא זו בלבד שלא הפריעו עוד האורות מהאותיות י' וא', אלא שהשפיעו אורותיהן לי' ולא', וכולן האירו יחד בצירוף של ויקרא, שהו' השפיעה לי', והי' לק', והק' לר', והר' לא'.

וכיוון שנפתחו כל האורות המתנוצצים על ד' אותיות אלו, וד' המרכבות של צד ימין דמלכות, מיכאל, קיבלו הארתן, תכף היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ונבחנה פתיחת האורות של ד' האותיות יקר"א, לקריאה ולהזמנה אל משה, שיבוא לאוהל מועד.

ומשה שהיה מסתכל כל אלו הימים, שלא נכנס לאוהל מועד, הוא היה מסתכל בהפרש, שמקודם שהשפיעה הו', הייתה שליטה לדינים שבאותיות ק"ר, וכיסו כל האורות שבי' ובא', והארתן עצמן של האותיות ק"ר. אשר ע"כ לא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד. ועתה, אחר שהאירה הו', קו האמצעי, שנפתחו כל ד' האורות שבאותיות יקר"א, כבר יכול לבוא לאוהל מועד, שמתוך הסתכלות בהבחן הזה, הבין משם את הקריאה וההזמנה, שיבוא אל אוהל מועד.

.17 אח"כ חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות שנמסרו לאדה"ר בגן עדן, להכניס האות א', מלכות, בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קודש, אמא, ואז יצאה הו' ונתנה מקום בתחילת המילה לאות א', והתחברה הא' עם הו', שאחריה הן האותיות ק"ר, והי', חסד, נכנסה בין האותיות ק"ר ונעשה הצירוף קי"ר.

ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול, קו אמצעי, יצא מביניהן, והתחברו התנוצצויות האותיות, ויצאו לחוץ, והתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, שהם המחנות של ד' המרכבות של מיכאל. וכשמתחברות התנוצצויות האותיות, בצירוף, מכה קול ביניהן, וחקיקותיהן נראות לכל המרכבות, בצירוף אוקי"ר, והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות, כמ"ש, אוקיר אנוֹש מפָּז ואדם מכֶּתם אופיר.

אחר שכל האורות דחג"ת שבצירוף ויקרא, השפיעו אל הא' הקטנה של ויקרא, נעשתה הא', המלכות, מלאה בברכות והאירה בהארת החכמה שבה, ועלתה לאמא. ואז נעשתה המלכות חשובה יותר מז"א, כמ"ש, אשת חיִל עטרת בעלה.

ונמצא שהא', החכמה, עלתה לפני הו', ז"א, חסדים, ונעשה הצירוף א"ו. וגם הק', גבורה וקו שמאל, האירה בחכמה שבה, ושלטה, ומשום זה הקדימה עצמה אל הי', חסד, ונעשה הצירוף ק"י. ובזה הפך הצירוף ויקר"א לצירוף אוקי"ר. כמ"ש, אוקיר אנוש מפז. שהצירוף הזה מורה על שליטת אור החכמה.

.18 אשרי חלקו של משה, שראה כל זה. אבל הצירוף אוקי"ר לא נראה לעיניו של משה, אלא הצירוף הראשון, ויקר"א. וצירוף זה לא גילו לו, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. כמ"ש, צאו שלושתכם. וכתוב, ויקרא אהרון ומרים. וכתוב, פֶּה אל פה אדבר בו. וכתוב, לא כן עבדִי משה. שאמר כל זה רק לאהרון ולמרים ולא למשה, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו.

אין הקב"ה מגלה שבחה של המדרגה אל המשיג אותה, אלא אחר שכבר חלפה המדרגה וזכה למדרגה חדשה, אז מגלה לו שבחה ושלמותה של הראשונה. הרי שאין הקב"ה מגלה שבח המדרגה בפניה, בשעת מציאותה.

.19 עלו האותיות וחזרו בכל המחנות בצירוף אוקי"ר, הקול יצא ואמר, אוקיר אנוש מפז. אח"כ נמשכו האותיות והיו מתנוצצות על ראשיהן של כל המרכבות, ושככו עד שנתקנו במקומן.

.20 הראש לצד שמאל, המלכות, חזקיא"ל, ממונה עליון, עליון על המחנות, כל העומדים בשער המשכן, המלכות, תחת ממשלתו של גבריא"ל. כי מיכאל מושל בימין המלכות, וגבריאל בשמאלה. ועימו מיתקנים בשער ההוא כל המחנות שתחת ידו. וממונה אחד הוקם על השער מבחוץ ושמו גַזריא"ל, ועימו י"ב ממונים הסובבים אותו ג' ג' לכל צד, לד' צדדים.

המרכבה הכוללת התחתונה, היא י"ב, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבכל אחד מהם ג' קווים חג"ת, שהם י"ב. ובפרטות יש י"ב בכל אחד. י"ב של מיכאל, שעליהם מתנוצצות ד' האותיות יקר"א. כאן מבאר הזוהר י"ב שבגבריאל, חו"ג תו"מ, שבכל אחד חג"ת, כמו במיכאל. ובתחילה מבאר המלכות שבגבריאל, שבו ג' מלאכים חג"ת, גבריאל חזקיאל גזריאל. וגזריאל לבדו, ת"ת שבצד מלכות, כולל ג"כ י"ב.

.21 ואלו הם שלהט החרב המתהפכת, מתהפכת בידיהם. והממונה חזקיאל, עומד עליהם למעלה למעלה בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא האות א', צד המלכות שבגבריאל, כי אלו המחנות אינם עומדים ואינם נוסעים אלא באות א', בימין, במלכות היוצאת בחסדים, שהיא ימין, משום שהשמאל של גבריאל אינו נוסע אלא בימין, ע"י התלבשות בחסדים. והימין נוסע תמיד לשמאל, בהתכללות השמאל, וא' היא אות המתנוצצת ויוצאת מהימין. מלכות מצד החסדים שבה. אז נוסעים כל המחנות למקום שבו מתנוצצת ההתנוצצות.

.22 לִפְנים מצד המלכות, בצד הת"ת, הוא הממונה רַהֲטיא"ל, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל. ועימו כל המחנות שתחת ידו. וממונה אחד, שנקרא קַדְשיא"ל, עומד עליהם בשער, וסובבים אותו י"ב ממונים, ג' ג', ד"פ. והממונה רהטיאל עומד על כולם, שלא השתנה שמו.

וגם כאן בצד הת"ת ג' מלאכים, חג"ת, גבריאל רהטיאל קדשיאל. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות. ואות זו היא ז', צד הת"ת שבגבריאל, והיא מתחלפת בתיקון המשכן באות ל'. שנמתקת בבינה, שהיא ל', המגדל הפורח באוויר. וזה מתחלף, כמ"ש, יִיזַל מַים מִדָלְיָו. כי הבינה היא דליו של הת"ת. התחלפה הז' בחקיקות האותיות, ונקראת חילוף הל'. כשאות זו מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, אז נוסעים כולם לצד ההתנוצצות ההיא.

.23 לִפְנים מצד הת"ת, בצד הגבורה, הוא קַפְציא"ל, הממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריא"ל, ועימו מיתקנים כל המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא. ממונה אחד עומד עליהם ושמו עֲזָאל, וי"ב ממונים סובבים אותו, לכל צד ג' ג'.

וגם כאן, בצד הגבורה דגבריאל, ג' מלאכים חג"ת, גבריאל קפציאל עזאל. ועזאל, ת"ת, כולל בעצמו י"ב. וקפציאל, הממונה העליון, עומד על כולם. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות והיא האות ד', שהיא צד הגבורה שבגבריאל, וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא. אות זו תלויה באוויר על ב' אותיות אחרות, שהן א' ל'.

.24 לִפְנים מצד הגבורה שבגבריאל, בצד החסד שלו, שַמְעיא"ל הממונה העליון, מתחלף לד' שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין, ופעם לצד שמאל. ופעם למזרח ופעם למערב. ונקרא לפי שימושו. ועימו י"ב ממונים שסובבים אותו, לכל צד ג' ג'. ורַגְשׁיא"ל הממונה העליון, הוא על אלו י"ב ממונים, תחת הממונה ההוא האחר שמעיא"ל.

ונמצא גם כאן בצד החסד דגבריאל ג' מלאכים חג"ת, גבריאל שמעיאל רגשיאל. ורגשיאל לבדו כולל י"ב. ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, האות ה'. ואות זו תלויה באוויר על כל שאר האותיות האחרות, א' ל', כמו שנאמר באות ד'. ב' האותיות ד' ה' עולות למעלה על כל שאר האחרות, משום שהן חו"ג, שהם ג"ר. וכולם נוסעים להתנוצצות ההיא, התלויה באות ה'.

.25 לִפְנַי ולִפְנים במקום שנקרא קודש, בבינה, מתנוצצת אות אחת בהעלמה של קודש, והיא ם' סתומה. כי ם' סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. אות זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א' ל' ד' ה', וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של ם' הסתומה, ולוקחת ב' האותיות האחרות, שהן ההתנוצצויות התלויות באוויר, שהן ד' ה'. ונשארו א"ל.

והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר"א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות האותיות הראשונות, ויקר"א, להתנוצץ כמקודם, ויוצאות מחוץ למלכות, אל משה. אז, ויקרא אל משה. שמצירופים אלו יצאו הקריאה וההזמנה אל משה, לבוא אל אוהל מועד.

כי האותיות ד' ה', הן גבורה וחסד שבגבריאל, ג"ר דשמאל, והאותיות א' ל' הן מלכות ות"ת שבגבריאל, ו"ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו"ק דחכמה, אבל הג"ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים.

ונאמר, אז מכה ההתנוצצות של ם' הסתומה ולוקחת ב' האותיות ד' ה', ונשארו א"ל. כי האותיות ד' ה' הן ג"ר שאינן מאירות. ע"כ ם' סתומה העלימה אותן, ונשארו א"ל, ו"ק. שזה עניין האותיות ויקר"א, שבצד ימין, שהוא מיכאל, והאותיות א"ל שבצד שמאל, שהוא גבריאל, שמהן יצאו הקריאה וההזמנה אל משה.

והזוהר אינו מביא שאר ב' המלאכים אוריאל ורפאל, תו"מ שבמרכבה התחתונה, משום שב' הקווים ימין ושמאל, מיכאל וגבריאל, הם עיקר הפועלים. ותו"מ, אוריאל ורפאל, רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש. ע"כ לא הביא אותם.

באתי לגני

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יא.

.26 באתי לגנִי אחותי כלה, אָרִיתי מוֹרי עִם בְּשָׂמי, אכלתי יַעְרי עם דִבְשׁי, שתיתי ייני עם חֲלָבי, אִכלו רֵעים, שְׁתו ושִׁכְרו דודים. פסוק זה אין ראשו סופו ואין סופו ראשו. כתוב, אכלתי יערי עם דִבשי, שתיתי ייני עם חלבי. ואח"כ כתוב, אכלו רֵעים. מי שמזמין אחר לאכול, הוא בעת שהמזון מונח לפניו, אבל אחרי שכבר אכל, איך יזמין אחר לאכול עימו? וכאן כתוב, אכלתי יערי, וכן, שתיתי חלבי, הרי שכבר אכל?

.27 אלא אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה לטהר אותם, ובחר בהם מכל שאר העמים. ומשבחר בהם, רצה להרחיק אותם מכל המקטרגים שבעולם. ביום שהוקם המשכן למטה, באותו יום הוקם עימו משכן אחר למעלה. שכתוב, הוקם המשכן, סתם, משום שכולל גם המשכן שלמעלה, המלכות. והיום ההוא היה שמחתו של הקב"ה.

.28 כיוון שהוקם המשכן, כתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד. כשראה הקב"ה כך, אמר, ע"י משה הוקם המשכן והוא לחוץ, מיד כתוב, ויקרא אל משה. אמר לו: משה, חנוכת הבית היא בסעודה, כמ"ש, אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. ע"כ התחיל לדבר עימו מקורבנות, שהיא סעודה, כמ"ש, לריח ניחוח אִשֵׁה לה'. זהו שכתוב, באתי לגני אחותי כלה. והפסוק הזה סובב על הקורבנות.

.29 באתי לגני, גן העדן העליון. אחותי כלה, כנ"י, המלכות. כי ביום שהוקם המשכן, הזדווגו זיווגים בכל הו"ק דז"א, המרומזים בכתוב, באתי לגני. והזדווגו זיווגים בגן העדן העליון דז"א ומלכות, משום שכולם התברכו מהשיקוי של הנחל, בינה, ונקשרו כל אחד בחברו. כמ"ש, אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דִבְשי, שתיתי ייני עם חלבי. כולם הושקו ורוו מהמעיין של הנחל, יסוד הבינה.

.30 אכלו רעים, שתו ושכרו דודים. כל המדרגות שלמטה בבי"ע, וכל הענפים, כולם מתברכים וניזונים, כשז"א ומלכות, המרומזים בכתוב, באתי לגני, מתברכים למעלה. מתברכים ומתבשמים בריחו של הקורבן.

.31 בשעה שירדה כנ"י, המלכות, להשרות המשכן שלה בארץ, כלומר במשכן, הקב"ה אמר למלכות, באתי לגני. משום שנמצאו ברכות ושמחה בכל העולמות, והמלכות מתבשמת, שתצאנה ממנה ברכות לכל. כי כשמתברכים ו"ק דז"א, המרומזים בכתוב, באתי לגני, כל העולמות יחד מתברכים למטה ולמעלה, וישראל מתברכים מכולם.

וכתוב, באתי לגני אחותי כלה. שאין הקב"ה מזדווג עם כנ"י, המלכות, אלא בזמן שו"ק דז"א, המרומזים בכתוב, באתי לגני, רווים משיקוי הנחל שאינו פוסק, הבינה.

.32 אחותי כלה, מלכות, אדנ"י. אריתי מורי, זהו חסד, מדרגת אברהם, שכתוב עליו, אלך לי אל הר המור, הר המוריה. עם בְּשָׂמי, זהו נצח, מדרגת אהרון, שכתוב בו, ואתה קח לך בְּשָׂמים ראש. והם זיווג זרוע ימין, חסד, ביָרך ימין, נצח. כמ"ש, נעימוֹת בימינך נצח. ושתי ברכות הן כנגדם בתפילת שמונה עשרה:

א. מגן אברהם, זהו חסד.

ב. עבודה, שהיא ברכת רְצֵה, זהו נצח.

.33 אכלתי יערי. זוהי גבורה, הנקראת פחד יצחק. עם דִבְשי, זהו הוד, מדרגת דוד. והם הזיווג של זרוע שמאל, גבורה, עם ירך שמאל, הוד. שתיתי ייני עם חלבי, זהו גוף וברית, שהם ת"ת ויסוד, כלומר יעקב עם שלמה. אכלו רֵעים שתו ושכרו דודים, הם י"ב שבטים בי"ב ברכות של תפילת שמונה עשרה, עם תוספת של ברכת המינים, שהיא, ולמלשינים אל תהי תקווה. מי אוכל אותה? זה שכתוב בו, באתי לגני אחותי כלה.

.34 ויש שמחַלֵק הו"ק דז"א אחרת. אריתי מורי עם בְּשָׂמִי, הם גוף וברית, ת"ת ויסוד. יערי עם דבשי, שוק הימין עם שוק השמאל, שהם נו"ה. ייני עם חלבי, זרוע שמאל עם הימין, שהם חו"ג, ייני הוא גבורה וחלבי הוא חסד.

אִכלו רֵעים שְׁתו ושִׁכרו דודים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יד.

.35 אִכלו רֵעים שְׁתו ושִׁכרו דודים. אלו הם כל בעלי יבבה ויללה, שהם אותם הנמשכים מקו שמאל, והדינים דשמאל שורים עליהם, וע"כ מייבבים ומייללים תמיד. שכולם התבשמו והתברכו יחד ביום שהוקם המשכן, כי מסעודת המלך, שהוא קו אמצעי, נהנו כולם. ואוכלים כולם בשעה שהמלך בא שמח. וע"כ המלך נעשה שמח, ומשמח את המלכה תחילה, ואח"כ אוכלים כולם ושמחים.

.36 אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אלו הם ו"ק דז"א. שתו ושכרו מהיין המרווה הכול, מהארת החכמה. כל אלו שלמטה, המלאכים והנשמות שבבריאה, כיוון שו"ק דז"א מתברכים, כולם שלמטה מתברכים.

.37 אכלו רעים, למעלה. שתו ושכרו דודים, למטה. למעלה זה מקום עליון, שהם באחדות ובשמחה, שאינם מתפרדים זה מזה לעולם, כלומר או"א עילאין הנקראים רֵעים, כמ"ש, ונהר יוצא מעֵדן. ועדן שהוא אבא, ונהר שהוא אמא, אינם נפרדים לעולם, ולעולם הם נמצאים ברצון באחדות ובשמחה. שתו ושכרו דודים, הם אלו שלמטה הנקראים דודים, כלומר זו"ן, המתחברים לזמנים ידועים, בשעת התפילה, ובשבתות וביו"ט, ולא מתחברים תמיד כמו או"א עילאין.

.38 בעליונים, באו"א, כתוב אכילה בלא שתייה, כי מי שיש לו נׂאדוֹת יין, לאכול הוא צריך. ומשום שבאו"א עילאין שורה היין המשומר, ע"כ כתוב בהם אכילה. ובתחתונים, בזו"ן, הצריכים שיקוי, כתוב בהם שתייה, כי כל הנטיעות צריכים להשקות אותן מהנחל העמוק, בינה. וע"כ, באלו כתוב אכילה, ובאלו שתייה. אלו, או"א עילאין, נקראים רֵעים. ואלו, זו"ן, נקראים דודים.

מוחין דחסדים מכונים אכילה, והם המוחין דאו"א עילאין, שהם חסדים בלי חכמה, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. והם אוירא דכיא. ומוחין דהארת חכמה מכונים שתייה, יין המשמח. בעליונים, באו"א, כתוב אכילה בלא שתייה, כי באו"א עילאין אינה נוהגת שתייה, הארת חכמה, כי בהם אין הי' יוצאת מאויר, אלא אכילה בלבד, חסדים. ע"כ כתוב בהם, אכלו רֵעים.

כי או"'א עילאין נבחנים כמו שלא יצאו מראש א"א. והם מלבישים למו"ס, המכונה יין המשומר. וע"כ יש להם נאדות יין, ואינם צריכים אלא לחסדים. והתחתונים, זו"ן צריכים שיקוי, צריכים חכמה. וכל זמן שאין להם חכמה, נבחנים בהם החסדים לו"ק בלי ראש. וכתוב בהם שתייה, שתו ושכרו דודים, שצריכים לקבל חכמה מישסו"ת, הנקרא נחל עמוק. ואם לא, הם ו"ק בלי ראש.

.39 דודים הם באהבה, ולמה הם תחתונים? אלו החושקים זה בזה ואינם נמצאים תמיד ביחד, הם נקראים דודים, זו"ן, שלמטה מאו"א. ואלו הנמצאים תמיד יחד, ואינם מתכסים, ואינם נפרדים זה מזה, או"א עילאין, נקראים רֵעים. וע"כ אלו דודים ואלו רֵעים. רֵעים הם ברצון באחדות תמיד. דודים הם בתשוקה לפעמים ולא תמיד. וזה, האכילה והשתייה האמורים בכתוב, הם שלמות הכול, כדי שתתברך כנ"י, המלכות, ואז יש שמחה בכל העולמות.

.40 אכלו רֵעים, בקורבנות, משום שהם סעודת המלך להקריב לפניו, ונהנים מהם בעלי הדין, וכולם מתבשמים, והשמחה נמצאת בכולם.

.41 אכלו רֵעים, בשעה שנכנסה השכינה למשכן, שהיו נמצאות ברכות ושמחה בכל, והשכינה נכנסה למשכן ככלה לחופה, ואז נשלמו ישראל למטה, והתאחדו בהקב"ה בארץ. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכַנתי בתוכם. ואז עליונים ותחתונים התבשמו.

הניצנים נראו בארץ

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף טז.

.42 הניצנים נראו בארץ, וקול התור נשמע בארצנו. כתוב, נראו בארץ. מהו שכתוב עוד, נשמע בארצנו, הלוא היה די לכתוב ארץ פעם אחת? אלא הניצנים אלו הן הנטיעות שעקר אותן הקב"ה ושתל אותן במקום אחר, וגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.

כי תחילה נברא העולם במדה"ד, במלכות שהיא מדה"ד. ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, כי ז"א ומלכות דמדה"ד אינם ראויים לקבל שום אור מחמת הצמצום הרוכב עליהם, שיתף עימה מדה"ר, שהעלה המלכות לבינה, ונמתקה במדה"ר. ואז נעשים ראויים לקבל המוחין מבינה. הניצנים אלו הן הנטיעות, ז"א ומלכות, שעקר אותן הקב"ה ממקום המלכות דמדה"ד, ושתל אותן במקום אחר, בבינה, ואז גדלו ועשו פירות, וגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.

.43 נראו בארץ. כי הארץ, מלכות, התברכה מז"א ומבינה. וזוהי הארץ הקדושה, ארץ עליונה. עת הזמיר הגיע, הגיע הזמן לעקור ממשלתם של שרי העמים, שלא ישלטו על ישראל. כלומר בשעה שהוקם המשכן.

.44 וקול התור נשמע בארצנו. בארץ שלמטה, שיָרשו ישראל ע"י יהושוע. קול התור זהו התייר הגדול, מראה הדרך, ז"א, שנקרא תורה, שהזדווג עם המלכות. כשבנה שלמה ביהמ"ק למטה, ואז התעטר הקב"ה בעטרותיו, מוחין דג"ר מאמא, המכונים עטרות, כחתן בכלה. כמ"ש, צְאֶנה וראֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו.

.45 קול התור, היא תשבע"פ, מלכות. תושב"כ, ז"א, נקראת תורה סתם. תשבע"פ נקראת תור, כמו שאומרים וַיִקֶר, במקום ויקרא. שויקרא, היא שלמות, ואילו ויקר, אינו כן. אף תורה, היא שלמות, כלומר, ז"א. ותור היא המלכות, שאינה שלֵמה כמוהו.

.46 כשירדה השכינה אל המשכן, כתוב, כַּ_ת משה, חסר ו'. כי היא הכַּלה של משה, כי משה ז"א. כלת משה זוהי כנ"י, המלכות, והכול דבר אחד, ולמלך העליון אמר אותו. כלומר, שמשה הוא המלך העליון, ז"א.

כיוון שהוקם המשכן, עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להיכנס אלא ברשות. מיד, ויקרא אל משה. ויקרא, היא זו שהבית ברשות שלה, הכלה, המלכות. וידבר ה' אליו, אותו שנקרא קול, ז"א, אותו שמשה אחוז בו. כי משה הוא מרכבה לז"א.

מדוע באתי ואין איש

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יז.

.47 מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונֶה, הֲקָצוֹר קָצְרה ידי מִפְּדוּת. אשריהם ישראל שבכל מקום שנמצאים, הקב"ה נמצא עימהם, והקב"ה נמצא ביניהם ומתפאר בהם בישראל, כמ"ש, ישראל אשר בך אתפאָר.

.48 ולא עוד, אלא ישראל משלימים האמונה, המלכות, בארץ. וישראל הם השלמות של השם הקדוש. וכשישראל נשלמים במעשיהם הטובים, נשלם השם הקדוש, כביכול. וכשישראל אינם נשלמים למטה במעשיהם, והתחייבו גלות, השם הקדוש למעלה אינו שלם, כביכול. כי זה עולה וזה יורד, ישראל שלמעלה, ז"א, מסתלק ועולה למעלה, וכנ"י, המלכות, יורדת למטה, והתרחקו זה מזה, ונשאר השם הקדוש בלי שלמות, כביכול. והכול הוא משום שכנ"י בגלות.

.49 ואע"פ שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר, שובו בנים שובבים אֶרְפָּה מְשׁוּבוֹתיכם. ואין מי שיתעורר רוחו. אז, אמר הקב"ה, מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה. הקדמתי, ואין איש שיתעורר רוחו.

קורבן לה'

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יח.

.50 באותו יום שהשתכלל בית המשכן, הקב"ה הקדים ושׁרה בו. מיד, כמ"ש, ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. וידבר ה' אליו, שהודיע לו, שעתידים ישראל לחטוא לפניו, ושימושכן אוהל מועד הזה בחטאיהם, ולא יתקיים בידיהם. כמ"ש, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. אמר לו, שעתיד להיות ממושכן בחטאיהם של ישראל, ולא יתקיים בקיומו. אבל הרפואה לזה היא, כמ"ש, אדם כי יקריב מִכם קורבן לה'. הרי לך קורבנות, המגנים על הכול.

.51 קורבן היה צריך להיקרא קירוב, ולמה נקרא קורבן? קורבן הוא התקרבות של הכתרים הקדושים, הספירות חג"ת נהי"מ, שמתקרבים כולם יחד ומתקשרים זה בזה, עד שנעשים כולם אחד בייחוד השלם, שייתקן השם הקדוש כראוי. שכתוב, קורבן לה', פירושו התקרבות, של אלו הכתרים הקדושים חג"ת נהי"מ, להוי"ה, רחמים, קו האמצעי, שייתקן השם הקדוש, ולייחד אותו כראוי, כדי שיימצאו רחמים בכל העולמות, והשם הקדוש יתעטר בעטרותיו, שיתבשם הכול.

.52 וכל זה, הוא כדי שיתעוררו הרחמים ולא יתעורר הדין. ומשום זה, להוי"ה הוא, ולא לאלקים, כי הוי"ה מורה על רחמים ואלקים מורה על דין, כי צריכים רחמים ולא דין. אבל הרי כתוב, זבחֵי אלקים רוח נשבָּרָה. כתוב, זבחי אלקים, ולא כתוב, זבחי הוי"ה.

.53 ודאי שלא כתוב קורבן אלקים, אלא זבחי אלקים. כי רק השחיטה נקראת ע"ש אלקים. וע"כ שחיטתם בצפון, כי הצפון רומז ע"ש אלקים, דין, כי זביחה היא אֶל השם אלקים, צד הגבורה, שיתבשם וישבור רוח הדין, וייחלש הדין, ויתגברו הרחמים על הדין. וע"כ כתוב, זבחי אלקים, לשבור הכוח של דין קשה. כמ"ש, רוח נשבָּרָה, שיהיה הרוח החזק של הדין נשבָּר, ולא יתגבר רוחו וכוחו.

והאדם צריך אז לעמוד על המזבח ברוח נשבר, ויתבייש ממעשיו, כדי שיהיה נשבר הרוח החזק הזה. והכול הוא כדי שהדין יתבשם, ויתגברו הרחמים על הדין.

.54 אדם כי יקריב מִכם קורבן לה'. מהו מכם? הכתוב בא להוציא את אדה"ר, שהוא הקריב קורבן, כשברא הקב"ה את העולם. שלא הקריב מִבקר ומצאן, אלא כמו שלומדים, שור מַקְרין, בעל קרן אחת. אדם כי יקריב מכם, להוציא אדה"ר, שלא היה מכם.

גדול ה'

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כ.

.55 שיר מזמור לבנֵי קורח. השיר הזה הוא שבח העולה על כל שאר השבחים, שזכו בני קורח לשַׁבח לו. שיר מזמור, לשון כפול, מורה שבח על שבח. שבח שנחלק לשני שבחים.

.56 וזכו בני קורח לשַׁבח לכנ"י. כי כתוב, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קודשוֹ. מתי נקרא הקב"ה גדול? בזמן שכנ"י, המלכות, נמצאת עימו. זהו שכתוב, בעיר אלקינו, הוא גדול, שפירושו, עִם עיר אלקינו, עִם המלכות, הוא גדול.

כי ז"א, שנקרא הוי"ה, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. חכמה היא ג"ר, המכונה גדלות. כשממשיך חכמה בשביל המלכות, הנקראת כנ"י, יש לו ג"ר ונקרא גדול. אבל בלי המלכות אין לו חכמה, ואינו גדול. כי אין החכמה נגלית בשום ספירה אלא במלכות לבדה.

.57 למה צריך לכתוב, בעיר אלקינו, היה מספיק לכתוב, בעיר הר קודשו? כי עיר, מלכות, נקראת יראת אלקינו, והיא שבחם של ישראל. הכתוב מלמדנו, שהמלך בלי המלכה אינו מלך, ואינו גדול, ואינו מהולל. ולכן כל מי שאינו נמצא זכר ונוקבא, נעדר ממנו כל שבח, ואינו בכלל אדם. ולא עוד, אלא שאינו כדאי להתברך.

.58 ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. כתוב בספרו של רב המנונא סָבָא, שבת זוגו של איוב, הייתה כמוהו ביראת הקב"ה, ומצד אשתו היה נקרא גדול. אף כאן, גדול ה' ומהולל מאוד. במה הוא גדול? בעיר אלקינו הר קודשו, המלכות, ומצידה נקרא ה' גדול, מטעם שהחכמה, שהיא הגדלות, אינה מושפעת לז"א, אלא כשהוא עם הנוקבא.

.59 ומשום זה שבח זה נאמר ביום שני. כי ג' ימים ראשונים דמעשה בראשית הם כנגד ג' קווים דז"א, ויום שני הוא קו שמאל, שמשם נמשכת החכמה אל המלכות, כמ"ש, שְׂמאלו תחת לראשי.

ולמה לא כתוב, כי טוב, ביום שני, אם הוא חשוב כל כך, שמשם נמשכת החכמה? משום שעתידים להיפרד. כלומר, כל עוד שלא נפרדו ז"א ומלכות זה מזה, אלא המלכות, שבה החכמה, הייתה דבוקה בז"א, והיו שניהם פרצוף אחד, לא היה טוב, כמ"ש, לא טוב היות האדם לבדו. כי בזמן שהוא לבדו, והנוקבא עוד לא נלקחה ממנו, כתוב, לא טוב. וע"כ לא כתוב, כי טוב, ביום שני.

.60 גדול ה' ומהולל. כמ"ש, שגדול רק כשהוא עִם המלכות. יְפה נוף מְשׂושׂ כל הארץ, הוא השבח של החיבור שלהם, כי יפה נוף, זהו הקב"ה, וזהו צדיק, יסוד דז"א. משוש כל הארץ, כי אז שמחת הכול, וכנ"י, המלכות, מתברכת.

מי שלא נשא אישה הוא פגום

[מאן דלא אתנסיב איהו פגים]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כב.

.61 אלקים בְּאַרְמְנותיה נודע למִשׂגב, כי הנה המלכים נועדוּ עברוּ יחדיו. נו"ה מכונים ארמונות, שמשם קיבוץ כל הברכות, קיבוץ השמחות היוצאות משם ע"י מדרגה זו, הנקראת צדיק, יסוד. ושם, ביסוד, מתקבצות הברכות, לְבַשֵׂם את העיר הקדושה הזו, המלכות, שתתברך משָׁם. כי הנה המלכים נועדו, אלו הם כל ספירות המלך, שהוא ז"א, בכלל אחד, תחת השׁם מֶלך. וגם המלכות נקראת מלך. ועל שניהם כתוב, המלכים. ואלו הדברים עולים לעניין אחר.

.62 בשעה שהאדם מתקן מעשיו ע"י הקורבן, הכול מתבשם ומתקרב ומתקשר זה בזה בייחוד שלם, כמ"ש, אדם כי יקריב מכם. כי יקריב, לקשר הדברים כראוי.

.63 אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אישה. כי קורבנו אינו קורבן, וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע שכתוב, אדם כי יקריב, והוא שונה, שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינה שורה עליו, משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום מתרחק מכל. כש"כ, ממזבח להקריב קורבן.

.64 ונדב ואביהוא מוכיחים זה, שכתוב בהם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. מטעם שלא היו נשואים. ומשום זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. אדם הנמצא זכר ונוקבא, הוא ראוי להקריב קורבן זה, ולא אחר.

.65 נדב ואביהוא, כך הם ודאי, מטעם שלא היו נשואים. הקטורת היא עליונה מכל הקורבנות שבעולם, שבשבילה מתברכים עליונים ותחתונים. והקורבן הזה שהוא למעלה מכל הקורבנות, לא היו ראויים להקריב, משום שלא היו נשואי אישה. וע"כ לא היו ראויים להקריב קורבן, כש"כ לדברים עליונים, כמו קטורת, כי אינם ראויים שיתברך העולם על ידיהם.

.66 ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. למה נענשו קשה כל כך? משל לאדם שבא לפני המלכה, לבשר לה שהמלך בא לביתה ויִשרה אצלה לשמוח עימה. בא האיש לפני המלך, ראה המלך שהאיש הוא בעל מומים. אמר המלך, אין זה כבודי, שע"י הפגום הזה אבוא אל המלכה. בתוך כך, תיקנה המלכה את הבית בשביל המלך. כיוון שראתה, שהמלך היה מוכן לבוא אליה, והאיש ההוא גרם שיסתלק המלך ממנה, אז ציוותה המלכה להרוג אותו האיש.

.67 כך בעת שנכנסו נדב ואביהוא, ובידיהם קטורת, שמחה המלכה, המלכות, ונתקנה לקבל את המלך, ז"א. כיוון שראה המלך, שהאנשים האלו בעלי מומים, לא רצה המלך, שעל ידיהם יבוא אל המלכה לשרות עימה, והסתלק המלך ממנה. כשראתה המלכה, שבגללם הסתלק המלך ממנה, מיד, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.

.68 וכל זה הוא משום שמי שאינו נשוי, הוא פגום, הוא בעל מומים לפני המלך, וקדושת המלך מסתלקת ממנו, ואינה שורה בפגם. ועל זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן. מי שנקרא אדם, יקריב. ומי שאינו נקרא אדם, שהוא הבלתי נשוי, לא יקריב.

.69 מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קורבנכם. מן הבהמה, הוא כְּלל, שכולל כל מיני בהמות, טמאות וטהורות. מן הבקר ומן הצאן, הוא פְּרט לאחַר הכלל, שאין בכלל אלא מה שבפרט, כלומר, דווקא אלו הכשרים לאכילה. ואלו שאינם כשרים לאכילה, אסור להקריב.

אִם עולָה קורבנו

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כד.

.70 אִם עולָה קורבנו. כמ"ש, כי לא מחשבׂתיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי. מחשבׂתיי, כתוב חסר ו'. מחשבה של הקב"ה ספירת החכמה, עליונה וראש הכול. כי פרצוף ז"א מתחיל מחכמה, והכתר שלו הוא מאמא. ומהמחשבה ההיא התפשטו אורחות ושבילים, להמציא השם הקדוש, ולתקן אותו בתיקוניו כראוי. ומהמחשבה ההיא נמשך ויוצא השיקוי של גן העדן להשקות הכול. ומהמחשבה ההיא מתקיימים עליונים ותחתונים. ומהמחשבה ההיא נאצלו תושב"כ, ז"א, ותשבע"פ, המלכות.

.71 המחשבה של האדם היא ראש הכול. ומהמחשבה ההיא מתפשטים אורחות ושבילים להטות דרכיו בעוה"ז ובעוה"ב. ומהמחשבה ההיא נמשכת ויוצאת זוהמה דיצה"ר להרע, לו ולכל. ומהמחשבה ההיא נמצאים עבירות וחטאים וזדונות, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. ועל זה כתוב, כי לא מחשבותיי מחשבותיכם.

.72 ומשום שהמחשבה היא ראש הכול, כתוב בראש הכול, אם עולָה קורבנו. כי העולָה מכפרת על המחשבה. ואח"כ כתוב, מן הבקר, ולא כל הבקר. כלומר רק פר בן בקר, שהוא זכר, ולא פרה, שהיא נקבה. ועוד כתוב, זכר תמים יקריבֶנו. זכר ולא נקבה, מטעם שהזכר נבחן למעלה מהנקבה. וכך, מן הצאן, מהכבשים ומהעיזים, ולא נקבה.

.73 כל הבא לקורבן עולָה, כולם זכר ולא נקבה, משום שקורבן עולָה הוא למעלה מהלב, כלומר על המחשבה שהיא למעלה מהלב. ונודע מי העומד על הלב, כלומר המחשבה. שהמחשבה, שהיא חכמה, נבחנת לזכר. והלב לנקבה, בינה, הלב מבין, שמקבלת מחכמה. ומשום זה קורבן עולָה, עולֶה למעלה, וכולם זכרים. וע"כ פתח הכתוב תחילה בקורבן עולָה, יותר מכל שאר הקורבנות, כי המחשבה היא ראש הכול.

.74 א"כ, במקום של המחשבה של מעלה היה צריך להקריב העולָה, כלומר לספירת חכמה, ולמה מקריבים למטה, אל היסוד? ראש הכול הוא המחשבה, ספירת החכמה, ראשית ז"א. והסיום של המחשבה הוא מקום שנקרא בוקר. והוא סיום הגוף המבשם הנוקבא, כלומר יסוד, שהוא סיום ז"א, שנקרא גוף. כך המחשבה של אדם היא ראש לכל.

סיום המחשבה ההיא, הוא כאשר נעשה המעשה שחשב, אז הסתיימה המחשבה. מתי הוא זה? בבוקר. כמ"ש, הוֹי חושבֵי אָוֶון ופועלֵי רָע. מתי? על מִשְׁכְּבוֹתָם באור הבוקר יעשוה. אשר אור הבוקר רומז על יסוד. וע"כ המחשבה שבקורבן עולה למקום המחשבה, שהיא חכמה, והמעשה של הקורבן, מתקרב לסיום המחשבה ודאי, שהוא יסוד.

נפלָה לא תוסיף קוּם

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כה.

.75 בתולת ישראל, בתולה שהתברכה משבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, נקראת בת שבע, המלכות. ובתולה למטה יורשת שבע ברכות בגללה. והכתוב, ואתה בן אדם שָׂא קינה על בתולת ישראל, כתוב על כנ"י, המלכות. ולפי זה קשה, שכתוב, נפלָה לא תוסיף קוּם בתולת ישראל.

אם הפרשה הייתה נאמרת בדרך נחמה, היינו אומרים, נפלה, לא תוסיף עוד לנפול, קום בתולת ישראל. אבל בפרשה זו קינה נאמרה.

.76 נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. מי שיש לו כעס על אשתו ויוצאת ממנו, לא תחזור אליו לעולם. א"כ, אוי לבּנים שגלו עימה.

.77 אוי לדור שלא נמצאים בו רועים, והצאן תועה והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הולך, שלא לימין ולא לשמאל. ודאי פסוק זה צריכים לדעת אותו, והכול גלוי לאלו הרואים בדרך התורה בדרך אמת.

.78 בכל הגלויות שגלו ישראל, לכולם שָׂם זמן וקץ, ובכולם היו ישראל שבים להקב"ה, ובתולת ישראל, המלכות, הייתה חוזרת למקומה, בזמן שגזר עליה. ועתה בגלות האחרונה אינו כן. כי היא לא תחזור כך כמו בזמנים של הגלויות האחרות. ופסוק זה מלמד כך, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ולא כתוב, נפלה ולא אוסיף להקימה.

.79 משל למלך שכעס על המלכה, והשליך אותה מההיכל שלו לזמן ידוע. כשהגיע הזמן ההוא, מיד הייתה באה המלכה וחזרה לפני המלך. כך היה פעם אחת ושתיים ושלוש פעמים. בפעם האחרונה, התרחקה מהיכל המלך, והשליך אותה המלך מהיכלו לזמן ארוך. אמר המלך, הפעם הזאת אינה כשאר הפעמים, שהיא תבוא כך לפניי, אלא אני אלך עם כל בני היכלי, ואבקש אותה.

.80 כשהגיע אליה, ראה אותה שהייתה שוכבת על העפר. מי ראה כבוד המלכה בזמן ההוא, והבקשות של המלך נגדה, עד שאחז אותה המלך בידיו, והקים אותה, והביא אותה להיכלו, ונשבע לה, שלא ייפרד ממנה עוד לעולם, ולא יתרחק ממנה.

.81 כך הקב"ה, בכל פעם שכנ"י הייתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך. ועתה בגלות הזו אינו כן, אלא הקב"ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו. וכך הוא, שהרי כתוב, נפלה לא תוסיף קום מעצמה. וע"כ כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. היא לא תוסיף קום כמו בזמנים אחרים, אלא אני אקים אותה, ולא תקום מעצמה.

ועל זה כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אני אקים את סוכת דוד. מיהי סוכת דוד? בתולת ישראל. הנופלת, הוא כמ"ש, נפלה. וזהו כבוד בתולת ישראל והשבח שלה, שלא תוסיף לקום מעצמה, אלא הקב"ה יקים אותה.

.82 ודאי זהו בירורו של הדבר. עתיד הקב"ה להכריז על כנ"י, ולומר, הִתנערי מעפר קומי שְׁבי ירושלים, כמי שאוחז ביד חברו, ואומר, התנער, קום. כך הקב"ה יאחז בה ויאמר, התנערי, קומי.

.83 וכן כל אלו בני היכל המלך פותחים לדבר עימה בלשון הזה. כמ"ש, קומי אוֹרי, כי בא אורֵך, הרי המלך כאן. ודאי אז, כשהמלך מתפייס עימה, הוא הכבוד שלה ושמחת הכול. בכל הפעמים היא באה לפני המלך וקמה לפניו, כמ"ש, ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. אבל בפעם הזאת אינו כן, אלא המלך יבוא אצלה, ויתרצה עימה, וישיב אותה להיכלו, כמ"ש, הנה מַלכֵּך יבוא לָך, ודאי, ולא אתה אליו.

יבוא לך, להתרצות עימך. יבוא לך, להקים אותך. יבוא לך, להשלים אותך בכל. יבוא לך, להעלות אותך להיכלו ולהתחבר עימך חיבור תמידי לעולם. כמ"ש, ואֵרַשְׂתיךְ לי באמונה.

קול השופר הולך וחָזֵק

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כט.

.85 ויהי קול השופר הולך וחָזֵק מאוד. קול השופר, הוא שניים, ת"ת ובינה. קול השופר, הוא קול היוצא משופר, אשר קול, הוא ז"א, היוצא משופר, שהוא בינה. כי בינה נקראת שופר, כמ"ש, ייתָקע בשופר גדול. בינה היא שופר גדול, שבה יוצאים העבדים לחירות עולמים. כי שנת החמישים היא בינה, שמאירה ומוציאה העבדים לחירות, שכל הקליפות המשעבדות מתבטלות מאורותיה.

.86 ויש שלומדים, שהכול הוא אחד, שקול השופר, הוא קול הנקרא שופר, שהוא בינה, וזה משמע מהכתוב, קול גדול ולא יָסָף. קול גדול, בינה, נקרא שופר. וע"כ כתוב, קול השופר הולך. לאן הוא הולך? אם להר סיני או לישראל, היה צריך לכתוב, יורד. אלא התורה יוצאת מהבינה, והמילה, הולך, היא על התורה. שממקום זה, מבינה, שהוא כלל של כל הקולות, ניתנה התורה.

.87 כיוון שהתורה יצאה מבינה, הלוחות הראשונים היו רשומים מבינה, וזהו שכתוב, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות בח' קמוצה, אלא חֵירות בח' צרויה, היא חירות ממש, להיותה המקום שכל החירות תלויה בה. כי אין חירות מכל הקליפות אלא ע"י האורות של הבינה.

ואין דבר בתורה, שיש בו מחלוקת, שלא ילך הכול למקום אחד, מלכות, ומתקבץ למעיין אחד, שהוא יסוד.

.88 ויהי קול השופר הולך, פירושו כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים, אל המלכות הנקראת ים. וכמ"ש, הכול הולך אל מקום אחד, כלומר אל המלכות. וחָזֵק מאוד, הבינה, ם' סתומה, מורה שאין דבר בתורה שיהיה חלש או שבור, וכשתסתכל ותדע אותו, תמצא אותו חזק, כמ"ש, כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש, ממך הוא. כמ"ש, כי לא דָבָר רֵיק הוא מִכם. שאם הוא רֵיק, מכם הוא. וע"כ כתוב, וחָזֵק מאוד.

קולו של משה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ל

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ל.

.89 כתוב, משה ידבר והאלקים יעננוּ בקול. במקום זה נכללים דברים עליונים, סודות עליונים. והאלקים יעננו בקול, בקולו של משה, בקול ההוא שאחז בו משה, בז"א, הנקרא קול. והיה להיפך, שהרי כתוב, וידבר אלקים. וכאן כתוב, משה ידבר.

.90 אלא, משום שכתוב, ויאמרוּ אל משה, דַבר אתה עימנו ונשמָעָה, ואַל ידבר עימנו אלקים. וע"כ, משה ידבר והאלקים יעננו. מה שלא היה כך קודם לכן, שאז כתוב, וידבר אלקים. כי אין דבר בתורה מפי משה בלבד. וקללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמר אותן. מפי עצמו, פירושו, הקללות שבתורת כוהנים, נאמרו מפי הגבורה, המלכות. והקללות שבמשנה תורה, נאמרו מפי עצמו, מפי הקול שנאחז בו, ז"א.

.91 אע"פ שהתורה נאמרה כולה מפי הגבורה, המלכות, מפי עצמו של משה, ז"א, ג"כ נאמרה. כגון הקללות שבמשנה תורה. ואח"כ נכללו מפי הגבורה. כמ"ש, משה ידבר והאלקים יעננו בקול. משה ידבר, זה קולו של משה, ז"א, והאלקים יעננו בקול, זו גבורה, המלכות, שהודתה לקול ההוא. כמ"ש, יעננו בקול, בקול של משה.

ובת כוהן כי תהיה לאיש זר

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לא.

.92 אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, כי כשהקב"ה ברא העולם, לא ברא אותו אלא בשביל ישראל, כדי שיקבלו התורה על הר סיני, וייטהרו לגמרי, ויימצאו צדיקים לפניו.

.93 כשנִשלם עוה"ז בישראל, כמו למעלה, כמו זו"ן העליונים, והאדם ההוא נתקע בארץ וגובהו מגיע עד גובה השמיים, רצה הקב"ה להשלים הנשמה הקדושה מלמעלה למטה, כדי שיתאחדו ויתקשרו זה בזה, הנשמה בגוף והגוף בנשמה. כמ"ש, וייצֶר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וייפַּח באפָּיו נשמת חיים. שיהיו קשורים זה בזה, ויהיה שלם כעין של מעלה, ויתקן עצמו כך.

.94 ומשום זה ברא אותו זכר ונקבה, שיהיה שלם. ומתי נקרא האדם שלם כעין של מעלה? בשעה שמתחבר עם בת זוגו באחדות בשמחה וברצון, ויצאו ממנו ומאשתו בן ובת. ואז הוא אדם שלם כעין של מעלה, והוא משלים למטה כעין השם הקדוש העליון. כי י"ה, או"א, ו"ה, בן ובת, ואז נקרא השם הקדוש העליון עליו.

.95 ואדם שאינו רוצה להשלים השם הקדוש למטה, להוליד בן ובת, טוב לו שלא נברא, שהרי אין לו חלק כלל בשם הקדוש, וכשהנשמה יוצאת ממנו, אינה מתאחדת כלל בשם הקדוש, כי מיעט הדמות של אדונו, שאינו מעמיד צורתו אחריו, שהוא צלם אלקים. עד שמתקשרת ומיתקנת לגמרי.

.96 כתוב, ובת כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזֶרע אין לה ושָׁבָה אל בית אביה כנעוּריה, מִלחם אביה תאכל. ובת כוהן, זו הנשמה הקדושה, הנקראת בת מלך. כי הנשמה הקדושה יוצאת מזיווג המלך והמלכה, ז"א ומלכות. ומשום זה כמו שהגוף שלמטה הוא זכר ונקבה, כך הנשמה למעלה עם הגוף הם זכר ונקבה, שהנשמה היא נקבה, והגוף הוא זכר.

וכמ"ש, כי תהיה אלמנה, שתהיה הנשמה אלמנה מהגוף שהתחברה בו, כי מת. וגרושה, שגורשה מהחלק ההוא של השם הקדוש, כי כמ"ש, וזרע אין לה, שתימצא משום זה כעין שלמעלה להתקשר בשם הקדוש. ע"כ, ושָׁבָה אל בית אביה. ושבה, שתתקן עצמה כמו שהייתה מקודם שירדה לגוף. ואז, ושבה אל בית אביה, זהו הקב"ה. כנעוּריה, כבתחילה. אחרי שנתקנה, מלחם אביה תאכל, שתתענג בתענוגי המלך.

.97 מכאן והלאה כתוב, וכל זָר לא יאכל קודש. זר הוא, שלא הקים השם הקדוש למטה, שלא הוליד בן ובת, ואין לו בו חלק. לא יאכל קודש, אין לו חלק מהתענוג העליון, שיש בו אכילה, כמ"ש, אִכלו רֵעים. אכילה שלמעלה, תענוגו של הקב"ה, והעונג הזה שורה במקום ששורה העונג כשריח הקורבן היה עולה.

ישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לג.

.98 בשעה שנמצאים מזונות למטה, נמצאים מזונות למעלה. בדומה למלך שהתקין הסעודה שלו, ולא התקין לעבדיו. אחרי שמתקין לעבדיו, הוא אוכל הסעודה שלו. כמ"ש, אכלתי יערי עם דבשי, זוהי סעודת המלך. אִכלו רֵעים, שְׁתו ושִׁכרו דודים, זוהי סעודה של עבדיו.

והסעודה היא מרֵיח הקורבן, כשריח הקורבן היה עולה. ומשום זה נקרא ריח ניחוח לה'. ריח, הארת חכמה משמאל, הוא לעבדיו. ניחוח, הארת החסדים מימין, הוא לה'. וע"כ התעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. ומשום זה למדנו, שישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים. כי אינו אוכל מטרם שמתקין הסעודה לעבדיו. ומסעודת המלך אוכלות רק נשמות הצדיקים.

ז"א תמיד בבחינת חפץ חסד, שחפץ בחסדים ולא בחכמה. אלא שמקבל חכמה רק להשפיע אל המלכות ולעבדיו, שהם מרכבה למלכות. ונודע, שחסדים בלי חכמה הם מחוסרי השלמות, ו"ק בלי ראש. ולפיכך אין ז"א מקבל הארת החסדים שלו, מטרם שישפיע הארת החכמה בשביל עבדיו התלויים במלכות, כי אז נכללים החסדים שלו מחכמה, ונעשו ראש וג"ר.

וריח הוא לעבדיו, כלומר הארת חכמה, המכונה ריח, ניחוח הוא לה', כלומר חסדים, המכונים ניחוח. וע"כ התעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. כי אם היה מקבל החסדים, הסעודה שלו, מטרם שמתקין סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, אז היו החסדים שלו בלי חכמה כלל, והיו ו"ק בלי ראש. וע"כ מחכה שיתקן וימשיך תחילה סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו. ואז נכללים בדרך אגב סעודת החסדים שלו מהארת החכמה, שהמשיך לעבדיו, ונעשו החסדים בבחינת ג"ר.

ונמצא שישראל, שהם עבדיו, מפרנסים לאביהם שבשמיים. שבסיבתם נשלמה הסעודה שלו מג"ר. אמנם ודאי שגם סעודתו עצמו, הארת החסדים, אינה בשביל עצמו, אלא להשפיע לתחתונים.

ומסעודת המלך אוכלות נשמות הצדיקים. כי אם עבדיו מקבלים בחינת ריח, הארת חכמה, מי מקבל החסדים מסעודת ה'? נשמות הצדיקים הנמשכים מז"א, הם מקבלים החסדים מז"א. אבל סתם ישראל מקבלים מהארת החכמה הכלולה בחסדים, ריח, משום שתלויים במלכות.

הנה מה טוב ומה נעים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לג.

.99 הנה מה טוב ומה נעים שבֶת אחים גם יחד. אשריהם ישראל, שלא נתן אותם הקב"ה לשר או לשליח, אלא ישראל אחוזים בו, והוא אחוז בהם. ומאהבתם, קרא להם הקב"ה, עבדים. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. אח"כ קרא להם בנים, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. אח"כ קרא להם אחים, כמ"ש, למען אחיי ורֵעיי. ומשום שקרא להם אחים, רצה לשים שכינתו בהם ולא יסור מהם. אז כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

.100/1 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הוא כמ"ש, ואיש אשר ייקח את אחותו, חסד הוא. ואיש, זה הקב"ה. אשר ייקח את אחותו, זו כנ"י. וכל כך למה? כי חסד הוא. וע"כ, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, הקב"ה וכנ"י. גם, לרבות ישראל שלמטה.

בשעה שכנ"י באחדות, בזיווג פב"פ עם הקב"ה, ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה. ומשום זה כתוב, גם יחד. גם יחד בא לרבות צדיק, יסוד, בכנ"י, שהם זיווג אחד. וע"כ אומר, גם יחד, כי יחד הוא מלשון אחד.

יש ב' מצבים במלכות:

א. כשז"א מעלה אותה למֵחזה ולמעלה שלו, ומלבישה לקו שמאל דבינה, וממשיכה חכמה. וז"א עצמו מלביש קו ימין דבינה וממשיך חסדים. ובמצב הזה הייתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית. ואז היו נקראים ז"א ומלכות ב' המאורות הגדולים. כי הייתה גדולה כמו ז"א. גם נחשבים לאח ולאחות, היות ששניהם במדרגה אחת, זה ימין וזה שמאל.

ומבחינה זו נחשבים ג"כ לדבוקים זה בזה, כי כל הבחינות שהן במדרגה אחת נבחנות לדבוקות זו בזו, שדבקות פירושה השתוות. אמנם המלכות הייתה אז בחושך ובאחוריים, מטעם ששמאל בלי ימין משפיע חכמה בלי חסדים, וחכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר.

ב. נמשך מצב א' עד שהקב"ה, קו האמצעי, אמר לה, לכי ומעטי את עצמך. שז"א, קו האמצעי, יעורר את הזיווג דאור החסדים על מסך דחיריק שלו, הממעט את קו השמאל, ולא היה עוד למלכות במה להיאחז, וירדה משם, וחזרה ונבנתה מחדש, ע"י או"א וז"א מחזה ולמטה, עד שנעשית ראויה למצב ב', שהוא זיווג ז"א ומלכות פב"פ.

וירידה זו של המלכות מחזה ולמעלה, שהיא מדרגת ז"א, לנוקבא נפרדת ממנו למטה מחזה, נקראת בשם נסירה, כי הדבקות שהייתה למלכות בז"א, מטעם היותם במדרגה אחת, כבר התנסרה, כי נחלקה מז"א למדרגה נפרדת בפני עצמה.

ויש מעלה במצב א' יותר מבמצב ב'. כי במצב א' הייתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, אע"פ שהחכמה לא הייתה מאירה בה מחוסר חסדים, מ"מ מדרגה גדולה היא מאוד. ויש מעלה במצב ב', כי אע"פ שהתמעטה, ואינה יכולה לקבל חכמה עוד מקו שמאל דבינה, אלא שמקבלת ו"ק דחכמה המלובשים בחסדים מז"א, אמנם הם מאירים בה פב"פ. משא"כ במצב א', שהייתה בחושך, כי החכמה הגדולה שבה, הייתה מחוסרת חסדים, ולא יכלה להאיר.

וכל זה אמור רק בהארת המלכות לתחתונים, ולא כלום בערך עצמה.

איש אשר ייקח את אחותו

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לה.

.100/2 ואיש אשר ייקח את אחותו, וראה את ערוותה והיא תראה את ערוותו, חסד הוא. הערווה הרוחנית היא דינים. ויש ב' מיני דינים:

א. דינים דדכורא, הנמשכים מקו שמאל בלי ימין, ערוות הזכר.

ב. דינים דנוקבא, הנגלים עם הצמצום והמסך שבמלכות, ערוות הנקבה.

ואיש, הקב"ה, אשר ייקח את אחותו, כנ"י. שהקב"ה, ז"א, ייקח את המלכות, ויעלה אותה לבחינת אחותו, למצב של אחוריים וחושך לנוקבא. ונבחן שז"א ומלכות דבוקים זה בזה. כי להיותם במדרגה אחת נחשבים לדבוקים זה בזה.

והמצב הזה נמשך עד שכמ"ש, וראה את ערוותה, שממשיך המסך דחיריק להזדווג עליו ולמעט קו השמאל, שהדינים דמסך דחיריק נבחנים לערוות הנוקבא, דינים דנוקבא. וההמשכה של הדינים נבחנת לראייה. וע"כ כתוב, וראה, כלומר, שז"א המשיך את ערוותה, דינים דנוקבא, שעורר בה ע"י המשכת המסך.

והיא, המלכות, תראה את ערוותו, תראה הדינים דדכורא, המכונים ערוותו, שאי אפשר לה לעמוד בהם, שמחמת זה מתעורר בה רצון להיפרד ולהתנסר ממנו.

באופן, שיש כאן ב' סיבות לנסירת המלכות מז"א:

א. המשכת מסך דחיריק למעט קו השמאל, שפעולה זו דז"א מרומזת בכתוב, וראה את ערוותה.

ב. כל זמן שהיא מלבישה קו שמאל דאמא בלי ימין, היא שורה בדינים דדכורא הבאים מקו שמאל, שאינה יכולה לסבול, והיא רוצה להתנסר ולהיפרד ממנו, כמ"ש, והיא תראה את ערוותו.

ושתי הפעולות האלו נעשו כי, כמ"ש, חסד הוא, כי גורמות שתיעשה המשכת החסדים על מסך דחיריק. שזוהי פעולה שלישית. ואז כתוב, ונכרתו, שמתנסרים ונפרדים זה מזה, כדי להיבנות מחדש בזיווג פב"פ, להשפיע לעיני בני עמם, לעיני ישראל, שעיקר הכוונה היא אליהם, שיקבלו מהם מוחין, הנקראים עיניים.

אמנם נעשה בזה תיקון נפלא, אשר אלו הדינים דנוקבא, שעורר ז"א במסך דחיריק שלו, שבסיבתם התמעט קו השמאל, הם לא התדבקו במלכות, אלא בז"א. ולא נשאר במלכות אלא דינים דדכורא. והדינים דנוקבא התדבקו בז"א. שמחמת הסרת דינים דנוקבא מהמלכות, יכולה המלכות להשפיע חכמה וחסדים לישראל.

וזה שמסיים הכתוב, ערוות אחותו גילה עוונו יישא. שפירושו, שהתיקון, שיתדבקו הדינים דנוקבא בז"א, נעשה משום שז"א גילה ערוות אחותו, ע"י המסך דחיריק שהמשיך, ע"כ הוא הנושא הדינים והקלקול, הבא מחמת המשכה זו, ולא המלכות.

וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. גם, לרבות ישראל שלמטה. שיש מעלה גדולה במצב א', שהלבישה המלכות לאמא, להיותה אז בחינת אחות לז"א, וגדולה כמוהו, אשר במצב ב' איבדה כל זה. אלא שהיה שם חיסרון, שהחכמה הייתה חשוכה ולא יכלה להאיר לישראל, מחמת החיסרון של החסדים, שע"כ התמעטה וירדה ממדרגתה, כדי להאיר לישראל.

ולפיכך דוד המלך, שהיה מרכבה למלכות, היה מתגעגע למצב א', שהמלכות הייתה שם אחות לז"א במדרגה אחת, ואמר, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים. בעת שהמלכות וז"א היו אחים זה לזה במדרגה אחת. אבל, גם יחד, שתהיה שם גם המעלה של מצב ב', שתהיה מלאה באורות להשפיע לישראל.

לחיבור ב' מצבים אלו יחד היה מתגעגע. גם, לרבות ישראל שלמטה, שגם תהיה יכולה להשפיע לישראל למטה, כמו במצב ב'. שבשעה שכנ"י באחדות, בעת שהם בזיווג פב"פ כאחד במצב ב', ישראל שלמטה שורים בשמחה בהקב"ה, שגם הם מקבלים האורות אז מהמלכות. ולחיבור ב' מצבים אלו היה מתגעגע, ואמר, הנה מה טוב.

כתוב, גם יחד, לרבות צדיק בכנ"י. שגם יסוד דז"א, הנקרא צדיק, ישפיע בה, שיסוד ומלכות יהיו בזיווג אחד, כמו שנוהג במצב ב'. ולכן כתוב, גם יחד.

.101 איך המילה, אחד, מורה על הזיווג השלם? כמ"ש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. אחד, זו כנ"י, המתאחדת בהקב"ה, ז"א. הזיווג של זכר ונוקבא נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה, נקרא אחד, משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף. וחצי אינו אחד. וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף, נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד.

.102 ועתה בגלות אין הקב"ה נקרא אחד, כי כנ"י, המלכות, בגלות, והקב"ה, ז"א, עולה למעלה ונפרד הזיווג של ז"א ומלכות, והשם הקדוש אינו נמצא שלם ואינו נקרא אחד.

ונקרא אחד כשהמלכה נמצאת עם המלך, ומתחברים יחד. כמ"ש, והייתה לה' המלוכה, מלוכה זוהי כנ"י, שהמלכות נקשרת בה, ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וכמ"ש, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אשר יחד רומז על הזיווג הגדול, הנקרא אחד, הנוהג במצב ב'.

.103 כשֶׁמֶן הטוב על הראש. שמן הטוב, זהו שמן משחת קודש, הנמשך ויוצא מעתיקא קדישא, כתר, שהשמן הזה, האורות דעתיקא, נמצא בנהר העליון, בינה, המניק לבנים, זו"ן, להדליק הנרות, הספירות דזו"ן. ושמן, שזו"ן יונקים מהבינה, נמשך על ראש המלך, ג"ר דז"א, ומראשו לכבוד הדיקנא שלו, ומשם נמשך לכל לבושי הכבוד שהמלך מתלבש בהם, לכל הספירות דז"א. כמ"ש, שיורד על פי מידותיו, מידותיו ממש, שהם כתרי המלך. הספירות נקראות מידות, ששמו הקדוש נמצא בהם.

.104 כל המשכה וכל שמחה שבעולמות יורדות לברך העולם ע"י אלו הכתרים הקדושים, ספירות ז"א, שהם השם של המלך הקדוש, הוי"ה, שהוא חו"ב תו"ם. ומשום זה כתוב, שיורד על פי מידותיו, כמ"ש, על פי אהרון ובניו תהיה, ונמשך השפע לכל העולמות, שתימצאנה ברכות לכל.

השמן הזה אינו נמצא עד הזמן ההוא של העבודה למטה, שהייתה עולה והיו נפגשים זה בזה, כמ"ש, שמן וקטורת ישַׂמַח לב. שמן, השפע שלמעלה, וקטורת, העבודה שלמטה, שנפגשים זה בזה, ואז היא שמחת הכול.

ויבוא אלקים אל אבימלך

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לז.

.105 ויבוא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה. ויאמר אליו האלקים בחלום, גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת. מהו השינוי, שבאוה"ע כתוב, ויבוא אלקים, ולישראל לא כתוב, ויבוא אלקים? אלקים שכאן הוא הכוח ההוא, השר שממונה עליהם. כמ"ש, ויבוא אלקים אל בלעם לילה, שהוא כוח שהתמנה עליו.

.106 ויאמר אליו האלקים בחלום, ואֶחְשׂוך גם אנוכי אותך מֵחֲטוֹ לי. כשכתוב, מחטו לי, הוא בהכרח הקב"ה? אלא ודאי שהוא רק השר שלו. כמ"ש, גם אנוכי ידעתי. כתוב, גם, לרבות, אע"פ שלמעלה ממני ידוע, גם אנוכי ידעתי.

ואחשוך גם אנוכי. המילה, גם, היא לרבות, אע"פ שמנעו אותך מלמעלה, גם אנוכי מנעתי אותך. כמ"ש, אותך מחטו לי. מחטו, הוא חסר א', שצריך לכתוב מחטוא. מה הוא אומר, הלוא החטא אינו אל השר אלא להקב"ה, ולמה אמר, מחטו לי?

.107 אלא בעוונותיהם של העם שלמטה, נפגם למעלה. בעוונות העם שלמטה, עבר השר שלהם שלמעלה מממשלתו. כמ"ש, ואחשוך גם אנוכי אותך, אע"פ שלמעלה ממני תלוי הדבר. ואחשוך גם אנוכי, לרבות את עצמו, שגם הוא מנע אותו.

מחטו לי, כדי שחטאיך לא יימצאו בי, כמו המחט הזו התקועה בבשר, שאתה לא תגרום לי בחטא שלך, להעביר אותי מממשלתי, ויקוצו בי כמו המחט הזו התקועה בבשר, שאתה לא תגרום, כמ"ש, ואקוץ בם. כמו אלו הקוצים התחובים בבשר.

מלמדנו, שחטאי בני אדם עושים פגם למעלה. הפגם, הוא כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחָה אימכם. וכן חטאי העמים פוגמים בשַׂר שלהם, שהועבר מממשלתו.

.108 וע"כ, כיוון שחטאי התחתונים פוגמים למעלה, מקריבים קורבן. קורבן הוא זה, שכתוב, ובפשעיכם שולחה אימכם, אשר החטא גורם פירוד בין ז"א למלכות בפגם שלו, כי המלכות שוּלחה מחמת החטא. והקורבן שמקריבים, מקרב עולם העליון, ז"א, בעולם התחתון, מלכות. ונעשה הכול אחד.

עִבדו את ה' בשמחה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף לט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לט.

.109 עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. כל עבודה שאדם רוצה לעבוד להקב"ה, צריכה להיות בשמחה, ברצון הלב, כדי שתימצא עבודתו בשלמות. האם העבודה של הקורבן כך היא? אי אפשר, כי האדם ההוא עבר על מצוות אדונו, על מצוות התורה, ושב לפני אדונו. באילו פנים יקום לפניו? הרי ודאי ברוח שבור, ברוח עצוב צריך להימצא. ואיפה היא השמחה, איפה היא הרננה?

.110 אלא האדם ההוא, שחטא לפני אדוניו ועבר על מצוותיו, ובא להקריב קורבן ולתקן את עצמו, הוא צריך להימצא ברוח שבור ברוח עצוב. ואם הוא בוכה, הוא יפה מכל. ושמחה זו ורננה זו אינן נמצאות. אלא במה הן מיתקנות? באלו הכוהנים והלוויים, שהם משלימים שמחה ורננה בשבילו. שמחה מתקיימת בכוהן, משום שהוא תמיד רחוק מהדין. והכוהן צריך להימצא תמיד בפנים מאירות ושמחות יותר מכל העם, כי כתר הכהונה שלו גורם לזה. רננה, נמצאת בלוויים, כי הלוויים נמצאים לעולם על השיר.

.111 ואלו הכוהנים והלוויים עומדים עליו, ובהם נשלמת עבודת הקב"ה. הכוהן עומד עליו, ומכוון דברים בשמחה וברצון, לייחד השם הקדוש כראוי, והלוויים בשיר. אז כתוב, דעו כי הוי"ה הוא אלקים, זהו קורבן, לקרב הרחמים בדין, והכול מתבשם. כי הוי"ה הוא רחמים ואלקים דין, ומתבשמים יחד כאחד.

.112 עתה שלא נמצא קורבן, מי שחטא לפני אדונו ושב אליו, ודאי שהוא מר נפש, בעצבות, ברוח שבור. ואיך מקיים שמחה ורננה, הרי אינן נמצאות בו? התשבחות, שמשבח לאדונו, ושמחת התורה, ורננה של התורה, זו שמחה ורננה. שלא יעמוד אדם לפני אדוניו בעצבות. והרי אינו יכול, כי ליבו נשבר בו מחמת חטאיו, ומהו התיקון שלו?

.113 אלא לעולם ייכנס אדם שיעור שני פתחים, ויתפלל תפילתו. שיעור שני פתחים, כמו שאמר דוד, שאו שערים ראשיכם, שהם מעון ומכון, שהם לִפְנַי ולִפְנים בתחילת המדרגות, חו"ג, פתחי עולם. ע"כ צריך האדם לכוון בתפילתו כנגד קודש הקודשים, שהוא השם הקדוש, ויתפלל תפילתו, והם אלו ב' פתחים, ב' כתרים, ב"ס חו"ג דז"א.

כי ראש המלך, ג"ר דז"א, נתקן בחו"ג, שחו"ג דז"א התעלו ונעשו חו"ב שלו. בתחילת המדרגות, חו"ג, שהן תחילת מדרגת ז"א, המתחיל מחכמה. ע"כ צריך האדם לכוון בתפילתו כנגד קודש הקודשים, והם אלו ב' פתחים, שיכוון שב' פתחים חו"ג דז"א, יתעלו לבחינת חו"ב, הנקראים קודש קודשים.

.114 ויש הלומדים, ששמחה היא כנ"י, מלכות. וכתוב, כי בשמחה תצאו, שעתידים ישראל לצאת מהגלות בשמחה. ומיהי? זו כנ"י, המלכות. ועל זה כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, במידת המלכות, כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש, במידת המלכות הנקראת זאת. אף כאן, עבדו את ה', במלכות, הנקראת שמחה ונקראת זא"ת.

.115 בואו לפניו ברננה. זוהי שלמות שלה. כי שמחה היא בלב, ורננה היא בפה. ובפה היא יותר שלמות. ושלמות השמחה הזו הרי נודעת והרי ידוע מהי, שהיא תיקון האדם, שצריך להיתקן לפני אדונו, לזכות לזה. וכשזוכה לזה, אז כמ"ש, דעו כי הוי"ה הוא אלקים, שמייחד הייחוד הזה של הוי"ה הוא אלקים.

והכול, ב' הפירושים, באים בדבר אחד, שצריכים אח"כ לייחד השם הקדוש כראוי, ולקשר זה בזה, שיהיה הכול אחד. וזוהי עבודת הקב"ה. אשרי חלקם של הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכיו של הקב"ה.

שלמות המלכות היא בגילוי הארת החכמה, שאין גילוי זה בשום ספירה זולתה. ויש בזה ב' מדרגות, שהן שמחה ורננה. אשר בעת שגילוי זה עוד לא נשלם בכל השלמות, נקראת המלכות שמחה, שזה מורה שהגילוי הוא בלב, כי השראת השמחה היא רק בלב, בפנימיות, ולא בפה, בחיצוניות. אבל כשהגילוי הוא בכל השלמות, נקראת המלכות רננה, כי רננה היא בפה. ומורה שלֵב מגלה לפה.

בואו לפניו ברננה. זוהי שלמות שלה. כי שמחה היא בלב, שהלב אינו מגלה לפה. ורננה היא בפה, שמתגלה מן הלב אל הפה. ושלמות השמחה הזו הרי נודעת, והרי ידוע שהיא שלמות גילוי החכמה שבה, וזהו תיקון האדם לפני אדונו, שיזכה לזה. אז, דעו כי הוי"ה הוא אלקים, אז הוא יכול לייחד הייחוד הגדול הזה.

ואני ברוב חסדךָ אבוא ביתך

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף מא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף מא.

.116 ואני ברוב חסדךָ אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך ביראתך. לא יפה לאדם לבוא לבית הכנסת, אלא א"כ התייעץ בתחילה באברהם יצחק ויעקב. משום שהם תיקנו את התפילה לפני הקב"ה. כמ"ש, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך. אבוא ביתך, אברהם. אשתחווה אל היכל קודשך, יצחק. ביראתך, יעקב. וצריכים לכלול אותם תחילה, וייכנס לבית הכנסת ויתפלל תפילתו. אז כתוב, עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאָר.

אִם עולָה קורבנו

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף מב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף מב.

.117 אִם עולָה קורבנו מן הבקר. מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה? במה הם שונים זה מזה, שהרי מהכול נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מהבקר. ואם אינו יכול, מביא מהצאן. ואם גם זה אינו יכול, מביא מהעוף. כי כתוב, ואִם דל הוא ואין ידו מַשֶׂגֶת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול.

.118 כמו שהיה החטא כך הוא מקריב. העשיר, שלפעמים ליבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שליבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו. בינוני, מקריב מהצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטוא. עני, שליבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מהקל שבכולם, מהעוף. ונודעים הקורבנות של כולם, כל אחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר.

.119 על ג' חטאי העולם, תרומה מַעשֵׂר וחַלָה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? הרי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. ומעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגעים.

אלא שכשרוצה הקב"ה להיפרע מהרשעים ולאבד אותם מהעולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז, וממלא להם הכול.

.120 כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, כמ"ש, לב נִשבר ונִדכֶּה אלקים לא תבזה. וכתוב, ואֶת דַכָּא ושְׁפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצוֹרת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרב אותם יותר מכל אדם. כמ"ש, כי לא בָזָה ולא שיקַַץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

.121 כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, שָׁמוֹע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב פעמיים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להיפרע מאלו שגרמו להם את זה. כמ"ש, ושמעתי כי חנוּן אני וחרה אפי. וע"כ, בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה.

.122 הקורבן של העני קל מכולם, משום שליבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, עובר ממנו החטא, כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קורבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכוהן.

.123 מעשה היה באותו עשיר, שהקריב לפני הכוהן שתי יונים. כשראה אותו הכוהן, אמר לו, הקורבן הזה אינו שלך. בא לביתו והיה עצוב. אמרו לו אחיו, למה אתה עצוב? אמר להם, הכוהן לא הקריב את הקורבן שלי. אמרו לו, ומהו הקורבן? אמר להם, שתי יונים. אמרו לו, והרי זה מהעני הוא, ואינו שלך. אלא הקְרֵב קורבנך. אמר להם, מהו? אמרו לו, פר אחד.

.124 אמר להם, ומה כל כך חמורה מחשבת החטא, שצריכים להקריב עליה פר אחד לעולה? נודר אני, שלא אעלה עוד על לבי מחשבה של חטא. משם והלאה מה עשה? כל היום עסק בסחורה, ובלילה היה ישן, וכשהקיץ משנתו, היה קורא לאחיו, ולימדו אותו דברי תורה. והיה לומד עד שעלה אור היום, ונמצא יודע ללמוד תורה. והיו קוראים לו, יהודה האחר. יום אחד פגש אותו רבי ייסא סָבָא, והיה מחלק רכושו חציו לעניים וחציו לסחורה על הים ע"י אנשים יורדי ים. והיה יושב ועוסק בתורה.

.125 אמר היהודי האחר, כתוב, ויאמר שאוּל אל הקֵיני, לכו סורו רדו מתוך עמלקי. מיהו קיני? אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה, כמ"ש, ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה. כי התורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות. ומשום זה נסעו למדבר, מהעונג שביריחו, כמ"ש, ובנֵי קיני עלו מעיר התמרים.

.126 ואתה עשית חסד עם כל ישראל, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת יתֵרה בתורה, בזה עשה חסד עם כל ישראל.

.127 למה בא דבר זה במלחמת עמלק? כשיצאו ישראל ממצרים, לא היה מכל אוה"ע, מי שיתחבר אל ישראל ויקטרג עליהם, אלא עמלק. והוא עשה רע לישראל וערך עימהם מלחמה. ואתה, הקיני, הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם. ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עם עמלק.

.128 ולא עוד, אלא כתוב ביתרו, וייקח יתרו חותן משה עולָה וזבחים לאלקים. שהוא הקריב קורבן להקב"ה ובא להתגייר. מלמדנו הכתוב, שקורבנו היה חשוב לפני הקב"ה. ומשום שהוא הקריב קורבן לפני הקב"ה, כתוב, ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים. לפני האלקים הוא בדיוק. מכאן, שכל מי שמקריב קורבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו.

.129 קורבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קורבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקורבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קורבן. ע"כ התמעטו מחמת זה חלבו ודמו. קורבן העני קל מכולם, ב' תורים או ב' בני יונה. ואם לא, מביא מעט קמח ומתכפר בו. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁיקַַץ עֱנוּת עני, משום שקורבן עני משובח מכל.

והרי קורבן העני שרציתי להביא, גרם לי להיות בחלקו של הקב"ה, גרם לי להיות בחלקה של התורה. משום זה חילקתי כל רכושי לעניים. כי קורבנם גרמו לי כל כך.

.130 כמו שהעני מרתיח חֶלבו ודמו, כך הקמח שהביא, מרתיחים אותו בשמן טוב. וכאן לומדים, שאפילו כל אדם מקריב מנחה זו על המחבת ומִנְחת מַרְחֶשֶׁת. משום, שכמו שהחטא מרתיח חלבו ודמו באש היצה"ר, וכל איבריו מרתיחים באש, כך הקורבן הזה, כי עיקר הקורבן כעין החטא. ולהקריב לפני הקב"ה רצון ליבו ורוחו ונפשו, שזה חביב עליו יותר מכל.

.131 אשרי חלקם של הצדיקים, שמקריבים בכל יום לפני הקב"ה את עצמם ואת נפשם. ואני רוצה להקריב הקורבן הזה, כי זה רוצה הקב"ה מהאדם בעוה"ז. ועכ"ז קורבן ממש משובח יותר, משום שעל ידו מתברכים כל העולמות.

ברוך ה' מציון

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף מו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף מו.

.132 ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה. האם מציון, ממלכות, הוא, ז"א, שנקרא הוי"ה, ברוך? האם לא מהנהר העמוק העליון, מבינה, הוא ברוך?

ולמה כתוב, ברוך ה' מציון? אלא, ברוך ה', סובב על המלכות, כאשר הלבנה, מלכות, מאירה מן אור השמש, ז"א, ומתקרבים זה לזה, ואינם מסירים אורם זה מזה. ומה שכתוב, ברוך הוי"ה, הוא משום שלפעמים נקראת הלבנה, המלכות, בשם המלך, ז"א, כמו שהוא נקרא הוי"ה, כך היא נקראת הוי"ה. כמ"ש, והוי"ה המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת הוי"ה מן השמיים. אשר והוי"ה הראשון היא המלכות. והוי"ה השני הוא ז"א. ולא זה בלבד, אלא אפילו שליח, מלאך, נקרא בשם המלך, הוי"ה.

.133 מאיזה מקום נודע, שהקב"ה הוא ברוך? ממקום שנקרא ציון, יסוד המלכות, נודע שהוא ברוך. משום שכתוב, כי שם ציווה ה' את הברכה. וכיוון שמשפיע בציון את הברכה, נודע משם שהוא ברוך. כי ברוך משפיע ברכה. אשריהם העוסקים בתורה, שכל מי שעוסק בתורה, הוא כאילו אחוז בהקב"ה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

שבעה רקיעים ושבע ארצות

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף מז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף מז.

.134 ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים. כשברא הקב"ה את העולם, ברא שבעה רקיעים למעלה, ברא שבע ארצות למטה, שבעה יַמים, שבעה נהרות, שבעה יָמים, שבעה שבועות, שבע שנים, שבע פעמים, 7000 שנה שהעולם עומד בהם, שקיים 6000 שנה ואלף אחד חָרֵב. והקב"ה נמצא בשביעי של כל אחד מהם.

.135 שבעה רקיעים הם למעלה, בכל אחד כוכבים ומזלות, שַׁמָשים המשמשים בכל רקיע. ובכל הרקיעים יש מרכבות אלו על אלו, לקבל עליהם עול מלכות אדונם. ובכל הרקיעים יש מרכבות ושמשים שונים זה מזה, אלו על אלו, מהם בשש כנפיים ומהם בארבע כנפיים. מהם בד' פנים, מהם בב' פנים, ומהם באחד. מהם אש לוהטת, מהם מים, מהם רוח. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט.

.136 וכל הרקיעים הם כקליפות בצלים המלבישות אלו על אלו, שהפנימיים נבחנים למטה, והחיצוניים למעלה. וכל רקיע הולך ורועש מפחד אדונם. על פיו נוסעים, ועל פיו עומדים. ולמעלה מכולם הקב"ה, שנושא הכול בכוחו ובגבורתו. כעין זה שבע ארצות למטה, וכולן ביישוב, רק שאלו עליונות ואלו תחתונות. וארץ ישראל היא למעלה מכולן, וירושלים היא העליונה מכל היישוב.

.137 וכך מחַלֵק כל אלו הארצות, אשר כולן נמצאות למטה, כמו אלו הרקיעים שלמעלה. ובין כל ארץ וארץ יש רקיע, המחלק בין זו לזו. וע"כ כל הארצות מפורשות בשמות, וביניהן גן עדן וגיהינום. ויש ביניהן בריות שונות אלו מאלו, כעין של מעלה ברקיעים, שמהם בב' פנים, ומהם בד' פנים, ומהם באחד. והמראֶה של אלו אינו כמראֶה של אלו.

.138 והרי כל בני העולם יצאו מאדם, האם ירד אדה"ר לכל אלו ארצות והוליד בנים? וכמה נשים היו לו? אלא אדם לא נמצא רק בעוה"ז העליון מכולם, הנקרא תבל. תבל זו נאחזת ברקיע שלמעלה, ונאחזת בשם העליון, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. בצדק, מלכות הנקראת צדק. משום זה בניו של אדם נמצאים בארץ העליונה הזו שנקראת תבל, והם עליונים על כולם, כעין של מעלה, שהאדם העליון עליון מכולם.

.139 אדם שלמטה הוא כעין שלמעלה. כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון מכולם, ועליו נמצא כיסאו של הקב"ה. כמ"ש, כמראֶה אבן סַפּיר דמות כיסא, ועל דמות הכיסא דמות כמראֶה אדם עליו מלמעלה, הוי"ה דמ"ה שבגי' אדם. אף כאן בתבל הזו נמצא המלך של כולם, והוא האדם, מה שלא נמצא בכל התחתונים.

.140 ואלו התחתונים באו מהאדים של הארץ. ומסיוע הרקיע שלמעלה, יוצאות בריות שונות אלו מאלו, מהן בלבושים, מהן בקליפות, כמו אלו התולעים הנמצאות בארץ, מהן בקליפות אדומות, שחורות, לבנות, ומהן מכל הצבעים. כך כל הבריות הן כעין זה. ונמצאות בחיים רק עשר שנים.

.141 כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאות אלו כנגד אלו, ושבעה חלקים שבכדור הם שבע ארצות. וכל אלו הבריות שבשש הארצות הן שונות במראיהן, ע"פ השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום. ועומדים בקיומם כשאר בני אדם.

.142 וע"כ יש מקום ביישוב, שבעֵת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור. ונמצא, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום ביישוב, שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה.

וזה שנמצא בספרי הראשונים ובספרו של אדה"ר, ששבע ארצות הן זו תחת זו, ורקיע מבדיל בין כל ארץ וארץ, כך הוא. כולן הן כדור אחד הנחלק לשבעה חלקים, כי כך כתוב, אודךָ על כי נוראות נִפְלֵיתי נפלאים מעשיך. וכתוב, מה רַבּוּ מעשיך ה', וע"כ הכול טוב. כי אלו ואלו הם דברי אלקים חיים. ואין לשאול, איך אפשר זה, שיצדקו ב' הפירושים, הלוא סותרים זה את זה? כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה, ולא למחלקי הגבולות הטבעיים, כי הוא סוד עמוק שבתורה.

.143 כעין זה יש בים כמה בריות שונות זו מזו. כמ"ש, זה הים גדול ורחב ידיים, שָׁם רֶמֶשׂ ואין מספָּר, חיות קטנות עם גדולות. וכולן כעין של מעלה. ובכל העולמות שולט בכל רק האדם. והקב"ה עליו.

.144 רבי נהוֹראַי סָבָא ירד לים הגדול, וסער הים ואבדו כל אלו שהיו באונייה. וקרה לו נס וירד בשבילים ידועים בלב ים, ויצא מתחת לים ליישוב אחד. וראה מאלו הבריות, שכולן קטנות והיו מתפללות תפילה, ולא ידע מה אומרות. קרה לו נס ועלה, אמר אשריהם הצדיקים שמשתדלים בתורה, ויודעים הנסתרות של סודות עליונים. אוי לאלו החולקים על דבריהם, ואינם מאמינים.

.145 מהיום ההוא והלאה, כשבא לבית המדרש, שהחכמים היו אומרים דברי תורה, היה בוכה, משום שעבר על אמונה בדברי חכמים, שלא האמין שיש שבע ארצות, שבהן בריות שונות, עד שראה אותן. ומפחד מהדין שבעולם ההוא.

רמזי ד' אותיות הוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף נ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נ.

.146 ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. אם לא רקיע, שמבדיל בין מים עליונים לתחתונים, ימין ושמאל שבמחלוקת, היה מהם מחלוקת בעולם. אבל רקיע זה, קו האמצעי, עשה שלום ביניהם. והעולם מתקיים על שלום. הקב"ה נקרא שלום, הוא שלום ושׁמו שלום, והתקשר הכול בשלום.

הוא שלום, ז"א, ושׁמו שלום, המלכות, שנקראת שֵׁם. והתקשר הכול בשלום, יסוד, המקשר הכול. השׁם הקדוש העליון הזה כולו שלום, כל מדרגותיו, וכולו אחד. ודרכיו מתחלקים לצד זה ולצד זה, לימין ולשמאל.

.147 האות יו"ד של השם הקדוש מתקשרת בג' קשרים. משום זה, יש לאות י' קוץ אחד למעלה, וקוץ אחד למטה, ואחד באמצע. משום שג' קשרים השתלשלו בה. הקוץ שלמעלה הוא כתר עליון, עליון מכל העליונים, הראש של כל הראשים, והוא עומד על כולם.

.148 הקוץ שבאמצע הי' הוא ראש אחר. משום שג' ראשים בי', וכל אחד ראש בפני עצמו. ע"כ הקוץ שבאמצע, הוא ראש אחר, היוצא מהקוץ שלמעלה, והוא ראש לכל שאר הראשים, שייבנה ממנו השם הקדוש. והראש הזה הוא סתום מכל. ונקרא חכמה, הנאצלת מהראש הראשון, שהוא כתר עליון.

.149 הקוץ התחתון הוא הראש האחר התחתון של הי'. הוא בינה, הראש להשקות את הגן, המלכות. והוא המעיין של המים, שכל הנטיעות מושקות ממנו. כי כל המוחין של זו"ן ובי"ע נמשכים מהבינה.

וזהו סוד הי', שיש בה ג' קשרים, כח"ב. וע"כ היא נקראת שלשלת, להיותה כמו שלשלת, בת ג' טבעות, המקושרות זו בזו.

.150 כתוב בספרו של חנוך, בשעה שהראו לו חכמה של סודות עליונים, וראה האילן דגן עדן, שהוא ז"א, עה"ח בתוך הגן, הראו לו חכמה תתאה, שהיא מלכות, בסוד עליון, בייחוד ז"א, שהוא עליון לה, ראה שכל העולמות מקושרים זה בזה ועומדים כולם על י', חכמה, וממנה נבנו והשתלשלו, כמ"ש, כולם בחכמה עשיתָ. וראה שכולם מזדעזעים מִפחד אדונם, ועל שמו נקראים כולם.

.151 ובספרו של שלמה המלך אמר, ההתפשטות של הי' היא בשלשלת של שלוש טבעות, הכלולות בקשרים של הגוף שלה:

א. פחד הכול, כתר, שכולם מזדעזעים מפחדו.

ב. סתוּם שבילים, החכמה הסתומה.

ג. נהר אחד עמוק, בינה.

.152 אח"כ ביאר בפרטות באותיות השם הוי"ה. הבית בשכלולו הוא יו"ד ה"א, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. הוא בניין הכול. שלמות השם הקדוש היא יו"ד, שהיא ראש הכול, אב לכל, חכמה. הו' של מילוי היו"ד, הוא בן שהוליד ויצא ממנו, ז"א, וממנו נמצאת הד' דמילוי יו"ד, שהיא בת, והמטרוניתא, מלכות, שכל הדינים נמצאים בידיה. והם זו"ן שבחכמה. ונמצאים נסתרים בכל העולמות, שעליונים, זו"ן דאצילות, יוצאים ממנו, ועליונים ותחתונים יחד ניזונים מהם.

כי זו"ן דחכמה הם ישסו"ת, בינה, שממנה יוצאים וניזונים כל העולמות, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, בי"ע. הרי שהי' היא שלמות הכול. והשם הקדוש הוי"ה השתכלל בה ונמצא סתום בתוכה.

.153 היו"ד הוציאה הכול, ושלשלה הכול, בקשר אחד זה בזה. הי', חכמה, הוציאה ממנה נהר, בינה, כי זו"ן דחכמה נעשו לבינה, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ה"ר דהוי"ה. כי ו"ד של מילוי יו"ד, זו"ן דחכמה, הצטיירו לה', צורת ד' על ו', בינה. והיא אמא עילאה, ישסו"ת.

.154 והנהר ההוא, בינה, הוציא ב' בנים, ז"א ומלכות, וממנו הם ניזונים. ואח"כ יוצאים ב' בנים, ז"א ומלכות, והבת ניזונה מהבן, שהוא ו'. הבן הזה הוא מלך, שהשלום כולו שלו, ת"ת, ז"א. ואח"כ נמצאת האות ה', הבת, מלכות, שניזונה מהאות ו'. נמצא, שהי' היא עיקר ושורש ושלמות הכול. וכמ"ש, בחכמה ייבנה בית.

יש ב' מצבים במלכות:

א. כשנאצלה מהבינה בב' המאורות הגדולים, שהייתה גדולה כמו ז"א, שז"א הלביש קו ימין דבינה, והמלכות קו שמאל דבינה. ואז הייתה המלכות ניזונה מהבינה, כמו ז"א. ולא הייתה צריכה לקבל מז"א. ועל המצב הזה נאמר, והנהר הוציא ב' בנים, וממנו הם ניזונים. ששניהם ניזונו מהבינה. ואח"כ התמעטה המלכות לנקודה תחת היסוד, וחזרה ועלתה לבינה, ונבנתה מחדש, כמ"ש, וייבן ה' אלקים את הצלע. ובאה למצב ב'.

ב. נעשית מדרגה שלמטה מז"א, ואינה ניזונה עוד מבינה, אלא מז"א. ועל זה נאמר, ואח"כ יוצאים ב' בנים. והבת ניזונה מהבן, שאינה ניזונה עוד מהבינה, אלא מהבן, ז"א, כי התמעטה ובאה מתחת למדרגת ז"א.

.155 עשרה שמות השתכללו ויצאו מהאות י', האות העשירית באותיות א"ב. והי', כשהתעברה עימהם, הכניסה אותם כולם לנהר הקדוש, בינה. וכל עשרת השמות סתומים בשם אחד, בשם העליון. וכולם סתומים בי'. הי' כוללת אותם, הי' מוציאה אותם. היא אב לכל, אב אל האבות, שהם חג"ת.

.156 מהיו"ד יוצאות ו"ד, המילוי שלה, רמז שהן בחשבון עשר, כמו הי'. האותיות יו"ד כוללות בתוכן ו"ד, שהן שלמות הכול. ו"ד הן זכר ונוקבא, שז"א הוא ו' והמלכות היא ד', שהן זו"ן דחכמה. דוּ קוראים אותן, שפירושו שניים.

וע"כ אדם דו פרצופים נברא. ואלו פרצופים היו זכר ונקבה, כעין שלמעלה. ו"ד הם נקראים מלמעלה למטה, שתחילתם ו', ז"א, ואחריה הד', המלכות. ד"ו נקראים מלמטה למעלה, מלכות תחילה ואחריה ז"א. והכול דבר אחד.

י"ג (13) מידות הרחמים תלויות בי', בקוץ העליון של הי', כתר, שבו י"ג תיקוני דיקנא. וע"כ הי' כוללת ו"ד, להראות על זו"ן שבתוכה, שמהם נעשו ישסו"ת, הבינה שחזרה להיות חכמה, שמשם יוצאים כל המוחין. והן שלמות הכול, משום שהמילוי ו"ד הוא בגי' י', שנחשבים כמוה.

עשרה שמות

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף נד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נד.

.157 עשרה שמות הם כנגד י' אותיות, כלומר כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות א"ב, וע"כ כוללת עשר אותיות. שמונה שמות הם מבינה ולמטה. וב' מדרגות כו"ח כנגד ב' רקיעים, שנעלמים ואינם נקראים בשם. כי שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מהכתר. תשעה, כשמתחילים מהחכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

.158 ומתחיל למנות מהחכמה. השם הראשון הוא י"ה, חכמה, משום שהי' שהיא חכמה, כוללת בתוכה האות ה', שהמילוי של יו"ד הוא ו"ד, שהן צורת האות ה'. והאות ה' של הוי"ה יוצאת מהיו"ד, כי היא אותן ו"ד של המילוי של יו"ד, שיצאה מהיו"ד, חכמה, ונעשתה לבינה. ונמצא, שב' האותיות י"ה כלולות ביו"ד, חכמה, ומשום זה נקראת החכמה י"ה.

.159 השם השני הוא הוי"ה, הנקרא אלקים. הוי"ה בניקוד של אלקים, הוא בינה. משום שהנהר, בינה, הוא רחמים, ומשום שדינים מתעוררים ממנה, מחמת עליית המלכות לבינה, ואינם מעצמה. ע"כ כתוב השם שלה באותיות הרחמים, שהן הוי"ה, המנוקדות בניקוד של אלקים, בחטף סגול בחולם ובחיריק. ולא כתוב באותיות אלקים, שהן דין.

.160 השם השלישי הוא אל, והוא גדוּלה, כלומר חסד, והוא נקרא האל הגדול.

השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה.

השם החמישי הוא הוי"ה, כלל כל השלמות של האמונה, וזהו רחמים בשלמות, וזוהי ספירת ת"ת.

השם השישי והשם השביעי, נו"ה, נקראים צבאות.

.161 השם השמיני הוא אל חי, וזהו צדיק, יסוד, שכל החיים יוצאים משם. ונקרא הוי"ה. וזוהי ו' קטנה של השם הקדוש, שמשום זה ו"ו של השם הקדוש יש בה ב' אותיות ו'. שהו' הראשונה היא ת"ת, והו' השנייה היא יסוד.

.162 השם התשיעי הוא אדנ"י, מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזהו הכתר האחרון, כלומר ספירה אחרונה, של כל השמות.

והשם אהי"ה הוא הכלל, והוא הסתום שבספירה הראשונה. זהו כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא מתגלה. כי אהי"ה פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה.

.163 עוּרי צפוֹן, ובואי תימן, הפיחי גני. עורי צפון, אלו הן העולות הנשחטות בצפון, משום שבאות על המחשבות, שהן בצפוּני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. רוח צפון מנשב בחצות לילה, כשהאנשים מקיצים משנתם וכינורו של דוד, המלכות, המנגן להקב"ה, מנגן אז מאליו, ומחשבותיהם של בני אדם מתעוררות.

.164 ובואי תימן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום, שהוא צד החסד, ימין, משום שהם שלום של העליונים והתחתונים, שהקרבת השלמים ממשיכה שלום ושלמות. ושלמים הוא לשון שלום ושלמות. ואלו הם השלמוּת של רוחות העולם, שלמות של הכול מצד האמונה, המלכות.

והשלמים, משום שהם שלום הכול, הבעלים אוכלים מהם ונהנים מהם. כי שלום הוא לו ולכל העולם במדרגה אחת. חטָאות ואשָׁמות נאכלים לכוהנים בלבד, ולא לבעלים, משום שהכוהנים עומדים לכפר עליהם ולהעביר חטאם. ומכל הקורבנות לא חביבים להקב"ה כמו השלָמים, משום שעושים שלום בעליונים ובתחתונים.

.165 ולמעלה מכל הקורבנות היא קטורת, שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשָׁם ולא על עוון, אלא על שמחה, כמ"ש, שֶׁמֶן וקטורת ישַׂמַח לב.

וע"כ קטורת נקרבת בזמן ששמן נקרב. כמ"ש, והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר, בהֵטיבוֹ את הנרות יקטירֶנה. וכתוב, ובהַעלוֹת אהרון את הנרות בין הערבַּיים יקטירנה. כדי שיימצאו שמן וקטורת יחד. כי שמן רומז על חכמה וקטורת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד.

שלָמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם. אבל קטורת קושרת קשירת האמונה, שממשיכה מוחין למלכות, הנקראת אמונה.

.166 כל עשרת השמות כתובים בתורה, אשר השם הראשון הוא אהי"ה, הסתום העליון. כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. והוא כתר. ואח"כ כתוב, אשר אהי"ה, חכמה, שפירושו, שאני עתיד להתגלות באלו הכתרים האחרים, כי בתחילה, בכתר, הוא סתום. ואח"כ, בחו"ב מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש, בת"ת.

.167 וכך כתוב במשה, אהי"ה אשר אהי"ה. ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהי"ה שְׁלָחַני אליכם. אהי"ה תחילה, הוא סתום מכל, כתר, שפירושו, אני הוא מי שאני. אשר אהי"ה, חכמה, שפירושו, אני עתיד להתגלות. אהי"ה האחרון, אהי"ה שְׁלָחַני אליכם, בינה. וזהו כשאמא מתעברת עם זו"ן, ועוד השם סתום. ומתגלה בזמן שכתוב, לֵך ואספתָ את זקני ישראל ואמרת אליהם, הוי"ה אלקי אבותיכם. השם הזה הוא שלמות הכול, וכאן הגילוי והייחוד של השם הקדוש, ת"ת.

.168 משום זה השם הראשון של הכול הוא אהי"ה, כתר. השני י"ה, חכמה. משום שהחכמה, שהיא י', הוציאה האות ה', שהיא בינה, והיא סתומה באות י' ואינה נפרדת ממנה לעולם. שזו בינה הנכללת בחכמה, ומכונים או"א עילאין. ע"כ נקראת החכמה י"ה.

כמ"ש, ונהר יוצא מעדן, שבינה, הנקראת נהר, יוצאת מעדן, שהוא חכמה. שבינה היא ישסו"ת, חו"ב תחתונים. והם כאופן הזה, $Hei1$, שקרן הזווית שבימין האות ה' היא י', חכמה, אבא תתאה, ישראל סבא, אשר האות ה', בינה, אמא תתאה, תבונה, מתפשטת ממנו.

.169 י' היא חכמה. ואח"כ י"ה, שהחכמה הוציאה בתוכה הבינה, ו"ד דמילוי יו"ד, שהם או"א עילאין, שאינם נפרדים זה מזה לעולם. ואח"כ י' הוציאה האות ה' באופן הזה, $Hei1$. שיש רושם י' בקרן הזווית של האות ה'. הרי יש כאן י', שהיא ישראל סבא, ואותו נהר היוצא ממנו, שהוא תבונה, שהיא עצמוּת הה' המתפשטת מהי' שבקרן הזווית שלה. והם ה"ר שבשם הוי"ה.

.170 ונמשכים למטה מהאות ה', שהם ישסו"ת, שני בנים. מצד אבא תתאה, שהוא י' שבקרן הזווית של הה', יוצא בן, ז"א, שנאחז בי', שהיא ישראל סבא, הנקרא אבא, ונאחז בנהר, בתבונה, הנקראת אמא, שהיא עצמוּת הה' המתפשטת מהי'. ומצד אמא, עצמות הה', יוצאת בת, מלכות, שהיא הנהר התחתון.

והבן ז"א נמשך אח"כ ויצא מישסו"ת. והוא ו' דהוי"ה, והוא יורש את או"א, ישסו"ת, שמקבל מוחין שלהם, אע"פ שאינם שלו מעצמו, אלא שיורש אותם. ונקשרה בו האמונה, מלכות. וממנו ניזונה הבת, מאותה ירושה שהוא ירש, מישסו"ת, שמאיר לה מאותם המוחין.

.171 וע"כ צריכים לכתוב את השם הקדוש, הי' בתחילה. וצריכים לכתוב קוץ אחד למעלה, מעל הי', וקוץ אחד באמצע הי', וקוץ אחד למטה בתחתית הי'. שהם כח"ב, המרומזים בי'.

אח"כ צריך לכתוב י"ה, שאינם נפרדים, באופן זה, $Hei1$. תחילה לכתוב הי' שבקרן הזווית, ואח"כ למשוך ממנה ב' קווים, אחד למעלה על הגג, ואחד למטה לרגל הימנית. וקו קטוע ברגל השמאלית. כדי שיימצאו שניהם בכל השלמות, אב ואם, הכלולים ביו"ד, שהם או"א עילאין.

ואח"כ הוציאה יו"ד מתוכה את המילוי ו"ד, ונעשית ממנה אות ה' בציור $Hei1$, שהם בן ובת של י'. כי ו"ד דמילוי יו"ד הם ז"א ומלכות, הכלולים בחכמה, הנקראים בן ובת. כעין זה צריכים לכתוב י"ה. הרי לך כל השלמות של האמונה, שהיא בינה.

.172 אח"כ התפשטה האמונה, הבינה, ויוצאים ממנה ב' בנים מכלל אחד, ומתחלקים לדרכיהם. הבן, ז"א, יוצא משניהם, מישסו"ת, והוא ו' של השם הקדוש הוי"ה. הבת, המלכות, יוצאת מצד אמא, תבונה, והיא ה"ת של השם הקדוש הוי"ה. ואינה נשלמת אלא עם ו', משום שממנה ניזונה.

וע"כ צריך לכתוב צורת ה', שתהיה בה ו' תחילה ואח"כ ה', כעין זה $Hei2$, שהם ז"א ומלכות הכלולים במלכות. הרי ו' עם ההתפשטות היוצאת ממנה, המשלימה צורת האות ה', דומים כמו נהר, תבונה, היוצא מי', שהוא ישראל סבא, כמו בצורת ה"ר דהוי"ה, משום שמהאות י' ניזונה האות ה', בינה.

אף כאן בה"ת צריכים לכתוב תחילה ו' ואח"כ למשוך ממנה צורת האות ה', כי ה' ניזונה מו'. ו' שבתחילת צורת ה' הוא בן, היוצא מו' דהוי"ה למטה, בתוך ה"ת, שהוא ז"א שבמלכות.

.173 וכך צריך האדם להיזהר בשם הקדוש, שיכתוב השם הקדוש באופן זה. וזהו כראוי. ואם לא באופן זה, לא נקרא שם קדוש, ונקרא פגום. ומי שפוגם את השם הקדוש, טוב לו שלא נברא.

.174 ב' השמות הראשונים, הם אהי"ה י"ה, כו"ח. השם השלישי, הוא הוי"ה שנקרא אלקים, בינה, שבינה היא רחמים, אלא שיוצא ממנה דין. וע"כ הכתב הוא הוי"ה, רחמים. והקריאה היא אלקים, דין, להיותה מנוקדת בניקוד אלקים. וזהו נהר היוצא מעדן, בינה.

השם הרביעי, אל גדול, גדוּלה, ספירת החסד.

השם החמישי אלקים, גבורה.

השם השישי הוי"ה, רחמים, שלמות הכול, עיקר הכול, הקשר של האמונה, אוחז לכל הקצוות, שכולל כל ו"ק חג"ת נה"י, והוא תפארת ישראל.

.175 השם השביעי והשם השמיני נקראים יחד צבאות, נו"ה.

ע"כ השם הוי"ה, ת"ת, מתקרב לכל, אחוז בכל הקצוות. כי לפעמים כתוב, הוי"ה אלקים, שמורה שת"ת מתקרב לגבורה. ולפעמים כתוב, הוי"ה צבאות, שמורה שת"ת מתקרב לנו"ה, הנקראים צבאות. ונודעים דברי הנביאים הנאמנים מפיהם, שאמרו, כה אמר הוי"ה אלקים, וכשאמרו, כה אמר הוי"ה צבאות, שהיו יודעים מאיזה מקום באים דברי הנבואה.

.176 השם התשיעי הוא שד"י, כלומר יסוד, שאמר לעולם די, כי די פירושו סיפוק כל מה שצריך, וסיפוק בא לעולם מִצדיק, יסוד עולם, שאמר לעולם די, שמספק לו צורכו.

השם העשירי הוא אדנ"י, שהוא מלכות, אדנ"י אותיות דין, לערוך מלחמות המלך, ז"א, בעולם. ונקראת גבורה תחתונה, ונקראת צדק.

.177 ואלו הם עשרה שמות שהקב"ה נקרא בהם, המקושרים זה בזה בייחוד השלם. ואלו עשרת השמות הם הספירות הקדושות של המלך, כח"ב חג"ת נהי"מ, שהוא נודע בהן, והן שמו, והוא הן. וכשמתקשרות כולן כאחת ע"י הריח של הקטורת, אז נקרא קטורת, שפירושו קֶשר, בלשון ארמי, קשר המדרגות שמתקשרות יחד. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים דרכי התורה, ויודעים להכיר כבוד אדונם. עליהם כתוב, ובאו וראו את כבודי.

עשׂרה עשׂרה הכף

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ס

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ס.

.178 כתוב, עשׂרה עשׂרה הכף בשקל הקודש. עשרה עשרה, פעמיים, כי יש עשרה מאמרות במעשה בראשית, כלומר עשר פעמים, ויאמר. והפסוק בראשית נחשב ג"כ למאמר. ועשרה מאמרות, עשרת הדיברות במתן תורה.

משום שהעולם לא נברא אלא בשביל התורה. וכל זמן שישראל עוסקים בתורה העולם מתקיים. וכל זמן שישראל מתבטלים מהתורה, כתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שׂמתי. שאם לא התורה, שכתוב בה, והגיתָ בו יומם ולילה, אז, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. כי הכף היא מלכות, שהיא כוללת ב' עשׂרות אלו, של בריאת עולם ומתן תורה, התלויים זה בזה.

.179 עשרה מאמרות למעשה בראשית, כי בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדיברות. והם אלו כנגד אלו. שאם לא אלו של מתן תורה, אינם מתקיימים אלו של מעשה בראשית. כתוב, אנוכי ה' אלקיך, במתן תורה. וכתוב במעשה בראשית, יהי אור ויהי אור. כי האמונה של הקב"ה, המלכות, אנוכי, נקראת אור.

.180 כתוב, לא יהיה לך אלקים אחרים על פניי, בדומה לכתוב, יהי רקיע בתוך המים. כי, יהי רקיע, פירושו ישראל, שהם חלק הקב"ה, יתאחדו בשמיים, בז"א. שהרי שאר העמים נתן אותם הקב"ה לשרים ממונים שליטים, וישראל, כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, כי ישראל מתאחדים בשמיים, בז"א.

.181 בתוך המים, פירושו, בתוך דברי תורה, כי התורה נקראת מים. ויהי מבדיל בין מים למים, בין הקב"ה, שנקרא באר מים חיים, ובין עבודה זרה, שנקראת בורות נשברים אשר לא יכילו המים, שהם מים מרים, מים עכורים, מכונסים, סרוחים ומטונפים. וע"כ ישראל קדושים, מבדילים בין מים למים, בין הקב"ה לעבודה זרה. שזה דומה לכתוב, לא יהיה לך אלקים אחרים על פניי.

.182 כתוב, לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. וכתוב במעשה בראשית, ייקוו המים אשר מתחת השמיים למקום אחד. כל הנשבע בשם הקדוש לשקר, כאילו מפריד אמא, מלכות, ממקומה למעלה, והספירות הקדושות אינן מתיישבות במקומן, כמ"ש, ונִרגָן מפריד אַלוף. אלוף הוא הקב"ה.

וכתוב, ייקוו המים אשר מתחת השמיים אל מקום אחד, שלא תעשה פירוד בין המדרגות הנקראות מים, מחמת שבועת שקר. אלא, אל מקום אחד, כראוי במקום האמת. ולא יתפשטו למקום שקר, שהוא שהמים הולכים למקום הס"א, שאינו של הקב"ה. הרי שהפסוקים דומים זה לזה.

.183 כתוב, זָכוֹר את יום השבת לקַדשו. וכתוב במעשה בראשית, תַדשֵׁא הארץ דשא עשב. מתי גדלה הארץ הקדושה, המלכות, והתעטרה בעטרותיה? ביום השבת, כי אז התחברה הכּלה, מלכות, במלך, ז"א, להוציא דשאים וברכות לעולם. הרי שהפסוקים דומים זה לזה.

.184 כתוב, כבד את אביך ואת אימך. וכתוב במעשה בראשית, יהי מאורות ברקיע השמיים. אלו מאורות אביך, השמש, ז"א, ואימך, הלבנה, מלכות. ואין שמש אלא הקב"ה, כמ"ש, כי שמש ומגן ה' אלקים. ואין לבנה אלא כנ"י, מלכות. וע"כ שני הפסוקים אחד הם.

.185 כתוב, לא תרצח. וכתוב במעשה בראשית, ישרצו המים שֶׁרֶץ נֶפש חיה. שלא תרצח אדם, שנקרא נפש חיה. ולא תהיו כדגים שהגדולים בולעים את הקטנים. הרי ששני הפסוקים אחד הם.

.186 כתוב, לא תנאף. וכתוב במעשה בראשית, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. מכאן, שלא ישקר אדם באישה אחרת שאינה בת זוגו. וע"כ כתוב, תוצא הארץ נפש חיה למינה, שאישה לא תוליד אלא ממינה. ומיהו מינה? זהו בן זוגה.

.187 כתוב, לא תגנוב. וכתוב במעשה בראשית, ויאמר אלקים, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זֶרע. מה שנתתי לכם ומה שהפקדתי לכם, יהיה שלכם, ולא תגנבו משהו מאחר.

.188 כתוב, לא תַענה ברֵעך עֵד שקר. וכתוב במעשה בראשית, ויאמר אלקים, נעשֶׂה אדם בצלמנו. מי שהוא בצורת המלך לא תענה בו שקר. ומי שמעיד שקר לחברו, כאילו מעיד שקר למעלה.

.189 כתוב, לא תחמוד אשת רֵעך. וכתוב במעשה בראשית, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. הרי בת זוגך כנגדך. שניתנה לו בת זוגו חוה. וע"כ לא תחמוד אשת רעך.

.190 ואלו עשרה מאמרות. עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה, כמ"ש, עשרה עשרה הכף בשקל הקודש. שאלו ב' עשרה נשקלו כאחד במשקל אחד. ומשום זה עומד העולם ונמצא בו שלום. וע"כ הכתוב, ואם זֶבח שלָמים קורבנו, הוא לקיים העולם בשלום. ולא עוד, אלא שמכפר על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה, כדי להטיל שלום על הכול.

.191 כתוב, הַמְשֵׁל ופַחד עימו עושה שלום במרומיו. המשל, זהו אברהם, שכתוב בו, נשיא אלקים אתה בתוכנו. כמ"ש, ואברכךָ ואגַדְלה שׁמך. ופחד, זהו יצחק, כמ"ש, ופַחד יצחק היה לי. עושה שלום במרומיו, זהו יעקב, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב.

וכתוב, והאמת והשלום אֱהָבוּ. כי אמת ושלום, שהם ת"ת ויסוד, קשורים זה בזה, וע"כ יעקב הוא שלמות הכול. אברהם ויצחק, הם ב' קווים ימין ושמאל, ויעקב הוא קו האמצעי, המכריע ומייחד אותם ועושה שלום ביניהם.

שלָמים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף סד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף סד.

.192 ושלָמים הוא שלמות ושלום הכול. ומי שמקריב שלמים מרבה שלום בעולם. כי שלמים הוא קו האמצעי, יעקב. יעקב, הוא עושה שלום, משום שמתייחדים בו קו ימין וקו שמאל, אברהם ויצחק. ושלמים אחוזים במצוות עשה, קו ימין, ובמצוות לא תעשה, קו שמאל, כמו יעקב, להיותם קו אמצעי. וע"כ נקראים שלָמים. כמ"ש, ויעקב איש תם, איש שלם. כי כל השלמות היא בקו האמצעי, שהוא שלם למעלה בז"א, ושלם למטה במלכות.

.193 כתוב, אִם על תודָה יקריבנו, והקריב על זבח התודה ח_ת מצׂת. למה צריכים להקריב עליו חלות מצות? הוא כמ"ש, והתוודה אשר חָטא עליה, כלומר על שחטא ופגם במלכות. אף כאן, התודה באה על מה שפגם במלכות. כי התודה באה על הצלה מייסורים, כלומר הדברים שצריכים להודות, ואין ייסורים בלי עוון. ונמצא, שכל תודה באה על עוון.

אבל העוון הזה פוגם רק במלכות, כמו בקורבן האשָׁם. וע"כ צריך להביא חלות מצות, אשר באות על פגם המלכות. מצׂת וח_ת, כתובות חסרות ו', משום, שחטא על המלכות, וע"כ ו', ת"ת, אינה מאירה בה.

.194 כתוב, על חלות לחם חמץ יקריב קורבנו, על זבח תודת שְׁלָמיו. תודת שלמיו, זוהי שלמות הכול. שלמיו, כלומר שניים. תודה, היא מלכות. שלמיו, שניים הם, שתי אותיות ו'. ו"ו, ת"ת ויסוד, שלמיו, מורה על שלום הכול.

.195 תודת שלמיו, פירושו, שמטיל שלום בכל ומעורר רחמים בכל העולמות. תודת שלמיו, שכנ"י, המלכות, מתברכת מאלו שניים, ת"ת ויסוד, שהם שלום הכול.

לחם חמץ, הרי ידוע, שמורה על אחיזת החיצוניים. כמו שהיה החטא, שנתן אחיזה לחיצוניים בחטאו, כך הוא מקריב באופן הזה ממש. וע"כ מביא לחם חמץ.

.196 ח_ת מצׂת כתוב חסר ו'. כמ"ש, סולת חלות מצׂת בלולות בשמן ורקיקי מצות משׁוחים בשמן. על מה הוא רומז? אלו הם המתקה על להט החרב המתהפכת. משום שכולם, שהם מבחינת להט החרב המתהפכת, התמנו על דרכיהם של בני אדם, על אלו שעוברים מצוות התורה. וע"כ הכול הוא סולת בלולה בשמן, להמשיך שמן המשחה ממקום עליון, מאבא עילאה, למטה, ויתברכו כולם יחד משמן משחת קודש, שהוא השפע מאבא.

.197 וזהו יין לנֶסֶך, הנמשך מאמא, שהוא רביעית הַהִין, כלומר במלכות, הנקראת רביעית ההין. ומקום אחד, מלכות, הנקראת מזבח, מלא יין ושמן ומים לניסוך. אשר מים, הם החסדים הנמשכים מהנהר, מבינה, להשקות את הגן, המלכות, וכל אלו נטיעות, כלומר כל מדרגותיה. וע"כ יש מים של קדושה, ויש המים הזֵידונים של הס"א. וכן יין, יש מקום שהוא טוב, ויש מקום שהיין בא להעניש, שהוא דין.

.198 ע"כ מי שראה יין בחלומו, יש למי שהוא טוב, ויש למי שהוא דין. אם תלמיד חכם הוא, כתוב, ויין ישַׂמַח לבב אנוֹש. וכתוב, כי טובים דוֹדיך מיין. וזהו היין המשומר המשמח את הכול. ואם אינו תלמיד חכם, כתוב בו, תנו שֵׁיכר לאובד ויין למָרֵי נפש, כי יש יין אחר, שהוא דין.

וע"כ יפה להקריב אלו הדברים בקורבן, כדי להעביר הדין ולעורר רחמים. מעביר יין דס"א, דין, ומביא היין דקדושה, רחמים. וכן בכל דבר, צריכים להעביר הדין ולעורר הרחמים.

.199 ושמן לא יחסר מקורבנו לעולם, חוץ ממנחת קְנָאוֹת, שכתוב, לא ייצוק עליו שמן. כי כאן אינה צריכה רחמים, כי כולה היא דין, שכתוב, וצָבתה בטנה, ונפלָה ירֵכה. ועל זה כתוב, וזאת תורת זבח השלָמים אם על תודה יקריבנו.

הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה'

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף סו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף סו.

.200 הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה'. שבח זה הוא לכל בני האמונה. ומיהם בני האמונה? אלו העוסקים בתורה ויודעים לייחד השם הקדוש כראוי. והשבח של אלו בני האמונה, הוא שעומדים בחצות לילה לעסוק בתורה, ומתדבקים בכנ"י, המלכות, לשבח את הקב"ה בדברי תורה.

.201 בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית, הארת השמאל, מתעוררת בחצות לילה, איילה, המלכות, עומדת ומשבחת להקב"ה, ז"א. ובשעה שהיא עומדת, כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עימה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש.

.202 אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו. כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. וכל אותו ההמון של מעלה, וכל בעלי התשבחות, המזמרים לאדונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים, הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'. אתם העוסקים בתורה, ברכו את ה'. אתם, שבחו למלך הקדוש. אתם, העטירו את המלך.

.203 ואיילה, המלכות, מתעטרת באדם ההוא, וקמה לפני המלך, ואומרת, ראה באיזה בן באתי אליך, באיזה בן התעוררתי אליך. ומיהם שכל השבח שלהם הוא לפני המלך? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הנקראים עבדי ה', אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם היא ברכה. כמ"ש, שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידיכם, והברכה שעל ידיכם היא ברכה.

שְׂאו ידיכם קודש

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף סז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף סז.

.204 קודש, מקום עליון, חכמה, שהמעיין של הנחל העמוק, בינה, יוצא ממנו, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות. נהר, הוא בינה. עדן, נקרא קודש עליון. ומשום זה, שְׂאו ידיכם קודש, שיעלה ידיו לחכמה, ויקבל משם שפע קודש. ואדם שעושה כן, וזוכה לזה, מכריזים עליו, יברכך ה' מציון. אתה תברך להקב"ה, ממקום שנקרא קודש עליון, והוא יברך אותך ממקום שנקרא ציון. אשר אתה והמלכה תתברכו יחד.

.205 כמו שהחיבור של האדם והמלכות הוא יחד, לשבח את המלך, כך מהמקום ההוא שמתברכת כנ"י, מציון, היסוד שלה, מאותו מקום יזמן לך הברכות. כמ"ש, יברכך ה' מציון ורְאה בטוּב ירושלים. טוב ירושלים, הן אלו הברכות שיוצאות אל המלכות מהמלך, ע"י המדרגה הקדושה דצדיק, יסוד דז"א, כמ"ש, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים.

.206 ורְאה בנים לבניך, שלום על ישראל. על ישראל, משום שהאדם ההוא מרבה שלום למעלה. כיוון שהוא זוכה לכל כך, מרבה שלום למעלה ולמטה. שלום על ישראל סתם, על ישראל שלמטה, ושלום, שבח של העליונים והתחתונים, שבח של כל העולמות. ודברי תורה מרבים שלום בעולם, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.

נפש כי תחטא

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף סח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף סח.

.207 נפש כי תחטא, כמ"ש, עד שיפוח היום ונסו הצללים. כמה יש לבני אדם שייזהרו מחטאיהם, שלא לחטוא לפני אדונם. כי בכל יום יוצא כרוז וקורא, בני העולם, עוררו את ליבכם לפני המלך הקדוש, התעוררו להיזהר מחטאיכם. עוררו הנשמה הקדושה, שנתן בתוככם מהמקום הקדוש העליון.

.208 בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להוריד אותה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות, ובכמה עונשים, כדי שתשמור מצוותיו. ולא עוד אלא שמעביר אותה ב-1008 עולמות, להשתעשע, ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה. ועומדת לפני המלך בלבוש כבוד בצורת עוה"ז. בלבוש כבוד עליון היא מסתכלת בכבוד המלך בכל יום, והוא מעטר אותה בכמה עטרות.

.209 בשעה שמגיע הזמן לרדת לעולם, היא עושה דירתה בגן עדן הארץ שלושים יום, לראות כבוד אדונם של הצדיקים, ואח"כ עולה למקומה למעלה. ואח"ז יורדת לעולם. והמלך הקדוש מעטיר אותה בשבע עטרות, עד שבאה ונכנסת בגוף האדם. וכשהיא בגוף האדם, וחוטאת בעוה"ז, ועוסקת בחושך, התורה מתפלאת עליה, ואומרת, ומה כל הכבוד הזה וכל השלמות הזו השלים המלך העליון את הנפש, והיא חוטאת לפניו? נפש כי תחטא. מהו שתחטא?

.210 נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב, עד שיפוח היום. עצה לנפש הזאת, שתיזהר מחטאה, ותשוב להיטהר, עד שיפוח היום, כל עוד לא יפוח היום של עוה"ז, ויבוא היום ההוא הקשה, שיתבע המלך דין להוציא אותה מעוה"ז. ונסו הצללים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מהעולם, עובר ממנו הצלם של האדם. וכל עוד לא יפוח היום לצאת מעוה"ז, ונסו הצללים, שעובר הצלם, ישוב לפני אדונו.

.211 שני צלמים יש לו לאדם, כשהוא בקיומו, אחד גדול, ואחד קטן, כמ"ש, הצללים, לשון רבים, שמיעוטו הוא שניים. וכשנמצאים יחד, אז האדם בקיומו. וע"כ כתוב, ונסו הצללים. ואז צריך האדם להסתכל במעשיו, ולתקן אותם לפני אדונו, ויתוודה עליהם. כי הקב"ה נקרא רחום וחנון ומקבל את השבים לפניו.

.212 וזהו, עד שיפוח היום ונסו הצללים. כי כיוון שאלו הצללים עוברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כתשובה שעושה בזמן שהוא בקיומו. ושלמה המלך מכריז ואומר, וזכוֹר את בוראֶך בימי בְּחוּרותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרָעה.

.213 וע"כ, עד שיפוח היום, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה, והוא עֵד, או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו. ושמעה קול אָלה, שהרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עֵד, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמור מצוותיי.

משום זה, כיוון שהאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך, או ראה או ידע. או ראה, אלו העוונות שעשה והסתכל בהם. או ידע, בבירורו של הדבר, שעבר על מצוות אדונו. אם לא יגיד, אם לא יתוודה עליהם לפני אדונו, כשייצא מהעולם, אז, ונשא עוונו. וכשיישא את עוונו, איך יפתחו לו פתח, ואיך יקום לפני אדונו? וע"כ כתוב, ונפש כי תחטא.

ולא שיקרנו בבריתךָ

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף עא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עא.

.214 כל זאת בָּאַתְנו ולא שכחנוךָ, ולא שיקרנו בבריתך. הלוא, כל אלו באו עלינו, היה צריך לכתוב, ולא באתנו, שהיא לשון נקבה? אלא כל הדינים שלמעלה, הכלולים בזא"ת, באו עלינו, כי זא"ת היא המלכות, שכוללת כל הדינים שלמעלה. וע"כ כתוב, באתנו, לשון נקבה.

ולא שכחנוך, ולא שכחנו דברי תורתך. כל מי ששוכח דברי תורה ואינו רוצה לעסוק בה, הוא כאילו שכח את הקב"ה, כי התורה כולה היא שמו של הקב"ה.

.215 ולא שיקרנו בבריתךָ. כי כל מי שמשקר באות ברית הקודש הזה שרשום בו, הוא כאילו משקר בשמו של המלך, משום ששמו של המלך רשום באדם, בברית מילה. ועל הפסוק הזה מורה פסוק אחר, שכתוב, אם שכחנו שֵׁם אלקינו ונפרושׂ כפינו לאל זר.

אם שכחנו שם אלקינו, הוא כמ"ש, ולא שכחנוך. והכתוב, ונפרוש כפינו לאל זר, הוא כמ"ש, ולא שיקרנו בבריתך. והכול דבר אחד.

ומהו השקר שכאן? שפורש כפיו לאל זר ומשקר באות ברית. וע"כ התורה נאחזת בברית. וכל מי ששומר הברית הזו, כאילו שומר כל התורה. ומי שמשקר בברית, כאילו משקר בכל התורה.

.216 אברהם בטרם שנימול, לא כתוב שהוא שומר התורה. כיוון שנימול, כתוב, עֵקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי. משום שנימול, נרשם בו רושם קדוש, ששמר אותו כראוי, ומעלה עליו, כאילו שמר כל התורה כולה. יצחק, כתוב בו ג"כ, ואת בריתי אקים, את יצחק. וע"כ נקראת התורה ברית.

.217 יוסף, משום ששמר ברית זו ולא רצה לשקר בה, זכה לכבוד בעוה"ז ולכבוד בעוה"ב. ולא עוד אלא שהקב"ה השרה את שמו בתוכו, שכתוב, עדוּת ביהוסֵף שָׂמוֹ, שהשם יה"ו התווסף ביוסף. וזכה לברכות שבעוה"ז ולברכות שבעוה"ב.

.218 כתוב, בכוֹר שוֹרוֹ הדר לו. יוסף, משום ששמר ברית זו, זכה בשור, שהוא הראשון לקורבנות. למה התברך בדבר שהוא שמאל, שמורה על דין, בימין היה צריך להתברך, שהרי כתוב, ופני שור מהשמאל? כדי שיגן על חטאת ירבעם, שהגביר השמאל על הימין בעבודה זרה שלו.

.219 כיוון שיוסף שמר ברית זו, שאחוזה בשתי מדרגות יסוד ומלכות, ששתיהן נקראות ברית, ואלה שתי מדרגות למעלה נקראות בשֵמות. בפרשת פרה אדומה, מדרגה אחת מאלו שתי מדרגות עליונות שבברית, נקראת פרה, שהיא המלכות, והזיווג של פרה נקרא שור. כלומר, כיוון שהמלכות של הברית נקראת פרה, נקרא היסוד, המחובר עימה, בשם שור. וזהו שכתוב, בכור שורו הדר לו וקרנֵי רְאֵם קרניו.

הדר לו, שמהארת השמאל, שנקרא שור, נמשכים היופי וההידור. ואין זה שור פשוט, כמו השוורים של כל העולם, אלא, וקרני ראם קרניו, שהקרן שלו עליונה על כל האחרים. וע"כ, בהם עמים ינַגַח יחדיו אפסֵי אָרץ.

ע"י הפריעה שבברית מילה נמשכים המוחין דהארת חכמה מצד השמאל דז"א, הנקרא פני שור. המקום שבו הפריעה שורה, הוא שור, שהוא צורת השמאל. וכן בחינת המלכות שבברית, המקבלת ממנו, נקראת פרה.

ומשבח אותו משה, בכור שורו הדר לו. אמנם כדי להוציא אותו מהשמאל שבקליפות, אומר, וקרני ראם קרניו. שהקרן שלו עליונה על כל האחרים, כי קרניים פירושן הארות, כמ"ש, קָרַן עוֹר פניו. וכל השוורים שאינם מהמרכבה העליונה הקדושה, ממשיכים הארת השמאל למטה. משא"כ קרניו של יוסף, היא קרן עליונה, שממשיך מלמטה למעלה.

.220 משמע מזה, שכל מי ששומר אות הרושם הקדוש הזה, מתקשרים בו אלה שתי המדרגות העליונות, לשמור אותו בכל ולעטר אותו בכבוד העליון. וע"כ זכה יוסף בשתי מלוכות, שאחת, היא עצמו, ואחת, היא בנו ירבעם. כיוון ששלמה המלך התדבק בנשים נוכריות, ניתנה המלכות לירבעם. וע"כ הברית חביבה מכל.

.221 אדם שמוליד בן, נקשר בשכינה, שהיא פתח של כל הפתחים העליונים, פתח הנקשר בשם הקדוש הוי"ה, שכל ספירה היא פתח לעליונה ממנה. ודם היוצא מהילד בברית מילה, שמור לפני הקב"ה. ובשעה שהדינים מתעוררים בעולם, משגיח הקב"ה בדם ההוא, ומציל את העולם.

ומשום זה כתוב, ובן שמונת ימים יימול לכם כל זכר. כי היום השמיני רומז על הבינה, השמינית מלמטה למעלה. ומקו שמאל דבינה נמשכת הארת פני שור. וע"כ צריכים להמתין ליום השמיני. כמ"ש, ואם בגבורות שמונים שנה, שממשיך חייו מבינה, שהיא ספירה שמינית.

.222 בדם של המילה זוכה העולם להתבשם בחסד, ומתקיימים כל העולמות. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שׂמתי. אם לא בריתי, יפה הוא, אבל, יומם ולילה, למה צריך לכתוב?

.223 שתי ספירות, ז"א ומלכות, מתאחדות יחד, והן הפתח של כל שאר הספירות. אחד דין, המלכות, ואחד רחמים, ז"א. ומתבשמים זה בזה, זכר ונקבה. בצד הזכר, ז"א, שורה חסד. בצד הנקבה, המלכות, שורה דין. אחד לבן ואחד אדום. וכדי שיתבשמו זה בזה מתקשרים זה בזה. והברית הזאת אחוזה בהם ביומם ובלילה, בדין ובחסד, במלכות ובז"א.

בתחילה בדין, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ שורה בה החסד, ומתבשמת בחכמה ובחסדים. וזוהי ברית, הנקראת יומם ולילה, שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, שאחוזה בשניהם. בז"א שנקרא יומם, ובמלכות שנקראת לילה.

.224 ומי שזכה לשמור את הברית הזו כראוי, ולא חטא בה כל ימיו, הוא מרכבה ליסוד, והוא אחוז ביומם ובלילה, שהם זו"ן, כמו היסוד. וזוכה לב' עולמות, לעוה"ז ולעוה"ב.

וע"כ נקרא אברהם שלם, שכתוב, התהלך לפניי והְיֵה תמים. תמים, שלם, כשזוכה ביומם ובלילה. שכתוב, יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שִׁירוֹ עימי. ואת שניהם ירש אברהם, ולא התקיים בו החסד בקיום שלם, עד שנימול. כיוון שנימול, התקיים בו החסד, וזכה לשניהם, ונקרא שלם.

.225 כתוב, והוא יושב פֶּתח האוהל כחוֹם היום. פתח האוהל, ספירה עשירית של המלך, מלכות, פתח לכל משכן קדוש של שאר הספירות. דוד המלך קרא לה פתח, כמ"ש, פיתחו לי שׁערֵי צדק, שהוא המלכות. וכתוב, זה השׁער לה'.

כחום היום, כשמאיר אור החסד דז"א, שהוא חלק נחלתו של אברהם. וכמו שיושב בפתח האוהל, במלכות, כך יושב בז"א, בחסד שלו, שנקרא כחום היום. והתקיימו בו שניהם כשנימול. ומשום זה נקראת הברית יומם ולילה.

כתוב, ופָסח ה' על הפתח. כלומר שחסד שורה על הפתח הזה, שהוא מלכות, כדי שיתבשם הפתח. ומשום זה כתוב, ולא ייתן המשחית.

.226 הגֵר, כשנימול ונכנס תחת כנפי השכינה, נקרא גר צדק. ולא יותר. גר צדק, משום שזכה להיכנס בספירה שנקראת צדק, מלכות. וכאן נאמר, יומם ולילה, שהנימול זוכה לשניהם, גם לז"א.

.227 אינו דומה מי שבא משורש קדוש ומגזע אמת, למי שבא מגזע רע ומשורש גועל הרע הקשה. בישראל כתוב, ואנוכי נטעתיךְ שׂוֹרֵק כולו זֶרע אמת. באומות עכו"ם כתוב, אשר בשר חמורים בשרם וזִרְמַת סוסים זִרְמתם.

.228 משום זה, ישראל הם קדושים זרע אמת, גזע שהתבשם על הר סיני ונפסקה מהם כל זוהמה. וע"כ כולם מתבשמים וכולם באים באות הקדוש של יומם ולילה, להיות שלמים בכל. אבל מאומות עכו"ם קשה להעביר הזוהמה, אפילו עד שלושה דורות. ומשום זה נקרא גר צדק ודאי. משום שנכנס רק בספירת המלכות, הנקראת צדק, ולא בז"א.

.229 אומות עכו"ם, מטרם שנימולו, שורות בכתרים התחתונים שאינם קדושים, ורוח הטומאה שורה עליהן. כיוון שהתגיירו ונימולו, שורים בכתר הקדוש, השורה על שאר הכתרים התחתונים, במלכות, ורוח קדוש שורה עליהם. אבל ישראל, קדושים בני קדושים בגזע ובשורש, והתבשמו על הר סיני, ונכנסו באמונה השלמה הקדושה, בשעה שהם נימולים שורים בכל, בז"א ובמלכות, הנקראים יומם ולילה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

מֵי נוח

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף עה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עה.

.230 כי מֵי נוח זאת לי אשר נשבעתי מֵעבוֹר מי נוח. וכתוב, ומי המבול היו על הארץ. ועוד כתוב, ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול. כתוב, מי המבול ולא מי נוח. וכאן כתוב, כי מי נוח. ועוד כתוב, זאת לי. הלוא, הם לי, היה צריך לכתוב?

.231 אלא כשהצדיקים מרובים בעולם, הקב"ה שמח ומשתבח בהם. כששורה צדיק בעולם, ונמצא בו, כביכול הוא מטיל שלום בעולם, שהוא המלכות. וכל העולם מתברך בגללו, ומטיל שלום בחברותא של מעלה.

כי כתוב, או יַחֲזֵק במָעוּזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שני שלומות כתוב כאן. יעשה שלום לי, שמשרה זכר ונוקבא, ז"א ומלכות. שלום יעשה לי, שמתברכים האבות, חג"ת דז"א.

.232 מה ההפרש בין, שלום יעשה לי, לבין, יעשה שלום לי. כשמתברכים האבות, חג"ת, כתוב, שלום יעשה לי. מטעם שמקדים שלום על הכול, שהוא חשוב יותר מכל, וע"כ שלום כתוב קודם, שלום יעשה לי. יעשה שלום לי, לא הקדים כאן שלום, משום שצריכים להעביר תחילה את הנחש השורה אצל הנוקבא, המלכות, ואח"כ יבוא ז"א, לשרות במקומו עם המלכות. משום זה הקדים, יעשה, שיעשה התיקון להעביר הנחש, ואח"כ שלום בין ז"א ומלכות.

.233 בזמן שצדיק נמצא בעולם, דינים אינם מתעוררים ואינם שולטים בעולם, משום שאדם צדיק הוא אות בעולם, יסוד, שנקרא אות. והקב"ה רוצה בכבודו, והעולם מתקיים בשבילו.

.234 בזמן שבני אדם נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הצדיק ההוא הנמצא בעולם, הקב"ה מדבר עימו, כדי שיבקש רחמים על העולם, ויתרצה להם. מה עושה הקב"ה? מדבר עימו מאלו רשעי עולם, ואמר לו, שיטיב עימו לבדו ויכלה את כולם. מה דרכו של האדם הצדיק ההוא? עוזב את שלו, ולוקח עצמו ללמד זכות על כל העולם, כדי שהקב"ה יתרצה להם.

.235 מאין לנו זה? ממשה, שאמר לו הקב"ה, חטאו ישראל, כמ"ש, עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו. עוד אמר לו, הֶרֶף ממני ואשמידֵם. בשעה ההיא אמר משה, אם משום הכבוד שלי יכלו ישראל מהעולם, טוב לי המוות, ולא יאמרו שעזבתי את זה של כל העולם משום הכבוד שלי. מיד, ויְחַל משה את פני ה' אלקיו. ומסר עצמו למיתה בכמה מקומות בשביל ישראל.

כמ"ש, ועתה אִם תישא חַטָאתָם, ואם אַין מְחֵנִי נא מִסִפרךָ. ולא זז משה משם, עד שמחל הקב"ה לישראל, כמ"ש, ויינחם ה' על הרָעה, אשר דיבר לעשות לעמו. וכתוב, ויאמר ה', סלחתי כדבריך.

.236 ואילו בנוח כתוב, ויאמר אלקים לנוח, קֵץ כל בשר בא לפניי. אמר לו נוח, ולי מה אתה עושה? אמר לו, והקימותי את בריתי איתך, עשֵׂה לך תיבת עצי גוֹפֶר. ולא ביקש רחמים על העולם, וירדו מים, ואבדו בני העולם. ומשום זה כתוב, מי נוח, כי בו היו תלויים, מחמת שלא ביקש רחמים על העולם.

.237 מכאן מה שכתוב, ויָחֶל נוֹח איש האדמה. ויחל, פירושו כמ"ש, לא יָחֵל דברוֹ, כי נעשה חול. איש האדמה, שבגללו כָּלוּ כל בני העולם, שלא ביקש עליהם רחמים. פירוש אחר, איש האדמה, משום שבשבילו התקיימה האדמה, אחר שהשחיתו אותה הקודמים, כמ"ש, לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבוּר האדם.

.238 כתוב, כי מי נוח זאת לי. מי נוח נקראים, משום שגרם שיהיו נקראים על שמו, על מה שלא התפלל עליהם. אבל, זאת לי, מהו אומר? אלא, אמר הקב"ה, מי נוח גרמו לי שנגלתה זא"ת, המלכות, בעולם, שמתגלה הקשת להגן על העולם, כמ"ש, ואני זאת בריתי אותם. וכתוב, זאת אות הברית, את קשתי נתתי בענן, כדי להגן על העולם.

כלומר, הקשת מורה, שאין מי שישגיח על העולם ויתפלל עליו, אלא אני עושה לכבוד שמי הרמוז בזאת. ומי גרם לי לזה? מי נוח. שלא התפלל ולא הגן על העולם.

.239 מכאן הסימן לחסיד צדיק, שלא נגלתה הקשת בימיו, שבימיו לא נצרך העולם לאות הזה, מפני שהוא מגן על העולם בתפילתו. ומיהו? אותו שמבקש רחמים על העולם, וראוי להגן עליו, כמו רבי שמעון, שלא נצרך העולם בימיו לאות הזה. כי האות הזה הוא סימן בעולם, שאין מגן זולת הקב"ה.

הקב"ה גוזר וצדיק מבטל

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף עח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עח.

.240 ולא הייתה גזרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה, כמ"ש, צוּר ישראל מושל באדם, צדיק מושל יראת אלקים. הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בהקב"ה? צדיק מושל. שהקב"ה גוזר והוא מבטל.

.241 כגון רבי שמעון, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג"פ. בתוך כך חשך האור, ונראה בשמש, שחור וירוק. אמר לרבי אלעזר בנו, בוא אחריי בני, ונראה. כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה אלא עד שמודיע לצדיקים. כמ"ש, כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גָלָה סודו אל עבדיו הנביאים.

.242 בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. רבי שמעון בא במצוקה והיכו ידיו בראש הנחש. שקַט הנחש והוריד פיו. וראה רבי שמעון את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמשׂטין, שרבי שמעון נמצא בעולם.

הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר רבי שמעון, גוזר אני, שכמו שהנחש התחתון חזר לנקב העפר, כך הנחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול.

.243 לחש רבי שמעון בתפילה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, ממוני הגזרות היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון ביטל אותן, אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה בכבודך על כל בני העולם. במשה כתוב, ויְחַל משה, שמשמע שאחזה אותו מחלה, ואתה, רבי שמעון, גוזר, והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.

.244 בתוך כך ראה, כי האיר השמש ועבר אותו השחור. אמר רבי שמעון, ודאי, כי העולם התבשם. נכנס לביתו ודרש, כי צדיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מהו פָנֵימוֹ? כי צדיק ה' צדקות אהב, משום שישר יחזו פנימו. פנים עליונים של בני העולם. כי צריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שהם צריכים.

.245 מהו ישר יחזו? ימי קדם, הן הספירות דעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא הכתר, וימי עולם, הם הספירות דז"א, שנקראים פנֵימו. והם רואים אלו את אלו בדרך ישר מה שצריך לראות, שפָנים דז"א רואים הפָנים דעתיקא, וכן הפנים דעתיקא רואים הפנים דז"א, בדרך ישר, מבלי להטות ימין ושמאל.

.246 בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיקא קדישא, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיקא, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמ"ש, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיקא וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.

.247 וכשעוונות העולם מתרבים, נסתם עתיקא קדישא ואינם משגיחים פב"פ, ואז דינים מתעוררים בעולם והכיסאות הוטלו, ועתיק יומין, כתר, נסתם ולא מתגלה. כמ"ש בדניאל, רואה הייתי, עד אשר הכיסאות הוטלו, ועתיק יומין יושב.

עד אשר הכיסאות הוטלו, אלו כתרים עליונים המשקים כל האחרים להעמיד אותם בקיומם. והם האבות, חג"ת דז"א, ועתיק יומין יושב, כלומר שלא מתגלה, וע"כ מכונה יושב, כי היושב ממעט קומתו. ואז הופכים רשעי עולם את הרחמים לדין.

מצד אמא יוצאות קליפות חוקרי דין וחוק

[מסטרא דאמא נפקין גרדינים נימוסין]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פא.

.248 מצד אמא יוצאות קליפות חוקרי דין וחוק, ונאחזות בחקיקותיה של הגבורה, בקו שמאל, דין, ושולטות על הרחמים. כמ"ש, הנועדים על ה', בינה, שהיא על ז"א, שנקרא הוי"ה. ואז נמצאים העולמות חסרים, שאינם שלמים, ומחלוקת מתעוררת בכולם.

.249 וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה, מתבשמים הדינים ועוברים, והתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שהתעורר מדין הקשה. וכשמתעוררים הרחמים, שמחה וניחומים נמצאים, משום ששולטים על הרע ההוא, כמ"ש, ויינחם ה' על הרעה. ויינחם, משום שנכנע דין הקשה, והרחמים שולטים.

.250 בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה שָׁבה לקיומה, ומתברכות כולן יחד. וכשחוזרת כל אחת למקומה, ומתברכות כולן יחד, ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות שחזרו לבחינתה, אז נקראת תשובה שלמה ומתכפר העולם. כי אמא יושבת בשמחה שלמה, כמ"ש, אֵם הבנים שמֵחה. ואז היא נקראת יוה"כ, שכתוב בו, לטהר אתכם מכל חטאותיכם. ונפתחים חמישים שערים של צדדי החקיקות.

בשעה שבני העולם חוטאים, גורמים לעליית המלכות לבינה. שאז התמעטה הבינה מג"ר, מחמת שג"ס בינה ותו"מ שלה נופלות למדרגה שמתחתיה, ונעשית ו"ק בלי ראש. ואז נמצאים כל העולמות בדינים ובקטנות. ומצד אמא יוצאות קליפות חוקרי דין וחוק, ושולטות על הרחמים.

וכשבני העולם מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן, אז נעשה זיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהארת הזיווג מגיעה לאמא, ומורידה המלכות ממנה, ומחזירה אותה למקומה. ואז חוזרים ועולים אליה ג"ס בינה ותו"מ שנפלו ממנה, ומתחברים במדרגתה, ונשלמים הג"ר שלה. וכך נעשה בכל המדרגות, שהתמעטו מחמת מיעוט הבינה. כי בינה ותו"מ חוזרים אליהם ומשיגים ג"ר.

בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה שָׁבה לקיומה, שבינה ותו"מ, שנפלו מהמדרגה, חוזרים לקיומם למדרגתם. ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות, שבינה ותו"מ, שנחקקו ונפלו ממנה, חזרו והתחברו באמא. חזרו לבחינתה של אמא. כי קודם לכן נפלו למדרגת ז"א, ועתה חזרו לבחינת אמא.

.251 כתוב, והיה כי יחטא ואשֵׁם. כי יחטא, מאלו העבירות, הנקראות חטא. שכתוב, מכל חטאות האדם. ואשם, פירושו ויתקן. והיה כי יחטא, אם יתקן מעשיו, והשיב את הגזלה אשר גזל. והשיב, משמע שמשיב מעצמו, שרוצה לתקן מעשיו מעצמו.

ד' תקופות השנה

[ד' תקופין דשתא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פב.

.252 בד' תקופות בשנה נפסק הקול, ודינים מתעוררים, והתשובה תלויה עד שנתקן. וכשהדינים מתעוררים, יוצא קול. וד' זוויות העולם עולות ויורדות. כרוז קורא ואין מי שישגיח ויתעורר. והקב"ה מוכן. אם ישובו, ישובו הדינים למקומם. ואם לא, הקול נפסק והדינים נעשו. ואז נקרא, ויתעצב בבתים החיצוניים.

שנה היא מלכות, שבה ד"ס חו"ג תו"מ, שבכל אחת ג' קווים, שביחד הם י"ב. ואם קו שמאל שולט לבדו בכל אחת מד"ס חו"ג תו"מ, אז נקראות ד' תקופות, מחמת כוח הדינים הנמשכים משליטת השמאל.

לכן נאמר, שבד' תקופות בשנה נפסק הקול. כי הקול, הוא קו האמצעי, המייחד ב' הקווים ימין ושמאל לאֶחד. וכיוון שהקול נפסק, חזרה השליטה לקו שמאל בלי ימין, שאין מי שיחבר אותו בימין. וע"כ דינים מתעוררים, שכל הדינים הקשים, הנמשכים משליטת השמאל, מתעוררים בעולם. ואם עושים תשובה, התשובה תלויה ואינה מתקבלת, עד שייתקן הקול, ויחזור ויחבר ב' הקווים ימין ושמאל יחד.

והתשובה תלויה עד שנתקן. וע"כ מקדים התיקון לתשובה. והנה דרכם של הדינים דקו שמאל, הוא שבסופם מתעוררים הדינים דנוקבא, כמ"ש, לפֶּתח חטָאת רובץ, שמדינים אלו נתקן המסך דחיריק דקו אמצעי, הנקרא קול, החוזר ומייחד ב' הקווים.

וכשהדינים מתעוררים, יוצא קול, שבסופם מתגלה המסך דחיריק, שממנו יוצא הקול ומחבר שוב ב' הקווים. ואז ד' זוויות העולם, חו"ג תו"מ של המלכות, עולות ויורדות, מאירות בהארת חכמה מלמטה למעלה ובהארת החסדים מלמעלה למטה, כמשפט קו האמצעי.

ואז כרוז קורא, שיוצא הכרוז מדוחק הדינים שבקו שמאל, ומזהיר להידבק בקו האמצעי. ואם אין מי שישגיח ויתעורר להתדבק בקו האמצעי, הקב"ה מחכה ומוכן לקבל תשובתם, שאם ישובו, ישובו הדינים למקומם, שמקבל אותם ומאיר להם הרחמים מקו אמצעי. ואם אינם חוזרים בתשובה, הקול, קו אמצעי, חוזר ונפסק, והשמאל חוזר לשליטתו, והדינים נעשים בעולם. וכביכול, מתעצב בבתים החיצוניים, על הדינים שנעשו בעולם.

.253 מיום שנחרב ביהמ"ק, אין יום שלא נמצא בו כעס רע, משום שנשבע הקב"ה, שלא ייכנס בירושלים של מעלה, מלכות, עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה. ומשום כך כעס נמצא בעולם. והשבועה הייתה על הקביעות, כי שלא בקביעות, יש זיווג ז"א ומלכות גם בימי הגלות, בשעת התפילה ובשבתות וביו"ט.

ערוות אימך לא תְגלה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פג.

.254 ערוות אביך וערוות אימך לא תְגלה. אימך היא, לא תְגלה ערוותה. אימך, מלכות, היא אם של ישראל. ואם גילה ערוותה, לָמה צריך להשיב אותה, כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה.

.255 כאשר מתגבר היצה"ר באדם, אינו מתגבר אלא בעריות. וכל החטאים אחוזים בערווה. וכתוב, לא תְגלה. וכשנתקן, מיתקן כנגד זה שגילה, וזה נקרא תשובה.

.256 כל חטאי העולם אחוזים בגילוי ערווה, עד שאמא, המלכות, מתגלה בגלל החטאים, שמתגלה ערוותה. וכשהיא מתגלה, כל הבנים, ישראל למטה, בניה של המלכות, מתגלים. וכתוב, לא תיקח האם על הבנים. וכשנתקן העולם למטה, נתקן הכול, עד שעולה התיקון לאמא קדישא, המלכות, ומיתקנת ומתכסה ממה שהתגלה. ומשום זה כתוב, אשרי נְשׂוי פֶּשע כְּסוי חטאה. ואז נקראת תשובה. ואז נקראת יוה"כ, כמ"ש, מכל חטאותיכם לפני ה' תִטְהָרוּ.

ב' נקודות נתקנו במלכות:

א. נקודתה עצמה דמדה"ד, שלא נמתקה בבינה. שמהבחינה הזו כוח הצמצום והמסך עליה, שלא תוכל לקבל אור העליון.

ב. נקודתה הממותקת במדה"ר, בבינה, שמהבחינה הזו היא ראויה לקבל כל האורות שבבינה. ואז משפיעה גם לבי"ע ולישראל מאורותיה הגדולים.

ולפיכך המלכות משמשת רק בנקודה השנייה דמדה"ר, ונקודה זו מגולה בה. אבל נקודה דמלכות דמדה"ד נגנזה בה, ואינה מתגלה. ואם היא מתגלה, תכף מסתלק ממנה האור העליון, מחמת הצמצום והמסך שבה.

זהו עצה"ד טו"ר, זכה האדם הרי טוב, לא זכה הרי רע. שאם האדם זוכה, נמצאת הנקודה דמדה"ד בגניזה בתוך המלכות, ורק הנקודה דמדה"ר מגולה. ואז המלכות משפיעה לו כל טוב שמקבלת מבינה. ואם האדם אינו זוכה, אלא שחוטא, אז מתגלה נקודה דמדה"ד שבמלכות, ומיד כל האורות פורחים ממנה, והדינים נאחזים בה, ונמצא אז האדם בכל רע.

וזהו שכתוב, אימך היא. ואם גילה ערוותה, לָמה צריך להשיב אותה כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה. כלומר, אם בא לחטוא, שאז תתגלה במלכות נקודה א' דמדה"ד, שנקראת ערווה, להיותה הגורמת להסתלקות כל האורות ממנה. אז כתוב, אימך היא, הרי המלכות היא אימך, לא תגלה ערוותה. ואם חטא וגילה ערוותה, ודאי הוא שצריך לתקן מה שגילה. שאותה הנקודה דמדה"ד שגילה, צריכים לחזור ולכסות אותה. ולתת השליטה לנקודה דמדה"ר, ואז תחזור ותקבל האורות מבינה.

וכל החטאים שאדם עושה, נאחזים בגילוי הערווה ההיא, שגורמים שמתגלה במלכות הנקודה דמדה"ד המסלקת ממנה האורות, שנקראת ערווה, שעליה מזהיר הכתוב, לא תגלה. וכשהאדם מתקן את חטאו, הוא צריך לתקן כנגד מה שפגם באותו גילוי, לחזור ולכסות אותה. וזה נקרא תשובה. כי ע"י הכיסוי הוא משיב את המלכות בחזרה לקבל את האורות מבינה.

וזה שרומז הכתוב, לא תיקח האם על הבנים. כי עם גילוי ערוות האם, הוא פוגם הן באם, שהסתלקו ממנה האורות, והן בבנים, שהם ישראל, שאין להם מה לקבל ממנה.

וכשנתקן העולם למטה, נתקן הכול, עד שעולה התיקון לאמא קדישא. כשהאדם חוזר בתשובה למטה, מיתקן גילוי הערווה שעשה במלכות, ומתכסה ממה שהתגלה, שהערווה, שהיא הנקודה דמדה"ד, חוזרת ומתכסה, שנגנזה שוב, והנקודה דמדה"ר שולטת. לכן כתוב, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. שהחטא, שהיא הערווה, שהתגלתה, חזרה והתכסתה. ואז נקראת תשובה, כי שבה לבינה. ואז נקראת יוה"כ, כי כשהמלכות חוזרת לבינה היא נקראת יוה"כ.

.257 מתי נקראת המלכות, תשובה? כשהאם, המלכות, מתכסה, שחוזרת ומתכסה הנקודה דמדה"ד, הנקראת ערווה, ועומדת בשמחה על הבנים, שמשפיעה להם כל טוב. כמ"ש, אם הבנים שמחה. וחוזרת לקיום, כמו שהייתה מטרם שפגמו בה. הנקודה דמדה"ד שהייתה קודם לכן סגורה וגנוזה, חזרה למקומה, שחזרה למקומה המכוסה. וכל המדרגות חוזרות אחת לאחת, שכל תחתונה עולה לעליונה, ומתברכות כל אחת ואחת. ואז נקרא תשובה. תשובה סתם לכלול הכול, שכל המדרגות חזרו ונתקנו.

.258 כאשר העולם, המלכות, מיתקן, כולו מיתקן ביחד, בבת אחת. כמ"ש, כי גדול מעל שמיים חסדךָ. מעל שמיים, שהמלכות עולה למעלה מהמקום שנקרא שמיים, לאמא, בינה. כי ז"א נקרא שמיים, ולמעלה מז"א היא בינה. וכיוון שהמלכות עולה לשם, נתקנה בבת אחת כמו אמא. ונקראת תשובה. כי המלכות תשוב לבינה.

.259 אלא שכתוב בדיוק, מעל שמיים. אם היה כתוב, על שמיים, היה משמע, המקום ההוא העומד על שמיים, שהוא בינה, ולא יותר. כיוון שכתוב, מעל שמיים, משמע על המקום ההוא, העומד על השמיים למעלה למעלה, שהוא עתיקא קדישא.

.260 בזמן ההוא שהמעשים מתוקנים למטה ואמא בשמחה, מתגלה עתיקא קדישא, כתר, והאור שב לז"א. ואז הכול בשמחה, הכול בשלמות, והברכות נמצאות בכל, והרחמים מוכנים, וכל העולמות בשמחה. כמ"ש, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו. ישוב עתיקא קדישא להתגלות בז"א, כי ישוב להתגלות ממה שהיה סתום בתחילה. והכול נקרא תשובה, ע"ש עתיקא קדישא, ששב להתגלות.

.261 הכול הוא בכלל ישוב, כמו עתיקא קדישא. הכול סתם, בלי הפרש. וכתוב, למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לךָ רחמים. הכול בכלל תשובה.

והשיב את הגזלה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פו.

.262 והשיב את הגזלה. הגזלה ולא יותר. ובגנב כתוב, שישלם כפל, וארבעה וחמישה. הגזלן השווה יראה עליונה ליראה תחתונה, ליראת אדם. כלומר, שאינו ירא, לא מהקב"ה ולא מאנשים. וזה שגנב, שם כנגדו יראה תחתונה, מבני אדם, ולא יראה עליונה. ונמצא שהחשיב יראת אדם מיראת ה'.

.263 כתוב, נפש כי תחטא. שהתורה והקב"ה תמהים עליה ואומרים, נפש כי תחטא? וכתוב, ונפש כי תמעול מַעַל. או, נפש כי תישׁבע. נפש כתוב, ולא רוח או נשמה. כי הרוח והנשמה אינם חוטאים, אלא שנפגמים מחמת הנפש החוטאת. וכאן בגזלה גוף ונפש. שכתוב, והיה כי יחטא ואשֵׁם והשיב את הגזלה. על מי שבא לתקן מעשיו, כתוב, והשיב. כמי שמתקן מעשיו כדי שישובו מעיינות המים, שהם השפע העליון, למקומם, להשקות הנטיעות, שהן הספירות. כי הוא גרם בחטאיו למנוע השפע מהן. ועל זה כתוב, והשיב את הגזלה.

צדיק כתמר יפרח

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פו.

.264 צדיק כתמר יפרח. צדיק כתמר, כי מכל אילנות העולם אין מי שמתעכב לפרוח כמו תמר. כי הוא עולה לשבעים שנה. ומהו הטעם שהצדיק נמשל לתמר?

.265 צדיק כתמר יפרח, כתוב על גלות בבל, שלא חזרה השכינה למקומה אלא בסוף שבעים שנה, כמ"ש, כי לפי מְ_את לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. וזהו צדיק כתמר יפרח, שעולה זכר ונקבה לשבעים שנה. צדיק, הקב"ה, שחזר לבבל אחר שבעים שנה, כמ"ש, כי צדיק ה' צדקות אָהֵב. וכתוב, ה' הצַדיק. וכתוב, אִמרו צדיק כי טוב. הרי שהקב"ה נקרא צדיק.

.266 כארז בלבנון יִשׂגֶה. ארז, זהו הקב"ה, שכתוב, בחוּר כארזים. בלבנון ישגה. בלבנון, זהו עדן שלמעלה, חכמה, שעליה כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתְךָ. וארז, שהוא ז"א, במקום העליון ההוא, ישגה, כשעולה לשם.

.267 ובגלות האחרונה, הקב"ה כארז שמתעכב לפרוח ולעלות. ומשעה שעולה עד שעומד בקיומו, עד שתהיה הגאולה, הוא יום, יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה. והתחלת היום השני, עד שעושה צל באור היום, אחר חצי היום, שהחמה מתחילה לערוב ביומו של הקב"ה, אחר 500 שנה, ואחר 1500 שנה תבוא הגאולה.

וארז אינו עולה אלא בעידון המים, כמ"ש, כארזים עלֵי מָים, כך ארז בלבנון ישגה, שמשם, מלבנון, מחכמה, יוצא מעיין ונהר מים, שהוא בינה, להשקות הארז. וארז זה הקב"ה, שהוא ז"א, המקבל ההשקאה, שכתוב, בחור כארזים.

.268 שתוּלים בבית ה', לזמן מלך המשיח. בחצרות אלקינו יַפריחו, בתחיית המתים. עוד יְנוּבוּן בשֵׂיבָה, ביום שהעולם יהיה חרב, באלף השביעי. דשֵׁנים ורעננים יהיו, כשהעולם יחזור להיבנות, כמ"ש, השמיים החדשים והארץ החדשה. ואז כתוב, יִשמח ה' במעשיו. וכל זה כדי להגיד, כי יָשר ה' צוּרי ולא עַוולָתָה בו.

ונִרגן מפריד אַלוף

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פח.

.269 איש תהפוכות ישַׁלַח מָדון וְנִרגן מפריד אַלוף. איש תהפוכות ישלח מדון, הוא שהרשעים שעושים פגם למעלה. כי מדון פירושו פגם. ונרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם, הקב"ה.

.270 איש תהפוכות ישלח מדון. שישלח לאלו הנטיעות, שהן זו"ן, מדון, שגורם להם שיינקו מצד הדין, שמאל דבינה. מדון, פירושו דין.

ונרגן מפריד אלוף, שהרשעים עושים פגם למעלה. מפריד, שלא נמצא ייחוד בין זו"ן, שמפריד את המלכה מהמלך. ומשום זה לא נקרא אחד, כי ז"א ומלכות לא בייחוד. אוי לאלו הרשעים שעושים פירוד למעלה. אשריהם הצדיקים, שהם מקיימים הקיום שלמעלה, ייחוד זו"ן. ואשריהם בעלי תשובה, שמחזירים הכול למקומו.

.271 וע"כ, במקום שבעלי תשובה יושבים, צדיקים גמורים אין יושבים שם. מטעם שהם, בעלי התשובה, נתקנו במקום עליון, במקום שבו נמצא השיקוי של הגן, בבינה, המשקה את הגן, שהוא מלכות. וזוהי תשובה, שמשיב המלכות אל הבינה. וע"כ נקראים בעלי תשובה. והצדיקים הגמורים, נתקנו במקום אחר, שנקרא צדיק, יסוד דז"א.

.272 וע"כ בעלי תשובה יושבים במקום עליון, בינה. וצדיקים גמורים יושבים במקום קטן, ביסוד דז"א. כי בעלי תשובה משיבים המים, השפע, ממקום עליון של הנהר העמוק, בינה, עד מקום שנקרא צדיק, יסוד דז"א. וצדיקים גמורים ממשיכים את השפע, מאותו מקום שיושבים בו, מהיסוד דז"א, לעוה"ז.

וע"כ בעלי תשובה הם עליונים, וצדיקים גמורים הם תחתונים. אשרי חלקם של בעלי תשובה, שממשיכים השפע מבינה ליסוד דז"א, ואשרי חלקם של הצדיקים, שבזכותם העולם מתקיים, שממשיכים השפע מיסוד דז"א לעוה"ז.

.273 והיה כי יחטא ואשֵׁם. וכתוב, או מצא אבֵדה וכיחֵש בה. כי החוטא פוגם למעלה, ומשום זה מסתלק הקב"ה מהכול. כביכול הקב"ה לא נמצא בקיומו, כי כנ"י, המלכות, נפרדה ממקומה. כמ"ש, אבְדה האמונה. אמונה היא כנ"י, כמ"ש, ואמונתךָ בלילות. ולילה הוא המלכות. אבְדה האמונה, כמ"ש, על מה אבְדה הארץ. והכול אחד, כי המלכות נקראת אמונה ונקראת ארץ.

והרי כתוב, אבְדה, כלומר, שהמלכות איבדה את בן זוגה, יסוד. ולא כתוב, נאבדת, ולא אבודה, שפירושם, שהיא עצמה נאבדה. כעין זה כתוב, הצדיק אבד. אבוד או נאבָד לא כתוב, אלא אבד, שהוא איבד את בת זוגו, המלכות. וזהו שכתוב, אבְדה האמונה.

משום זה כתוב, והשיב את הגזלה או את האבדה. כי המלכות שנפגמה בחטאו, נקראת אבֵדה. וצריך להשיב את האבדה אל הצדיק, יסוד, שאיבד אותה.

מקומות יש בגיהינום

[דוכתין אית בגיהנם]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף פט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פט.

.274 מקומות יש בגיהינום, הרשומים למחללי שבתות בפרהסיה, שלא חזרו בתשובה מאותו החילול. וממונים יש עליהם. ויש מקומות בגיהינום לאותם מגלי עריות, ולאותם המגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ולאותם השופכים דם נקי, ולאותם הנשבעים לשקר, ולאותם השוכבים עם נידה, או בת אֵל נֵכר, או זונה, או שפחה. ואף לעובר על שס"ה (365) מצוות לא תעשה.

.275 לכל חטא יש מקום בגיהינום, וממונה יש עליו. והשטן, יצה"ר שלו, ממונה על כל החטאים והמקומות והממונים שעליהם. ואם חזר בתשובה, כתוב, מָחיתי כעָב פשעיך, שנמחו רשימות כל חטא וחטא של הרשעים מהמקומות שלהם בגיהינום.

.276 ויש חטאים שרשומים למעלה ולא למטה בעוה"ז. ויש שרשומים למטה ולא למעלה. ויש שרשומים למטה ולמעלה. אם החטאים נמחים למטה בעוה"ז שעושה תשובה, נמחים למעלה אחר שעושה תשובה. רשע, עוונותיו חקוקים לו על עצמותיו, צדיק, זכויותיו חקוקות לו על עצמותיו, כדי שיהיו רשומים בין בעלי העבירה להכיר אותם בהם. וקול יוצא עליו, זה הוא רשע, יישרפו עצמותיו בגיהינום.

.277 נשמות הרשעים הן המזיקים שבעולם. והדין שלהן, שנשמתם נשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ובמה הן נשרפות? באש הכיסא, המלכות. כמ"ש בדניאל, כיסאו ניצוצי אש וגלגליו אש שורף, באש של ארבע חיות אש, הסובבות את כיסא דין, שהוא אדנ"י, שנרמז עליו, דין המלכות דין.

נהר דינור

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף צא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צא.

.278 נהר די נור, שכתוב עליו בדניאל, נהר אש נמשך ויוצא לפניו. נשמות הצדיקים טובלות ומיטהרות בו, ונשמותיהם של הרשעים נידונות בו, ונשרפות לפניו כקש לפני אש, אש אוכלת אש.

הוי"ה בניקוד אלקים, בינה, הוא החמה. הנרתיק שלו הוא אדנ"י. לעת"ל מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שהשם אדנ"י, מלכות, לא יכסה ע"ש הוי"ה בניקוד אלקים, בינה. ואז מתגלה אש הדין שבקו שמאל דבינה, בלי נרתיק המלכות. הצדיקים מתרפאים בה, והרשעים נידונים בה.

.279 ומאש החיות של כיסא דין, היה יורד אריה של אש, לאכול ולשרוף הקורבנות והממונים, כי על כל איבר שחטא בו, יש מחבל קטגור אחד, שהתמנה עליו. עשה עבירה אחת, קנה לו קטגור אחד. ומיד כשירדה אש של גבוה, ושורפת האיברים והפְדָרים והאֵמוּרִים של הפרים והכבשים והעַתודים והעיזים, שזה הוי"ה שיורד כאריה של אש, לשרוף אותם. נשרפים האיברים שלהם, ונשרפים המחבלים הממונים על האיברים שחטאו, ומתכפרים עוונותיהם של ישראל, שהם איברי השכינה.

.280 בזמן ההוא מתקרבות החיות הממונות על הזכויות, שהן מכיסא רחמים, שהוא תשובה, אמא עליונה, בינה. מתקרבות בשם הוי"ה, שנכנס בהן. ומשום זה הוא קורבן להוי"ה, שאין מי שיוכל לקרב החיות והיסודות, להביא שלום ביניהם. אלא השם הוי"ה, ז"א, קו האמצעי. שבשמו הוי"ה, מתקרבים מים לאש, קו ימין לקו שמאל, ואינם מכבים זה את זה. והרוח, קו אמצעי, מתקרב אל העפר, מלכות. ואין מפריד ביניהם.

ששת צירופי יה"ו

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף צב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צב.

.281 בעת ההיא, אלו החיות והיסודות הם שלָמים, ונקראים קדושים, שאין טמאים ביניהם. שלָמים הם ה"ת דהוי"ה, מלכות, שהיא שלמות של עמוד האמצעי, ז"א, בכל הוויות הכלולות בז"א לכל ו"ק שלו, שהם חג"ת נה"י. כי ז"א עצמו יה"ו דהוי"ה, שבהן שישה צירופים, וה"ת משלימה אותו בכל צירוף.

.282 וסוד הדבר, כמ"ש בספר יצירה, חָתַם רוּם ופָנה למעלה ביה"ו לצד ימין, חסד. והוא הצירוף הראשון. הו"י לצד שמאל, גבורה, והוא הצירוף השני. וה"י בעמוד האמצעי, ת"ת, והוא הצירוף השלישי. יו"ה בנצח, והוא הצירוף הרביעי. הי"ו בהוד, והוא הצירוף החמישי. וי"ה ביסוד, שהוא הצירוף השישי. האילן האוחז אותם כולם הוא ת"ת, כי ת"ת כולל כל ו"ק. והוא עץ עושה פרי.

ומשום זה מקום שייפול העץ, שָׁם יה"ו. שרומז, שת"ת נקרא בשלוש אותיות יה"ו בלבד, וה"ת היא המלכות, המתחברת עימו. וע"כ נבחנים ו"ק שלו בשישה צירופי יה"ו.

ואף כך בכל הוי"ה, מו"ק יש ה"ת שלָמים להוי"ה, שה"ת משלימה להוי"ה, ולכל הוויות שבו"ק הנאחזים בה. כעין זה יה"ו עם האות ה' הוא י"ה ו"ה. הו"י עם האות ה' הוא הוי"ה. וה"י עם האות ה' הוא והיה. ואף כך שאר הוויות.

.283 ואלו שישה צירופי יה"ו הם ח"י (18) אותיות של ו"ק, חג"ת נה"י, הכלולות בצדיק חי עולמים, יסוד דז"א. ועם האות ה', מלכות, נעשית חי"ה. והעניין הוא האות ה', שהיא כגון תיבת נח, מלכות, שהתקבצו בה מכל מין ומין, שהם שניים שניים, שבעה שבעה לקורבן. שניים שניים הם ד', שבעה שבעה הם י"ד (14), שביחד הם י"ח (18). ותיבה עצמה, בה האות ה' להיותה מלכות, ונשלמת המילה חי"ה.

.284 וצדיק, יסוד, כלול משש מדרגות, ו"ק. ומשום זה התקינו להטיב את החלום בג' שלומות, ג' פסוקים שנזכר בהם שלום, בג' פדיונות, ג' פסוקים שנזכר בהם פדיון, שהיסוד הוא ו', והם ביחד בחשבון שישה, כנגד שש מדרגות דיסוד, כי הטבת החלום היא ע"י היסוד. והוא סולם שבחלומו של יעקב, הכלול משש ספירות. כמ"ש, והנה סולם מוצב אַרצה וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

מוצב ארצה, השכינה התחתונה, שהיא מלכות, נקראת ארץ, והיא ה"ת. וראשו, זה י', שבו הצדיק, יסוד, שביעי. כי י' היא חכמה שבאמא. וכשמתחילים לספור מבינה, אמא, נמצא היסוד שביעי. מגיע השמיימה, אמא עליונה, ה"ר, בינה שבבינה, שמצד החלום, שמאל, האות ה' שולטת על י', ראש הסולם, ה"י מן אלקים. ומשום זה, והנה מלאכי אלקים עולים, ולא מלאכי הוי"ה.

.285 האותיות כסדרן, י"ה ו"ה, עולות בנקודת החולם, כתר, על ד' אותיות, שהתפשטותן היא מחכמה עד המלכות הקדושה, כי חכמה היא י', בינה היא ה"ר, ו"ס חג"ת נה"י הן ו', מלכות היא ה"ת. חולם, כתר על כל האותיות.

הַגידה לי שאהבה נפשי

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף צג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צג.

.286 הַגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצהריים. אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעִקבֵי הצאן ורְעי את גְדיוֹתייך על מִשכְּנות הרועים.

.287 פסוקים אלו כנ"י, המלכות, אמרה אותם אל המלך הקדוש, ז"א. הגידה לי שאהבה נפשי. שאהבה נפשי, אין הפירוש שנפשי אוהבת, אלא האוהב את נפשי, כמ"ש, אֶת שאהבה נפשי ראיתם. ולמלך הקדוש נאמר: אתה, שאהבה נפשי, איכה תרעה.

.288 כל זמן שכנ"י נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות, ורועה ברצון את עצמו ואחרים. לעצמו, שזן את עצמו מינִיקת החלב של אמא עליונה, שמקבל שפע הבינה, ומאותה היניקה שינק, הוא משקה כל שאר האחרים ומניק אותם.

כל זמן שכנ"י נמצאת עם הקב"ה, הקב"ה בשלמות, בשמחה, ושורות בו ברכות, ויוצאות ממנו לכל שאר האחרים, לכל העולמות. וכל זמן שכנ"י אינה נמצאת עם הקב"ה, נמנעות ממנו הברכות ומכל שאר האחרים.

.289 כל מקום שלא נמצאים זכר ונוקבא, אין הברכות שורות עליו. וע"כ הקב"ה גועה ובוכה, כמ"ש, שָׁאוֹג ישאג על נָוֵוהו. ואומר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי.

.290 ובשעה שכנ"י יצאה בגלות, אמרה לפניו, הגידה לי שאהבה נפשי: אתה, שאהבה נפשי, אתה, שכל אהבת נפשי בך. איכה תרעה: איך תזון את עצמך מעומק הנחל שאין שפעו נפסק, מבינה? איך תזון את עצמך מהארת העדן העליון, מחכמה? איכה תרביץ בצהריים: איך תזון כל אלו האחרים המושקים ממך תמיד?

.291 ואני הייתי ניזונה ממך בכל יום והייתי מושקית, ואני השקיתי כל העולמות התחתונים, וישראל ניזונו ממני. ועתה, שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיה, איך אהיה מתעטפת בלא ברכות, וכשיצטרכו את אלה הברכות, לא ימצאו אותן בידי? על עדרֵי חבריך, איך אעמוד עליהם, ולא אהיה רועה ומזינה אותם? עדרי חבריך, אלו הם ישראל, שהם בני האבות, אברהם יצחק יעקב, שהם המרכבה הקדושה למעלה, חג"ת דז"א, וע"כ קוראת להם, חבריך.

.292 אמר הקב"ה לכנ"י, עזבי את שלי, כלומר, שלא תדבר מן החסר לז"א, כי שלי הוא דבר סתר מלהיוודע. אבל אם לא תדעי לך, במה שנוגע לעצמך, הנה לך עצה, היפה בנשים, כמ"ש, הינך יפה רעייתי, שהוא שם של כנ"י. צאי לך בעקבי הצאן, אלו הם הצדיקים, שהם נידָשים בין העקבים, כלומר שהכול דשים אותם ברגליהם, ובשבילם יינתן לך כוח להתקיים.

ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים, אלו הם תינוקות של בית רבן, שהעולם מתקיים בשבילם, ונותנים כוח לכנ"י בגלות. משכנות הרועים, אלו הם בתי רבם, מקום בית המדרש, שהתורה נמצאת תמיד בהם.

.293 אם לא תדעי לך היפה בנשים. בשעה שצדיקים נמצאים בעולם, ואלו תינוקות של בית רבן נמצאים ועוסקים בתורה, יכולה כנ"י להתקיים עימהם בגלות. ואם אינם בשיעור המספיק, היא והם אינם יכולים להתקיים בעולם.

ואם צדיקים נמצאים, הם נתפסים תחילה, ומתים כדי לכפר על בני דורם. ואם לא, אלו הגדיים שהעולם מתקיים בשבילם, נתפסים תחילה, והקב"ה לוקח אותם מהעולם, אע"פ שלא נמצא בהם חטא. ולא זה בלבד, אלא שמרחיק ממנו את כנ"י, והיא יוצאת לגלוּת.

אִם הכוהן המשׁיח יחטא

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף צה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צה.

.294 אִם הכוהן המשׁיח יחטא לאשמת העם. הכוהן המשיח הוא הקב"ה. ולמה יחטא? משום אשמת העם, בגלל עוונות העולם שגרמו לו זה. לאשמת העם ודאי, ולא לאשמה שלו. יחטא, פירושו, שיגרע טובו, ודן הכול בדין. כמ"ש, והייתי אני ובנִי ש_מה חטָאים.

אם הכוהן המשיח, הקב"ה, יחטא, יגרע מכנ"י ומהעולם, שאינו נותן להם ברכות לפי צורכם, משום עוונות העם.

.295 זכוֹר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. מהו שכתוב ליצחק בלי ו'? אלא בכל מקום השמאל נכלל בימין, ובכלל ימין הוא, כי הימין הזה נתקן תמיד שיכלול בו השמאל. וע"כ אינו מחלק הכתוב, וליצחק, שהו' הייתה מחלקת בין אברהם ליצחק, כדי לכלול את יצחק, שמאל, באברהם, ימין. ומשום זה כתוב, לאברהם ליצחק כלל אחד.

ואח"כ, ולישראל, כלל שני. כי את שניהם הוא אוחז בכנפיו, שע"י ההעלם המכונה כנפיים, הנובעים ממסך דחיריק שבקו אמצעי, הנקרא ישראל, הוא מייחד ב' הקווים ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וכולל אותם יחד, והוא שלם בכל.

.296 אשר נשׁבעתָ להם בךְ. שבועה השביע הקב"ה את האבות, באבות שלמעלה, חג"ת דז"א. בךְ, באלו שלמעלה, באלו השורים בך, שנשבע בחג"ת. ותדבר אליהם, ארְבֶּה את זרעכם, אשר אמרתי. הרי משה אמר זה, הלוא היה לו לומר, אשר אמרתָ? אלא הקב"ה אמר זה אל האבות פעם ופעמיים, כלומר שכבר אמר להם. ועוד, אשר אמרתי, אשר רציתי ברצון נפשי, ואין צריך לומר, שכבר אמר להם, כי אמירה פירושה רצון.

.297 ונָחלוּ לְעולם, עולם העליון, ז"א, שארץ, מלכות, אחוזה בו וניזונה ממנו. ואם ארץ זו מגורשת לגלוּת ואינה אחוזה בז"א, למה זה? לאשמת העם הוא זה. וע"כ כתוב, ונחלו לעולם, שהמלכות תתייחד עם ז"א לעולם, ולא תלך בגלות. ובזה התבאר, אם הכוהן המשיח, ז"א, יחטא, שיגרע הייחוד מהמלכות, שתצא בגלות, לאשמת העם הוא.

.298 אם הכוהן המשיח יחטא, זה כוהן שלמטה, שנתקן לעבודה בביהמ"ק, ונמצא בו חטא, לאשמת העם הוא ודאי, שהעם יאשמו בגלל זה, כי אוי לאלו הסומכים על עבודתו. כעין זה הוא שליח ציבור, שנמצא בו חטא, אוי לאלו הסומכים עליו. כש"כ הכוהן, שכל ישראל ועליונים ותחתונים, כולם מחכים ומצפים להתברך על ידו.

.299 בשעה שהכוהן מתחיל לכוון כוונות, ולהקריב הקורבן העליון, להקריב ייחוד המלכות בז"א, הכול נמצאים בברכה ובשמחה, הימין, חסד, מתחיל להתעורר, והשמאל, דין, נכלל בימין, והכול נאחז ומתקשר זה בזה, ומתברכים כולם יחד. נמצא שע"י הכוהן מתברכים העליונים והתחתונים. וע"כ, אם חטא, צריך להקריב קורבן עליו, כדי שיתכפר עוונו.

.300 ע"י הכוהן מתכפר חטאו של אדם, כשהוא מקריב בשבילו קורבן. כשהוא עצמו חטא, מי מקריב עליו, ומי יכפר עליו? אם הוא מקריב לעצמו, הרי הוא מתקלקל, ואינו ראוי שיתברכו בשבילו עליונים ותחתונים, כי אם התחתונים אינם מתברכים על ידו, כש"כ העליונים? ולא, הרי כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. ולמה צריך לאחֵר שיכפר עליו, משום שחטא, והוא יכול לכפר על עצמו, שכתוב, וכיפר בעדו?

.301 ידוע באיזה מקום נקשר כוהן גדול. בחכמה. וידוע באיזה מקום נקשר כוהן אחר, ואותו שנקרא סגן. בחסד. וע"כ כוהן אחר מקריב קורבנו של כוהן גדול, שנקרא הכוהן המשיח, בתחילה, ומעלה אותו עד אותו המקום שמקושר בו, עד חסד דז"א.

ואחרי שהכוהן העלה את הקורבן עד אותו מקום, חסד, אין מעכבים את הכוהן הגדול להעלות למקומו, לחכמה, שיתכפר חטאו. וע"כ כוהן אחר מקריב עליו קורבנו. וכיוון שאחר מקריב ואין מסתפקים כל כך על ידו, כי יכול להעלות רק עד החסד, ובחינת כוהן גדול היא עד החכמה, הנה אח"כ הכוהן הגדול עצמו מקריב, ואלו העליונים מתחברים כולם לכפר חטאו. והמלך הקדוש מסכים עימהם. כעין זה, המתפלל, וטועה, יעמוד אחֵר תחתיו.

תקיעת שופר

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף צח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צח.

.302 ביום רה"ש וביוה"כ, לא רצה רבי שמעון לשמוע התפילה מכל אדם, אלא א"כ עמד עליו שלושה ימים מקודם, לטהר אותו. רבי שמעון היה אומר, בתפילה של האדם הזה שאני מטהר אותו, מתכפר העולם. וכש"כ בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכוונה בסוד התקיעה.

.303 אלו התקיעות כסדרן.

הסדר הראשון: כלול מכולם, כלול משברים ומתרועה. והסדר הוא: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.

הסדר השני: תקיעה אחת כסדרה בתחילה, ותקיעה אחת כסדרה בסוף, וגבורה גדולה, כלומר שברים, ביניהן. והסדר הוא: תקיעה, שברים, תקיעה.

הסדר השלישי: תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, התרועה, ביניהן. השברים עולים לגבורה, התרועה יורדת למלכות. אחד הוא דין קשה, השברים. ואחד הוא דין רפה, התרועה.

והם עשרה קולות: תשר"ת תש"ת תר"ת. והם תשעה קולות, כי שברים תרועה שבאמצע הסדר הראשון אינם שני קולות אלא קול אחד שכולל שניים, וע"כ אין יותר מתשעה קולות.

ב' גבורות: קו שמאל דז"א, יצחק, והמלכות, הנבנית מקו שמאל. גבורה דז"א מכונה גבורה גדולה, והמלכות מכונה גבורה סתם. התקיעות הן כנגד ג' קווים, לתקן קו השמאל, דין, עם ב' הקווים הימין והאמצעי, אברהם ויעקב, חסד ורחמים. והם ב' התקיעות: אחת בראש הסדר כנגד אברהם, ואחת בסוף הסדר כנגד יעקב. ביניהן התבשם ונמתק יצחק, קו השמאל.

אמנם יש ב' בחינות שמאל: גבורה דז"א, יצחק, וגבורה סתם, מלכות. וצריכים להמתיק את שתיהן. וע"כ צריכים שלושה סדרים. כי השברים הם כנגד הגבורה הגדולה. התרועה היא כנגד גבורה סתם.

ע"כ בסדר הראשון כוללים ב' הגבורות יחד, שהסדר הראשון כלול מכולם, וע"כ תוקעים תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה.

ובסדר השני ממתיקים עם ב' התקיעות את הגבורה הגדולה בלבד, שהיא שברים. לכן הסדר השני הוא, תקיעה אחת כסדרה בתחילה, ותקיעה אחת כסדרה בסוף, וגבורה גדולה, השברים, ביניהן, שתוקעים תקיעה, שברים, תקיעה.

ובסדר השלישי ממתיקים עם ב' התקיעות את גבורה סתם לבדה, שהסדר השלישי הוא, תקיעה אחת בתחילה, ותקיעה אחת בסוף, וגבורה סתם, התרועה, ביניהן. שלא נאמר כאן גבורה גדולה, אלא סתם גבורה, המלכות, תרועה. ותוקעים תקיעה, תרועה, תקיעה.

קול שברים נשמע שבר שבר. קול התרועה נשמעת כמו גערה והכעסה. ולכן נאמר, שברים עולים לגבורה, שהשברים עולים לגבורה דז"א. ונאמר, תרועה יורדת, שהתרועה יורדת למלכות. שברים הם דין קשה. תרועה היא דין רפה.

.304 ביום הזה מתעטר יצחק, שהוא גבורה וקו שמאל, והוא ראש האבות. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציוֹן חטאים. ביום הזה נעקד יצחק, ועקד הכול. ושׂרה מייללת. וקול שופר חזק מאוד. אשרי חלקו של מי שעבר ביניהם וניצל מהם. משום זה קוראים פרשת עקדת יצחק ביום הזה, כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה בשעה שכתוב, ויעקוד את יצחק בנו.

ברה"ש חוזרים העולמות לקדמותם, כמו שהייתה המלכות ביום ד' דמעשה בראשית, שהייתה מלבישה קו השמאל דבינה, וז"א קו הימין דבינה. ואז עוד לא התייחדו הימין והשמאל ביחד, והייתה החכמה בלי חסדים, ולא הייתה יכולה להאיר. כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וזה הדינים וקטרוג הלבנה.

והעצה לזה נתן הקב"ה, תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, שהוא קו האמצעי. וע"י מסך דחיריק הוא ממעט את קו השמאל מג"ר. ואז נכנע השמאל לימין ומתייחד עימו. ומתלבשות ו"ק דחכמה, שנשארו בקו שמאל בחסדים, ואז הם מאירים. הרי שביום רה"ש, ע"י תקיעת שופר, נתקן קו השמאל, שיוכל להאיר, מפאת התלבשותו בחסד דימין.

ביום הזה מתעטר יצחק, שיצחק, קו שמאל, מתעטר ע"י התלבשותו בחסדים, ומאיר בו"ק דג"ר, שנקרא עטרה. והוא ראש האבות, כי בחינת הראש, שהוא ג"ר, שיש בחג"ת דז"א, הנקראים אבות, היא מיצחק, כי ו"ק דחכמה שלו הם ג"ר וראש.

אבל קו ימין, אברהם, הוא חסדים חסרי ג"ר, כי אין ג"ר אלא מחכמה. ביום הזה כתוב, פחדוּ בציון חטאים, כי החטאים הרוצים להתדבק בג"ר דשמאל, המעוררות דין בעולם, הם עתה בפחד, מחמת שהמסך דחיריק שהתעורר מקול שופר, מיעט את הג"ר הללו.

תקיעת שופר ועקדת יצחק הם עניין אחד, כי עקדת יצחק פירושה, שאברהם עורר את המסך דחיריק שבקו האמצעי למעלה, שע"י הכוח הזה, ויעקוד את יצחק בנו, שמיעט הג"ר דחכמה שבקו שמאל, שהן יצחק, שע"י המיעוט הזה נכלל השמאל בקו ימין, שהוא אברהם, למעלה. וכן יצחק למטה נכלל באברהם, שע"י זה נשלמו שניהם.

ביום הזה נעקד יצחק, כי קול השופר ממעט את קו השמאל מהג"ר שלו, שזה נבחן לעקדה של יצחק, ועקד הכול, שכל הבחינות של קו שמאל למעלה, נעקדו, ואפילו קו השמאל דבינה. ושׂרה מייללת, שהבינה, הנקראת שרה, הייתה בוכה, שפירושו מיעוט, מחמת שהתמעט קו השמאל שלה. וכל זה נעשה משום שקול השופר חזק מאוד, שקול השופר החזק גרם לכל המיעוט הזה.

כי ביום הזה נעקד יצחק למטה, ונקשר באותו שלמעלה, שהתקשר מחמת העקדה בייחוד ימין ושמאל שלמעלה. וזכה, שהו"ק דחכמה שלו יתלבשו בחסדים, שהיא בחינת הג"ר שלו ושל שאר המדרגות.

.305 ביום של עקדת יצחק, העטיר יצחק לאברהם במוחין דג"ר, המכונים עטרה, שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. מהו ניסה? הוא כמ"ש, ויקרא שמו, ה' ניסי, שהוא לשון התנשאות ורוממות. וניסה הוא כמו נשׂא, ולא מלשון ניסיון. כי בעקדת יצחק הגדיל ונשא את אברהם.

מכאן, שהשתכלל הימין ונשלם ע"י עקדת השמאל. כי מטרם שקו ימין, אברהם, נכלל בשמאל, יצחק, אין לו לימין אלא ו"ק בלי ג"ר. ואחר שנכלל בשמאל, יש לו ג"ר כמו השמאל. והתכללות זו באה לו ע"י עקדת יצחק. ונמצא שהימין השתכלל ונשלם ע"י העקדה. כמ"ש, והאלקים ניסה את אברהם, שהגדיל אותו בג"ר. והאלקים זהו פחד יצחק, מידת הגבורה, קו שמאל, שמידה זו הגדיל אותה בג"ר, ע"י שנכלל בה ע"י עקדת יצחק.

.306 כתוב, כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים. אלקים הוא גבורה, ושופט הוא ת"ת. אם לא היה עובר הדין של יצחק, גבורה וקו שמאל, במקום שיעקב שורה, ת"ת וקו אמצעי, ומתבשם שם, אוי לעולם שייפגש בדינו.

כי יעקב, קו אמצעי, ממעט את קו השמאל ע"י המסך דחיריק, שע"י זה מתייחד השמאל עם הימין, ומתבשמים הדינים הקשים שבשמאל. שכתוב, כי בָאֵש ה' נשפט, שהאש שבשמאל נשפטת ע"י הוי"ה, קו אמצעי, המייחד אותה עם הימין. וזוהי התבשמות העולם.

.307 וכיוון שיצחק, קו שמאל, נכנס במקומו של יעקב, קו אמצעי, ויעקב אחז בו בכוח המסך דחיריק שבו, אז שקטה האש והצטננו הגחלים שלה, שהם הדינים של קו שמאל. בדומה לאדם שהיה כועס, וחגר והתחמש, ויצא בכעסו להרוג בני אדם. חכם אחד עמד על פתחו, ואחז בו. ולא עזב אותו לצאת החוצה.

אמר לו הכועס, אם לא אחזת בי והתקפת אותי, היה הרג נמצא בעולם. כי בעוד שהתקיפו זה את זה ואחזו זה בזה, הצטנן כעסו על שיצא להרוג. יצא אותו חכם והוכיח, מי סבל הכעס וכוח הדין של אותו אדם, מי שעמד על הפתח לעכב אותו מלצאת.

.308 כך אמר הקב"ה, שהוא קו האמצעי, לישראל: בניי, אל תפחדו מהדינים של קו שמאל, כי אני עומד על הפתח, לעכב את הדינים מלצאת. אבל התעודדו ביום הזה ותנו לי כוח בשופר. שע"י קול שופר מעורר קו האמצעי את המסך דחיריק, שזה כל כוחו למעט קו השמאל ולהמתיק אותו בימין. וזולתו אין כוח שיוכל לייחד השמאל בימין.

שאם נמצא קול שופר כראוי ומכוונים בו למטה, הקול ההוא עולה ומעורר את המסך דחיריק בקו האמצעי, ומייחד הימין והשמאל, שבו מתעטרים האבות, שע"י התכללות בימין ובשמאל, הם קונים מוחין דג"ר, שע"י זה מתעטר יצחק ומתעטר אברהם.

וכיוון שאת כל זה גרם יעקב, נעטר גם הוא, שכל המוחין שגורם תחתון לעליון, זוכה בהם גם התחתון. ונמצא שהאבות, אברהם ויצחק, עומדים במשכנו של יעקב, משום שהוא הפועל כל הייחוד הזה. וע"כ צריכים להיזהר בשופר, ולדעת הקול ההוא, ולכוון בו.

.309 ואין קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, וכל ההמון שבאותו הרקיע נותנים מקום לקול ההוא. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו. ועומד הקול ההוא באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר. שיש קול שמעלה קול. וזהו קול של תקיעת ישראל למטה.

קול שופר עולה למעלה ומעורר את המסך דחיריק שבקו אמצעי, כדי למעט ג"ר דשמאל ולייחד אותו בימין. אמנם יש ב' מיני פעולות במסך דחיריק הזה, עד שממעטות ומייחדות השמאל בימין:

א. המגלה את המסך דצ"א הבלתי ממותק בבינה, המכונה מנעולא, שמכאן מקבל עיקר הכוח למעט קו השמאל.

ב. המגלה המסך דמלכות הממותקת בבינה, המכונה מפתחא, שמכאן גם יש לו כלים לקבלת המוחין דו"ק דג"ר.

וע"כ נבחנות ב' בחינות קולות המעוררים המסך דחיריק:

קול א' מעורר את המסך דחיריק מבחינת המלכות דצ"א הבלתי נמתקת בבינה.

קול ב' מעורר את המסך דחיריק מבחינת מלכות הנמתקת בבינה. וקול ב' הוא עיקר הנרצה בתקיעת שופר.

ואלו ב' פעולות שבמסך דחיריק מכונות ב' רקיעים.

ואין קול בשופר שאינו עולה לרקיע אחד, שאפילו קול מבחינת המסך דמלכות הבלתי נמתקת היוצא מהשופר, יש לו ג"כ רקיע אחד, שפועל שם פעולתו למעט הג"ר דשמאל.

וכל ההמון שבאותו הרקיע נותנים מקום לקול ההוא, שמקבלים את הקול ופועלים בו. והם אומרים, וה' נתן קולו לפני חֵילו, כי רב מאוד מַחנֵהו, כי עצום עושֶׂה דְברוֹ. כי קול ממלכות דמדה"ד הבלתי נמתקת הוא רב ועצום ואין מי שיעמוד לפניו. וע"כ יש בכוחו למעט את קו השמאל. וע"כ הם משמיעים את הפסוק הזה בעת פעולתם.

אמנם אם היה נשאר הקול דמדה"ד, לא היו ראויים עוד לקבל שום מוחין ואפילו ו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לקול ב' של מסך דמלכות הממותקת בבינה, ששניהם מתחברים יחד. אלא קול א' הוא בהסתר ואינו פועל, אלא קול ב' הוא שפועל, וע"כ ראויים לקבלת מוחין.

ועומד הקול ההוא באותו הרקיע, עד שבא קול אחר, הקול דמסך המלכות הממותקת בבינה, ונועדים יחד ועולים בחיבור לרקיע אחר, ששני הקולות מזדווגים יחד ועולים לרקיע ב', ששם פועל רק המסך דמלכות הממותקת בבינה. והמסך הבלתי ממותק מחובר בו בהסתר, כדי לתת לו כוח. וע"כ נאמר, שיש קול שמעלה קול. כי קול א' הבלתי ממותק, מעלה ונותן כוח לקול ב' הממותק בבינה, שיוכל להחזיק קו השמאל בו"ק דג"ר. וע"כ צריכים לחיבור שניהם. וזהו קול של תקיעת ישראל למטה.

.310 כיוון שמתחברים כל אלו הקולות שלמטה, ועולים לרקיע העליון שהמלך הקדוש, קו האמצעי, שורה בו, מתעטרים כולם לפני המלך. ואז הושלכו כיסאות הדין, והוקם הכיסא האחר של יעקב, קו האמצעי, ונתקן.

.311 התפילה וקול השופר, שמוציא הצדיק בשופר, היוצא מרוחו ומנפשו, עולה למעלה. וביום ההוא עומדים ונמצאים מקטרגים למעלה. וכשעולה קול השופר, כולם נדחים מפניו, ואינם יכולים להתקיים. אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים לכוון את הרצון לפני אדונם, ויודעים לתקן את העולם ביום ההוא בקול שופר. ע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי, ולא תוקעי.

.312 ביום הזה צריך העם לראות, שאדם שלם בכל, היודע דרכיו של המלך הקדוש, ויודע כבודו של המלך, שיתפלל עליהם את התפילה ביום הזה, ושיזמן קול שופר בכל העולמות בכוונת הלב, בחכמה, ברצון, בשלמות, כדי שיסתלק הדין על ידו מהעולם. אוי לאלו, אשר השליח שלהם לא נמצא כראוי, כי עוונות העולם יבואו להזכיר בגללו. כמ"ש, אם הכוהן המשיח יחטא, שהוא שליח כל ישראל, הוא לאשמת העם. משום שהדין שורה על העם.

.313 כאשר שליח הציבור זכאי, אשרי העם, שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו. וכש"כ הכוהן, שבזכותו מתברכים העליונים והתחתונים. וע"כ כוהן ולוי, מטרם שעולה לעבודה, בודקים אחריו, ורואים דרכיו ומעשיו. ואם לא, אינו עולה לעבודה. וכן בסנהדרין לדון דין, אין מקבלים איש לסנהדרין, אלא אחר הבדיקה, אם ראוי לכך.

.314 ואם הכוהן או הלוי נמצא כראוי, נותנים עליו חומר המקדש. ואם לא, אינו עולה לעבודה. כמ"ש, וללוי אמר תוּמֶיך ואוּרֶיך לאיש חסידֶך. מפני מה זכה לאורים ותומים ולעבוד עבודה? ודאי כמ"ש, אשר ניסיתוֹ, כי ניסית אותו מקודם וראית שכדאי לזה. שכתוב, האומֵר לאביו ולאימו, לא ראיתיו.

וכיוון שנמצא באלו המדרגות, אז, יוֹרוּ משפטיך ליעקב, ישימוּ קְטוֹרָה, שיקריבו קטורת לשכך הכעס ולזמן את השלום. וכָלִיל על מזבחךָ, כדי שיתבשם הכול, והברכות תימצאנה בכל העולמות. אז, בירך ה' חֵילו.

לילית שהייתה נמצאת בתחילה אצל אדם

[לילית דאשתכח בקדמיתא לגבי אדם]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קד.

.315 ואם כל עֲדת ישראל יִשְׁגו, וְאָשֵׁמוּ. כתוב, נשים שאננות קוֹמְנָה שמענה קולי. כמה יש לאדם להסתכל בכבוד אדונו, כדי שיימצא כברייה שלמה לפני הקב"ה. כי כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר. את האדם, מורה שהיו זכר ונוקבא, והנוקבא הייתה נכללת בזכר. ואז כתוב, ישר. ואח"כ כתוב, והֵמה ביקשו חשבונות רבּים.

.316 מהנקב של תהום הגדול העליון, נמצאת נוקבא אחת, רוח על כל הרוחות, ששְׁמה לילית. והיא הייתה נמצאת בתחילה אצל האדם, שהייתה נוקבא שלו. ובשעה שנברא האדם ונשלם גופו, הזדמנו על הגוף ההוא אלף רוחות מצד שמאל. זה רצה להיכנס בו, וזה רצה להיכנס בו, ולא היו יכולים. עד שגער בהם הקב"ה. והאדם היה שוכב גוף בלי רוח, ומראהו היה ירוק. וכל אלו הרוחות סובבים אותו.

.317 בשעה ההיא ירד ענן אחד, ודחה כל אלו הרוחות, שהיו סובבים את האדם. ובשעה זו, ויאמר אלקים, תוצֵא הארץ נפש חיה. ונוקבא, המלכות, התעברה מהזכר, ז"א, עם הנפש ההיא של אדה"ר. והיא, המלכות, הוציאה את הרוח ההוא לנַשֵׁב אותו באדם, כלול מזכר ומנקבה. כמ"ש, וייפּח באפּיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה, הכלולה מזכר ומנקבה. שנפש חיה זו היא כלולה מכולם.

.318 וכשקם אדם, אחרי שקיבל את נפש חיה, הייתה הנוקבא שלו תקועה בצידו. והנשמה הקדושה שבו הייתה מתפשטת לצד של הזכר ולצד של הנוקבא, והייתה מספיקה לזכר ולנוקבא, משום שהייתה כלולה מזכר ומנוקבא.

אח"כ ניסר הקב"ה את האדם ותיקן את הנוקבא שלו. כמ"ש, וייבן ה' אלקים את הצלע, שפירושה צד, כמ"ש, ולצלע המִשכן. ויביאה אל האדם, שהביא אותה בתיקונים שלה ככלה לחופה.

.319 כיוון שראתה לילית את זה, ברחה, והיא בכְּרכֵּי הים. ועד עתה היא מוכנה להזיק לבני העולם. וכשעתיד הקב"ה להחריב את רומי הרשעה, ושתהיה חרֵבה לעולם, תעלה לילית זו מהים, וישכין אותה בחורבה הזו של רומי, משום שהיא חורבן העולם, כמ"ש, אך שָׁם הִרגיעה לילית ומצאה לה מָנוח.

.320 בספרי הקדמונים כתוב, שלילית ברחה מהאדם קודם לכן, עוד מטרם שנתקנה חוה. ואינו כן, משום שנוקבא זו, לילית, הייתה נמצאת עימו. אבל כל עוד שלא נתקנה חוה עם אדם, הייתה לילית מזדווגת עימו. וכשחוה נתקנה עימו, לילית ברחה לים, ועתידה להזיק לעולם.

.321 הרפואה לזה, שֶׁלילית לא תוכל להזיק, היא, שבשעה שהאדם מתחבר באשתו כדי להוליד, יכוון ליבו בקדושה של אדונו ויאמר, הזדמנה העטופה בסדין, שהיא לילית המעוטפת ומייללת תמיד, כי השם לילית הוא מלשון יללה. הימלטי הימלטי, לא תיכנסי ולא תצאי. לא שלך ולא מחלקך. שובי שובי, הים סוער, גליו קוראים לך. בחלק הקדוש אני אחוז, בקדושת המלך התעטפתי.

.322 ויכסה ראשו וראש אשתו עד שעה אחת. וכך בכל פעם שיתחבר, עד שלושה ימים לקליטת הזרע, שכל זרע שהאישה אינה קולטת עד שלושה ימים, שוב אינה קולטת.

מי שמניקה את הילד שלה

[מאן דינקא לרביא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קז.

.323 מי שמניקה את הילד שלה, לא תזדווג לבעלה אלא בשעה שהילד ישן. ואח"כ לא תניק אותו עד שעה אחת, כמהלך שני מילין. או כמהלך מיל אחד אם אינה יכולה לחכות משום צער הילד, בזמן שהילד בוכה. ובזה לא יפחד ממנה, מלילית, לעולם.

.324 אשריהם הצדיקים, שהקב"ה מלמד אותם סודות עמוקים של מעלה ושל מטה. והכול בשביל התורה. כי התורה, כל העוסק בה מתעטר בעטרות שמו הקדוש. כי התורה היא השם הקדוש, ומי שעוסק בה נרשם ומתעטר בשם הקדוש. ואז יודע הדרכים הסתומים והסודות העמוקים שלמעלה ושלמטה, ואינו מתיירא לעולם.

נשים שולטות בעולם

[נשין שלטין בעלמא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קח.

.325 ביום שנולד אדם הצטוו על עצה"ד ועברו על מצוות אדונם. ומשום שהאישה חטאה תחילה, ובא עליה הנחש, כתוב, והוא ימשול בך. מכאן והלאה, בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הנשים, שהן מצד דין הקשה, עתידות לשלוט עליהם. כמ"ש, עַמִי נוֹגשָׂיו מעולֵל ונשים מָשלו בו.

.326 ואלו הנשים נקראות להט החרב המתהפכת. ולא שהן החרב המתהפכת, אלא הן להט מהחרב הזו, שכתוב עליה, חרב נוקמת נְקַם ברית. וכתוב, חרב לה' מָלאה דם. ולהט החרב ההיא מתהפכת, לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות.

.327 אוי לעולם כשהנשים שולטות בעולם. וכשנביא ישראל ראה, שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות, איך אתן שוקטות? איך אתן יושבות שלא להתעורר בעולם? קוֹמְנָה, ותשלוטנה על הגברים.

.328 אבל לא נאמר, אלא כמו שאנו מוצאים בדבורה, שכתוב, היא שוֹפטָה את ישראל בעת ההיא. וע"כ אוי לאדם שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו, שמוציאה את בעלה בברכת מזונות, משום שהוא אינו יודע לברך. כך דבורה שופטה את ישראל. אוי לדור, שלא נמצא בהם מי שידון את העם, אלא נקבה אחת.

שתי נשים היו נמצאות בעולם

[תרין נשין דאשתכחו בעלמא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קט.

.329 שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הן דבורה וחנה.

חנה אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִּלתךָ. וכל הכתובים הלאה, והיא פתחה את פתח האמונה בעולם, כמ"ש, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, שזה פתח האמונה, המלכות, שבדור חייב נקראת דל ואביון. וכששבים בתשובה כתוב עליה, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עִם נדיבים.

להושיבי עם נדיבים, זו האמונה של מעלה, המלכות שעולה למעלה מחזה דז"א, במקום שבו האבות שורים, חג"ת דז"א. כי נדיבים הם האבות. כמ"ש, נדיבי עמים נאסָפוּ עַם אלקי אברהם. הרי שמצד האבות נקראים נדיבים.

.330 להושיבי עם נדיבים. שניבאה על שמואל, שעתיד להשתוות עם משה ועם אהרון, כמ"ש, משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראֵי שׁמו. וכיסא כבוד ינחילֵם, שמואל שהנחיל כבוד המלכות לשני מלכים, שאול ודוד. ועוד, וכיסא כבוד ינחילם, שהקב"ה מנחיל את הכיסא שלו לעבדיו.

.331 ה' יֵיחַתוּ מְרִיבָו. מְרִיבָו חסר י' כתוב, שהיא סימן הרבּים. מריבו, אותיות מריב ו'. וזהו המלך הקדוש, ז"א, ו' דהוי"ה, קו האמצעי.

בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד הדין שולטים על הרחמים, קו האמצעי, הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין. ובשעה שהקב"ה מתברך ממעיין הנחל, בינה, אז מתגברים הרחמים, קו האמצעי, ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל. כמ"ש, ה' ייחתו מריבו. מריב ו', הדינים מהריב של ו', של קו האמצעי, ייחתו מכוח הארת הבינה.

.332 עליו בשמיים יַרעֵם. מיהו עליו? בשעה שהטַל, השפע של עתיקא קדישא, הכתר, שורה עליו וממלא ראשו, שהוא ג"ר, בשמיים, בז"א, אז ירעם, ישבור כוחם ועוזם של הדינים הקשים. וייתן עוז למלכו, להקב"ה, לז"א. וירֵם קרן משׁיחו, זו כנ"י, המלכות, הנקרא קרן היובֵל. משיחו, כמ"ש, משיח אלקי יעקב, שכתוב על דוד, המלכות.

.333 דבורה, שבאה לשַׁבֵּח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה' בצאתך משֵׂעיר בצַעדך משׂדה אֱדום. שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה, ולא רצו. האם לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמין אותם? אלא שלא יהיה להם פתחון פה לומר, שאם היה נותן להם הקב"ה את התורה, היו שומרים אותה. וע"כ הזמין אותם.

וכל אלו הכתובים שאמרה אותם דבורה, הכול הוא בחכמה, עד ששיבחה את עצמה, כמ"ש, עַד שׁקַמתי דבורה, שׁקַמתי אֵם בישראל, שאז הסתלקה ממנה רוח הנבואה. ומשום זה אמרה, עוּרי עוּרי דבורה, עורי עורי דַברי שיר, שהייתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.

.334 וכל זה היה, כשנמצאו הגברים בחטא, ולא היו ראויים שיִשרה עליהם רוח הקודש. אז כתוב, ואִם כל עֲדת ישראל יִשְׁגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ואָשֵׁמוּ. הלוא, ואם כל ישראל ישגו, היה צריך לכתוב, והמילה, עדת, מיותרת? אלא, סובב על אלו שנמצאים בירושלים, שמשם יוצאת התורה לכל העם, שאם הם טועים, נמצאים כל ישראל טועים, משום שכולם נמשכים אחריהם. ונעלם דבר מעיני הקהל. עיני הקהל, הם הסנהדרין, אלו הם הממונים על ישראל.

סנהדרין גדולה וסנהדרין קטנה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קיא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיא.

.335 מצווה זו להביא קורבן על סנהדרין גדולה שטעתה. תנָאים ואמוראים שמעו. שבעים סנהדרין גדולה היו ומשה עליהם, ושבעים סנהדרין קטנה היו ואהרון עליהם.

כשמשה היה עליהם, היו נבחנים לסנהדרין גדולה. וכשאהרון היה עליהם, היו נבחנים לסנהדרין קטנה. ומשום זה, משה היה שושבין של המלך, ת"ת, שהיה ממשיך את הת"ת להתייחד עם המלכות. ומשם סנהדרין גדולה, שהם ת"ת.

אהרון היה שושבין המלכה, המלכות. שנקראת ה' קטנה, כמ"ש, אעבודךָ שבע שנים ברחל בתך הקטנה. רחל, היא מלכות, ונקראת קטנה. ועל שמה נקראים סנהדרין קטנה. וע"כ כשאהרון היה על הסנהדרין, שהוא שושבין המלכות, המעלה אותה לז"א, נקראים סנהדרין קטנה.

.336 ומשם היו יודעים הסנהדרין שבעים לשון, שהם שבעים פנים לתורה. כי יש שבעים לשון מצד מלכות הרשעה, שכולם בפירוד, כמ"ש, מאלֶה נפרדו איי הגויים בארצותם איש ללשונו. שכל שבעים לשון הם בפירוד זה מזה.

.337 אבל בתורה יש שבעים פנים בלשון אחד, לשון הקודש, וזהו יסוד, שכולל שבע ספירות דז"א, שכל אחת כלולה מעשר, והם שבעים. י' מן יסוד היא הלָכה אחת, חכמה קטנה, מלכות, שבה שבעים לשון, כחשבון סו"ד (70) מן יסוד. ויסוד הוא לשון הקודש, סוד המרכבה בשבעים כיסאות. עליהם לומדים, כל העונֶה, אמן יהא שמֵיה רבא מבורך, בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה.

לשון אחד, שהוא יסוד. הוא שבעים לשון על מידה קטנה דחכמה קטנה, שהיא י' קטנה. שעליה רומזת י' של יסוד, והגי' של יסוד היא ע' (70) לשון, שמאירים על י'. שביחד הם אותיות יסוד.

ב', משה ואהרון, שעל הסנהדרין, שהם ב' שפתיים, נו"ה. וזה מבחינת הספירות, ומבחינת המוחין. בהם דעת ותבונה, משה הוא דעת, אהרון תבונה. בהם נשלמים הסנהדרין לע"ב (72).

חטאתי אודיעךָ

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קיב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיב.

.338 חטאתי אודיעךָ ועווני לא כיסיתי, אמרתי, אודה עלֵי פשעיי לה'. כל אדם המכסה חטאיו ואינו מודה עליהם לפני המלך הקדוש, לבקש עליהם רחמים, לא נותנים לו לפתוח פתח תשובה, משום שהוא מכוסה ממנו. ואם הוא מפרש אותם לפני הקב"ה, הקב"ה מרחם עליו, ומתגברים הרחמים על הדין.

.339 כש"כ אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח, ומתקבלת תפילתו. וע"כ, וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין. וע"כ כתוב, זובח תודָה יכַבְּדָנְני. יכבדנני ולא יכבדני, כי שני כְבוֹדים, למעלה ולמטה, בעוה"ז ובעוה"ב.

.340 מהו שמרבה מילים, שאומר, חטאתי אודיעך ועווני לא כיסיתי, ואח"כ אומר, אודה עלי פשעיי לה'? ומהו שאומר, לה', הלוא, לך, היה צריך לומר?

.341 אלא דוד, כל דבריו ברוח הקודש אמר אותם. ולמלכות שמיים אמר, משום שהיא שליח, מלמטה למעלה, שהיא הפתח לספירות עליונות, והאדם צריך להיכנס בה תחילה, ומלמעלה למטה, שהשפע מהספירות העליונות היא מקבלת אותו ומשפיעה למטה. ומי שצריך למלך, מודיע לה תחילה. וע"כ, חטאתי אודיעך, זה אמר למלכות שמיים.

ועווני לא כיסיתי, מִצַדיקו של עולם, יסוד דז"א. אמרתי, אודה עלֵי פשעיי לה', זה המלך הקדוש, ז"א, שכל השלום שלו. והשלום שצריך האדם להביא לפניו הוא בהודאה, שיתוודה על חטאיו, כי שלָמים כך מתקרבים בהודאה, כמ"ש, על זבח תודת שלָמָיו.

וכתוב, ואתה נשאת עוון חטאתי סלה, זהו למעלה באו"א עילאין, שהם המקום שעתיקא קדישא, הכתר, שורה בו. וע"כ פסוק זה אחוז בכל, במלכות, וביסוד, ובת"ת, ובאו"א עילאין, שבהם שורה הכתר.

.342 מי שמבקש בקשה מהמלך, צריך לייחד את השם הקדוש ברצונו, מלמטה למעלה, ממלכות עד הכתר, ומלמעלה למטה, מכתר עד מלכות. ולקשור הכול בייחוד אחד בא"ס, בייחוד הזה יכלול בקשתו. מי הוא חכם לבקש בקשתו כמו דוד המלך, שהיה שומר פתח המלך, שהיה מרכבה למלכות, הנקראת פתח המלך? כך הוא, וע"כ התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש, כדי שנדע ללכת אחריו, כמ"ש, אחרי ה' אלקיכם תלכו.

רחל מבכה על בניה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קיג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיג.

.343 כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מיאנה להינחם על בניה, כי איננו. כה אמר ה', כשהנביא מתחיל לדבר, יהיו דבריו נודעים, ע"י השם שמזכיר בתחילתו. אם שֵׁם המורה על דין, או על רחמים, או על ז"א, או על המלכות. וכאן, כה אמר ה', זה הקב"ה, ז"א. שאמר, קול ברמה נשמע, של המלכות.

.344 ביום שנחרב ביהמ"ק למטה, וישראל הלכו בגלות, רחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנ"י, השכינה, גורשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, ביהמ"ק, על בניי, ישראל, ועל בעלי, ז"א, שהתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חָרֵב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.

.345 אז הרימה קולה בבכי, והתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, ז"א, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנחם אותה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמ"ש, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.

.346 רחל מבכה על בניה. הלוא היה צריך לכתוב, שהשכינה מבכה על בניה? רחל היא כנ"י, השכינה, אשת יעקב, אשת ז"א, כמ"ש, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקָרה. וכתוב, מושיבי עקֶרת הבית אֵם הבנים שמֵחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.

.347 פירוש אחר: כי איננו, פירושו, כי אֵין, כמ"ש, איננו גדול בבית הזה ממני, שפירושו, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה הסתלק למעלה והתרחק מהכול. איננו, שאין עימה בזיווג. איננו, ששמו, שהיא השכינה, אינו שמו הגדול, אלא היא בגלות.

.348 מאיזה מקום התחילה השכינה להתגלות? מביהמ"ק, ששם הייתה שורה. ואח"כ הייתה סובבת כל ארץ ישראל. ואח"כ, כשיצאה מהארץ, עמדה בתוך המדבר, וישבה שם שלושה ימים. והובילה ההמון, והמחנות, והתושבים מבית המלך, מירושלים, וכתוב עליה, איכה ישבה בדד.

.349 לא גלו ישראל מהארץ ולא נחרב ביהמ"ק, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמ"ש, עַמי מאשרֶיךָ מתעים ודֶרך אורְחותיך בילֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.

הנני מושיעךָ מרחוק

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קטז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קטז.

.351 ואתה אל תירא עבדי יעקב, כי הנני מושיעךָ מרחוק. למה מרחוק? מקרוב, היה צריך לומר? מרחוק, סובב על המקום, אבל מרחוק, פירושו כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי.

וכתוב, ממרחק תביא לַחְמהּ. והוא עומק הנחל, שהוא חכמה, שנקראת רחוק, כמ"ש, אמרתי אֶחכָּמה והיא רחוקה ממני. הוא המקום שהנהר, בינה, נמשך ויוצא משם.

.352 כיוון שכבר כתוב, אל תירא עבדי יעקב, מהו שכתוב, ושב יעקב ושקַט ושאנן ואין מחריד, שהוא כפל לשון? הקב"ה, ז"א, עולה למעלה, לחכמה, כמ"ש, למה ה' תעמוד ברחוק, שהוא חכמה, ומאותו מקום רחוק הנני מושיעך, שישפיע משפע החכמה.

ושב יעקב, שז"א שב מחכמה ויורד למקומו, להזדווג עם כנ"י, המלכות. ושקט, זהו יסוד. ושאנן, שהוא שאנן להשרות דירתו במלכות. ואין מחריד, מיצחק, קו שמאל ודינים, כמ"ש, ויחרד יצחק חרדה גדולה.

וע"כ כתוב, ופחד יצחק, קו השמאל, והפחד ההוא כשמתעורר, מסתלק היסוד למקום אחר ואינו משפיע למלכות, כמ"ש, פחדוּ בציוֹן חטאים. שיפחדו מהדינים דקו שמאל, הנקרא פחד, המסלק את היסוד שלא להשפיע למלכות. בציון, כי ציון היא יסוד דמלכות, שיסוד דז"א מסתלק ממנה מחמת הדינים דשמאל.

וע"כ כתוב, ואין מחריד, ועתה הקב"ה הציל אותנו מרחוק, והסתיר אותנו במקום זה, במערה, בשקט ובשלווה, ואין מחריד מכל, כי כשהקב"ה עושה נס, בכולו הוא עושה.

אודךָ לעולם כי עשית

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קיז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיז.

.353 ויאמר אליה ברק, אם תלכי עימי והלכתי. אמר ברק, כיוון שרוח הקודש שורה עליה, אנצל בזכותה, ולא ישרה עליי נזק. כמו שברק סמך עצמו על אישה שיינצל בזכותה, כך אנחנו שהתורה עימנו, שמו של המלך הקדוש, על אחת כמה וכמה.

.356 שלום שלום לרחוק ולקרוב. פעמיים שלום כאן, אחד לרחוק ואחד לקרוב. והכול אחד, לרחוק שנעשה קרוב, שזהו בעל תשובה, שמקודם היה רחוק, ועתה הוא קרוב.

עוד, רחוק פירושו, כשהאדם מתרחק מהתורה הוא רחוק מהקב"ה. ומי שקרוב לתורה, הקב"ה מקרב אותו עימו.

.357 אודךָ לעולם כי עשית ואקווה שִׁמך כי טוב נגד חסידיך. מהו, כי עשית, שלא כתוב מה עשה? וכתוב, כי טוב נגד חסידיך. והאם לאחרים אינו טוב?

.358 כי עשית ודאי. ומה עשית? לְעולם. שפירוש הכתוב הוא, אודך, על העולם כי עשית. כי משום עוה"ז שעשה הקב"ה והתקין אותו, מודה האדם להקב"ה בכל יום.

ואקווה שמך כי טוב נגד חסידיך. כך הוא ודאי, שכנגד הצדיקים שׁמו של הקב"ה הוא טוב. ולא כנגד הרשעים, שמבזים אותו בכל יום, שאינם עוסקים בתורה.

.359 אודך לעולם כי עשית. אודך, דוד המלך אמר, על העולם האחרון, כלומר מלכות, שהוא עשה, שדוד המלך אחוז בעולם ההוא ובו ירש המלכות. ואקווה שִמך כי טוב, זהו הקב"ה בייחוד עוה"ז, שנקרא טוב, יסוד. מתי נקרא טוב? נגד חסידיך. מי הם חסידיך?

.360 יש חסד עליון, חסד דז"א, וחסד תחתון, חסד המתלבש במלכות דרך נו"ה. ואלו שבנו"ה, נקראים חסדי דוד הנאמנים.

וכשאלו חסדי דוד, נו"ה, התמלאו מטוב הנמשך מעתיקא קדישא, כתר, אז נקרא היסוד טוב, ואז נמצא טוב נגד חסידיך, שהם נו"ה. וכמו שנמצא שהיסוד בטוב, כך הוא מבשם את העולם האחרון הזה, מלכות, והכול נמצא בברכה. וע"כ היה דוד מחכה למדרגה זו, שהיא יסוד, הנקרא טוב, המאירה לאותו עולם שהוא אחוז בו, המלכות.

.362 ועתה שְׁמע אלקינו אֶל תפילת עבדך ואֶל תחנוניו, והאר פניך על מקדשך השָׁמֵם למען אדנ"י. אם השם אדנ"י היה יותר חשוב מכל השמות, יפה הוא שכתוב, למען אדנ"י, כי כך אומרים בני אדם, עשֵׂה למען המלך. אבל השם אדנ"י הוא מקום ב"ד, מלכות, שדינים יוצאים ממנו לעולם. מי ראה, שיאמרו למלך, עשֵׂה בשביל עבדך או בשביל דבר הקטן ממך?

.363 אלא ודאי כך צריך לומר, כי השם אדנ"י התקין בית למלך, וביהמ"ק למטה. וזה אחוז בזה, שהשם אדנ"י, השכינה, אחוז בביהמ"ק, ששָׁם המשכן שלה, כי התקשרו זה בזה. וכשביהמ"ק למטה עומד בקיומו, השם הזה, אדנ"י, למעלה עומד בקיומו.

וזה דומה, כמי שאמר למלך, בנֵה הבית הזה וההיכל הזה, כדי שלא תהיה המלכה יושבת מחוץ להיכלה. אף כאן, והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י. הטעם שאני מבקש על מקדשך השמם, הוא למען אדנ"י, שלא יימצא השם אדנ"י, שהיא המלכות, מחוץ למשכן שלה, שהוא ביהמ"ק.

אלקים אלי אתה אשַׁחרֶך

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכ.

.364 מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. שדוד אמר שירה, כשברח מחותנו למדבר. למה אמר, אלקים אלי אתה אשַׁחרֶך, בארץ צִיָה ועייף בלי מים? אלקים אלי אתה, אשר בשם אלקים, גבורה, אני אחוז תמיד, להיותו במדבר. אשחרך, האם דוד היה יכול לשַׁחֵר את הקב"ה בארץ רחוקה, והוא גורש מהארץ שהשכינה שורה בה, שהיא ירושלים?

.365 אלא אע"פ שדוד גורש משם, לא עזב את שלו, לשחר את הקב"ה. אשחרך, פירושו, אבל אני מחוץ למקום שהשכינה שורה בו, ואיני יכול לשחר אותך. צמאה לך נפשי, כי נפשי וגופי משתוקקים לך להיראות לפניך. ואיני יכול, משום שאני בארץ ציה ועייף בלי מים, כי מחוץ למקום שהשכינה שורה, נקרא ארץ ציה. ועייף, משום שמים חיים אינם נמצאים כאן. מים חיים, זוהי השכינה שכתוב בה, באר מים חיים. וע"כ כתוב, ארץ ציה ועייף בלי מים.

איילת השחר

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכא.

.367 למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. איילת השחר, זוהי כנ"י, שכתוב עליה, איילת אהבים ויעלת חן. והאם איילת השחר היא, המלכות, ולא בכל היום? אלא איילת, מאותו מקום הנקרא, איילת אהבים ויעלת חן. והיא באה ממקום שנקרא שחר, כמ"ש, כשחר נכון מוֹצָאו, שהוא חסד. ודוד המלך אמר זה על כנ"י, שזה משמע, מה שכתוב על איילת השחר, שהיא המלכות, בעת שמתלבשת בחסד.

.368 בשעה שהחשיך הלילה, הפתחים של העליונים והתחתונים נמצאים סתומים. וכל החיצוניים מתעוררים ומשוטטים בכל העולם ומחזרים על גופי בני אדם וסובבים מקומותיהם ומיטותיהם, ורואים צורת המלך הקדוש, השומר אותם, ומפחדים להזיק, כי האנשים מתחזקים במיטותיהם בדברי השם הקדוש ונשמרים. ונשמות בני אדם עולות כל אחת כראוי לה. אשרי חלקם של הצדיקים, שנשמותיהם עולות למעלה בעת שנתם, ואינן מתעכבות במקום שאינו צריך.

.369 כשנחלק הלילה, כרוז עומד ומכריז, ופותחים הפתחים. אז מתעורר רוח אחד של צד צפון, הארת חכמה שבקו השמאל, ומכה בכינורו של דוד, המלכות, ומנגן מאליו, ומשבחת את המלך, ז"א. והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן העדן.

.370 אשרי חלקו של מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא ומשתדל בתורה, נקרא חברו של הקב"ה וכנ"י. ולא עוד, אלא שאלו נקראים אחים ורֵעים אליו, כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ. ונקראים חברים עם מלאכים עליונים ומחנות עליונים, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ.

.371 כשבא היום כרוז עומד ומכריז, והפתחים של צד דרום נפתחים, ומתעוררים הכוכבים והמזלות, ופתחי הרחמים נפתחים, והמלך יושב ומקבל תשבחות מהחברים שקמו בלילה. אז כנ"י לוקחת אלו דברי התשבחות, ועולה אל המלך, ז"א. וכל אלו החברים שקמו בלילה, אחוזים בכנפיה של המלכות, ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחיק המלך. אז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים.

.372 ובספר כתובים כל אלו בני היכלו, הקמים בלילה, וחוט של חסד נמשך עליהם ביום, שמחוט החסד ההוא מתעטר האדם בעטרה של המלך, שהוא ג"ר, ומתייראים ממנו עליונים ותחתונים, והוא נכנס בכל שערי המלך, ואין מי שימחה בידו. ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון העולם, אינם דנים עליו דין, משום שהוא נרשם ברשימת המלך, שנודע שהוא מהיכל המלך. אשרי חלקם של הצדיקים העוסקים בתורה, וכש"כ בזמן שהקב"ה משתוקק לדברי תורה, בחצות לילה.

.373 אין כנ"י עומדת לפני המלך, ז"א, אלא בתורה. וכל זמן שישראל שבארץ עוסקים בתורה, כנ"י שורה עימהם. כשהתבטלו מדברי תורה, אין כנ"י יכולה להימצא עימהם אפילו שעה אחת. משום זה בשעה שכנ"י מתעוררת אל המלך בתורה של התחתונים, מתחזק כוחה, והמלך הקדוש שמח לקבל אותה.

.374 וכל זמן שכנ"י באה לפני המלך, והתורה אינה נמצאת עימה, כביכול תש כוחה. אוי לאלו המחלישים כוח של מעלה. משום זה, אשריהם מי שעוסקים בתורה, וכש"כ בשעה ההיא שצריכים להשתתף עם כנ"י, בחצות לילה, אז הקב"ה קורא עליו, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.

שומר מה מלילה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכג.

.375 משא דוּמָה אליי קורא משֵׂעיר, שומר מה מלילה שומר מה מלֵיל. משא דומה. כל זמן שישראל נמצאים בגלות, נודע הזמן והקץ שלהם, והזמן והקץ של הגלות ההיא. אבל גלות אֱדום היא משא דומה, שלא נגלה ולא נודע הקץ שלו.

.376 הקב"ה אמר, אליי קורא משעיר. קול שמעתי בגלות של שעיר, מאלו הנלחצים ביניהם, מאלו השוכבים לעפר. אומרים, שומר מה מלילה, שומר מה מליל, שהם מבקשים ממני על המלכה שלי, הנקראת לילה, ואומרים, מה עשית מהמלכה שלי?

.377 אז הקב"ה הקהיל את הפמליה שלו, המלאכים העליונים הקרובים אליו, ואמר, רְאו את בניי האהובים, שהם נלחצים בגלות, ועוזבים הצער שלהם, ומבקשים על המלכה. ואומרים לי, שומר, אתה, שנקרא שומר, איפה היא השמירה שלך? איפה היא השמירה של ביתך? מה מלילה, מה עשית מלילה, מהמלכות שנקראת לילה? כך שמרת אותה? מה מליל? הוא ג"כ המלכות, שמטרם שהתחברה בז"א נקראת ליל, וכשהתחברה בז"א נקראת לילה. כמ"ש, ליל שימורים הוא, וכתוב, הוא הלילה הזה.

.378 אז הקב"ה השיב לישראל, הרי השמירה שלי נמצאת, כי אני עתיד לקבל אותה ולהימצא עימה, כמ"ש בישעיהו, אמר שומר, בא בוקר וגם לילה, אם תבקשו בַקשו, שובו בואו. כי תחילה הסתלק שומר הבית, הקב"ה, למעלה למעלה והעלה עימו בוקר, יסוד, הנמצא עימו תמיד. ועתה בא בוקר, שהוא מוכן להתחבר בלילה, במלכות, וגם לילה מוכנה לחיבור עם היסוד, אבל בגללכם מתעכבים.

ואם אתם רוצים את זה, למה אתם מתעכבים? שובו. שובו בתשובה. אז תבואו אליי, ונהיה כולנו במדור אחד, וכולנו נשוב למקומותינו, כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבוּתְך. והשיב לא כתוב, אלא ושב. כי פעמיים, ושב, כתוב כאן: לכנ"י שתשוב להקב"ה, ולהקב"ה שישוב לכנ"י. כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבותך, ושב וקיבצך מכל העמים.

ברון יחד כוכבי בוקר

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכה.

.379 ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. כשהקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כל הדברים, המדרגות שבעולם התחתון, במלכות, וכל העליונים והתחתונים מתעוררים כנגדו. וכל האילנות, המדרגות, שבגן עדן, פותחים בשבחים כנגדו. כמ"ש, אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא. ואפילו העופות שבארץ, כולם דובבים שבח לפניו.

אז יוצאת שלהבת ומכה בכנפיו של התרנגול, וקורא ומשבח למלך הקדוש, וקורא לבני אדם שישתדלו בתורה, ובשבח אדונם ובעבודתו. אשרי חלקם של אותם הקמים ממיטתם לעסוק בתורה.

.380 כשבא הבוקר, הפתחים שבדרום, החסד, נפתחים, ושערי רפואה יוצאים לעולם, ורוח מזרח, ז"א, מתעורר, ורחמים נמצאים, וכל אלו הכוכבים והמזלות, שהם מדרגות, הממונים תחת ממשלתו של הבוקר הזה, שהוא יסוד המאיר חסדים, כולם פותחים בשבח ובזמירות למלך העליון, כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים.

מה רוצים כאן בני אלקים, שהם דין, שמזמינים תרועה בבוקר הזה, זמן החסד, והרי כל הדינים עוברים בזמן שהחסד מתעורר בעולם? אלא ויריעו כל בני אלקים, פירושו, שנשבר כוח דינים הקשים, ונשברה העוצמה שלהם. כי ויריעו פירושו, שנשברו, כמ"ש, רועָה התרועעה הארץ.

.381 וכל כך התרועעו הדינים הקשים, מפני שהבוקר הזה, יסוד, התעורר בעולם, ואברהם, חסד, התעורר, ובא לנטוע אשל בבאר שבע. אשר אשל, הוא ז"א, ובאר שבע, היא מלכות, שע"י אברהם, חסד, התייחדו ז"א ומלכות. באר שבע, ודאי היא מלכות. כי כתוב בה, ויקרא שָׁם בשֵׁם ה' אֵל עולם. שהוא ייחוד ז"א ומלכות. כי הוי"ה הוא ז"א, אֵל עולם, היא מלכות.

הבוקר אור

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכו.

.382 הבוקר אור והאנשים שוּלְחוּ. כשבא הבוקר, הדינים עוברים וחסד רוצה להתעורר. וכל הבאים מצד החסד מבקרים את מקומם, החסד, להמציא ברכות לעולם. וזהו, הבוקר אור, שהרחמים מתיישבים בעולם, והחסד עומד במקומו, אז הוא בוקר אור. וכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. אשר האור הוא חסד, טוב הוא יסוד, שנקרא טוב ונקרא בוקר. שהחסד מתעורר ע"י הבוקר, יסוד. וזהו, הבוקר אור.

.383 הכול הוא במדרגות ידועות. לילה, מלכות. בוקר אור, מדרגה עליונה, יסוד, הנמצא תמיד במלכות, בעת שהיא מאירה. נמצא במלכות כשמאיר השמש. השמש הוא מדרגה עליונה המבשם הכול ומאיר לכל, ת"ת, כמ"ש, כי שמש ומָגן ה' אלקים. בוקר אור, יסוד, מאיר מהשמש, ת"ת. והיסוד, מאיר ללילה, מלכות.

משום זה הכול תלוי זה בזה. ובוקר אור כשמתעורר, כל בני העולם, כל מדרגות המלכות, שנקראת עולם, מתאחדות באחדות בשמחה, ונמצאות בעולם. ועתה, הרי האיר היום, עת רצון היא ללכת בדרך.

כל זמן שמשה קַיים

[כל זמנא דמשה קיים]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכז.

.385 ויאמר ה' אל משה, הנך שוכב עם אבותיך. כל זמן שמשה היה חי בעולם, היה מוחה בידיהם של ישראל, שלא יימצאו בחטא לפני הקב"ה. ומשום שמשה נמצא ביניהם, לא יהיה כמו הדור ההוא עד הדור שיבוא מלך המשיח, שיִראו כבוד הקב"ה כמותם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים.

.386 ראתה שפחה על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא. אם השפחות השיגו כל כך, נשותיהם של ישראל לא כש"כ, ובניהם לא כש"כ, והאנשים לא כש"כ, וסנהדרין לא כש"כ, והנשיאים לא כש"כ, ולא כש"כ הנביא העליון הנאמן משה, שהוא על כולם. ועתה, הסוחרים שבמדבר, היו דובבים חכמה כל כך, כש"כ חכמי הדור. וכש"כ אלו, הנמצאים לפני רבי שמעון ולומדים ממנו בכל יום. ומכש"כ וכש"כ רבי שמעון עצמו, שהוא עליון על כולם.

.387 אחרי שמת משה, כתוב, וקם העם הזה וזָנה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה ייסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה, ולא ימצא מי שיאמר, ויִשגה כל העולם בתורה, ולא יימצא מי שיעורר בחכמה. על הזמן ההוא כתוב, ואם כל עֲדת ישראל יִשגו. אם ישגו בתורה, שלא יידעו דרכיה. במה זה? משום שכתוב, ונעלם דָבָר מעֵינֵי הקָהל, שלא יימצא מי שיידע לגלוֹת עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם.

.388 עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום שכתוב, מָלאה הארץ דֵעה את ה' כמַים לים מכַסים. וכתוב, ולא ילַמדוּ עוד איש את רעהו ואיש את אחִיו לאמור, דעו את ה', כי כולם יידעו אותי למִקְטַנם ועד גדוֹלם.

אשר נשיא יחטא

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכח.

.389 אשר נשיא יחטא. מה ההפרש שבכל מקום כתובה המילה, ואִם, כמ"ש, אם הכוהן המשׁיח יחטא. וכמ"ש, ואם כל עֲדת ישראל יִשגו. וכאן כתוב, אשר נשיא יחטא, ולא כתוב, ואם נשיא יחטא?

.390 אלו הכוהנים אינם נמצאים כל כך בחטא, כי הכוהן שומר את עצמו תמיד, משום שמשׂאו של אדוניו עליו בכל יום, ומשׂאם של ישראל כולם, והמשא של כל אחד ואחד. וע"כ פליאה היא אם יחטא. וע"כ כתוב, ואם. וכן, ואם כל עדת ישראל ישגו, כי פליאה שכולם יימצאו בחטא אחד. שהרי אם אלו חוטאים, אלו אינם חוטאים. ומשום זה כתוב, ואם.

אבל כאן, אשר נשיא יחטא, ודאי יחטא, משום שליבו גאה בו, כי העם הולך אחריו, ומתמנה תחתיו. וע"כ אומר, אשר נשיא יחטא, שעבר על מצוות לא תעשה, ועשה אחת מהן, וע"כ לא כתוב בו, ואם, כי דברי חטאו אינם בספק.

.391 והנשיאים הביאו את אבני השׁוֹהַם ואת אבני המילוּאים לאֵפוֹד ולחוֹשֶׁן. מה השינוי, שדברים אלו הקריבו הנשיאים ולא אדם אחר? והרי כתוב, כל נְדיב ליבו יביאֶהָ את תרומת ה', וכתוב, ואבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן, הרי שהיא מצווה לכל אדם?

.392 אלא אמר הקב"ה, אע"פ שבכולם תלויה נדבה זו, את אלה האבנים יביאו הנשיאים. משום שהאבנים נמצאות על לב הכוהן, אמר הקב"ה, יבואו הנשיאים שליבם גאה עליהם, ויביאו אבנים אלה, הנמצאות על לב הכוהן, ויתכפרו מגאות ליבם. וכתוב, והיו על לב אהרון בבואו לפני ה'. וע"כ, והנשיאים הביאו את אבני השוהם, לכפר עליהם.

.393 ומשום זה כתוב, אשר נשיא יחטא. ועשה אחת מכל מצוות ה' אלקיו אשר לא תיעשנה, הוא כמו שעבר על מצוות לא תעשה. וכתוב, או הודַע אליו חטאתו. כי משום שליבו גאה עליו, אינו משגיח בחטאיו. ורק אח"כ נודע לו, ועשה עליו תשובה.

שלהבת תחת כנפי התרנגול

[שלהובא תחות גדפוי דתינגולא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קכט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכט.

.394 התורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה, שלומדים אותה ביום, משום שצחוּת התושב"כ היא בתשבע"פ, שהיא המלכות הנקראת לילה. ותשבע"פ, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה.

.395 ולא אמר, איה אלוהָ עושָיי, נותן זמירות בלילה. כשמתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. והשלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.

.396 וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, מלשון הבָּטה. ונקרא גֶבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנ"י, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. ועל זה שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות.

.397 וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאדונו, עזוב מאדונו, שלא התעורר רוחו ולא הביט לכבוד המלך.

.398 כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר: ולא אמר, איה אלוהָ עושָיי, נותן זמירות בלילה, כדי לעזור לו באלו התשבחות, שיהיה הכול בעזרה אחת. המלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור לאדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת.

מהו עושיי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנ"י מתקנים אותו בחוט אחד של חסד, שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים.

.399 איה אלוה עושָׂיי. עושה לי, היה צריך לכתוב. מהו עושָׂיי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנ"י מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום ברייה חדשה, כמ"ש, אלוה עושיי.

.400 אלוה הוא אותיות א"ל ו"ה. א"ל זה אברהם, שכתוב בו, האל הגדול. ו' זה הקב"ה, ז"א. האות ה' זו כנ"י, מלכות. וזהו אלוה. שרומז, לחסד ולז"א ולמלכות. והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום. וע"כ כתוב, עושיי, כמ"ש, יִשמח ישראל בעושָׂיו, שסובב על הקב"ה.

או הוֹדַע אליו חַטָאתו

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קלא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קלא.

.401 או הוֹדַע אליו חַטָאתו. הקב"ה פקד על כנ"י, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא. ומודיעה לו עם הדינים שלה, כמ"ש, יגַלו שמיים עוונו וארץ מתקוֹמָמָה לו. הודע אליו, כמי שמצווה לאחֵר שיודיע לו. שהודע הוא לשון ציווי, שמצוֶוה את המלכות להודיע לו.

.402 בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה, ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב"ה, ומשליך אותו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב"ה. אז מצווה המלך על כנ"י, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חָטא, הושיטי לו דינים, והודיעי לו חטאתו. כמ"ש, הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.

.403 אחרי שהגיע עליו הדין, אז מתעורר רוחו לחזור בתשובה לפני אדונו, ונכנע להקריב קורבן. כי מי שליבו גאה עליו, הוא חוטא ושוכח חטאו, ואינו מביט עליו. וע"כ הקב"ה מוכן כנגדו, ומצווה להודיע לו חטאו, שלא יישכח ממנו.

.404 כך הוא ודאי. וכן מצאנו בדוד, כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בזה. אמר לו הקב"ה, אתה שכחת אותו, אני אזכיר לך. מיד כתוב, אתה האיש, כה אמר ה'. אתה האיש שלא זכרת החטא, אתה האיש ששכחת אותו. והודיע לו בדין.

.405 אף כאן, הקב"ה אמר, הודע אליו חטאתו אשר חטא. ויפה הדבר, כי לא כתוב, או נודע אליו, כמ"ש, או נודע כי שור נַגָח הוא. ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו, ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה לבנה במילים רכות, והוא אינו שוכח, ושב בתשובה לפני אדונו.

.406 דוד, שהיה קם בחצות לילה, למה התעוררו עליו, להזכיר עוונו בדין? שונה הוא דוד, כי הוא חטא במה שנקשר, במלכות, וצריך דין, ובמה שחטא נידון. כי הוא חטא כנגד המלכות הקדושה, שהיה נקשר בה, שהיה מרכבה אליה. ולירושלים הקדושה, שהיא כנגד המלכות. וע"כ גורש מירושלים, והוסרה המלכות ממנו, עד שנתקן ועשה תשובה.

.407 מהו, שהקב"ה העניש את דוד ע"י בנו, כמ"ש, הנני מקים עליך רעה מביתך? משום שאם יקום עליו אדם אחר, לא ירחם עליו. והרי אבשלום רצה להרוג את אביו בכמה עצות רעות עליו, עוד יותר מאדם אחר?

.408 דוד חטא בבת שבע סתם, שהיא המלכות. אמר הקב"ה, יבוא בן של בת אֵל נֵכר, וינקום נקמה. והוא אבשלום, שהיה בן יפת תואר, שנִשבֵּית במלחמה. שמי שלוקח אישה במלחמה וחומד אותה, לבסוף יוצא ממנה בן סורר ומוֹרֶה, משום שעד עתה עוד לא נפסקה ממנו הזוהמה.

נשבע ה' בימינוֹ

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קלג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קלג.

.409 נשבע ה' בימינוֹ ובזרוֹע עוזוֹ. כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד החטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו. אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, עובר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו. ואם לא שב, נרשם החטא במדרגה ההיא. ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכימה אל הדין שבמדרגה הראשונה. אז הוא צריך תשובה יותר גדולה. ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות.

.410 כיוון שהימין נתקן כנגדו של האדם, והסכים על הדין, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו. כיוון שהשמאל הסכים עם הימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. ואז הכול מסכימים על האדם בדין, והדין שורה עליו.

.411 וכשהדין נשלם ושורה על האדם, אז נשלם ומיתקנות האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, להראות שכולם הסכימו עליו בדין, וידיו מתיישרות. שהאצבעות משתלבות אלו באלו, להראות דבר בלא כוונת האדם, שלא התכוון בו. וע"כ כתוב, ימינך ה' נאדרִי בַּכוח, ימינך ה' תִרעַץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין. ואז הוא קיום הכול. וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכול, כתוב, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, אם אֶתן את דגנֵך עוד מאכל לאויבייך.

איך נעשית שבועת ה'? כי ודאי דיברה תורה כלשון בני אדם, אמנם פנימיות הדברים מהי? כל גילויי הקב"ה לתחתונים, המוגדרים בקריאה ובדיבור, הם ע"י פעולות ממנו. וע"כ גם השבועה היא גילוי פעולה כזו, המוגדרת בביטחונה המחויב, כמו שבועה, שאי אפשר לשנות עוד. ולזה מבוארים לנו שני עניינים:

א. שיש גבול לחטאים ולדינים, שאחר שהחוטא מגיע לגבול הזה, אינו יכול לחטוא עוד, ומשום זה אין עוד דינים.

ב. שמבחינת כללות העולם, נבחן הגבול הזה לשבועה, מחמת שהרשעים הם כאילו מתו, שאינם יכולים עוד לחטוא, ואין עוד דינים בארץ. כמ"ש, נשבע ה' בימינו ובזרוע קודשו, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך. שזה יהיה לפני גמה"ת.

שורש כל החטאים הוא הגברת השמאל על הימין. לכל אדם יש שורש למעלה, ואדם החוטא מגביר את השמאל ומפריד אותו מהימין ועושה מחלוקת בין ימין לשמאל, כמו שהייתה מחלוקת ביניהם מטרם שקו אמצעי כלל אותם.

וכל זה עושה החוטא בשורש נשמתו למעלה. והדינים, הנמשכים מהמחלוקת הזאת, הם העונשים שלו. ואם ממשיך וחוטא ואינו עושה תשובה, הנה מתגלה עליו מידת הדין הקשה מהמלכות דצ"א שלא נמתקה בבינה. ואז מסתלקים כל האורות משורשו למעלה, והוא מת.

אמנם מדה"ד הזו שמתגלה עליו, אינה נשלמת בפעם אחת, וע"י ריבוי חטאים הולכת ונאחזת בכל מדרגה ומדרגה מחמש המדרגות חג"ת נ"ה. וכשמגיעה לראש הספירות, חסד, אז נשלמת צורתה בכל השיעור, ואין עוד דינים יותר.

ומה שנאמר, שמידת הדין הקשה של המלכות דצ"א, בכל מקום שנוגעת מבריחה את האורות משם, הוא רק בבחינת קו השמאל, שמשם נמשכת חכמה. משא"כ בקו ימין, שמשם נמשכים חסדים בלבד, אין מדה"ד פוגמת כלום, מפני שעל אור החסדים לא היה צמצום מעולם.

ואחר שמידת הדין הקשה נאחזת בכל חמש המדרגות חג"ת נ"ה, מסתלקים כל האורות דחג"ת נ"ה דקו שמאל בלבד, וקו ימין לא זו בלבד שאינו נפגם, אלא עוד מתחזק, כי ניצח את המחלוקת, שהרי קו השמאל התבטל ומוכרח להיכלל עתה בקו ימין. אמנם החוטא, שכבר התדבק בשמאל מחמת חטאיו, אינו יכול לקבל כלום מקו ימין, וע"כ הוא מת.

אבל ממלכות דצ"א, דמדה"ד, אין העולם יכול להתקיים, משום שהכלים שלה אינם ראויים לקבל אור החיים. לכן שתחילה נברא העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מדה"ר, שהעלה המלכות לבינה, מדה"ר, ונמתקה שם. ואז, הכלים של בני העולם, הנמשכים ממלכות, ראויים לקבל אור החיים וכל המוחין, ויכולים להתקיים.

ולפיכך נתקנה המלכות משתי נקודות אלה, אשר נקודה דמדה"ד שבה היא בהסתר ואינה נודעת. ונקודה הממותקת ברחמי הבינה היא בגילוי, כדי שהנמשכים ממנה יהיו ראויים לקבל אורות ומוחין. והיא נקראת משום שתי נקודות אלה, עצה"ד טו"ר:

אם בני אדם זוכים, נמצאת מדה"ד בהסתר, וראויים לקבל ממנה טוב.

ואם אינם זוכים, מתגלה עליהם מדה"ד שבה, וכל הנמשכים ממנה נפגמים הכלים שלהם, ואינם ראויים לקבל אור, והיא רע להם.

ואדם החוטא, כל זמן שלא נגלתה עליו נקודה דמדה"ד, מועילה תשובה, מחמת שהכלים שלו עוד ראויים לקבל אור. משא"כ אחרי שנגלתה עליו נקודה דמדה"ד, אין מועילה לו תשובה. כי כליו אינם ראויים עוד לקבל שום אור.

גם נודע, שאין דבר שאין בו ע"ס, שהן חמש בחינות כח"ב תו"מ, כי ת"ת לבדו כולל ו"ס, והן עשר. ומבחינת ז"ת הן נקראות חג"ת נ"ה, שחג"ת הם כח"ב, ונ"ה הם תו"מ. ואדם החוטא, שנגלתה עליו נקודה דמדה"ד, הולך ופוגם בכל ע"ס משורש נשמתו. תחילה בהוד ואח"כ בנצח, עד שפוגם בחסד, ואז נשלם גילוי הנקודה דמדה"ד, ושוב אין מועילה תשובה.

לכן נאמר, כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד החטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו. כי בחטאו, פוגם במדרגה למעלה בשורש נשמתו, ונעשית מחלוקת בין ב' קווים שמאל וימין, שזה מביא לגילוי מדה"ד, שהמדרגה הנפגמת מורידה עליו דינים ומסתכלת עליו אם שב בתשובה, כי כל זמן שלא פגם בע"ס שלו עד החסד, עוד לא קלקל הכלים שלו וראוי לעשות תשובה. ויכול לחטוא עוד, להמשיך מקו שמאל למטה.

ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, כשפוגם במדרגה יותר גבוהה שבשורש נשמתו. ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות, שהן כל הע"ס של שורש נשמתו. אז מתרוקן קו השמאל למעלה מכל אור, וכבר אינו יכול לחטוא, שאין לו עוד מה לינוק משמאל, ונפסקה המחלוקת בין שמאל וימין. כי אחר שנגלתה מדה"ד בספירת החסד דשורש נשמתו, אין קו השמאל ראוי לקבל עוד אור, וקו הימין נתקן והתחזק כי ניצח המחלוקת.

הימין נתקן כנגדו של האדם, שניצח את המחלוקת ונתקן, והסכים על הדינים שנגלו בקו שמאל. ובאדם החוטא, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו, כי מחמת שהתרוקן מאורותיו התבטלה המחלוקת שלו עם הימין, ומוכן להיכלל כולו בימין, וליהנות מאורות הימין.

כיוון שהשמאל הסכים עם הימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. כי השמאל מסכים להיכלל בימין רק לאחר שנגלתה המלכות דמדה"ד בכל המדרגות עד החסד. ואז כבר אין מועילה תשובה, כי התקלקלו הכלים שלו ואינו ראוי עוד לקבל אור אפילו אם יעשה תשובה.

וכשהדין נשלם, שמדה"ד נגלתה בכל המדרגות ואין לו לפגום יותר, אז נשלם, שנשלמה המחלוקת בין ימין ושמאל, ואין עוד דינים, כי אינו יכול עוד לחטוא, והשמאל נכנע ונכלל כולו בימין. ומיתקנות האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, שכל חמש בחינות של השמאל באו בתוך חמש של הימין.

וידיו מתיישרות, להראות דבר בלא כוונת האדם, שאחר שנשלם והסתיים עליו הדין, משלב האדם החוטא את אצבעות ידיו אלה באלה, בלי שיתכוון לזה, שזה מראה שחמש אצבעות, שהן ע"ס דשמאל של שורש נשמתו למעלה, השתלבו ונכללו בימין. והחוטא, שאינו יכול לקבל כלום מימין, נגזר עליו המוות. ומעשיו למטה, אע"פ שעושה אותם בלי כוונה כלל, הם מורים על גזר הדין שעליו למעלה.

ועד כאן מדובר בבחינת הפרט של אדם החוטא. אמנם בכללות ישראל יש צדיקים הנאחזים בימין, ויש רשעים המגבירים בחטאם את קו השמאל. כלל ישראל נידון אחר רובו. ואם הרוב הם הרשעים, אז מתגבר קו השמאל ורוצה לבטל את קו הימין. ואז האומות, הנמשכות מקו השמאל, מקבלות כוח לרדות בישראל ולענות אותם, שהם מקו ימין. שזה כל הגלויות וגלות מצרים.

אמנם אחר שהרשעים הגבירו בחטאם, עד שגילו מדה"ד בכל חמש המדרגות עד החסד, אז התרוקן קו השמאל, ואין לו כוח לעמוד בפני עצמו, והוא נכלל בקו ימין. וכיוון שהתבטל קו השמאל, התבטלו העונשים, והתבטל כוח המצרים לענות את ישראל, כמ"ש, ימינך ה' נאדרִי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין.

כי אחר שנגלתה מדה"ד והתבטל כוח השמאל ונכלל בימין, אז התבטל כוח הרשעים וכוח המצרים הנאחזים בשמאל, והימין התחזק כי ניצח את המחלוקת. ואז כתוב, ימינך ה' נאדרי בכוח, מחמת שניצח את השמאל. וע"כ ימינך ה' תרעץ אויב, שהוא המצרים, שנמשכים משמאל.

וכמו שהיה בגלות מצרים, כך יהיה לעתיד. בשעה שיגאל אותנו מכל האומות שבעולם, שגם אז תהיה זאת ע"י פעולת הגילוי של מלכות דמדה"ד בכל המדרגות, המבטלת את כוח השמאל, שלא יוכל עוד לעולם להתגבר על הימין, שפעולה זו נבחנת כמו שבועה, ששום אומה שבעולם לא תשעבד עוד את ישראל, הנמשכים מימין.

וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכול, באופן ששום אומה ולשון לא תוכלנה עוד לשעבד את ישראל, כתוב, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. שע"י פעולת גילוי המלכות דמדה"ד בכל המדרגות שבעולמות, שהיא השבועה וההבטחה, שקו השמאל לא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם. וע"כ נשבע ה' בימינו, בהתגברות כוח הימין שניצח את המחלוקת. ובזרוע עוזו, בשמאל שכבר נכלל בימין, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך ואם ישתו בנֵי נֵכר תירושֵׁך, אשר יָגַעַת בו.

והתבארו כאן שלוש חלוקות בעניין גילוי המלכות דמדה"ד בכל המדרגות, המכניע את קו השמאל, שיכלול בימין, באופן שלא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם:

א. גילוי מדה"ד בשורש אדם פרטִי החוטא, שכבר אפסה ממנו כל תקווה, ואינו יכול להוסיף חטא, גם אינו יכול עוד לחזור בתשובה.

ב. גילוי מדה"ד בשורש פרטי של אומה אחת, כמו שהיה במצרים, שנאמר אז, ימינך ה' נאדרי בכוח. אשר פעולת גילוי מדה"ד על המצרים, היא כעין שבועה, שלא יוכלו עוד המצרִים לשעבד את ישראל לעולם, כמ"ש, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראוֹתם עוד עַד עולם.

ג. פעולת גילוי המלכות דמדה"ד בכללות כל העולם, שזה פוגע בכל שבעים האומות, ואז נשבע ה' בכללות, שלא יתגבר עוד קו השמאל על הימין בכללות כל העולם, כמ"ש, נשבע ה' בימינו.

ד' מינים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קלז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קלז.

.412 כתוב, פרי עץ הדר כַּפוֹת תמרים. פרי עץ הדר זהו אתרוג. והאם אתרוג הוא מעץ הדר, שהרי כמה קוצים יש באילן האתרוג מסביב לו? אלא כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע, אשר לקח מן האדם לְאישה, ויביאֶהָ אל האדם. וכתוב, עֶצם מֵעצָמיי ובשׂר מבשרי. וזהו, פרי עץ הדר. משום שאדם נקרא עץ.

פנימיות הכתובים של וייבן ה' אלקים את הצלע, סובבים על ז"א ומלכות, שנאצלו דו פרצופים. ואח"כ ניסר אותם המאציל זה מזה. ונמצאה המלכות צלע מז"א. וז"א נקרא עה"ח. והמלכות היא הפרי של עץ זה, האתרוג, הרומז על המלכות. וע"כ קראה לו התורה פרי עץ הדר, להיותו פרי של עץ הדר, ז"א.

.413 כפות תמרים. התמר עולה לשבעים שנה, שזה רומז על יסוד דז"א, שבו השתכללו שבעים שנים עליונות, חג"ת נהי"ם, שכל אחת כוללת עשר, והן שבעים. וזה נִכפַּת, כלומר שהתקשר, למעלה בז"א ולמטה במלכות. וע"כ נקרא כַּפּוֹת, כמ"ש, כְּפִיתוּ, שפירושו שנקשרו. כי היסוד עולה לז"א ולמלכות. וכתוב, כי כל בשמיים ובארץ. היסוד נקרא כל, והוא קשור בשמיים, ז"א, ובארץ, המלכות.

.414 פרי עץ הדר זהו מזבח, מלכות, שעושה פירות ומוציא פירות לכל הצדדים. ונקרא פרי עץ הדר, משום שכל שבעים שנה, חג"ת נהי"מ דז"א, שכל אחת כוללת עשר, שהם שבעים, נותנים למלכות חלק, והמלכות מתברכת מכולם. וז"א נקרא עץ הדר.

ומי שחוטא ופוגם במזבח, מלכות, חוטא ופוגם בכל שבע הספירות דז"א, כי המלכות קשורה כנגד אותו שכפוּת וקשור למעלה, יסוד דז"א. וע"כ התקשרו זה בזה, מלכות בשבע ספירות דז"א. וע"כ כתוב, פרי עץ הדר כפות תמרים, להורות שכפוּתים זה בזה.

.415 כתוב, זאת מִשחַת אהרון ומשחת בניו. זא"ת, זהו המזבח, המלכות, שנמשח ע"י אהרון, חסד דז"א, שכתוב, ומָשַׁחתָ את מזבח העולָה ואת כל כליו. ומשחת בניו, הן שאר הספירות דז"א, המשתלשלות מהחסד. כי המזבח, שהוא המלכות, מכולם נמשח, וגדל, והתברך, ונטהר.

.416 בחג הסוכות סובבים את המזבח פעם אחת בכל יום, ולבסוף שבע פעמים. מלך המזמן אורחים ועוסק בהם, והייתה למלך בת יחידה. אמרה לו, אדוני המלך, בשביל האושפיזין אינך משגיח עליי. אמר לה, חייך בתי, מתנה אחת אעלה לך בכל יום ששווה ככולם.

.417 כך בכל יום שבחג, היו ישראל מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אוה"ע. אמר המזבח, המלכות, למלך הקדוש, ז"א, בשביל כל האומות נמצאים מנות וחלקים ולי מה אתה נותן? אמר לה, בכל יום ויום יסובבו אותך שבעת הימים העליונים, שהם שבע ספירות דז"א, כי כל אחד כלול מכולם, לברך אותך. וייתנו לך שבעים חלקים בכל יום, כי כל אחת כלולה מעשר, כנגד שבעים פרים המוקרבים בחג, כנגד שבעים אומות. נמצא, שבכל יום מקריבים ישראל כנגד כל אוה"ע.

.418 שבעה חלקים בכל יום, אע"פ שעושים רק הקפה אחת, משום שבכל יום מתברכת המלכות מכולם, כי שבע ספירות כלולות זו מזו, והספירה הפרטית שבכל יום כלולה מכל השבע, והם שבעים חלקים כנגד שבעים אומות. ובסוף שבעת הימים בהושענא רבא מתברכת המלכות מהמקום שנמצא שמן המשחה, מבינה, ששם נמצא שפע החכמה, שנקראת שמן. וע"כ מקיפים שבע פעמים, כנגד כל אלו שבעת הימים, שהם שבע ספירות דז"א, כדי להמשיך ולקיים לה ברכות ממעיין הנחל, הנמשך תמיד ואינו נפסק, שהוא בינה.

ונמצא, מה שמתברכת בכל יום של שבעת ימי סוכות, עד שבעַת הימים, היא מתברכת ממעיין הנחל, מיסוד דז"א, שאינו נמשך תמיד, אלא שנפסק, שאינו מאיר בשלמות, אלא בשעת התפילה ובשבתות ובחגים. וכן פעם אחרת, בהושענא רבא, שמקיפים את המזבח שבע פעמים, היא מתברכת שבע פעמים ביחד, ומתקיימות בה אח"כ הברכות מהמקום העליון, שמעיין יוצא ואינו נפסק, שהוא בינה.

.419 בכל יום שבימי החג, מכריזים עליה ואומרים, עַד עקָרה יָלדה שִׁבעה ורבַּת בנים אומללה. עד עקרה ילדה שבעה, זוהי כנ"י, שמתברכת משבע ספירות דז"א, בכל יום, ועולה לבסוף לחשבון העליון בבינה. ורבת בנים אומללה, אלו הם אומות העכו"ם, שעולים ביום הראשון לחשבון גדול לי"ג (13) פרים, ואח"כ מתמעטים והולכים בכל יום עד לשבעה פרים. וע"כ המזבח מכפר על עוונות ישראל, המזבח מטהר אותם, ומשפיע להם ברכות מלמעלה למטה.

.420 וענף עץ עבות. זהו המלך הקדוש, ת"ת, האחוז בב' הצדדים חו"ג. כי ת"ת הוא קו האמצעי, הכולל בתוכו ב' הקווים. משום זה הדס, לוקחים שלושה ענפים. וענף עץ עבות, ענף שיעשה ענף עץ עבות, שיאחז לימין ולשמאל.

וערבי נחל, שני עמודים נו"ה, שמכאן יוצא השפע לכפות תמרים, שהוא יסוד, האחוז למעלה בז"א, ואחוז למטה במלכות. אתרוג, מלכות, יוצא מתוך קוצי האילן, מהדינים, הנקראים קוצים שבז"א, הנקרא אילן. כי היא נבנית מהדינים של ז"א.

וכך הם כפות תמרים, שהם יסוד שנאחז ג"כ בקוצי האילן, שהם הדינים דז"א, כי היסוד נוטה לשמאל דז"א, ששָׁם דינים. ודאי כל מה שיוצא לעולם, יוצא מד' מינים.

.421 ואָבוֹאָה אל מזבַּח אלקים. מזבח אלקים הוא המזבח של מעלה, המלכות. שמורה על דין, באר של יצחק. המלכות, שנקראת באר, ונבנית מגבורה, אלקים, הנקרא יצחק. ולפעמים היא נקראת מזבח הוי"ה, שהוא שֵׁם הרחמים, כמ"ש, קם מלפני מזבח הוי"ה. וע"כ יורשים העולמות מהמלכות דין ורחמים, משום שהיא יונקת מצד הדין ומצד הרחמים.

נפש כי תמעול מַעַל

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קמ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קמ.

.422 נפש כי תמעול מַעל. נפש ודאי, ולא הנשמה והרוח, שהם אינם חוטאים, אלא שמסתלקים מטרם החטא. כתוב, והייתה נפש אדונִי צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך. וכתוב, ואת נפש אויביך יקַלעֶנָה בתוך כף הקלע. הרי ששכר ועונש מגיעים בעיקר לנפש.

.423 אשריהם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, כמ"ש, והתקדִשתם והייתם קדושים.

אדם מקדש את עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנ"י, שהנשמה היא תולדה מזו"ן. ואז יורש הכול. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.

.424 כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. מהחלק ההוא ירש דוד המלך ונקשר בקשר העליון, וירש המלכות. ומשום זה, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. הנפש נקשרת ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה. שע"כ נקראים צרור החיים. אשרי חלקו, מי שיורש ירושה עליונה זו.

.425 אוי לאלו הרשעים, שנפשותיהם אינן זוכות בעוה"ז, כש"כ בעוה"ב. עליהם כתוב, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו. ונטמאות בצד הטמא. וכרוז קורא ואומר, נפש כי תמעול מעל בה', מקדש ה' טימא, הנפש שלו. ואין לומר מקדש ה' ממש, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. ואיך יטמא אותה. והם מזיקי העולם, נפשות הרשעים, משום שמתדבקים בס"א ונטמאות.

.426 נפש, כשמתעטרת כנ"י, מלכות, מתעטרת במלך הקדוש, ז"א, ונקראת המלכות צרור החיים, משום שבה נקשר הכול.

הנפש נקשרת בה מלמטה וז"א מלמעלה. כשנוסעת השכינה, מלכות, היא נוסעת עם האבות, חג"ת דז"א. כמ"ש, וייסע מלאך האלקים ההולך, שהם ג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, המורים על ג' קווים חג"ת דז"א, שהשכינה מקבלת מהם ונוסעת עימהם. וע"כ נקראת השכינה צרור החיים, שג' קווים חג"ת צרורים בה.

.427 הכול, ג' הקווים חג"ת והשכינה, נעשו עטרה אחת, כדי שיתעטרו יחד. והשם הקדוש, השם ע"ב, נראה בתוכם. בשעה ההיא נקרא ז"א, כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. כי ג' קווים חג"ת, הם ג' צבעים, לבן אדום ירוק, הנראים בתפוח. והיו רואים אז ישראל על הים, זיו כבוד העליון נוסע לפניהם. וזה שכתוב, ויוציאךָ בפניו בכוחו הגדול ממצרים, אלו הם האבות, חג"ת, ג' קווים, וייסע ויבוא ויט. ומשום זה שֵׁם זה, מלכות, משבֵּר הרים ומשבר סלעים, ויש בו לטוב ולרע. אשרי חלקם של ישראל.

.428 מצווה זו, המוֹעֵל בקודש, צריך להביא קרן וחוֹמֶש. כמ"ש, ואת חמישיתוֹ יוסֵף עליו. קרן היא ו' דהוי"ה, ז"א. חומש שלו היא האות ה', המלכות. כי חמש בחינות כח"ב תו"מ יש בז"א, והמלכות היא חמישית ממנו. וזהו קרן היובֵל, קרן שהוא ז"א, המקבל מיובל, בינה. קרן שהייתה במצחו של אותו פר, שהקריב אדה"ר, שקרן זו רומזת על ז"א, שע"י הקורבן הקריב המלכות לז"א. ולהקריב החומש אל הקרן, זהו עיקר כל הקורבנות.

הקרן, ז"א, קיימת לו לעוה"ב, בינה, כלומר שמקבל מבינה, והפירות שלו הם בעוה"ז, מלכות המקבלת מז"א. וזהו ה' ה'. ה"ר דהוי"ה, בינה, וה"ת דהוי"ה, מלכות. ו' ז"א, עומד ביניהם ומקבל מה"ר, הקרן הקיימת לו לעוה"ב, ומשפיע לה"ת, הפירות שבעוה"ז.

.429 עֵז לקורבן. למה עֵז? השם שלה גרם, ללמוד משְׁמה, שהוא צד הרע. שעז מורה על דינים עזים וקשים. וא"כ למה מקריבים אותה לקורבן? אלא צריכים להקריב את זו, כי אם עבר עליו רוח הטומאה או עסק בה, קורבנו הוא העז הזו, כלומר באותו אופן שחטא.

נר"ן

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קמב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קמב.

.430 יש מי שזכה בנשמה. ויש מי שזכה בהתעוררות רוח. ויש מי שלא זכה אלא בנפש. מי שלא זכה אלא בנפש, ואינו עולה יותר, לזכות לרוח ולנשמה, הרי מתדבק בצד הטמא, וכשהוא ישן, אלו צדדים רעים באים ומתדבקים בו, ומודיעים לו בחלום מִדברי העולם, מהם שקרים ומהם אמת.

ולפעמים צוחקים לו ומראים לו דברי שקר, ומצערים אותו בחלומו. וע"כ האומות עכו"ם, מהם שרואים בחלומם דברי אמת, משום הצד ההוא שהתדבקו בו, שמודיע להם, וכולם דברים שיבואו בזמן קרוב.

.431 באלו המינים הרעים יש ג' מדרגות.

מדרגה עליונה: אלו התלויים באוויר, שהם שומעים מה שנגזר למעלה, אבל הם אינם באים לעוה"ז.

מדרגה אמצעית: מעליונים ומתחתונים, שומעים דברים מהעליונים, התלויים באוויר, ומודיעים הדברים לאדם בחלום, מהם שקרים ומהם אמת. ודברי אמת הם מה שיהיו לזמן קרוב.

המדרגה התחתונה: אלו המצחקים עם בני אדם, ומצערים אותם בחלום, משום שכולם מחוצפים ככלבים.

.432 ואותה מדרגה של אלו התלויים באוויר, יותר עליונים, הנה אותו שלא זכה אלא בנפש, והנפש ההיא רוצה להיתקן לקבל רוח. ומטרם שזכה ברוח, הנה בלילה בעת השינה, יוצא מה שיוצא מאותה הנפש, ומתפשט בעולם.

כלומר שלא כל הנפש יוצאת מהאדם בשעת שנתו, אלא חלק ממנה, כי נשאר ממנה קִיסְטָא דחַיּוּתָא, ורוצה ואינה רוצה לעלות למעלה בין המלאכים, עד שהיא פוגשת בקליפות שבאוויר, והן מודיעות לה דברים שיבואו בזמן קרוב, ושיבואו בזמן יותר רחוק. ובמדרגה ההיא של התלויים באוויר, הולך ומתקשר בחלומו, עד שקונה רוח.

.433 כיוון שקנה רוח, הרוח ההוא יוצא ומשבר הרים וסלעים, שהם הכוחות החיצוניים, והוא עולה ומתפשט ונכנס בין המלאכים העליונים הקדושים, כי הרוח נמשך מעולם היצירה, ששָׁם המלאכים, ושם יודע מה שיודע, ולומד מהם דברים, וחוזר למקומו. אז, זהו קשר של האדם בקדושה, עד שזוכה בנשמה וקונה אותה.

.434 כיוון שקונה נשמה, היא עולה למעלה בעולם הבריאה, שמשם נמשכת הנשמה, ושומרי הפתחים אינם מעכבים אותה, והולכת ומתפשטת ועולה יותר למעלה, בין אלו הצדיקים הצרורים בצרור החיים, המלכות דאצילות, ושם רואה עונג המלך, ונהנית מזיו העליון.

.435 וכשמתעוררת האיילה הקדושה, המלכות, ברוח צפון, בחצות לילה, היא יורדת, ואותו צדיק שקנה נשמה, קם ומתגבר, כאריה הגיבור, בתורה, עד שהאיר הבוקר, ואז הולך עם אותה איילה קדושה להיראות לפני המלך, לקבל ממנו חוט אחד של חסד, חוט של אברהם, אור החסד.

.436 וכשבא אותו צדיק עם האיילה, המלכות, אז מתעטר עימה לפני המלך, ודוד אומר, למנצח על איילת השחר, שהיא כנ"י, מלכות. איילת השחר היא שיר של כנ"י. שאומרים בגלות, אלי אלי למה עזבתני.

.437 אשריהם בעלי נשמה, בעלי תורה, אנשי עבודה של המלך הקדוש. אוי לאותם הרשעים שלא זכו להתדבק באדונם ולא זכו בתורה. שכל מי שלא זכה בתורה, אינו זוכה לא ברוח ולא בנשמה. והדבקוּת שלו היא בצד של המינים הרעים. ואין לו חלק במלך הקדוש, אין לו חלק בקדושה. אוי לו כשייצא מעוה"ז, כי נודע שהוא אצל אלו המינים הרעים, בעלי החוצפה הקשה ככלב, שליחים של אש הגיהינום, שאינם מרחמים עליו.

.438 מה בין ישראל לעמים עכו"ם? אע"פ שאדם מישראל לא זכה אלא בנפש, מדרגה עליונה עומדת עליו, כי אם הוא רוצה לקנות רוח, ואם הוא רוצה לקנות נשמה, קונה וזוכה בה. אבל עמים עכו"ם אינם קונים לעולם יותר מהנפש שלהם הטמאה. אלא אם נימול, שקונה נפש מקדושה.

.439 אדם מישראל העומד במדרגה תחתונה דנפש, אם אינו רוצה לזכות יותר, עונשו גדול. אוי לאותו רשע, השוכח מצוות התורה, שאינו עוסק בתורה, ושוכח את אדונו. עליו כתוב, ייתָמוּ חטאים מן הארץ.

.440 יש בני אדם שמתדבקים בצד של הטומאה, משום הנפש, שלא זכו יותר ממנה. וכשעבר עליהם רוח הטומאה, שורה עליהם ומתדבקים בו. אז החטא שחטא האדם הזה, הוא מצד אותו רוח הטומאה, וקורבנו הוא עז, בהמה הבאה מאותו הצד, לכפר על חטאתו.

.441 כתוב, לא תָלין נִבלָתו על העץ, ולא תטמא את אדמתך. משום שהארץ היא קודש. רוח הטומאה לא ימצא מקום בארץ הקדושה, לשרות עליו. א"כ, כיוון שרוח הטומאה שורה בעז ובא מצידה, למה מקריבים אותה לצד הקדוש?

.442 כתוב, כי ה' אלקיך אש אוֹכְלה הוא. יש אש אוכלת אש, אש של הקב"ה אוכלת אש של הס"א. יש מלאכים האומרים שירה לפני הקב"ה, וכשמסיימים השירה, הם מתבטלים בניצוץ אש אוכלת, השורפת אותם. ולמטה הכין הקב"ה אש של המזבח, אש המלכות, מהדינים שלה, והאש הזו אוכלת ומכלה כל הצד הטמא, ומתבטל הצד ההוא באותה שלהבת האש, ולא נשאר ממנו כלום בעולם.

ואדם המקריב את קורבנו עומד עליו, ובאותו הריח, העולה מהקורבן, עובר ממנו הצד של רוח הטומאה ששורה עליו, ומתכפר. ומשום זה הכול מתבטל ויִכלה, ואין מי שיעמוד לפני האש של המזבח.

שחקים ייזלו צדק

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קמו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קמו.

.444 הַרעיפו שמיים ממעל. הרעיפו, הוא כמ"ש, יערוף כמָטר לִקְחִי. ועל דבר המטר, שהוא מזון הכול, הוא אומר זה. וע"כ כל עיני העולם מצפות אל הקב"ה למזונות, משום שהוא נותן מזונות לכל, וזן הכול, כמ"ש, עיני כל אליך יְשַׂבֵּרו.

.445 האם הדבר תלוי במקום הנקרא שמיים, ז"א? הרי מזון אינו תלוי בזכות. וזכות, היא צדקה, ז"א, כי תרגום צדקה הוא זכות, וזכות ושמיים דבר אחד הם, הרי שאינו תלוי בשמיים, ז"א. וכאן כתוב, הרעיפו שמיים. כתוב, ממעל, משמיים ממעל, שבא מעתיקא קדישא, שהוא א"א, שמשם נמשך מזון, ולא מהמקום שנקרא שמיים, ונקרא זכות, אלא ממעל בדיוק.

.446 כי כשהשמיים, ז"א, מקבל המזון ממעל, מאותו מקום עליון השורה עליו, א"א, מדיקנא שנקרא מזלא, אז כמ"ש, שחקים ייזלו צדק. שחקים הוא מקום שנו"ה טוחנים מָן לצדיקים. למקום ההוא שנקרא צדיק, יסוד. כי הם טוחנים מָן הבא מלמעלה, מא"א, וכל הטוב ההוא מתקבץ בתוכם לתת למדרגה הנקראת צדיק, יסוד, כדי שתתברך צדק, המלכות, מהנזילה ההיא שלהם. וע"כ טוחנים מָן לצדיקים. הצדיקים הם צדיק וצדק, יוסף ורחל, יסוד ומלכות. וכאשר מזדווגים יחד נקראים צדיקים.

.447 ואלו נו"ה טוחנים מן לצדיקים, צדיק וצדק, וע"כ כתוב, ושחקים, נו"ה, ייזלו צדק. אז תפְתח ארץ למטה. ויִפרו ישע, בני העולם. וצדקה תצמיח יחד, שכל הרחמים וכל הטוב שבעולם יתרבו, ומזון בני אדם יהיה מצוי בעולם. אז תתווסף שמחה על שמחה וכל העולמות מתברכים.

ליבי לחוקקי ישראל

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף קמח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קמח.

.448 ליבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, בָּרכוּ ה'. כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה, כדי לייחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפילה להקב"ה ברצון ובכוונות הלב, מנחל עמוק, בינה, כמ"ש, ממעמקים קראתיך ה', ששָׁם עומק הכול בעמקים העליונים, שהם התחלה עליונה, שאו"א, חו"ב שבבינה, מזדווגים. אף כאן, ליבי לחוקקי ישראל, הם או"א, שהם מחוקקים, שנותנים מוחין לישראל הקדוש, ז"א, שנמשך מביניהם.

.449 המתנדבים בעם. אלו הם האבות, חג"ת דז"א, הנקראים נדיבים, כמ"ש, נדיבי עמים נאסָפו עַם אלקי אברהם. כלומר האבות הנמשכים מאברהם, חסד דז"א. אז, ברכו ה', להמשיך ממנו ברכות למטה ויימצאו ברכות בכל העולם. כי כשנמצאות בעוה"ז למטה, ברכות מלמעלה, הכול הוא בשמחה, הכול הוא בשלמות, כי אין שום אור נשלם אלא כשנמשך לעוה"ז. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה משפיע להם ברכות ומקשיב לתפילתם. ועליהם כתוב, פנָה אל תפילת העַרעָר ולא בָזָה את תפילתם.