ישרצו המים
165. ישרצו המים שרץ נפש חיה. אלו המים התחתונים שָׁרצו והולידו כמו המים העליונים. המים התחתונים הולידו את מה שקיבלו ממים עליונים.
כתוב, ועוף יעופף על הארץ. וצריך לכתוב, ועוף יעוף, ולמה כתוב, יעופף?
166. כי הכתוב, ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמיים, רומז על בריאת המלאכים.
ועוף, זה מיכאל, שכתוב בו לשון ויעף, כמ"ש, וַיָעָף אליי אחד מן השרפים, שהוא מיכאל.
יעופף, זה גבריאל, שכתוב בו, מוּעָף בּיעָף, בלשון כפולה, כמ"ש, והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף.
על הארץ, זה אליהו, הנמצא תמיד בארץ. הנוקבא דז"א מכונה ארץ. ואליהו נמשך מנוקבא דז"א ונמצא עימה תמיד.
ואליהו אינו נמצא מצד או"א, שהרי הוא עף בארבע עפיפות. כי המלאכים מצד או"א, מעופפים ומשוטטים בעולם בשש עפיפות. כי או"א הם חב"ד חג"ת עד החזה דא"א, ו"ס, וכנגדן שש עפיפות. אמנם אליהו אינו עף בשש עפיפות אלא בארבע, שזה מורה שהוא מנוקבא, שמחזה ולמטה, ושם רק ד"ס נהי"מ, שכנגדן רק ד' עפיפות.
וכתוב באליהו, ורוח ה' יישאךָ על אשר לא אדע. ורוח ה', מורה על עפיפה אחת. יישאך, הוא העפיפה השנייה. על אשר, השלישית. לא אדע, העפיפה הרביעית. הרי שהוא עף בארבע עפיפות.
167. הכתוב, על פני רקיע השמיים, מורה על בריאת מלאך המוות. ומרומז במילים, על פני, משום שהוא מחשיך פני העולם, וכן משום שכתוב בו, וחושך על פני תהום.
הכתוב, רקיע השמיים, הוא כמו שנאמר בזוהר, שעולה מלאך המוות לשמיים ומשֹטין, שהוא השטן, היצה"ר, מלאך המוות. ונקרא שטן, משום שעולה לשמיים ומשֹטין. ונקרא מלאך המוות, משום שאח"כ נוטל את נשמתו. וע"כ נאמר במלאך המוות, על פני רקיע השמיים, שדרכו להשֹטין בשמיים.
הרי ביום שני נברא מלאך המוות, ואיך נאמר, שהכתוב, על פני רקיע השמיים, הנאמר ביום חמישי, מורה על בריאת מלאך המוות? אלא, על הארץ, שבכתוב, מורה על בריאת המלאך רפאל, הממונה לרפואת הארץ, שבשבילו נרפאה הארץ, והאדם יכול לעמוד עליה, ורופא לכל כוחה של הארץ. וכיוון שרפואת הארץ באה ממנו, ע"כ נרמזה בריאתו במילים, על הארץ. והכתוב, על פני רקיע השמיים, כתוב לבריאת המלאך אוֹריאל.
המלאך רפאל הוא נושא המסך של הנוקבא, הנקראת ארץ, אשר על המסך הזה יוצאת כל קומת האור הצריכה לארץ, כדי שהאדם יוכל לקבל ממנה המוחין. ונמצא שע"י רפאל, המסך שלו, נרפאה הארץ, ממה שהייתה תוהו ובוהו, כי חזרה והשיגה על ידו המוחין.
המלאך אוריאל הוא ת"ת, ז"א. כי מיכאל הוא חסד, גבריאל גבורה, אוריאל ת"ת. וע"כ בריאת רפאל מרומזת בכתוב, על הארץ. כי המסך הוא הנוקבא, הנקראת ארץ. ואוריאל מרומז בכתוב, על פני רקיע השמיים, כי הוא ז"א, הנקרא רקיע השמיים, כי רקיע השמיים זה שמש, ז"א, הנקרא שמש.
וכולם, כל ד' המלאכים נושאי המרכבה, מרומזים בכתוב. כי מיכאל נרמז במילה, ועוף. גבריאל, במילה, יעופף. רפאל, במילים, על הארץ. אוריאל, במילים, על פני רקיע השמיים.
168. וע"כ כתוב, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, ואת כל נפש החיה הרומשת. התנינים הגדולים, רומזים על שרי מעלה, שבעים ממונים, שרים של שבעים עמים. וע"כ נבראו כולם, שיהיו שולטים על הארץ. וכתוב בהם, הגדולים, ולא, הרומשת, כי נבראו להיות שולטים בארץ.
169. ואת כל נפש החיה הרומשת, מורה על בריאת הנפש של ישראל, שהם ודאי נפש של אותה החיה, הנוקבא דז"א, הנקראת חיה, כי כל עולם האצילות נבחן לאור החיה, וחמישה פרצופי אצילות נבחנים לנרנח"י של אור החיה, אשר א"א יחידה דחיה, או"א חיה דחיה, ישסו"ת נשמה דחיה, ז"א רוח חיה, הנוקבא נפש חיה. וכיוון שישראל נמשכים מהנוקבא דז"א, נבחנת גם הנפש שלהם לנפש חיה, ונקראים משום זה גוי אחד בארץ.
וכתוב, אשר שָׁרצו המים למיניהם, המורה על העוסקים בתורה, כי אין מים אלא תורה. וע"י עסק התורה, זוכים בנפש חיה. ואם האדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה. ואם הוא עוסק בתורה, זוכה לאותה נפש חיה. כמ"ש, ואת כל עוף כנף למינֵהו, הרומז על הצדיקים שבין העוסקים בתורה. ומשום שהם צדיקים, זכו בנפש חיה.
170. נפש חיה, כתוב על ישראל, משום שהם בניו של הקב"ה, וממנו נשמותיהם הקדושות באות. והנפשות של שאר העמים עובדי עבודה זרה, מאיזה מקום הן? יש להם נשמות מאותם כוחות השמאל, המטמאים אותם, וע"כ כולם טמאים, ומטמאים את כל הקרב אליהם.
171. ויאמר אלקים, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורֶמֶשֹ וחַיְתוֹ אֶרץ למינה. כתוב על שאר החיות האחרות, חוץ מישראל, שכל אחד מהם מקבל לפי מינו. וחל על סוף הפסוק, בהמה ורמש וחַיתו ארץ למינה.
מכאן ראָיה, אשר נפש חיה, כתוב על ישראל, שיש להם נפש חיה קדושה ועליונה. והכתוב, בהמה ורמש וחיתו ארץ, הוא על שאר העמים עובדי עבודה זרה, שהם אינם נפש חיה. אלא שנמשכים מכוחות השמאל המטמאים אותם.