נעשֹה אדם

172. הכתוב, נעשֹה אדם בצלמנו כדמותנו, מורה שהאדם נכלל מו"ק הכלולים מכל, הן מחכמה והן מחסדים, כעין של מעלה, ז"א דאצילות. כי ע"כ כתוב, בצלמנו כדמותנו, אשר צל"ם מורה על חב"ד דמוחין דז"א, ודמות על מוחין דנוקבא.

באיברים מתוקנים בחכמה כראוי, הכול בתיקון העליון, כתיקון זו"ן דאצילות בכלים דנה"י דאו"א, שבהם מקבל המוחין דחכמה מאו"א, כן נתקן האדם בכלים דנה"י דזו"ן דאצילות, שבהם מקבל המוחין דחכמה מזו"ן.

ואלו הכלים דנה"י מכונים איברים מתוקנים בחכמה כראוי. והם בינה ותו"מ דעליון, שנפלו בעת הקטנות לרשות התחתון, ואינם נעדרים מהתחתון, אפילו אחר שחזרו לעליון, כי אין היעדר ברוחני. וע"כ נעשה כל תחתון מוכשר לקבל המוחין של העליון, כי יש לו הכלים דעליון. והם המכונים נה"י דעליון המתלבשים בתחתון.

הכתוב, נעשה אדם, הוא זכר ונקבה. השם אדם מורה על זכר ונקבה, והכול בחכמה הקדושה העליונה. שהכול נעשה כדי שיהיה ראוי לקבל החכמה הקדושה העליונה. כי החכמה נמשכת רק בכוח הנוקבא, וע"כ נברא האדם זכר ונוקבא. כתוב, בצלמנו כדמותנו, אשר צל"ם הם מוחין דזכר, ודמות היא מוחין דנוקבא, שישתכללו הזכר והנקבה זה בזה.

כי החסדים מיוחסים לזכר, והארת החכמה לנקבה. והזכר משתכלל בהארת החכמה ע"י הנקבה, והנקבה משתכללת בחסדים ע"י הזכר. ואז נעשה האדם יחיד בעולם ומושל בכל, כמו הזו"ן העליונים. כי אין ממשלה בעולם, להכניע כל הקליפות, אלא ע"י מוחין שלמים מחכמה ומחסדים.