ואֶראה מראות אלקים

324. ואֶראה מראות אלקים. מה שהמראות היו מכוסות בתחילה בתוך אור העליון, ולא היו נגלות, עתה שהסתלק האור, אני רואה אותם בחושך, וצועקים בחוץ. כמ"ש, הן אֶראֶלָם צעקו חוּצה. אני רואה אותם, שיצעקו חוצה, ויורדים לגלות, שהוא חוצה, מחוץ לארץ ישראל, מחוץ לגבול שלהם.

325. וצועקים שתי בכיות. אחת על שירדו בגלות, מחוץ לגבולם. ואחת על שנפתחו השמיים, שנפתח הקשר של ימין ושמאל, שבקו האמצעי, ושלום אינו נמצא ביניהם. והם שתי בכיות. בכייה אחת כמ"ש, צעקו חוצה. וכתוב, מלאכי שלום מר יִבכָּיוּן. אלו שמצד השלום, שמקו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, יבכו על שלום שהתבטל, משום שחסר להם נהר כבר, אור החסד.

326. בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלוּת המלך יְהוֹיָכִין. יום זה הוא שער הנ' (50), יום של שבועות, שבו קיבלו ישראל את התורה על הר סיני, ושמעו, אנוכי ה' אלקיך. ואז התקיים, ואנוכי לא אשכחךְ, שזכות מתן תורה אינה נשכחת לעולם. ונזכר להם אותו היום, והשכינה ירדה לגלות לשכון עם ישראל.

327. ביום החמישה לחודש, שהם חג"ת נ"ה, שכל אחת מהן כלולה מעשר, יום של חמישים שערי בינה, שהיו נגלים ביום שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני. הוא גילוי שער הנ', כמו שהיה במתן תורה. שירדו כמה מרכבות ומחנות, שסובבים כיסא הכבוד העליון, בינה, והקב"ה יושב על הכיסא בתוך כבוד העליון, בינה, של המלך המושל בהידור. ושָׁטח השמיים, ז"א, ושמי השמיים, בינה, על הר סיני, ונתן התורה.

328. אז נמצאה שמחה לפניו יותר מביום שנבראו בו שמיים וארץ. כי שמיים וארץ נבראו על תנאי של קיום התורה, וע"כ לא התקיימו בקיומם, עד אותו היום שניתנה התורה לישראל. וכיוון שקיבלו ישראל את התורה על הר סיני, אז נמתק העולם, והתקיימו שמיים וארץ.

329. וכמו שביום ההוא של קבלת התורה הייתה שמחה לפני הקב"ה, כן כאן, היה יום של בלבול ועצבות, על שגורשה השכינה מהגבול הקדוש. מארץ ישראל. וכיוון שהתגלתה נבואה זו, לא התגלתה אלא ביום זה, יום שיזכור הקב"ה לישראל את הברית ההוא של הר סיני, שקיבלו התורה.