88. תִקעו בחודש שופר בכֵּסה ליום חגנו. עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק. וכשהוא מתעורר, הס"א מתחזק עימו. וכיוון שהס"א מתחזק, הוא עולה ומכסה את הלבנה, המלכות, ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין. ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים. וכרוז יוצא בכל הרקיעים, הַתקינו כיסא הדין לאדון הכול, שהוא רוצה לדון.
89. וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר: למה התעורר דין העליון ביום הזה? אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות, כולם תלויים בשביעי, במלכות. ושביעי העליון הוא עולם העליון, הנקרא עוה"ב, בינה. וממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות אל המלכות.
וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התיקון של העולמות כולם, כדי לחדש הברכות והקדושות. וכל התיקונים לקיים כל העולמות, עולים מן התחתונים, אם מעשיהם ישרים. ואם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים, ואז מתעורר הדין.
90. ומהדין ההוא מתחזק הס"א ומקטרג, כדי שייתנו לו אלו הרשעים. משום שעליו כתוב, ולכל תכלית הוא חוקר. ומכסה את הלבנה שלא תאיר. ולמה אינו מוסר את הרשעים בידי המקטרג? משום שאין חפצו של הקב"ה להאביד מעשה ידיו.
91. ובס"א נמצאת קליפה קשה, שאי אפשר לשבור אותה, חוץ מאשר בעצה שהקב"ה נתן לישראל, שכתוב, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. כדי לשבור כיסוי ההוא, שהתכסתה ממנו הלבנה, המלכות, ואינה מאירה.
92. וכשישראל מתעוררים למטה בתקיעת שופר, קול היוצא משופר, בוטש באוויר ובוקע רקיעים, עד שעולה לאבן החזק, הס"א, המכסה את הלבנה. כשהוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז ס"א, שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל.
אז עומד הקול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. וכיוון שהתעוררו הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה התעורר ג"כ למעלה.
ברה"ש, ההתעוררות הראשונה שביום ד' של מעשה בראשית, חוזרת לעולם, שנוקבא נאחזת בקו שמאל בלי ימין. ואז נמשכים ממנה דינים לעולם. כי מחמת היותה חכמה בלי חסדים, אינה יכולה להאיר. וזה נבחן, שהס"א מכסה אותה מכוח מעשי התחתונים, שאינם כשרים, שהם הרשעים, הדבוקים בקו שמאל.
וע"כ נאמר, אם אינם ישרים, אז עומדת המלכות, שאינה מאירה, עד שיפרידו הרשעים מן הצדיקים. ותקיעת שופר היא העלאת מ"ן של מסך דחיריק, שעל ידו מתמעט כוח השמאל ומתייחד עם הימין. וזה קול שופר, הרומז על ז"א, שנקרא קול, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, אש מים רוח.
וע"כ התבלבלה הס"א המכסה את המלכות בכוח קו שמאל, כי קו השמאל התמעט ואיבד הג"ר שלו, ומכ"ש הס"א ששואב כוחו ממנו. ואז ס"א שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה, מתבלבל, משום שהארתו סר ממנו. ואז עומד הקול ההוא ומעביר את הדין מן המלכות. שמעביר דין השמאל, שאינו חפץ להתייחד עם הימין, ועתה נכנע ומקבל חסדים מימין, ומתגלה הרחמים במלכות.
וכיוון שהתעוררו הרחמים למטה במלכות, התעורר גם למעלה שופר עליון, בינה, ומוציא קול, המוחין דז"א, רחמים. הבינה מתעוררת ומולידה המוחין דז"א, הנקרא קול, קו האמצעי, הממשיך המוחין דבינה. באופן ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, ונמשכים אל המלכות.
ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים, כיוון שבהתעוררות שלמטה התעורר ג"כ למעלה. ולכן נפגשים הקול והרחמים מבינה עם קו האמצעי והרחמים, שיצא במלכות ע"י התעוררות שלמטה של קול שופר.
ובהתעוררות שלמטה של קול שופר, התעורר ג"כ למעלה, שנמשכים המוחין דבינה לז"א, ומז"א למלכות. מוחין אלו הם התעוררות מלמעלה, קול שופר, שהשופר העליון הוא בינה, והקול שלה הם המוחין דג' קווים הנמשכים ממנה, המכונים אש מים רוח.
93. איך יכול הקול שלמטה או התעוררות שלמטה, לעורר כנגדו למעלה? עולם התחתון, מלכות, עומד תמיד לקבל, ונקרא אבן טובה. ועולם העליון, בינה, נותן לו כמו שהוא עומד: אם עומד בהארת הפנים מלמטה, אז כך מאירים לו מלמעלה, ואם עומד בעצבות, נותנים לו כנגדו דין.
94. כעין זה כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. כי שמחת האדם מושכת שמחה אחרת, העליונה. כך עולם התחתון, המלכות, כמו שמתעטרת, כך ממשיכה מלמעלה.
משום זה מקדימים ישראל ומעוררים קול בשופר, שהוא כלול באש במים וברוח, קו האמצעי, הכלול מג' קווים, שנעשו אחד, ועולה למעלה. ומכה באבן הטובה הזו, שממעט קו השמאל שלה, ונצבעת באלו ג' צבעים לבן אדום ירוק, שהם ג' קווים הכלולים בקול. ואז כמו שהיא ראויה, כך היא ממשיכה מלמעלה.
95. וכיוון שהמלכות נתקנה בקול הזה מלמטה, יוצאים רחמים מלמעלה ושורים עליה, ונכללה ברחמים מלמטה ומלמעלה. אז מתערבב הס"א, ונחלש כוחו, ואינו יכול לקטרג. והאבן הטובה, המלכות, עומדת בהארת הפנים מכל הצדדים, בהארה שלמטה ובהארה שלמעלה.
96. מתי עומדת בהארה שלמעלה? ביוה"כ. שביוה"כ הוארה אבן טובה, המלכות, בהארה עליונה מתוך האור של עוה"ב, בינה. ואז מתקנים ישראל שעיר אחד ושולחים אותו למדבר החזק, שהוא שולט עליו.