[בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא]
97. ס"א הוא הנקודה האמצעית של חלק העולם החרב, משום שכל חורבן ושממה שבעולם, ס"א שולט עליו. והנקודה האמצעית של חלק העולם המיושב, הוא הצד הקדוש, המלכות. וע"כ עומדת ירושלים באמצע חלק העולם המיושב, במלכות.
98. בב' נקודות נבדלת מלכות שמיים, צד הקדושה: אחת שלה, ואחת שקיבלה מעוה"ב, מבינה, שהיא נקודה עליונה מכוסה. וע"כ עומדת המלכות בב' נקודות:
א. נקודה שלה עומדת תחתיה, שהיא ירושלים, אמצעית של כל היישוב.
ב. הנקודה המכוסה שקיבלה מאמא עילאה היא גן עדן הארץ, העומד באמצעית כל העולם לכל בחינותיו, של חורבן ושל יישוב, וכל צדדי העולם.
99. וע"כ באמצע גן עדן עומדת נקודה אחת עליונה מכוסה וגנוזה שאינה ידועה. ועמוד אחד תקוע מלמטה למעלה, בתוך הנקודה ההיא, ומשם נובעים מים, שנחלקים לד' צדדי העולם. נמצא, שיש ג' נקודות בעולם, העומדות זו על זו, כעין ג' נקודות שבתורה.
יש ב' מצבים במלכות:
מצב א', בזמן שהייתה למעלה מחזה דז"א, והייתה מלבישה קו שמאל דבינה, נקודת השורוק שבבינה, חכמה בלי חסדים, שמשם נמשכים רק דינים וחורבן.
מצב ב', אחר שהתמעטה וירדה תחת החזה דז"א, ומקבלת החסדים מז"א, שאז, מה שהייתה יַבָּשָה, נעשתה ארץ שעושה פירות, שהיא יישוב העולם.
ונקודה אמצעית של כל היישוב, צד דקדושה היא. והס"א נאחזת במצב הא' של המלכות, בשמאל, הממשיך דינים וחורבן ושממה. שס"א הוא נקודה האמצעית של חלק העולם החרב.
ונמצא עתה, שהעולם נחלק בין המלכות וס"א. שהמלכות שולטת על חלק היישוב שבעולם העושה פירות. והס"א, הנאחזת במצב הא', שולטת על חלק החורבן והשממה שבעולם. וע"כ נקראת המלכות נקודה אמצעית של יישוב העולם, והס"א נקראת נקודה אמצעית של העולם החרב.
והנה גם בבינה יש אותם ב' מצבים:
א. בעת שהייתה במצב של נקודת השורוק, מטרם הכרעת קו האמצעי, נמשך ממנה דינים קשים וחורבן.
ב. אחר הכרעת קו אמצעי, שחכמה דשמאל התלבשה בחסדים דימין, היא מאירה ועושה פירות, וכל המוחין נמשכים ממנה.
אמנם יש הפרש גדול מבינה למלכות. כי הבינה אע"פ שהתמעטה מג"ר דג"ר ע"י קו האמצעי, מ"מ היא ראויה עוד להמשכת החכמה, בשמאל בלי ימין, משום שבבינה עצמה אין דינים, רק הדינים מתעוררים ממנה. משא"כ המלכות, אחר שהתמעטה וירדה למטה מחזה דז"א, כבר נפגמה ע"י מסך העומד בחזה דז"א, ואינה ראויה עוד לחכמה, אלא רק לחסדים, שהוא יישוב העולם.
באופן, שבבינה שולטים ב' המצבים ביחד, וע"כ היא שורש בין לחורבן, הנמשך ממצב הא', בין ליישוב עולם, הנמשך ממצב הב'. משא"כ המלכות, אחר שבאה למצב הב', כבר אין מצב הא' שולט בה. וע"כ היא שורש ליישוב העולם בלבד ולא לחורבן.
אמנם כשהמלכות נתקנה בבחינת גן עדן, שנעשתה לגמרי כמו בינה, הנקראת עדן, שכל חוקי גן העדן הם כמו שהמלכות היא בעליון, בבינה, נמצא אז, שגם נקודת הבינה מתלבשת במלכות. וזה השורש בין לחורבן ובין ליישוב.
ונמצא משום זה, שיש במלכות ב' נקודות:
א. שלה עצמה, נקודה אמצעית ליישוב העולם בלבד.
ב. גן עדן שבה, נקודת הבינה שבה, נקודה אמצעית, שורש בין לחורבן העולם ובין ליישוב העולם.
ולכן בב' נקודות נבדלת מלכות שמיים, צד הקדושה. אחת שלה, אחר שנתקנה במצב הב'. ואחת שקיבלה מעוה"ב, מבינה, אחר שנתקנה בבחינת גן עדן.
נקודה שלה העומדת תחתיה, שהיא ירושלים, אמצעית של כל היישוב, רק לחסדים. ואין בה שום שורש לחורבן. הנקודה המכוסה, שמלכות קיבלה מאמא עילאה מכוסה, בעת שהיא גן עדן הארץ, נמצאת אז עומדת באמצע כל העולם לכל בחינותיו, של חורבן ושל יישוב. כי יש בה ב' שורשים:
לחורבן, מצד שמאל, בלי ימין,
וליישוב, מקו האמצעי המייחד ב' הקווים שבה.
הנקודה האמצעית, יסוד, שָׁם בית הקיבול, ומשָׁם התולדות לתחתונים. וע"כ נאמר, באמצע גן עדן עומדת נקודה אחת עליונה מכוסה וגנוזה שאינה ידועה, היסוד. ועמוד אחד, האמצעי, תקוע מלמטה למעלה, בתוך הנקודה ההיא, ומשם נובעים מים, אורות, שנחלקים לד' צדדי העולם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.
נמצא, שיש ג' נקודות בעולם, העומדות זו על זו. נקודה שבגן עדן, שהיא שורש בין לחורבן בין ליישוב. ותחתיה נקודה א' של המלכות שמחזה ולמטה, שהיא שורש ליישוב בלבד. ותחתיה נקודה דס"א, שהיא שורש לחורבן בלבד.