שלוש משמרות

753. שלוש משמרות יש בלילה, שבהן מתחלקות שלוש כיתות של מלאכי השרת, לשבח ליוצרם בכל משמרת. וכנגדן יש שלוש תפילות ביום, שמתאספים ישראל לשבח ליוצרם בכל תפילה ותפילה.

754. בבוקר, כשהחמה זורחת, הוא זמן תפילה ובקשה של ישראל. ומשש שעות ומעלה עד תשע שעות הוא זמן תפילת המנחה. ומששקעה החמה עד שתחשך, היא התפילה האחרונה. מששקעה החמה עד שיירָאו שני כוכבים הוא זמן התפילה האחרונה, תפילת מעריב.

755. משייראו שני כוכבים, היא תחילת משמרת ראשונה, שבאה כיתה ראשונה של מלאכי השרת, ומחכה לישראל עד אותה שעה שיגמרו תפילתם, ואז מתחילה לומר שירה. ואז ננעלים כל השערים, המקבלים תשבחות של מטה, ואין שערים נפתחים מאז והלאה, אלא למלאכי השרת האומרים שירה.

756. כל הקורא בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. כי כמ"ש, ובלילה שירוֹ עימי. א"כ איך נאמר כאן, שבלילה ננעלו כל השערים מלקבל מלמטה, והשערים פתוחים רק לשירת המלאכים?

757. כשגמר כל התשבחות ביום, ומחצות לילה והלאה עוסק בתורה, בזמן הזה מקבלים מלמטה, משום שבשעה זו יוצא הקב"ה מעולמות אלו שחושק בהם, מאלו המאירים באור החסדים, שהקב"ה, ז"א, חושק בהם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. והולך להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, להשתעשע בהארת החכמה. כי החכמה נקראת עדן. והיא מאירה אז בגן, במלכות. וזהו שאמר דוד, חצות לילה אקום להודות לך.

758. כשהקב"ה נכנס עם הצדיקים בגן עדן, במלכות, כל שערי שמיים שלמעלה מעל החיות, ושלמטה מהם, כולם נפתחים, והיא עת רצון לעסוק בתורה.

759. ואותן כיתות של מלאכי השרת, וכל הבשמים של גן העדן, וכל הצדיקים, פוצחים ברינה לפני מי שאמר והיה העולם. כמ"ש, אך צדיקים יודו לשמך, כשיושבים ישרים את פניך, כלומר, בשעה שיושבים לפניו בגן עדן.

760. וכיתה שלישית של מלאכי השרת, אומרת שירה עד שייבָּקע השחר. ויש חיוב על ישראל, בשעה שעולה עמוד השחר, לקום ולהתגבר בשירות ובתשבחות לפני הקב"ה, משום שלוקחים השירה מיד אחר מלאכי השרת, והקב"ה מצוי עימהם למטה. כמ"ש, ומְשַׁחֲריי ימצאונני, שהם האומרים שירות ותשבחות עם עלות השחר. ובלבד שלא יפסיק משיתחיל, עד שיתפלל כשהחמה זורחת.

761. כשהקב"ה יוצא מעולמות אלו שחושק בהם, ובא להיכנס עם הצדיקים בגן עדן, הוא מחכה ורואה, אם שומע קול העוסק בתורה, והקול ההוא יפה לפניו יותר מכל השירות והתשבחות, שאומרים מלאכי השרת למעלה. כמ"ש, אל גינת אגוז ירדתי לראות. לראות אותם העוסקים בתורה.

762. האם גן העדן נקרא גינת אגוז? נקרא גינת אגוז, כלומר גינת עדן, כי העדן נקרא אגוז. כמו שהאגוז סתום מכל עבריו, ויש עליו כמה קליפות, כך עדן של מעלה סתום מכל עבריו ויש עליו כמה שמירות, שלא שלטו לראות אותו, לא מלאך, ולא שרף, ולא חשמל, ולא עין נביא וחוזה. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.

763. עתה אזכה למעלת גינת אגוז עם חסידי ישראל. קרא הקב"ה את גן העדן גינת אגוז. כמו שהאגוז הוא קליפה אחר קליפה והפרי שלו בפנים, כך העדן הוא עולם אחַר עולם והוא מבפנים.

764. הגן הזה, הקב"ה נטע אותו מתחתיו של עדן, חכמה. ואי אפשר שהגן כנגד העדן בשווה, אלא הגן בארץ, במלכות, והעדן עליו מלמעלה, חכמה העליונה. ועיקרו ותמציתו של הגן, מֵעדן. כי עיקרה של המלכות מחכמה.

765. ונהר יוצא מֵעדן להשקות את הגן. היה לו לכתוב, ונהר יורד מעדן להשקות את הגן. אלא יש עדן למטה ועדן למעלה, גן למעלה וגן למטה. ושניהם מכוונים זה כנגד זה. והקב"ה נטע זה מתחת זה.

גן עדן עליון: חכמה עליונה הנקראת עדן, בינה עליונה הנקראת גן, המקבלת מהעדן הזה. גן עדן תחתון: חכמה תחתונה הנקראת עדן, והמלכות המקבלת אותה נקראת גן.

עדן למטה, חכמה תחתונה. עדן למעלה, חכמה עליונה. גן למעלה, בינה. גן למטה, מלכות. ושניהם מכוונים זה כנגד זה, שגן העדן התחתון מכוון כנגד גן העדן העליון. שגן העדן התחתון מקבל שפעו מגן העדן העליון.

766. האם הקב"ה נטע ממש את גן העדן? כן. אין מטעותיו כשאר מטעות, והם מובחרים משאר מטעות. הוא היה מטע ה'. כמ"ש, מטע ה' להתפאר. להתפאר בשבחו, שהרואה אותו אומר, אין זה כי אם מטע ה' ולא מאחר.

767. עכ"פ מטע ה' הוא, שנטע שם כל עץ נחמד למראה. ואיך נטע? כשהוציאה הארץ אילנותיה ופירותיה, הוציאה בתחילה בגן העדן, ואח"כ בכל העולם. והקב"ה בחר המקום, והכין אותו, להיות שָׁם לעולם. והוא פוקד אותו ומשקה בטובו מאותו הטוב המושפע מעדן של מעלה. כמ"ש, ישׂבעו עצי ה', ארזי לבנון אשר נטע. אלו הם האילנות שבגן העדן.

768. גן עדן בארץ נצרך להנאת הנשמה, שמקבלת מאותו העדן שלמעלה. ולא שכּׂל הנשמות יוכלו לקבל מגן עדן שלמעלה. לאלו שאין נותנים להם רשות לעלות למעלה, יש להם הנאה וחמדה באותו גן עדן שלמטה, ממה שהוא מקבל מלמעלה.

769. בכל ר"ח עולות הנשמות לישיבה העליונה למעלה. ובגן העדן התחתון הזה ישב אדה"ר, והקב"ה שם את האדם שיהיה מִשכנו בו. כמ"ש, וישם שָׁם את האדם אשר יצר.

770. הכול מה שעושה הקב"ה, בין למעלה בין למטה, כולם חומדים ושוקדים ללכת למינו. הגוף הולך אחר מינו, לארץ, שמשם הוא נלקח. והנשמה אין לה חמדה, אלא במקום שנלקחה משם, כי כל מה שעשה, חומד אחר מינו. כמ"ש, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. ולא לעוה"ז, כמו שהגוף חומד.

771. אשרי הצדיקים, הנקראים חיים לעוה"ב. האם בגלל שהנשמה עומדת בקיומה, נחשבים הצדיקים שהם חיים? והרי הגוף נרקב בארץ, אע"פ שהוא שלם וצדיק, והנשמה עומדת בקיומה תמיד, ואין מיתה וחיים נוהגים בה. ורק בגוף נוהגים מיתה וחיים.

772. אלא כך נגזר, כשהצדיק נפטר מהעוה"ז, מזמין לו הקב"ה גוף אחר כשר וטוב, שלא יהיה בזוהמה ובלכלוך של הגוף הזה, ומכניס בו הנשמה הקדושה, ומשרה אותו בקיומו בגוף בגן עדן שלמטה. והגוף יהיה לצדיקים בעוה"ב.

773. ובכל ר"ח יוצאים ורואים את הרשעים, הנענשים בגיהינום. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. שיצאו מגן עדן שלמטה, כדי לראות את הרשעים. והקב"ה מעלה אותם לישיבה שברקיע בכל שבת ור"ח.

774. בכל לילה כשהאיר הבוקר, הקב"ה מחדש לצדיקים נשמותיהם. כמ"ש, חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואפילו לכל אדם, שישן שנתו בכל לילה בעוה"ז. ונשמתו עולה למעלה, ונמצאת בכמה חובות ועבירות לפני הקב"ה. ורבה האמונה, שהקב"ה מחזיר את הנשמה לגוף, והקב"ה מחדש אותה. כי רבה אמונתך, מפני שרבה אמונתך, מחזיר הנשמה, אע"פ שהיא חוטאת.

775. המתחייב כסף לחברו, וחברו מוציא לו משכון, שיחזיק בידו, אסור לו להחזיק בו, עד שייתן לו אותו חברו. ואפילו שב"ד נותן לו אותו, אסור שיחזיק בו. כמ"ש, אם חבוֹל תחבול שַׂלְמת רעך, עד בוא השמש תשיבנו לו.

776. כתוב, וישם שָׁם את האדם אשר יצר. בכלל. כלומר, שלא פירש מה יעשה שם. אח"כ כתוב, ויניחהו בגן עדן לעוֹבדה ולשומרה. איזו עבודה כאן? אלא עבודת הנשמה להשלים אותה בתשלומיה, מה שלא השלימה בעוה"ז.

777. הקב"ה שם את אדה"ר בגן עדן, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה. כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. וכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר הקב"ה, כשיהיה לו לאדם הנאה בגן הזה, יעסוק בה וישמור אותה. אבל מפני העידונים וההנאות שהיו שם לאדם, לא שמר תורתו, עד שגירש אותו משם.