האידרא זוטא קדישא
זיווג זו"ן הנקראים צדק ומשפט
98. כתוב, צדק ומשפט מכון כיסאךָ, חסד ואמת יקדמו פניך. מי חכם יסתכל בזה, לראות דרכיו של הקדוש העליון, שהם דינים של אמת, דינים המתעטרים בספירות העליונות. שאני רואה שכל המאורות מאירים מהמאור העליון, הנסתר מכל נסתר, עתיקא, כל המדרגות הן להאיר בהם, שלכל אחת הארה מיוחדת. ובאור שבכל מדרגה, מתגלה בה גילוי מיוחד אליה. וכל האורות, אחוזים אור זה באור זה, ואור זה באור זה, ומאירים זה בזה. ואינם נפרדים זה מזה.
99. האור שבכל מאור, הנקראים תיקוני המלך, ספירות המלך, כל אור מאיר ואחוז באותו האור שלִפְנַי ולִפְנים, אור א"ס, שאינו נפרד לחוץ, שאין בו תפיסה כלל. ומשום זה הכול עולה במדרגה אחת, והכול מתעטר בדבר אחד, ואינו נפרד זה מזה, הוא ושמו אחד. הוא, האור שמתגלה, נקרא לבושו של המלך. האור שלפני ולפנים שבכל האורות, הוא אור סתום, ובו שורה אותו שאינו נפרד ואינו מתגלה, א"ס.
100. וכל המאורות וכל האורות מאירים מעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא המאור העליון. וכשמסתכלים, הנה כל האורות המתפשטים מעתיקא, אינו נמצא בהם, אלא רק המאור העליון הנסתר ואינו מתגלה.
101. באלו לבושי כבוד, לבושי אמת, תיקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תיקון כיסא המלך, בינה, ונקראים צדק ומשפט. ז"א הוא משפט, המלכות היא צדק. והם התחלה ושלמות בכל האמונה. צדק בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק נקרא משפט. ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכול סתום במשפט, בז"א. וצדק, מלכות, ניזון ממשפט, מז"א. ולפעמים קוראים את המלכות, ומַלכִּי צֶדק מֶלך שלם.
102. כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות. כי משפט מבשם את צדק, שהוא דינים, והדינים מיתקנים, וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים. ואז היא השעה שמתחברים זכר ונוקבא, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה.
103. וכשמתרבים עוונות העולם, והמקדש, המלכות, נטמא ע"י עוונותיהם, והזכר, ז"א, מתרחק מהנוקבא, המלכות, ונחש החזק מתחיל להתעורר, אוי לעולם שניזון בזמן ההוא מצדק, מלכות, בפירוד מז"א, משפט. כמה גדודי מלאכי חבלה מתעוררים בעולם, כמה צדיקים מסתלקים מהעולם. משום שמתרחק הזכר מהנוקבא, והמשפט אינו מתקרב אל הצדק הזה.
ועל זה כתוב, ויש נִספֶּה בלא משפט. משום שהמשפט, ז"א, מתרחק מצדק, ולא התבשמה המלכות, והצדק יונק ממקום אחר, משמאל בלי ימין, מדינים קשים.
104. ועל זה אמר שלמה המלך, את הכול ראיתי בימי הֶבְלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. הבל זה, הוא הבל אחד משבעה הבלים של מעלה, הנקראים פני המלך, משבע ספירות חג"ת נהי"מ. וזהו מלכות הקדושה, ההבל האחרון משבעה הבלים. כשהיא מתעוררת בדיניה, כתוב, יש צדיק אובד בצדקו, בצדק שלו. כי משפט מתרחק מצדק. והמלכות היא שמאל בלי ימין. משום זה נקרא, ויש נספה בלא משפט.
105. כשנמצא צדיק עליון בעולם, אוהבו של הקב"ה, אפילו כשמתעורר צדק בלבד בלי משפט, יכול העולם להינצל בזכותו. שהקב"ה רוצה בכבודו, ואינו ירא מהדין. וכשהצדיק הזה אינו נמצא בקיומו, יראים אפילו ממשפט, ואינם יכולים לעמוד בו, כש"כ בצדק.
106. דוד המלך, בתחילה אמר, בְּחָנֵני ה' ונַסֵני. כי אני איני מפחד מכל הדינים, אפילו מצדק זה. וכש"כ שאני אחוז בו, כי דוד היה מרכבה למלכות. כמ"ש, אני בצדק אחזה פניך. איני מתיירא לקום בדיניו. אחר שחטא היה מתיירא אפילו ממשפט, כמ"ש, ואל תבוא במשפט את עבדך.
כשצדק זה מתבשם ממשפט, הוא נקרא צדקה, לשון נקבה, כי נעשה נקבה לז"א, שנקרא משפט, ומקבלת ממנו חסדים. והעולם מתבשם בחסד, ומתמלא ממנו, כמ"ש, אוהב צדקה ומשפט, חסד ה' מָלאה הארץ.
107. אני מעיד עליי, שכל ימיי הייתי מצטער על העולם, שלא ייקרה בדיניו של צדק, והעולם לא יישרף בלהביו, כמ"ש, אכלה ומחתה פיה. מכאן והלאה, אחר פטירתי, העולם יתנהג כפי מעשה כל אחד. כפי הבור, כך הוא עומקו, שמשלמים מידה כנגד מידה לפי המעשים. והנה בדור הזה יש צדיקים, אבל קטנים הם, שיקומו להגן על הדור ועל הצאן מד' רוחות העולם.