נשבע ה' בימינוֹ

409. נשבע ה' בימינוֹ ובזרוֹע עוזוֹ. כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד החטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו. אם שב בתשובה שלמה לפני אדונו, עובר החטא, והדין אינו שולט עליו, ואינו מגיע אליו. ואם לא שב, נרשם החטא במדרגה ההיא. ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, ומסכימה אל הדין שבמדרגה הראשונה. אז הוא צריך תשובה יותר גדולה. ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות.

410. כיוון שהימין נתקן כנגדו של האדם, והסכים על הדין, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו. כיוון שהשמאל הסכים עם הימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. ואז הכול מסכימים על האדם בדין, והדין שורה עליו.

411. וכשהדין נשלם ושורה על האדם, אז נשלם ומיתקנות האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, להראות שכולם הסכימו עליו בדין, וידיו מתיישרות. שהאצבעות משתלבות אלו באלו, להראות דבר בלא כוונת האדם, שלא התכוון בו. וע"כ כתוב, ימינך ה' נאדרִי בַּכוח, ימינך ה' תִרעַץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין. ואז הוא קיום הכול. וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכול, כתוב, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, אם אֶתן את דגנֵך עוד מאכל לאויבייך.

איך נעשית שבועת ה'? כי ודאי דיברה תורה כלשון בני אדם, אמנם פנימיות הדברים מהי? כל גילויי הקב"ה לתחתונים, המוגדרים בקריאה ובדיבור, הם ע"י פעולות ממנו. וע"כ גם השבועה היא גילוי פעולה כזו, המוגדרת בביטחונה המחויב, כמו שבועה, שאי אפשר לשנות עוד. ולזה מבוארים לנו שני עניינים:

א. שיש גבול לחטאים ולדינים, שאחר שהחוטא מגיע לגבול הזה, אינו יכול לחטוא עוד, ומשום זה אין עוד דינים.

ב. שמבחינת כללות העולם, נבחן הגבול הזה לשבועה, מחמת שהרשעים הם כאילו מתו, שאינם יכולים עוד לחטוא, ואין עוד דינים בארץ. כמ"ש, נשבע ה' בימינו ובזרוע קודשו, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך. שזה יהיה לפני גמה"ת.

שורש כל החטאים הוא הגברת השמאל על הימין. לכל אדם יש שורש למעלה, ואדם החוטא מגביר את השמאל ומפריד אותו מהימין ועושה מחלוקת בין ימין לשמאל, כמו שהייתה מחלוקת ביניהם מטרם שקו אמצעי כלל אותם.

וכל זה עושה החוטא בשורש נשמתו למעלה. והדינים, הנמשכים מהמחלוקת הזאת, הם העונשים שלו. ואם ממשיך וחוטא ואינו עושה תשובה, הנה מתגלה עליו מידת הדין הקשה מהמלכות דצ"א שלא נמתקה בבינה. ואז מסתלקים כל האורות משורשו למעלה, והוא מת.

אמנם מדה"ד הזו שמתגלה עליו, אינה נשלמת בפעם אחת, וע"י ריבוי חטאים הולכת ונאחזת בכל מדרגה ומדרגה מחמש המדרגות חג"ת נ"ה. וכשמגיעה לראש הספירות, חסד, אז נשלמת צורתה בכל השיעור, ואין עוד דינים יותר.

ומה שנאמר, שמידת הדין הקשה של המלכות דצ"א, בכל מקום שנוגעת מבריחה את האורות משם, הוא רק בבחינת קו השמאל, שמשם נמשכת חכמה. משא"כ בקו ימין, שמשם נמשכים חסדים בלבד, אין מדה"ד פוגמת כלום, מפני שעל אור החסדים לא היה צמצום מעולם.

ואחר שמידת הדין הקשה נאחזת בכל חמש המדרגות חג"ת נ"ה, מסתלקים כל האורות דחג"ת נ"ה דקו שמאל בלבד, וקו ימין לא זו בלבד שאינו נפגם, אלא עוד מתחזק, כי ניצח את המחלוקת, שהרי קו השמאל התבטל ומוכרח להיכלל עתה בקו ימין. אמנם החוטא, שכבר התדבק בשמאל מחמת חטאיו, אינו יכול לקבל כלום מקו ימין, וע"כ הוא מת.

אבל ממלכות דצ"א, דמדה"ד, אין העולם יכול להתקיים, משום שהכלים שלה אינם ראויים לקבל אור החיים. לכן שתחילה נברא העולם במדה"ד, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עימו מדה"ר, שהעלה המלכות לבינה, מדה"ר, ונמתקה שם. ואז, הכלים של בני העולם, הנמשכים ממלכות, ראויים לקבל אור החיים וכל המוחין, ויכולים להתקיים.

ולפיכך נתקנה המלכות משתי נקודות אלה, אשר נקודה דמדה"ד שבה היא בהסתר ואינה נודעת. ונקודה הממותקת ברחמי הבינה היא בגילוי, כדי שהנמשכים ממנה יהיו ראויים לקבל אורות ומוחין. והיא נקראת משום שתי נקודות אלה, עצה"ד טו"ר:

אם בני אדם זוכים, נמצאת מדה"ד בהסתר, וראויים לקבל ממנה טוב.

ואם אינם זוכים, מתגלה עליהם מדה"ד שבה, וכל הנמשכים ממנה נפגמים הכלים שלהם, ואינם ראויים לקבל אור, והיא רע להם.

ואדם החוטא, כל זמן שלא נגלתה עליו נקודה דמדה"ד, מועילה תשובה, מחמת שהכלים שלו עוד ראויים לקבל אור. משא"כ אחרי שנגלתה עליו נקודה דמדה"ד, אין מועילה לו תשובה. כי כליו אינם ראויים עוד לקבל שום אור.

גם נודע, שאין דבר שאין בו ע"ס, שהן חמש בחינות כח"ב תו"מ, כי ת"ת לבדו כולל ו"ס, והן עשר. ומבחינת ז"ת הן נקראות חג"ת נ"ה, שחג"ת הם כח"ב, ונ"ה הם תו"מ. ואדם החוטא, שנגלתה עליו נקודה דמדה"ד, הולך ופוגם בכל ע"ס משורש נשמתו. תחילה בהוד ואח"כ בנצח, עד שפוגם בחסד, ואז נשלם גילוי הנקודה דמדה"ד, ושוב אין מועילה תשובה.

לכן נאמר, כל זמן שאדם חוטא לפני הקב"ה, יש מדרגה הנודעת למעלה כנגד החטא הזה, לדון את האדם, ולהסתכל עליו. כי בחטאו, פוגם במדרגה למעלה בשורש נשמתו, ונעשית מחלוקת בין ב' קווים שמאל וימין, שזה מביא לגילוי מדה"ד, שהמדרגה הנפגמת מורידה עליו דינים ומסתכלת עליו אם שב בתשובה, כי כל זמן שלא פגם בע"ס שלו עד החסד, עוד לא קלקל הכלים שלו וראוי לעשות תשובה. ויכול לחטוא עוד, להמשיך מקו שמאל למטה.

ואם מוסיף לחטוא, הרי מדרגה אחרת מוכנה כנגדו, כשפוגם במדרגה יותר גבוהה שבשורש נשמתו. ואם מוסיף לחטוא, מוסיף מדרגה על מדרגה, עד שמשלים לחמש מדרגות, שהן כל הע"ס של שורש נשמתו. אז מתרוקן קו השמאל למעלה מכל אור, וכבר אינו יכול לחטוא, שאין לו עוד מה לינוק משמאל, ונפסקה המחלוקת בין שמאל וימין. כי אחר שנגלתה מדה"ד בספירת החסד דשורש נשמתו, אין קו השמאל ראוי לקבל עוד אור, וקו הימין נתקן והתחזק כי ניצח המחלוקת.

הימין נתקן כנגדו של האדם, שניצח את המחלוקת ונתקן, והסכים על הדינים שנגלו בקו שמאל. ובאדם החוטא, הרי השמאל מוכן להסכים עם הימין ולהיכלל בו, כי מחמת שהתרוקן מאורותיו התבטלה המחלוקת שלו עם הימין, ומוכן להיכלל כולו בימין, וליהנות מאורות הימין.

כיוון שהשמאל הסכים עם הימין, אז אינו תלוי עוד בתשובה. כי השמאל מסכים להיכלל בימין רק לאחר שנגלתה המלכות דמדה"ד בכל המדרגות עד החסד. ואז כבר אין מועילה תשובה, כי התקלקלו הכלים שלו ואינו ראוי עוד לקבל אור אפילו אם יעשה תשובה.

וכשהדין נשלם, שמדה"ד נגלתה בכל המדרגות ואין לו לפגום יותר, אז נשלם, שנשלמה המחלוקת בין ימין ושמאל, ואין עוד דינים, כי אינו יכול עוד לחטוא, והשמאל נכנע ונכלל כולו בימין. ומיתקנות האצבעות, חמש כנגד חמש, ימין בשמאל, שכל חמש בחינות של השמאל באו בתוך חמש של הימין.

וידיו מתיישרות, להראות דבר בלא כוונת האדם, שאחר שנשלם והסתיים עליו הדין, משלב האדם החוטא את אצבעות ידיו אלה באלה, בלי שיתכוון לזה, שזה מראה שחמש אצבעות, שהן ע"ס דשמאל של שורש נשמתו למעלה, השתלבו ונכללו בימין. והחוטא, שאינו יכול לקבל כלום מימין, נגזר עליו המוות. ומעשיו למטה, אע"פ שעושה אותם בלי כוונה כלל, הם מורים על גזר הדין שעליו למעלה.

ועד כאן מדובר בבחינת הפרט של אדם החוטא. אמנם בכללות ישראל יש צדיקים הנאחזים בימין, ויש רשעים המגבירים בחטאם את קו השמאל. כלל ישראל נידון אחר רובו. ואם הרוב הם הרשעים, אז מתגבר קו השמאל ורוצה לבטל את קו הימין. ואז האומות, הנמשכות מקו השמאל, מקבלות כוח לרדות בישראל ולענות אותם, שהם מקו ימין. שזה כל הגלויות וגלות מצרים.

אמנם אחר שהרשעים הגבירו בחטאם, עד שגילו מדה"ד בכל חמש המדרגות עד החסד, אז התרוקן קו השמאל, ואין לו כוח לעמוד בפני עצמו, והוא נכלל בקו ימין. וכיוון שהתבטל קו השמאל, התבטלו העונשים, והתבטל כוח המצרים לענות את ישראל, כמ"ש, ימינך ה' נאדרִי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב. שנכלל השמאל בימין ונשלם הדין.

כי אחר שנגלתה מדה"ד והתבטל כוח השמאל ונכלל בימין, אז התבטל כוח הרשעים וכוח המצרים הנאחזים בשמאל, והימין התחזק כי ניצח את המחלוקת. ואז כתוב, ימינך ה' נאדרי בכוח, מחמת שניצח את השמאל. וע"כ ימינך ה' תרעץ אויב, שהוא המצרים, שנמשכים משמאל.

וכמו שהיה בגלות מצרים, כך יהיה לעתיד. בשעה שיגאל אותנו מכל האומות שבעולם, שגם אז תהיה זאת ע"י פעולת הגילוי של מלכות דמדה"ד בכל המדרגות, המבטלת את כוח השמאל, שלא יוכל עוד לעולם להתגבר על הימין, שפעולה זו נבחנת כמו שבועה, ששום אומה שבעולם לא תשעבד עוד את ישראל, הנמשכים מימין.

וע"כ כשרוצה הקב"ה לקיים הכול, באופן ששום אומה ולשון לא תוכלנה עוד לשעבד את ישראל, כתוב, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. שע"י פעולת גילוי המלכות דמדה"ד בכל המדרגות שבעולמות, שהיא השבועה וההבטחה, שקו השמאל לא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם. וע"כ נשבע ה' בימינו, בהתגברות כוח הימין שניצח את המחלוקת. ובזרוע עוזו, בשמאל שכבר נכלל בימין, אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך ואם ישתו בנֵי נֵכר תירושֵׁך, אשר יָגַעַת בו.

והתבארו כאן שלוש חלוקות בעניין גילוי המלכות דמדה"ד בכל המדרגות, המכניע את קו השמאל, שיכלול בימין, באופן שלא יוכל עוד להתגבר על הימין לעולם:

א. גילוי מדה"ד בשורש אדם פרטִי החוטא, שכבר אפסה ממנו כל תקווה, ואינו יכול להוסיף חטא, גם אינו יכול עוד לחזור בתשובה.

ב. גילוי מדה"ד בשורש פרטי של אומה אחת, כמו שהיה במצרים, שנאמר אז, ימינך ה' נאדרי בכוח. אשר פעולת גילוי מדה"ד על המצרים, היא כעין שבועה, שלא יוכלו עוד המצרִים לשעבד את ישראל לעולם, כמ"ש, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראוֹתם עוד עַד עולם.

ג. פעולת גילוי המלכות דמדה"ד בכללות כל העולם, שזה פוגע בכל שבעים האומות, ואז נשבע ה' בכללות, שלא יתגבר עוד קו השמאל על הימין בכללות כל העולם, כמ"ש, נשבע ה' בימינו.