תורה ותפילה

[אורייתא וצלותא]

180. פתח רבי שמעון ואמר, כתוב, ויַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'. בוא וראה, כמה חזק כוח התורה, וכמה היא עליונה על הכול. כי כל מי שעוסק בתורה, אינו ירא מעליונים ומתחתונים, ואינו ירא מחולָיִים רעים שבעולם, מפני שהוא אחוז בעה"ח, ולומד ממנו בכל יום.

181. כי התורה מלמדת את האדם, ללכת בדרך אמת. מלמדת לו עצה, איך ישוב לפני אדונו, לבטל הגזרה. כי אפילו נגזר עליו, שהגזרה לא תתבטל, היא מתבטלת מיד, ועוברת ממנו, ואינה שורה על האדם בעוה"ז. ומשום זה, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה. כמ"ש, והגית בו יומם ולילה. ואם הוא סר מהתורה, או נפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מעה"ח.

ביאור הדברים. הנה פתח בתפילה בפסוק, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ומפרשו רק בתורה. והעניין הוא, שעצה זו עלתה לו רק בכוח התורה, שהשיג על ידה לבוא לתשובה שלמה, עד שלא היה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, השכינה הקדושה, שע"כ התקבלה תפילתו. וע"כ התבטלה הגזרה, שנגזרה עליו מיתה. וע"כ מסיים, ומשום זה, כיוון שאנו רואים, שכוח התורה גדול כל כך, עד לבטל גזרת מוות, צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה.

182. בוא וראה, עצה לאדם, כשהוא עולה בלילה על מיטתו, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם, ולהקדים למסור אליו פיקדון של נפשו. ומיד הוא ניצל, מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו.

ביאור הדברים. כי קרא ה' לאור יום. כלומר, אור הדבקות והקדושה, שאנו משיגים מה'. וזו ממשלת היום. ולחושך קרא לילה. כלומר, הכוחות דפרודא, המפרידים אותנו מאורו, הם ממשלת הלילה. ולפיכך אנו ישנים בלילה, שהוא חלק אחד משישים במיתה, שהוא ממשלת הס"א. ומתוך ב' הממשלות האלו, אין אנו יכולים להידבק בו לנצח. כי אנו מפסיקים דבקותו, מכוח ממשלת הלילה, החוזרת ובאה עלינו תמיד, והמפסיקה אותנו מעבודת ה'.

ולתקן זה, נותן לנו רבי שמעון עצה, שבכל לילה, טרם שהולך לישון, צריך לקבל עליו מלכות שלמעלה, בלב שלם. כי בעת שהלילה מתוקן, כמו במעשה בראשית, שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שלילה ויום מיוחדים שניהם, לגוף אחד ויום אחד. הנה אז, נקרא הלילה ממשלת המלכות. ושום קליפה לא מעורבת עימה.

וע"כ גם האדם צריך לקבל עליו מלכות עליונה זו בלב שלם, בלי שום חציצה בינו ובין המלכות. כלומר, שיקבל עליו מלכות שמיים, בין לחיים ובין למוות. ושום דבר שבעולם, לא יזיז אותו להרחיקו במשהו מהמלכות העליונה. כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ואם קיבל זה עליו בלב שלם, נמצא בטוח בעצמו, שכבר לא יצויר יותר שום דבר, חוצץ בינו למקום.

וע"כ נבחן בזה, שהתקדם למסור אליו פיקדון של נפשו. כי הקדים למסור נפשו, בידו של הקב"ה. לקיים מצוותיו, בכל השלמות, עד למסירות נפש. וע"כ, כשישן, ורוחו מסתלק, אינו טועם עוד בזה אחד משישים ממיתה, שהוא כוח של ס"מ. אלא רק מסירות נפש בדרך מצווה. כי כבר אין כוח מיתה שולט עליו. באשר שהכניס אותו לכוח מסירות נפש של מצווה.

וכשעושה כן, שוב אין ממשלת הלילה יכולה לפגום אותו, ולהפסיקו מנועם עבודת ה'. כי אצלו כבר הערב והבוקר יום אחד. ואין הלילה, אלא חלק מהיום ממש. וע"כ, מיד הוא ניצל מכל חוליים רעים, ומכל הרוחות הרעות, שאינן שולטות עליו. כי הלילה שלו כבר יצא מרשות הס"א, שהרי לא יצויר לו עוד, שום דבר, חוצץ בינו ובין השכינה הקדושה. ואין עוד כוחות הס"א והדין שולטים עליו.

183. ובבוקר, כשהוא קם ממיטתו, הוא צריך לברך לאדונו, ולהיכנס לביתו, ולהשתחוות לפני היכלו, ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו. וייקח עצה מהאבות הקדושים, כמ"ש, ואני, ברוב חסדך, אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך, ביראתך.

פירוש. ואני, ברוב חסדך, הוא לברך לאדונו, על החסד שעשה עימו. אבוא ביתך, הוא להיכנס לביתו. אשתחווה אל היכל קודשך, הוא להשתחוות לפני היכלו. ביראתך, הוא ביראה גדולה. ואח"כ, יתפלל תפילתו.

ע"כ נאמר, שייקח עצה מהאבות הקדושים. כי התפילה, שאנו מתפללים, היא תיקון השכינה הקדושה, להמשיך לה שפע, למלאה מכל חסרונותיה. כי ע"כ, כל הבקשות הן בלשון רבים. כמו, וחוננו מאיתך דעה, הֲשִׁיבֵנו אבינו לתורתך.

כי התפילה היא בעד כלל ישראל, שכל שיש בשכינה הקדושה, יש בכלל ישראל. והחסר בה, חסר בכלל ישראל. ונמצא, כשאנו מתפללים בעד כלל ישראל, אנו מתפללים לצורך השכינה הקדושה, כי היינו הך. ונמצא, שקודם התפילה, אנו צריכים להסתכל בחסרונות שבשכינה, כדי שנדע, מה שצריך לתקן בה ולמלאה.

אמנם, כל הדורות של כלל ישראל, כלולים בשכינה הקדושה. ואלו התיקונים, שקיבלה מהדורות שקדמו לנו, אין אנו צריכים עוד לתקן בה, אלא שאנו צריכים להשלים עליהם. לתקן, מה שנשאר חסר בה, אחר תיקונם.

והנה האבות הקדושים, הם הכולל של כלל ישראל. כי הם ג' השורשים, של כל שישים ריבוא נשמות ישראל, מכל דור ודור, עד לגמה"ת. וכל ההמשכות וההשפעות, שכלל ישראל ממשיכים ומקבלים בכל הדורות, מקובלים תחילה אל האבות הקדושים. ומהם מגיע השפע אל כלל ישראל, שבאותו הדור, שהמשיכו השפע.

כי כן הסדר הרוחני, ששום ענף אינו יכול לקבל כלום, אלא רק דרך שורשו. ועיקר ההארה נשאר בשורש. ורק חלק ממנו נמשך לענף. ולפיכך נמצא, שכל התיקונים, שכבר נתקנו בשכינה הקדושה, הם עומדים וקיימים בנשמות אבותינו הקדושים.

ולכן האדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם יצחק ויעקב. כי כל תפילתנו היא רק להשלים, מה שחסר עוד בשכינה, אחר התיקונים, שכבר נעשו בה עד עתה. לכן צריכים מקודם, לדעת ולהמשיך בשכינה הקדושה, את כל התיקונים, שכבר תיקנו בה. ואז נדע, מה שצריך עוד להוסיף עליהם.

ע"כ אין לאדם להיכנס לבית הכנסת, מטרם ששאל עצה באבות הקדושים. כי צריכים להתייעץ באבות הקדושים, לדעת, מה שצריך עוד לתקן. וזה ייתכן, רק אחר המשכתנו בשכינה הקדושה, כל מה שהאבות הקדושים כבר תיקנו בה. ואז נראה, מה שעוד חסר בה.

כי הם תיקנו התפילה, שהיא השכינה הקדושה. שתיקון אברהם, נקרא שחרית. תיקון של יצחק, מנחה. ותיקון של יעקב, ערבית. וכיוון שכן, אנו צריכים מקודם, להמשיך כל שיעור התיקון, שכבר תיקנו הם בתפילה. ואז נדע, מה שיש עוד, להתפלל ולתקן, מה שחסר בה.

184. אדם אינו צריך להיכנס לבית הכנסת, אלא אם התייעץ מתחילה באברהם ביצחק וביעקב וקיבל רשות. משום שהם תיקנו התפילה לפני הקב"ה.

כמ"ש, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, שהוא חסד. אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא.

וצריך להיכלל בהם תחילה. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך, אתפָּאָר.

ומבאר כאן ג' תיקונים כוללים, שנעשו בשכינה הקדושה ע"י האבות.

אשר אברהם תיקן אותה בבחינת בית, שפירושו דירת קבע. באופן, שהאדם יוכל להידבק בה בתמידות, כמו שהוא בביתו בתמידות.

ויצחק הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת היכל הקודש. שפירושו, שהמלך שוכן בה בקביעות. כי המלך נמצא תמיד בהיכלו.

ויעקב הוסיף תיקון. ותיקן אותה בבחינת יראה. שהוא עניין שער לדירה, הפתח. הן לבחינת בית שבשכינה הקדושה, והן לבחינת היכל הקודש שבה. כמ"ש, מה נורא המקום הזה, וזה שער השמיים.

ואחר שהאדם נכלל כבר בג' התיקונים ההם של האבות בשלמות, אז אפשר לו לדעת כל השיעור, שכבר נתקן בשכינה הקדושה. ואז ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו, לתקן בשכינה, מה שעוד חסר בה.

וביאור הדברים. כי אברהם, הוא שורש החסד, שבנשמות ישראל. כי הוא תיקן השכינה הקדושה, לבחינת בית קיבול לאור החסד. וקיבלה החסדים, בעד כל נשמות ישראל, בכל מילואן. ואם היה נשאר כן, היו כל ישראל דבקים בה' דבקות תמידית. והשכינה הקדושה הייתה בית מלכות, המלא כל טוב ועונג. ולא היה שום איש, רוצה להיפרד ממנה אפילו לרגע.

אמנם כל תיקונו של אברהם, היה, שעשה בית קיבול שלם, לבלי שום אפשרות של פגם, לאור החסדים. שהעלה את השכינה הקדושה להשפעה ונחת רוח ליוצרנו. ולא לקבל להנאת עצמנו כלום. כי זהו המידה ובית הקיבול של אור החסד. כמו שלומדים, האומר, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שאינו דורש להנאת עצמו אף משהו.

וכיוון, שכל הצמצומים וכל אחיזת הס"א, הוא רק בקבלה לעצמו, נמצא, שהסיר בזה כל חלאת הקליפות והס"א לגמרי. ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה. אמנם, עוד לא הייתה נגמרת בזה מחשבת הבריאה. כי מחשבת הבריאה הייתה בעיקר, ליהנות לנבראיו. אשר מידת ההנאה, תלויה ושקולה רק בשיעור החשק לקבל. שלפי גדלות החשק לקבל, כן מידת התענוג מהקבלה.

וע"כ, אחר שכבר נתקנה השכינה, רק בכלי של השפעה, בלי קבלה לעצמו כלום, שהוא עניין הסתלקות מלקבל מה', ורק להשפיע אליו לבד, וא"כ לא הגיע עוד מזה, שום תיקון למחשבת הבריאה השורשית, שאינה באה אלא רק בגדלות החשק לקבל.

וזהו שכתוב, אברהם הוליד את יצחק. כי אחר שיצחק מצא השכינה, בתכלית השלמות והמילוי מאור החסד, ע"י התיקונים של אברהם, הרגיש את החיסרון שיש בה. שעוד אינה ראויה, לקבל כל הכלול במחשבת הבריאה.

ע"כ הלך ותיקן אותה לבית קיבול. באופן, שתהיה ראויה לקבל כל השלמות, הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה. שעורר גם את החשק, לקבל מה', אלא רק בקבלה ע"מ להשפיע. פירושו, שחושק מאוד לקבל,ורק מטעם שהמשפיע רוצה כן. ולולא שהמשפיע היה רוצה כן, לא היה בו שום רצון של משהו לקבל ממנו.

ונודע, שקבלה ע"מ להשפיע, נחשבת להשפעה ממש. ונמצא, שאין עוד לס"א שום אחיזה, ברצון לקבלה הזו. וע"כ נתקנה על ידו השכינה הקדושה, בכל השלמות הגדולה האחרונה. כי עתה היא ראויה, לקבל כל הנועם והרוך, מכל מה שחשב ה', ליהנות לנבראיו, בעת שעלו במחשבה לברוא אותם.

ולפיכך, נקראת עתה השכינה הקדושה, בבחינת היכל קודשו. כי עתה שוכן בה המלך, בכל הדרו ותפארתו, כמו מלך בהיכלו. אמנם מבחינת תיקונו של אברהם, היא נקראת רק בית, כלומר בית המלכות. כי עוד לא היה ניכר שם כל כבודו והדרו. כי אין כבודו של מלך ניכר, אלא בהיכלו המיוחד לו.

ונבחן בזה, שיצחק תיקן כל הגבורות שבנשמות ישראל. שפירושו, מיתוק כל הדינים שבהנהגת ה'. כי כל הצמצומים והייסורים והעונשים, הבאים בעולם, אינם אלא, כדי לתקן את כלי הקבלה של הנשמות, שיהיו ראויים לקבל כל הטוב, הכלול במחשבת הבריאה. ומתוך שיצחק, כבר תיקן בשעתו את השכינה בשלמות הזו, הרי נתקנו בזה כל הגבורות, כי באו כבר למטרה הרצויה להם.

אמנם גם תיקונו לא נשאר כך. כי העולם עוד לא היה מוכשר לגמה"ת. וע"כ יצא ממנו עשיו הרשע, שהוא קלקל את תיקונו. ולא עמד בו להיות מקבל רק ע"מ להשפיע, כמו שתיקן יצחק. אלא שנכשל בקבלה לעצמו. כלומר, שגם בעת שנגלה לו, שאין המשפיע רוצה שיקבל, רצה ג"כ לקבל, מטעם הנאת עצמו. וע"כ נאחזו בו הס"א והקליפות, בעניין אדמוני ואיש שעיר. וע"כ, הוריד שוב רגלי המלכות לקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות.

וכיוון שראה יעקב, את הקלקול של עשיו הרשע, הלך ותיקן את השכינה הקדושה במידת היראה. כמ"ש, וידו אוחזת בעקב עשיו. כלומר, כיוון שראה יעקב את הקלקול של עשיו בשכינה, תיקן את עצמו ביראה גדולה, עד שהעלה את השכינה לעטרה על ראשו. וע"י זה נאחז בב' התיקונים, של אברהם ויצחק בבת אחת, ולא יצא ממנו שום פסול. אמנם תיקון זה אינו עוד גמה"ת. כי היראה דומה ליראת חטא, שהרי עקבו של עשיו גרם לו היראה ההיא, מבלי לחטוא כמוהו.

אבל בגמה"ת, אחר שיתבטל עקבו של עשיו, כמ"ש, בילע המוות לנצח, שהיראה תהיה אז, רק משום שהקב"ה גדול ומושל בכל. והנה יעקב לעצמו, ודאי השיג גם היראה האמיתית הזו. אלא מבחינת כלל ישראל, נשאר תיקון זה לכל הדורות אחריו, עד גמה"ת.

כתוב, ואני ברוב חסדך, אבוא ביתך. זהו אברהם, חסד. כי אברהם תיקן אותה בבחינת בית המלכות, המלא מכל טוב, באור החסד.

אשתחווה אל היכל קודשך. זהו יצחק, שמצידו נקראת המלכות היכל. כי יצחק תיקן אותה בבחינת היכל הקודש, להדר כבוד המלך. כראוי לה'.

ביראתך. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא. כי יעקב תיקן אותה במידת היראה. וע"י זה תיקן אותה לבית קיבול, לכל התיקונים של אברהם ויצחק יחד.

וצריך להיכלל בהם תחילה. כי איך יידע, מה שנשאר לתקן עוד לשכינה, אם לא יכלול את עצמו בכל אלו ג' התיקונים, שכבר תיקנו בה האבות הקדושים? כלומר, שיקבל על עצמו להתנהג ע"פ תיקוניהם אלו. וזה נבחן, שנכלל במידתם.

ורק אחר שנכלל, בכל אלו ג' תיקונים של אבותינו הקדושים, יתחיל לתקן השכינה, ממקום שהניח לנו יעקב אבינו. להעלות היראה, למידת הרוממות משום שהוא גדול ומושל בכל. ואח"כ ייכנס לבית הכנסת, ויתפלל תפילתו. שיתפלל וימשיך בה האורות העליונים, עם יראת הרוממות להביאה לגמה"ת. אז כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר.