ויקרא את עשיו ויאמר, לא ידעתי יום מותי

122. ויקרא את עשיו. כלומר, שנכלל מדין הקשה, בחינת עשיו. ויאמר, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. כתוב, אשרי אדם עוז לו בךְ. אשרי האדם שמתחזק בהקב"ה, ושׂם מבטחו בו.

123. אפשר לפרש את הביטחון על דרך שאמרו, חנניה מישאל ועזריה, שבטחו, שהקב"ה יצילם מכבשן האש. אלא אם לא יצילם ולא יתייחד עליהם הקב"ה, נמצא שלא יתקדש שמו בעיני כל. אלא אחר שידעו, שלא אמרו כראוי, חזרו ואמרו, בין שיציל ובין שלא יציל, יהיה ידוע לך שלא נשתחווה לצלם.

הודיע להם יחזקאל, ושמעו והאמינו לו, אשר הקב"ה לא יתייחד עליהם, ולא יצילם. ואמר להם זאת, כדי שימסרו נפשם ויקבלו שכר.

124. אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצוות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. וכיוון שאדם בא להיטהר, עוזרים לו בוודאי. ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו. ויבטח בו, ולא ישים מבטחו באחר זולתו.

ויעשה את ליבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר. אלא כאותה מסילה, המתוקנת לעבור בה לכל מקום שצריכים, הן לימין והן לשמאל. וכך יהיה ליבו. כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עימו טובה או להיפך, יהיה ליבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.

125. כתוב, אשרי אדם עוז לו בך, מסילות בלבבם. וכתוב, ה' עוז לעמו ייתן, שפירושו תורה. עוז לו בך, פירושו, שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה. השכינה נקראת שם, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא.

מסילות בלבבם, כמ"ש, סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת בְּיה שׁמו. לרומם לרוכב בערבות. שאותה התורה שעוסק בה, תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה, ולעשות אותו מכובד וחשוב בעולם.

משמיענו פירושו של תורה לשמה, שהוא מסילות בלבבם, שיכוון בליבו, שבעסק תורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם, כמ"ש, כי מלאה הארץ דעה את ה'. ואז יקויָם, והיה ה' למלך על כל הארץ.

126. יעקב, כל מעשיו היו לשם הקב"ה. ומשום זה היה הקב"ה עימו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה. כי בשעה שקרא יצחק לעשיו בנו, לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב.

127. אם היה עשיו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם, והיה נשאר תמיד בגלות. אלא מהקב"ה היה שיתברך יעקב. והכול בא על מקומו כראוי. כתוב, ורבקה אוהבת את יעקב. וע"כ שלחה אחר יעקב ואמרה לו, הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשיו אחיך.

128. אותו זמן ערב פסח היה, ויצה"ר היה צריך להתבער מהעולם, והלבנה, האמונה, הנוקבא, הייתה צריכה לשלוט. וע"כ עשתה שני תבשילים.

129. מרמז, שבניו של יעקב עתידים להקריב ביוה"כ שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל. וע"כ הקריבה רבקה שני גדיי עיזים, אחד בשביל המדרגה של מעלה, ואחד בשביל להכניע מדרגת עשיו, שלא ישלוט על יעקב. ומשניהם טעם יצחק ואכל.

כי שלמות המוחין הם התכללות הימין והשמאל ע"י קו אמצעי. שאז החסדים שבימין כלולים מהארת החכמה שבשמאל, והארת החכמה שבשמאל כלולה מהחסדים שבימין. והם שני תבשילים, חכמה וחסדים. וההפרש בין השניים שבימין לשניים שבשמאל הוא רב. כי בימין נמצאים שניהם בקדושה, והם פסח וחגיגה, הנקרבים בפסח, שהוא קו הימין. שאפילו הארת השמאל, הפסח, הוא ג"כ בקדושה. אבל בשמאל רק החסדים שבימין הם בקדושה.

אבל הארת השמאל ניתן לס"א, שבזה מכניעים את הס"א. והם שני השעירים, חטאת ועזאזל. שביוה"כ, אשר רק החסדים שבימין, שעיר החטאת, הוא בקדושה, אבל הארת השמאל, השעיר לעזאזל, אינו בקדושה.

שני גדיי עיזים, שעשתה רבקה, הם שני תבשילים ימין ושמאל שבקו ימין. שנאמר, אותו זמן ערב פסח היה, שאז מתקנים את שני התבשילים ימין ושמאל שניהם בקדושה.

אחד, שיצה"ר היה צריך להתבער מהעולם, בכוח הארת חכמה שבשמאל, כנגד קורבן פסח, כי הארת החכמה מכלה ומשביתה הס"א מהעולם.

ואחד, שהלבנה, האמונה, הייתה צריכה לשלוט, בכוח הארת החסדים שבימין, כנגד קורבן חגיגה. שאחר שהשכינה, שנקראת לבנה ואמונה, משיגה החסדים מימין, יש לה כוח לשלוט בעולם.

ושני גדיי עיזים, שעשתה רבקה, היו בבחינת ימין ושמאל שבקו שמאל. שבניו של יעקב עתידים להקריב ביוה"כ שני שעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל. ימין ושמאל שבשמאל, שהשמאל נשלח לס"א, לעזאזל, ובזה מכניעים אותו.

אחד בשביל המדרגה של מעלה, להמשיך החסדים של מעלה שבבינה, שהוא כנגד השעיר לחטאת. ואחד בשביל להכניע מדרגת עשיו, שלא ישלוט על יעקב, כנגד השעיר לעזאזל, להכניע הס"א.

אבל עכ"ז לא היה הארת השמאל שכאן נשלח לס"א כמו העזאזל, אלא, ומשניהם טעם יצחק ואכל, אפילו מגדיי העיזים של הארת השמאל, שקדושת יצחק שָׂגְבָה מאוד, והחזיר גם השמאל שבשמאל למדרגת הקדושה.

130. ויבֵא לו יין ויישת. הארת השמאל מכונה יין. רמז מרמז בזה, שממקום רחוק הגיש לו היין. ומטרם הכרעת קו אמצעי, כשהארתו נמשך מלמעלה למטה, נבחן ליין המשכר, שממנו נמשכים כל הדינים. אלא אחר יציאת קו האמצעי, המייחד ימין ושמאל זה בזה, אז נבחן ליין המשמח אלקים ואנשים.

קו אמצעי מכונה רחוק, להיותו הנושא למסך דחיריק, המוציא קומת ו"ק, והוא רחוק מג"ר. כלומר, שהביא היין אחר יציאת קו אמצעי על מסך דחיריק, הנבחן למקום רחוק, שאז נתקן על ידו ליין המשמח אלקים ואנשים. ואין פחד מאחיזת הדינים.

יין המשמח אלקים ואנשים, כדי לשמח את יצחק, שהוא צריך שמחה, כמו שצריכים שמחה לשמח את הצד של הלוויים, צד השמאל. כי היות שהדינים נאחזים בצד שמאל, ע"כ שורה בו עצב. וצריכים לשמח כל הנמשכים ממנו, שהם הלוויים וכן יצחק. וע"כ, כמ"ש, ויבא לו יין ויישת.