131. ותיקח רבקה את בגדי עשיו. אלו הם הלבושים שעשיו הרוויח אותם מנמרוד. ואלו היו לבושי כבוד מאדה"ר, ובאו לידו של נמרוד, ובהם היה נמרוד צד ציד. כמ"ש, הוא היה גיבור ציד לפני ה'. כי בשעה שלבש אותם, היו מתקבצים לו כל בהמות חיות ועופות, ונופלים לפניו. ועשיו יצא השדה, ועשה מלחמה עם נמרוד, והרג אותו, ולקח אלו הלבושים ממנו. וכמ"ש, ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף.
132. ועשיו היה מסתיר אותם הלבושים אצל רבקה, ובהם היה יוצא וצד ציד. ואותו היום, ששלח אותו יצחק, כדי שיקבל הברכות, לא לקח אותם, ויצא השדה וע"כ התאחר שם. כי מאחר שלא התלבש בלבושים, לא התקבצו אליו החיות, והיה צריך לרדוף אחריהן, וע"כ התאחר, והיה זמן ליעקב ליטול הברכות.
וכשלבש אותם עשיו, לא היו מעלים ריח כלל. אלא כשלבש אותם יעקב, אז חזרה האבידה למקומה, שחזרו לבחינת אדה"ר, כי יופיו של יעקב, יופיו של אדה"ר היה, וע"כ חזרו באותה שעה למקומם והעלו ריחות.
133. איך זה אפשרי, שיופיו של יעקב הוא כיופיו של אדה"ר? תפוח עָקֵבוֹ של אדה"ר מַכְּהה גלגל חמה, הייתכן שגם יעקב היה כך?
ודאי שכך היה בתחילה, מטרם שחטא אדה"ר, ששום ברייה לא יכלה אז להסתכל ביופיו. אבל אחר שחטא, השתנה יופיו, והתמעטה קומתו, ונעשה בקומת מאה אמה. אבל מקודם החטא, הייתה קומתו מן הארץ עד לרקיע. ויופיו של יעקב היה כיופיו של אדה"ר שלאחר החטא.
יופיו של אדה"ר, הוא עניין שהאמונה העליונה, בינה, תלויה באותו יופי. כלומר, שזכה באור הבינה, ומשם השיג היופי. וע"כ כתוב, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. כי אור הבינה מכונה נועם. וכתוב, לחזות בנועם ה'. וזהו יופיו של יעקב, שגם הוא זכה לאור הבינה כאדה"ר.
134. וירח את ריח בגדיו ויברכהו. זה נאמר על ז"א, קו אמצעי, המגביל את הארת החכמה, שתאיר בסוד ריח, מלמטה למעלה. וע"כ כתוב, ריח בגדיו, אחר שלבש אותם יעקב, קו אמצעי. אבל מטרם שלבש אותם, לא העלו ריח.
כיוון שלבש אותם יעקב, העלו ריחות באותה שעה. וכל עוד שיצחק לא הריח את ריח הלבושים, לא בירך אותו. כי אז, כשהעלו ריח, ידע שהוא ראוי להתברך. כי אם לא היה ראוי להתברך, לא עלו כל אלו ריחות הקדושים עימו. כמ"ש, וירח את ריח בגדיו, ויברכהו.
135. כריח שדה אשר בירכו ה'. איזה שדה? שדה של תפוחים. הנוקבא, הנקראת שדה תפוחים קדושים. אשר אבות העליונים, חג"ת דז"א, סומכים אותו ומתקנים אותו.
הנוקבא, בעת שמקבלת מחג"ת דז"א, שהם מכונים שלושה גוונים של התפוח, לבן אדום ירוק, נקראת אז שדה של תפוחים. כי אז היא בהארת החכמה. והיות שהארת החכמה שבה מאירה רק מלמטה למעלה, היא מכונה בשם ריח. כי הריח מקובל מלמטה למעלה, מהחוטם אל המוחין. ואינו מושפע מלמעלה למטה. כמ"ש, כריח שדה אשר בירכו ה'. כהארת החכמה שבנוקבא המאירה בבחינת ריח.