[ותכהין עיניו מראות]
118. ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. כל מעשיו של הקב"ה הם דברי אמת, והכול בסוד עולם העליון, שכולם הם מוחין הנמשכים מבינה. וכל דברי תורה הם דברי אמונה, הנוקבא, וסודות העליונים המאירים בה.
119. יצחק לא זכה כאברהם, שלא התעוורו עיניו ולא כהו. אבל יש כאן עניין האמונה. כמ"ש, ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, אור היום, קו ימין, ואור שלו, אור החסדים, הולך ומתחזק בתיקון היום. וע"כ כתוב, ואברהם זקן בא בימים, באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמ"ש, הולך וָאוֹר עד נכון היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.
120. ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ומחשיך, כדי לקבל הלילה בתוכו. ע"כ, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, כי חשך לגמרי. כך הוא ודאי, שהוא צריך להיות חושך לגמרי, ולהתדבק במדרגתו כראוי.
יום הוא ז"א, ולילה היא הנוקבא. ומשורשם נבחן ז"א שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. וע"כ נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן ז"א, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתייחדים זה בזה. כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
ולחושך קרא לילה. זהו יצחק. כי להיותו קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נבחן לחושך. כי החכמה לא תאיר בלי התכללות מחסדים. והוא הולך ומחשיך, עד שיקבל לתוכו את הנוקבא. ויתקן אותה במדרגת לילה, עד שתהיה ראויה לזיווג עם ז"א, שהוא יום. כי מטרם שחשך לגמרי, אין קו השמאל רוצה להתדבק בקו ימין, חסדים. וע"כ הולך עד שמחשיך לגמרי לעת זקנתו, כי אז מתדבק בחסדים, ומקבל שלמותו, ויכול להאיר.
121. אברהם מאיר מצד המדרגה שלו. יצחק נחשך מצד המדרגה שלו. ויעקב נחשך, כמ"ש, ועיני ישראל כָּבדו מזוקֶן. כבדו ולא כהו, כמו ביצחק. מזוקן ולא מזקנתו. מזוקן פירושו, מזוקן של יצחק, להיותו כלול הן מאברהם והן מיצחק. ולכן מאותו הצד של יצחק כבדו עיניו. וכתוב, לא יוכל לראות, אבל לא כהו עיניו לגמרי. אבל יצחק, ודאי שכהו עיניו מכל וכל, ונעשה חושך, כי אז נאחז בו לילה, הנוקבא, והתקיים, ולחושך קרא לילה.