ארבע החיות שבתוך החשמל

346. לִפְנים מזה הוא סוד בלחש. סוד העומדים בִפנים, במוח. וכמ"ש, ומתוכה דמות ארבע חיות. זהו סוד פנימי, העומד במוח, בסודות עליונים, בצורה העליונה, מבפנים מכל אלו הקליפות הסובבות את המוח. כי ד' החיות זה המוח, אשר החשמל ונוגה וג' קליפות סובבות עליו.

347. כתוב, ומתוכה דמות. מתוכה של מי שנקרא חשמל. כתוב חשמל וכתוב חַשְׁמַלָה, שמשמע, שחשמל זכר וחשמלה נקבה. וכאן כתוב, חשמל, זכר, ולמה כתוב, ומתוכה, הלוא היה לו לכתוב, ומתוכו?

348. אלא כולם שלמטה נקבות, וכל השולט זה על זה, זה שלמטה נקרא נקבה, וכל אלו שלמעלה, השולטים על אותם שהם למטה, הם זכרים. וזה השולט הוא לפנים מהנשלט עליו. לפיכך נקרא החשמל נקבה, כלפי ד' החיות, שלפנים ממנו, ושולטות עליו.

ג' קליפות, הכוללות כל מיני הדינים והקליפות שבעולמות:

א. רוח סערה, ממלכות דמדה"ד מטרם שנמתקה בבינה.

ב. ענן גדול, מהדינים המתגלים בקו השמאל שמאיר בלי התכללות הימין.

ג. אש מתלקחת, מהדינים של המלכות שעלתה לבינה.

וכל מיני הפורענויות והעונשים הבאים על ישראל הם מג' הקליפות הללו. אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה, בעת שישראל אינם ראויים, הנה בעת שישראל ראויים, הן נותנות עזר לקדושה, וכל המוחין מתגדלים ונשלמים בעזרתם. ולפיכך אנו מבחינים בהן ב' בחינות:

א. בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה, אז הן נקראות רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת.

ב. בשעה שהן עוזרות לקדושה, בעת שישראל ראויים, אז אותן ג' הצורות עצמן של הקליפות מכונות קליפת נוגה. והיא הקליפה הרביעית, שעליה כתוב, ונוגה לו סביב. כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה סובבות ומאירות על קליפת הנוגה.

ונמצא שקליפת הנוגה מפרידה ומבטלת את ג' הקליפות, שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי, להיפך, שהן נעשות מסייעות ומגדילות את הקדושה. באופן, שאין הפרש בין ג' הקליפות לקליפה הרביעית בצורה, אלא בפעולה.

בזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה, הן נקראות קליפת נוגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג' הקליפות, ופועלת רעה כמו מלכות יוון.

והכול תלוי בתחתונים, אם מרֵעים מעשיהם, ג' הקליפות שולטות, עד שאפילו קליפת נוגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחה ג' הקליפות.

גם בקליפת נוגה עצמה יש שינויים, כי עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהיא המוקש ששמים לנחש. אבל גם לב' האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה.

וכל אלו, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, הם קליפות הסובבות את המוח, זו לפנים מזו. כי כל אחת חיצונית לחברתה וסובבת אותה. ואש מתלקחת היא שאוחזת בתוכה אותו נוגה, כי עיקר העזרה לקדושה שבקליפת נוגה, היא אש מתלקחת שבה, שאחוזה ביותר בנוגה. נוגה לפנים מהכול, וזה הוא שנאחז במוח, כי משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שנאחזת בהם.

כאן הוא עניין ארבע מלכויות, הסובבות הכול. רוח סערה, מלכות בבל. ענן גדול, מלכות מָדָיי. אש מתלקחת, מלכות אֱדום. כי ארבע קליפות אלו כוללות כל הדינים והעונשים הבאים על ישראל, וארבע מלכויות שישראל גלו בהן כוללות כל הצרות והשעבוד של ישראל.

נוגה לו סביב, מלכות יוון. קליפת נוגה כנגד מלכות יוון. ונוגה סובב אותם, ולא שנוגה הוא בהם. אלא שנוגה סביב להם, שקרובים לנוגה. משום שאין בכל המלכויות, שתהיה קרובה לדרך האמונה, כמו מלכות יוון. אף כאן בקליפות אלו, אין מי שיהיה קרוב למוח הקדושה כקליפת נוגה.

וזה, נוגה לו סביב, ולא נוגה בו. כי קליפת נוגה כוללת ג' הקליפות, ואינה נוגה ממש, אלא משום שהקדושה לוקחת עזרה ממנה, נבחן שהנוגה של הקדושה סובב אותה. כי הנוגה, שזה שיעור ההארה שבמוח הקדושה שיצאה בעזרתה, יוצאת מהמוח, ומאירה סביב קליפת נוגה, כמ"ש, ונוגה לו סביב.

ויש הפרש גדול בין קליפת נוגה ובין נוגה, כי קליפת נוגה היא רק כללות של ג' הקליפות, אלא באותו שיעור שהמוחין דקדושה נעזרים מהן. ונוגה הוא הארת המוחין המתגלים מחמת העזרה של קליפת נוגה, שהוא עצם הקדושה. וג' הקליפות בפרטות עצמן, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל.

אמנם כל כוחן של ג' הקליפות לשעבד ולענות את ישראל, הוא מחמת שורשן שבקליפת נוגה, ששם מאירה עליה הארת המוחין, שמתגדלת מחמת אותם הדינים. ונמצא, שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כוחה מאותה הארת הנוגה, המאירה עליה.

ואלו ארבע מלכויות מתחלפות, כשאחת מהן שולטת על האחרות, נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקבל מנוגה זה. שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כוחה בהכרח מאותה הארת המוחין, המתגדלים בסיבת העינויים ההם, ומביאים לבסוף רוב טובה על ישראל.

ולפיכך כל קליפה השולטת על ישראל, דוחה שאר הקליפות שאינן שולטות, ומתקרבת לאור הנוגה, כדי לקבל כוח ממנו. אבל מבחינת הקביעות, נבחנת רק קליפת נוגה לבדה, שהיא קרובה לאור נוגה, ואור נוגה סובב אותה, כמ"ש, ונוגה לו סביב.

החשמל הוא קדושה גמורה, אלא שהוא בשליטת קו השמאל, כי המוחין הם ג' קווים עם המלכות המקבלת אותם, שהם ד' חיות, והם תחת שליטת החסדים, ימין. ומקודם להם הוא החשמל, הסובב את המוחין, וגם הוא בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הנקראים ד' חיות, אלא שכולם תחת שליטת החכמה שבשמאל.

ומתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים, לפיכך הם נבחנים לד' חיות אש, מרוב הדינים היוצאים עימהם. ונבחן שהן ממללות, כי הדיבור רומז על חכמה.

כמ"ש, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. החשמל, ד' חיות אש ממללות, כנגד ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הנמצאים תחת שליטת קו השמאל. וע"כ הן חיות אש מצד הדינים, וממללות מצד החכמה.

והוא זוהר המאיר. כי הארת החכמה נקראת זוהר. עולה ויורד. עולה תחילה לקבל הארתו מבינה, ששם שורשו, ואח"כ יורדת הארתו לתחתונים. אש לוהט, שהדינים לוהטים בו, הדינים היוצאים עם הארת חכמה. עומד ואינו עומד, לממשיכים הארתו מלמטה למעלה הוא עומד וקיים. ולרוצים להמשיך הארתו מלמעלה למטה, אינו עומד ואינו קיים.

ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד, כי ג' קווים מכונים שלושה מקומות, ואי אפשר להמשיך אותו מקו אחד, שמאל בלי ימין, אלא משלושה מקומות בזה אחר זה. והעיניים והרְאוּת לא יוכלו לשלוט עליו. הנה הוא יש, והנה אין.

כי הארת השמאל דרכה להימשך בחיפזון, והרְאוּת אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה קו השמאל מאיר, ומטרם שמספיקים לראות בו, כבר אינו מאיר.

הנה הוא במקום זה, והנה הוא במקום אחר, פעם נמצא במקומו עצמו בקו שמאל, ופעם עובר לימין שבו, כי כך מתגלים ג' הקווים בזה אחר זה.

הנה הוא עולה, והנה הוא יורד, כי קו השמאל במקום יציאתו, היה מאיר מלמעלה למטה, ונמצאת הארתו יורדת למטה. ובדרך ייחודו בג' קווים, כבר אינו מאיר אלא מלמטה למעלה.

ובמראֶה זה הסתתר מה שהסתתר, המלכות דמדה"ד שנסתרת, כי אם היא נגלית, נפסקת הארת החכמה. ונגנז מה שנגנז, הארת ג"ר דחכמה נגנזת ואינה מאירה עוד.

וזה שנקרא חשמל. והשם חשמל מורה, שאין הארתו עומדת בקביעות, אלא לעיתים חשות ולעיתים ממללות. והנביא צריך לראות לִפנים ממנו, שע"י החשמל, הוא מסתכל במוחין השלמים, שהם בפנימיות החשמל, שהחשמל מקיף אותם, שהן ד' חיות שבשליטת הימין. והעין סגורה יותר מהכול, שבשליטת הימין צריכה העין להיות סגורה יותר מכל. וגם אז, הלוואי שיוכל לעמוד על המוחין ההם.

החשמל הזה, אש לוהטת מנוצצת מחמת הדינים שבו. הנה יש בו ארבעה צדדים. מצד אחד יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה ולא היה, עומד ואינו עומד. שאותה התנוצצות במראה נוצצת ולוהטת, שהנה הוא ואינו הוא, שעומד ואינו עומד, יוצאת מצד זה. והתנוצצות אחת כעין זה, יוצאת מצד זה, וכן יוצאת התנוצצות זו מצד זה. וכך לד' צדדים.

מכל צד יוצאת התנוצצות, המאירה בכל הדרכים המבוארים בחשמל. כי אע"פ שהחשמל נמשך רק מקו השמאל, עכ"ז קו השמאל כלול מג' קווים וממלכות המקבלת אותם, המכונים ד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב. ולפיכך נמצא החשמל בכל ד' הצדדים. והם מכונים ד' חיות אש.

חיה זו מדברת לזו, שמשפיעות זו לזו, הימין לשמאל ושמאל לימין ושניהם לאמצעי, ושלושתם למלכות. כל ד' הצדדים, עד שנעשים אחד. עד שנעשות בחינה אחת.

אז כל ארבע החיות מנוצצות ניצוצין בהתנוצצות אחת, בבחינה אחת, כאילו היו חיה אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית. הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. שמתנהגת ככל דרכי הארת החשמל. ואח"כ חוזרת ההתנוצצות להתחלק במראה ארבע חיות ממללות, כל אחת בבחינתה כמקודם לכן.

ובפנים מארבע חיות אש ממללות שבחשמל, שהן ארבע חיות תחת שליטת קו השמאל, יש מוח הפנימי מכולם, ארבע חיות תחת שליטת הימין. וע"כ נאמר, לפנים מזה הוא סוד בלחש, שהם תחת שליטת החסדים, הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם, והם בלחש מחכמה. סוד העומד בפנים המכונה מוח.

וכמ"ש, ומתוכה דמות ארבע חיות, שהן סוד פנימי, הנבחנות למוח, שכל ג' הקליפות ונוגה וחשמל סובבים את המוח הזה, שהוא ארבע החיות. ומתוכה דמות, מתוכה של מי שנקרא חשמל, שארבע חיות אש החשמל, סובבות ארבע חיות אלו, שהן המוח.

349. דמות של מי יש לארבע חיות אלו? דמות של החיות העליונות דז"א, כי מאלו נראות אלו, הנסתרות שאינן נראות. ארבע חיות של המלכות מקבלות כל מה שבהן מהחיות העליונות של ז"א.

כאן נקרא דמות, כמ"ש, דמות ארבע חיות. ונקרא צלם, כמ"ש, בצלמנו כדמותנו. וכתוב, בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, בדמות אלקים עשה אותו. למה נקרא כאן דמות ושם צלם?

350. כי כשנהר, יסוד דז"א, יוצא מעדן, פורחות ממנו כל אלו הנשמות, פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח. והנה בשעה שיוצאות מהקב"ה, כל אחת מהן נכנסת בצורה, להצטייר במקום שנקרא דמות, שהוא ארבע החיות.

351. ושם בארבע החיות שבמלכות, הנקראות דמות, מצטיירת כל אחת מהנשמות, באותה צורה הראויה לה. ומשם יוצאות כל אותן הצורות שבנשמות, כל אחת בצורתה, כמי שהכניסו אותו בדפוס להצטייר, בכלי העושה תבנית בדבר הניתן בתוכו.

דמות שבארבע חיות המלכות, מוציאה דמות בכל נשמה. וצלם, שהוא ארבע חיות היוצאות מחיה שהיא זכר, שיוצאות מז"א, מוציא צלם בכל נשמה.

352. ומשום שחיות נקבות אלו, הנקראות ארבע חיות שבמלכות, הן בד' רוחות העולם, בג' קווים ובמלכות המקבלת אותם, ובהם כלולים כל המחנות וכל הצבאות, כל הנשמות וכל המלאכים, הן דמות למעלה ולמטה. שלוקחות צורות למעלה, מארבע חיות דז"א, הנקראות צלם, ולוקחות צורות למטה מהמלכות, הנקראות דמות.

והן צורות של כל הצדדים ממש, וע"כ מוציאות צורות של כל הצדדים, שלמעלה, הנקראות צלם, ושלמטה, הנקראות דמות. שאפילו הצורות, הנקראות צלם, שהן מז"א, אינן מתקבלות, אלא בארבע חיות שבמלכות.

353. כיוון שכתוב דמות, למה כתוב אח"כ, וזה מַראֵיהן, שהוא מיותר? אלא שירד לפניו, והראה לו דבר בלתי נודע. כמ"ש, וזה מעשה המנורה. שמשה היה מתקשה לעשות אותה, והראה לו הקב"ה תבניתה. וכמ"ש, וזה אשר תעשה. אף כאן, וזה מראיהן, שהראה לו מה שלא ידע.

354. כל הנביאים, חוץ ממשה הנביא הנאמן, כולם הייתה דעתם מתבלבלת כשהגיעו לחשמל, הייתכן שיחזקאל היה יכול לעמוד על זה? אלא משום שרוח הנבואה היה אומר הדברים, ובשביל אהבת ישראל, התגלו כל המראות שבחוץ, וכולם מתערבים וכולם בערבוביה.

355. והמראָה הפנימית, מראָה ארבע החיות, מראָה בלחש, בשליטת החסדים, כמ"ש, ואחר האש קול דממה דקה. וזו הצורה הכוללת כל הצורות במראָה שלמעלה, שהיא מראָה מאירה, ז"א.

הקול העליון, ז"א, שנקרא קול, הוא בלחש שלמעלה, בשליטת החסדים, שממנו יוצאות כל הצורות. הקול למטה, הכלול בארבע חיות דמלכות, הוא כאותו הקול שלמעלה שמחזיק בתוכו כל הצורות, ג"כ בלחש.

ומשום שהוא בלחש, תחת שליטת החסדים, אין שום דין מתעורר מהם. ע"כ כשהנביא מגיע אליו, מאירות בו העיניים, מאירה בו הארת החכמה, המכונה עיניים, הכלולה בחסדים ההם, ומאירות המחשבות.

356. וכתוב, וזה מראיהן. כי אין לארבע החיות שבמלכות מראָה, אלא מתוך המראָה המאירה שלמעלה, ז"א, שהוא המראָה שלהן, והמראָה של הכול, והכול מאירים באור ההוא.

357. חשמל הוא ארבע התנוצצויות לוהטות ומנוצצות, ונכנסות זו בזו, ונעשה מהן גוף אחד, הנקרא חשמל. אף כאן, אלו ארבע חיות, המלובשות בפנים החשמל, כלולות זו בזו.

358. משום שהן לד' רוחות, אותו שברוח מזרח נכלל ברוח מערב, ואותו שברוח מערב נכלל ברוח מזרח, ואותו שברוח צפון נכלל ברוח דרום, ואותו של רוח דרום נכלל ברוח צפון. וכיוון שנכללו כולן זו בזו, נעשה מהן גוף אחד, הנקרא אדם. ואע"פ שע"י ההתכללות הזאת משתנים מבחינתם כל ארבע הפנים, עכ"ז נקראים פני אדם.

359. ומתוך אלו ארבע החיות, שהן פנימיות אל נקודת המלכות, העומדת עליהן, כי נקודת המלכות רוכבת על ארבע החיות האלו, שבזה היא נקראת אות ה', יוצאים ונולדים מהם כמה מחנות למיניהם.

360. אדם הוא זכר ונקבה. הזכר אות ן', אדם בשלמות. ואות זו שולטת בנקודה שהיא אות ד', המלכות, שעל ארבע החיות.

361. האות ן' פנימיות הכול, כל אלו המחנות האחרים, וכל הצבאות נקראים בשם הזה, כמ"ש, אלפֵי שִׁנאָן. משום שיוצאים מהמוח הפנימי, מארבע חיות של המלכות, שבכלל הכול הן נקראות שנא"ן, שהן המוח שבו ארבע חיות, שנ"א, ואדם הכולל שלושתן, שזה המלכות, שנקראת אדם, הנכללת מג' קווים, שנ"א. ובמקום אדם כוללת עליהם באות ן', שהם ראשי תיבות שנא"ן, שור נשר אריה. ון' היא אדם. המוח כולו, שהוא ארבע החיות, מתחבר יחד בפנימית, שהן שנא"ן, ע"כ נקראים אלפי שנאן.

362. וכאשר ארבע החיות מסתכלות לפי שעה, כתוב עליהן, ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה, לקבל שפע מז"א, החיות נכללות זו מזו, ונעשות גוף אחד, שנקרא אדם. ושאר שלושת הפנים אינם ניכרים אז. ואח"כ נפרדות הצורות של שלוש החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה.

וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל, חוץ מצורת אדם, שזו צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה, כל הצורות שבעולם, כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם.

אסור לפרט ג' הקווים מטרם שנכללו כולם בקו האמצעי, הכולל אותם בחסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד, צריכים לפרט הימין והשמאל, שע"י ההתפרטות הזו, מתגלה ג"כ הארת החכמה, הנכללת בקו האמצעי.

ונמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ארבע החיות לגוף אחד, הנקרא אדם, שהוא המלכות, המקבלת ג' הקווים, אריה שור נשר, מבחינת הקו האמצעי שבהם. ואח"כ מפרטים שלושת הפנים, כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי.

וכאשר ארבע החיות מסתכלות לפי שעה, כתוב עליהן, ודמות פניהם פני אדם, כי אז צריכים לייחד אותן בדרך כלל מקו האמצעי בלבד. ואח"כ נפרדות הצורות, שאח"כ צריכים לפרט הצורות, שאז מתגלה הארת החכמה הכלולה בהן.

ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה, אין עניין פירוט ג' הקווים נוהג בהן, אלא נכללות בפני אדם בלבד. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל, חוץ מצורת אדם, כי אז אינן נפרטות כלל.

כי רק לגילוי הארת חכמה נפרטות הצורות בזו אחר זו. ובשעה שמתכסות מחכמה, אין בהן אלא צורה כוללת, פני אדם בלבד.

363. צורה עליונה, היוצאת מתוך עליון בתוך אותיות רשומות, ם' ד' א', הוא אדם, והכול כלול בו. אדם הוא כלל הכול, כמ"ש, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. השמיים ז"א. כלומר מבינה, שהיא קצה השמיים למעלה, עד המלכות, שהיא קצה השמיים למטה. והוא אמצעי ולמטה ולמעלה, הכול בכלל אחד.

ם' סתומה למעלה, בינה, הכוללת הכול שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות, שהם למטה ממנה. ד' למטה, מלכות שמתחת לז"א, שכוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א' היא סוד הכול באמצע, ז"א שבאמצע בין בינה ומלכות, הלוקח לכל הצדדים, הכולל בתוכו ימין ושמאל ביחד.

משום זה אדם, הוא סוד הכול מצד אחד, מבינה, לצד אחד, למלכות, חוץ מהסוד העליון, העומד במחשבה וברצון עד שעולה לא"ס, שהוא הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45), שהיא מחשבה דז"א, חכמה, ראשי תיבות כ"ח מ"ה. ונקראת אדם.