ויִיראו האנשים כי הובאו בית יוסף
192. אוי להם לבני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדרכי התורה. אוי להם, בשעה שהקב"ה יבוא לבקש מהם דין על מעשיהם, ויקומו הגוף והנפש לתת חשבון מכל מעשיהם, שמטרם תיפרד הנפש מן הגוף.
193. והיום ההוא הוא יום הדין. יום שהספרים פתוחים, שבהם כתובים כל מעשי בני אדם, ובעלי הדין נמצאים. כי בעת ההיא עומד הנחש בקיומו לנשוך אותו, וכל האיברים מתרגשים מפניו, והנשמה נפרדת מן הגוף, והולכת ומשוטטת ואינה יודעת לאיזה דרך תלך, ולאיזה מקום יעלו אותה.
194. אוי לאותו יום, יום של כעס ושל קצף הוא אותו היום. וע"כ צריך האדם להרגיז את יצרו בכל יום, ולהזכיר לפניו אותו יום שיקום לדין המלך. ושיביאו אותו תחת הארץ להירקב, והנשמה תיפרד ממנו.
195. לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר, וישתדל אחריו. אם הלך ממנו, טוב. ואם לא, יעסוק בתורה. כי אין דבר לשבור את היצה"ר, אלא התורה. אם הלך, טוב. ואם לא, יזכיר לו יום המיתה, כדי לשבור אותו.
196. כאן יש להסתכל, הרי זהו יצה"ר וזהו מלאך המוות. הייתכן שמלאך המוות יישבר לפני יום המיתה? והרי הוא ההורג את בני האדם. ומשמע שהשמחה שלו היא להמית אנשים. שמשום זה הוא מסית אותם תמיד, כדי להמשיך אותם למיתה?
197. אלא ודאי, שהאדם יזכיר לו יום המיתה, כדי לשבור הלב של האדם, כי יצה"ר אינו שורה אלא במקום שנמצא שמחת היין וגאוות רוח. וכשנמצא רוח שבור באדם, אז נפרד ממנו, ואינו שורה עליו. וע"כ צריך להזכיר לו יום המיתה, ויישבר גופו והוא הולך לו.
198. יצה"ט צריך חדווה של תורה. ויצה"ר צריך חדווה של יין וניאוף וגאוות רוח. ומשום זה צריך האדם להרגיז אותו תמיד מאותו יום הגדול, יום הדין, יום החשבון, שאין מה להגן על האדם, אלא מע"ט, שהוא עושה בעוה"ז, כדי שיגנו עליו בשעה ההיא.
199. כתוב, ויִיראו האנשים כי הובאו בית יוסף. וכמו שכולם היו גיבורים, כולם חזקים, ועלם אחד שהביא אותם לבית יוסף, גרם להם שהיו מתייראים, כך בעת שיבוא הקב"ה לבקש את האדם לדין, על אחת כמה וכמה שיש לירוא ולפחד.
200. משום זה צריך האדם להיזהר בעוה"ז להתחזק בהקב"ה, וישים מבטחו בו. אשר אע"פ שהוא חטא, אם יחזור בתשובה שלמה, הרי הקב"ה חזק, לעבור על מידותיו, ולסלוח לו, ויוכל להתחזק בהקב"ה, כאילו לא חטא כלל.
201. השבטים, משום שחטאו בגניבת יוסף, היו יראים. ואם לא חטאו, לא היו יראים כלל. כי עוונותיו של האדם שוברים את ליבו ואין לו כוח כלל. מה הטעם? כי יצה"ט נשבר עימו ואין לו כוח להתגבר על יצה"ר. וע"כ כתוב, מי האיש הירא ורך הלבב. הירא מן העוונות שבידיו, שהם שוברים ליבו של אדם.
202. לכמה דורות נפרע הקב"ה מן העוונות של השבטים במכירת יוסף. כי לא נאבד מלפני הקב"ה כלום, ונפרע מדור לדור, והדין עומד לפניו תמיד עד שנפרע. והדין שורה במקום שצריך להיות.
203. מאין לנו זה? מחזקיהו. חזקיהו חטא החטא ההוא, שגילה סתריו של הקב"ה לאומות אחרות, עמים עכו"ם, שלא היה צריך לגלות אותם. והקב"ה שלח את ישעיהו, ואמר לו, הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה, בָּבֶלָה.
204. כמה גרם אותו עוון, שגילה מה שהיה סתום. כי כיוון שנגלה, ניתן מקום שליטה למקום אחר, לס"א, שלא היה צריך לשלוט עליו. משום זה אין הברכה שורה אלא במקום סתר. כל מה שהוא בסתר, שורה עליו ברכה. כיוון שנגלה, ניתן מקום שליטה למקום אחר, לשלוט עליו.
205. אבל, כמ"ש, חטא חטאה ירושלים על כן לנידה הייתה, כל מכבדיה הזילוּה כי ראו ערוותה. זהו מלכות בבל, כי משם נשלחה מנחה לירושלים. כמ"ש, בעת ההיא שלח מְרוֹדַךְ בלאדן בן בלאדן מלך בבל, ספרים ומנחה אל חזקיהו.
206. וכתוב בהם, שלום לחזקיה מלך יהודה, ושלום לאלוה גדול, ושלום לירושלים. כיוון שיצא המכתב ממנו, השיב אל ליבו, ואמר, לא יפה עשיתי, להקדים שלום העבד לשלום ריבונו. קם מכיסאו, וצעד ג' צעידות, והשיב מכתבו, וכתב אחר תחתיו. וכתב כך: שלום לאלוה גדול, ושלום לירושלים, ושלום לחזקיה. וזהו מכבדיה.
207. ואח"כ הזילוה, כי ראו ערוותה, שהראה להם חזקיה. ולולא זה לא הזילוה אח"כ. ומתוך שחזקיהו היה צדיק, נעכב הדבר ביותר מלבוא, ולא בא בימיו. שכתוב, כי יהיה שלום ואמת בימיי. ואח"כ פקד הקב"ה אותו עוון לבניו אחריו.
208. כעין זה, אותו עוון של השבטים עומד עד לאחר זמן. משום שהדין של מעלה, אינו יכול לשלוט עליהם, עד שמגיעה השעה להיפרע, ונפרע מהם. ומשום זה כל מי שיש בידו חטאים מפחד תמיד, כמ"ש, ופחדת לילה ויומם. וע"כ, וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף.