ויַרְא את בנימין
209. תוחלת ממוּשכה מַחֲלָה לב ועץ חיים תאווה באה. אין לאדם להסתכל בתפילתו להקב"ה, אם ישועתו באה או לא באה, כי כאשר מסתכל בה, כמה בעלי הדין באים להסתכל במעשיו.
210. כי אותה הסתכלות, שהוא מסתכל בתפילה, גורמת לו, מחלת לב. מחלת לב זהו השטן, מי שעומד תמיד על האדם, להשׂטין עליו למעלה ולמטה.
211. ועץ חיים תאווה באה. מי שרוצה שהקב"ה יקבל תפילתו, יעסוק בתורה, שהיא עה"ח. ואז תאווה באה. מהי תאווה? זוהי מדרגה, שכל תפילות העולם הן בידיה, הנוקבא, והיא מביאה אותן לפני מלך העליון, ז"א. תאווה באה, כי באה לפני מלך העליון לזיווג, כדי להשלים רצונו של האדם המתפלל, למלא בקשתו.
212. תוחלת ממושכה מחלה לב. זהו מקום, שניתנה אותה התפילה, במקום אחר שאינו צריך, שאותו מקום נקרא מחלת לב. ונמשכת מהלב, עד שניתנה מיד ליד. ולפעמים לא תבוא הישועה לגמרי, משום שמתפשטת ונמשכת מיד ליד בכל אלו הממונים, שיורידו אותה אל העולם.
213. ועץ חיים תאווה באה. זהו תוחלת שאינה נמשכת בין אלו הממונים והמרכבות מיד ליד. אלא שהקב"ה נותן אותה מיד, משום כי כשנמשכת בין אלו הממונים והמרכבות, כמה הם בעלי הדין שניתן להם רשות לעיין ולהסתכל בדינו, מטרם שנותנים לו ישועתו. אבל מה שיוצא מבית המלך וניתן אל האדם, בין שהוא ראוי או אינו ראוי, ניתן לו מיד. וזהו, עץ חיים תאווה באה, שפירושו, שניתן לו מיד.
214. תוחלת ממושכה, זהו יעקב, שנמשכה לו התוחלת ליוסף עד זמן ארוך. ועץ חיים תאווה באה, זהו בנימין, כי מזמן שדרש אותו יוסף עד הזמן שבא אליו, לא היה אלא זמן קצר, שהזמן לא נמשך. כמ"ש, ויישא עיניו ויַרְא את בנימין בן אימו. מהו שכתוב, בן אימו? משום שצורת אימו הייתה בו, שהייתה דומה צורתו לצורת רחל.
215. כתוב, וירא יוסף איתם את בנימין. וכתוב, ויישא עיניו וירא את בנימין אחיו. אלא שראה ברוח הקודש את בנימין, שחלקו היה עימהם בארץ, ובחלקם של בנימין ויהודה תִשרה השכינה. כי ראה יהודה ובנימין שבחלקם היה ביהמ"ק. וזהו, וירא יוסף איתם את בנימין, שראה אותו עימהם. ויוסף, שהיה אחיו, לא ראה את עצמו עימהם באותו החלק, שהיה בו ביהמ"ק.
216. אף כאן, ויישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אימו, שראה בניין ביהמ"ק שבחלקו. כתוב אחריו, וימהר יוסף כי נִכְמְרוּ רחמיו אל אחיו, ויבקש לבכות ויבוא החַדְרה ויֵבְךְ שמה, משום שראה חורבנו של ביהמ"ק.
217. בזמן שנחרב ביהמ"ק, והיו שורפים אותו באש, עלו כל הכוהנים על הגגות של ביהמ"ק, וכל מפתחות ביהמ"ק בידיהם. ואמרו, עד כאן היינו גזברים שלך, מכאן ואילך קח את שלך. כמ"ש, משא גֵיא חיזיון, מה לָך אפוא כי עלית כולךְ לגגות.
218. גיא חיזיון, זוהי השכינה, שהייתה בביהמ"ק, וכל בני העולם היו יונקים ממנה יניקה של נבואה. ואע"פ שכל הנביאים היו מתנבאים ממקום אחר, מנו"ה דז"א, מ"מ, מתוכה, מהנוקבא, היו יונקים נבואתם. כי נו"ה דז"א היו משפיעים בשכינה, והשכינה הייתה נותנת הארת נו"ה אל הנביאים. וע"כ ע"ש הנבואה היא נקראת, גיא חיזיון. חיזיון, משום שהיא מראָה של כל הגוונים העליונים, כי ד' גוונים דז"א, חו"ב תו"מ, אינם נראים אלא בה, וע"כ נקראת חיזיון.
219. מה לך אפוא, כי עלית כולך לגגות. כי כשנחרב ביהמ"ק, באה השכינה ועלתה בכל המקומות, שהייתה דירתה בהם מקודם לכן, והייתה בוכה על בית מושבה, ועל ישראל שהלכו בגלות, ועל כל הצדיקים והחסידים שהיו שם ונאבדו. כמ"ש, כה אמר ה', קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. ורחל היא שֵם השכינה. אז הקב"ה שאל את השכינה, מה לך אפוא, כי עלית כולך לגגות?
220. מהו, כולך? לכלול עימה כל הצבאות והמרכבות האחרים, שכולם בכו עימה על חורבן ביהמ"ק.
221. שאל אותה, מה לך אפוא? אמרה לפניו, וכי בניי בגלות וביהמ"ק נשרף, ואתה אינך יודע, ואני, מה לי כאן? פתחה ואמרה, תשואות מְלֵאה, אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני, על שוד בת עַמי. והקב"ה אמר לה, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך.
222. מיום שנחרב ביהמ"ק, לא היה יום שלא נמצא בו קללות, משום, כי כשביהמ"ק היה עומד, היו ישראל עובדים עבודות ומקריבים עולות וקורבנות, והשכינה שרתה עליהם בביהמ"ק, כאם הרובצת על הבנים. ופני כל היו מאירים, עד שנמצאו ברכות למעלה ולמטה. ולא היה יום, שלא נמצא בו ברכות וחדוות. והיו ישראל יושבים לבטח בארץ, וכל העולם היה ניזון בגללם.
223. עתה שנחרב ביהמ"ק, והשכינה הלכה עימהם בגלות, אין יום שלא נמצא בו קללות וקולל העולם, ושמחות אינן נמצאות למעלה ולמטה.
224. ועתיד הקב"ה להקים כנ"י, השכינה, מעפר, ולשמח את העולם בכל, כמ"ש, והביאותים אל הר קודשי ושׂימַחתים בבית תפילתי. וכתוב, בִּבכי יבואו ובתחנונים אובילם. כמו שבתחילה, שכתוב, בכׂה תבכה בלילה ודמעתה על לחייה, כן אח"כ, בבכי ישובו מן הגלות, כמ"ש, בבכי יבוא.