בן הגר המצרית
463. ותרא שרה את בן הגר המצרית. מיום שנולד יצחק, וישמעאל היה בביתו של אברהם, לא נזכר ישמעאל בשמו, כי במקום ששורה זהב לא נזכר לפניו פסולת. ומשום זה כתוב, את בן הגר המצרית, ולא כתוב, ישמעאל בן הגר, איש שאינו כדאי להזכיר שמו לפני יצחק.
464. ותרא שרה, עם עין לקלון, שחפצה לראות רק קלון, ראתה אותו שרה, כי לא ראתה אותו עם העין, שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנו של הגר המצרית. משום זה כתוב, ותרא שרה, כי רק שרה ראתה אותו עם עין כזו, ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב, את בן הגר, אלא, את בנו.
465. אח"כ כתוב, ויֵרע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו. ולא כתוב, על אודות בן הגר המצרית. וכנגד זה כתוב, ותרא שרה את בן הגר המצרית, ולא ראתה שהוא בנו של אברהם.
466. פסוק זה שבחה של שרה, משום שראתה אותו שמצחק לעבודה זרה. אמרה, ודאי אין בן זה בנו של אברהם, לעשות מעשיו של אברהם, אלא בן הגר המצרית הוא, כי חזר לחלק אימו. ומשום זה כתוב, ותאמר לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק.
467. והייתכן ששרה קינאה אותה או את בנה, וע"כ אמרה, גרש? אם היה כן, לא היה הקב"ה מודה לדבריה, כמ"ש, כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה. אלא משום שראתה אותו בעבודה זרה, ואימו לימדה אותו חוקי עבודה זרה, משום זה אמרה שרה, כי לא יירש בן האמה הזאת. אני יודעת, שלא יירש לעולם חלק של האמונה, ולא יהיה לו חלק עם בני, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. וע"כ הודה לה הקב"ה.
468. והקב"ה רצה להבדיל הזרע הקדוש לבדם כראוי, שמשום זה ברא העולם. כי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה מטרם שברא העולם. ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם התקיים בזכותו. ואברהם ויצחק עמדו ולא התיישבו במקומם, עד שיצא יעקב לעולם.
469. כיוון שיצא יעקב לעולם, התקיימו אברהם ויצחק, והתקיים כל העולם. ומיעקב יצא העם הקדוש לעולם, והתקיים הכול בצד הקדושה כראוי. וע"כ אמר לו הקב"ה, כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע, ולא בישמעאל.
470. כתוב אח"כ, ותלך ותֵתַע במדבר באר שבע. ותתע, עבודה זרה. והקב"ה, בזכות אברהם, לא עזב אותה ואת בנה, והציל אותם מצמא, אע"פ שעבדה עבודה זרה.
471. בתחילה כאשר ברחה מפני שרה, כתוב, כי שמע ה' אל עונייך. ועתה, שהיא זנה אחר עבודה זרה, אע"פ שכתוב, ותישא את קולה ותֵבך, כתוב, כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, ולא כתוב, כי שמע אלקים אל קולך.
472. באשר הוא שם. ישמעאל לא היה בן עונשים אצל ב"ד של מעלה. כי ב"ד של מטה מענישים מ-13 שנים ומעלה, וב"ד של מעלה מענישים מ-20 שנה ומעלה. לפיכך, אע"פ שהיה רשע לא היה בן עונשים. וכמ"ש, באשר הוא שם, משום שהיה פחות מ-20 שנים, וע"כ הציל אותו הקב"ה.
473. א"כ, מי שנפטר מעולם מטרם שמגיע ימיו ל-20 שנים, מאיזה מקום הוא נענש למיתה? כי למטה מ-13 שנים, אע"פ שאינו בן עונשים, הוא נענש ומת על חטאיו של אביו, להיותו עוד ברשותו. אבל מ-13 שנים ומעלה, הרי כבר יצא מרשות אביו, ומשום מה נענש ומת, בעוד שאינו בן עונשים? הקב"ה מרחם עליו שימות צדיק, ונותן לו שכר טוב בעולם הנצחי. ולא ימות רשע, שנענש באותו עולם.
474. אם הוא רשע ולא הגיעו ימיו ל-20 שנה, אם הסתלק מהעולם, מאין בא עונשו, כי לא תוכל לומר, כדי שימות צדיק, כי הוא רשע ולא צדיק? נענש בלי משפט.
כי כאשר העונש ירד לעולם, הוא הפחות מ-20 שנה, פוגע במחבל המעניש בלי כוונה מב"ד של מעלה ובלי כוונה מב"ד של מטה, ונענש רק משום שלא השגיחו עליו למעלה, לשומרו שלא יפגע המחבל. וכיוון שנפגש עם המחבל, וכבר אינו מבחין בין טוב לרע.
475. ועליו כתוב, עוונותיו ילכדוּנו את הרשע, ובחבלי חטאתו ייתָמך. את, הוא לרבות מי שעוד לא הגיע זמנו להיענש. עוונותיו ילכדונו, ולא ב"ד של מעלה. ובחבלי חטאתו ייתמך, ולא ב"ד של מטה. משום זה כתוב, כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, שעוד לא היה ראוי להיענש על חטאיו. וע"כ שמע אלקים את קולו, אע"פ שהיה רשע.