האידרא רבא קדישא

ואלה המלכים

10. ואלה המלכים, אשר מלכו בארץ אֱדום, לפני מְלוֹך מֶלך לבני ישראל. פסוק זה קשה, שהרי לא היה צריך לכתוב כמה מלכים שהיו לאדום, מטרם שבאו בני ישראל, ומטרם שהיה מלך לבני ישראל. ומראה לנו סוד הסודות, ובני אדם אינם יכולים לדעת בזה, היות שמרמז לעולמות עליונים.

11. עתיק של כל העתיקין, הצפוּן מכל צפוּן, מטרם שהכין תיקוניו ועיטורי עטרות. שהכנת הכלים והכשרתם לקבל האורות, נקראים תיקונים. והאורות עצמם נקראים עטרות, מלשון הכתוב, בעטרה שעיטרה לו אימו. ועוד לא היו ראשית וסיום. חכמה עילאה, ראשית הגילוי. חכמה תתאה, סוף הגילוי. והיה מחוקֵק ומשׁעֵר בה, בגילוי הראש והסיום. ופרשׂ לפניו גבול אחד, ובו חקק ושִׁיער מלכים. פרסא, פירושו מסך וגבול.

12. ותיקוניו לא התקיימו. כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלוך מלך לבני ישראל. לפני המלך הראשון שמלך לבני ישראל. וכולם שנחקקו נקראים בשמותיהם. ולא התקיימו עד שעזב אותם והצניע אותם. ואח"כ היה מתעלה בגבול, ונתקן בתיקוניו.

תחילה ברא הקב"ה את העולם במדה"ד, במלכות, והסתיימו האורות במלכות, שהצטמצמה שלא לקבל אור. וזה נקרא צ"א. ובגבול דצ"א יצאו ג' פרצופים דא"ק, גלגלתא ע"ב ס"ג. וראה המאציל שהעולם לא יוכל להתקיים במדה"ד של המלכות, ושיתף עימה מדה"ר, שהעלה המלכות ועירב אותה בבינה, שנקראת מדה"ר. והסתיימו מחמת זה האורות בבינה, וזה נקרא צ"ב. והגבול החדש שבבינה נקרא פרסא.

הפרסא נעשתה בפרצוף שני דס"ג דא"ק, הנקרא נקודות דס"ג דא"ק או עולם הנקודים. ולפיכך מגלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק אין לנו מושג כלל, להיותם ממלכות דצ"א. והזוהר אינו מדבר מהם אלא ברמזים דקים. ותחילת הדיבור של חכמי הזוהר הוא מעולם הנקודים, שכבר נתקן שם הפרסא, המיתוק של המלכות בבינה, שהעולם מתקיים על ידה.

פרסא היא סיבה לתיקון ג' קווים. כי עם תיקון הפרסא, עם עליית המלכות לבינה, יצאה נקודת החולם, קו ימין, הנעשה ע"י ביאת הי' באור החכמה ונעשה אויר. ואח"כ ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, שאין בהם פרסא, מורידים המלכות מבינה למקומה, ויוצאת נקודת השורוק, קו שמאל, הנעשה ע"י יציאת הי' מאויר, וחזר להיות אור החכמה. ואח"כ, ע"י עליית ז"א המייחד ימין ושמאל, יוצאת נקודת החיריק, קו האמצעי.

בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, יש ב' מיני ייחודים:

א. תיקון קווים בג"ר דבינה. כי מתוך שג"ר דבינה הם ח"ח, ואינם חפצים חכמה, ע"כ אינם רוצים לקבל חכמה מא"א. אלא רק כשז"א עולה להם למ"ן. כי מתוך הקשר שיש לבינה דאו"י אל ז"א דאו"י, להשפיע לו הארת חכמה, אף בפרצופים כך הוא. שבשעה שז"א עולה לג"ר דבינה, או"א עילאין, אז עולים או"א עילאין ומקבלים חכמה מא"א, ומשפיעים לישסו"ת, ומישסו"ת לז"א. וזה נבחן לתיקון קווים דג"ר.

ב. תיקון קווים דו"ק דבינה. אחר שאו"א קיבלו החכמה מא"א, השפיעו אותה לו"ק דבינה, ויצאה שם נקודת השורוק, אז נעשתה מחלוקת בין קו ימין לקו שמאל, ואור החכמה שבקו שמאל נסתם, מחמת חיסרון של חסדים, ונעשה לחושך. ואז בא ז"א בעניין המסך דחיריק שבו, וייחד ימין ושמאל זה בזה, וקיים הארת שניהם. באופן, שהחסדים שבקו ימין יאירו מלמעלה למטה, והחכמה שבקו שמאל תאיר מלמטה למעלה.

ומכוח זה אין הפרסא מתבטלת לעולם. ואע"פ שהמלכות יוצאת מפרסא ובאה למקומה בעת הארת נקודת השורוק, שאז כל בינה ותו"מ שנפלו לתחתון מחמת הגבול החדש שבבינה, חוזרים למדרגתם. הפירוש, הוא שבינה ותו"מ אלו עולים למעלה מפרסא, ושם מתחברים למדרגתם, ומיתקנים בשמאל לכו"ח, שנשארו במדרגה. ולפיכך אין הפרסא נפגעת כלום מחמת יציאת הי' מאויר, מהארת השורוק.

ובעולם הנקודים, אע"פ שכבר היה שם תיקון הפרסא, עכ"ז לא היה הייחוד השני של תיקון קווים, תיקון קווים דו"ק דבינה. אלא הייחוד הראשון, תיקון קווים בג"ר דבינה. וע"כ אחר שיצאה המלכות מפרסא שבבינה, וחזרה למקומה, התבטלה הפרסא מחמת זה, כי חזרה הפרסא להיות בינה ממש, אחר שכבר יצאה ממנה המלכות.

ואז נמשכה אור החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, מפרסא, העומדת בסיום האצילות, למטה לבי"ע. ואז נשברו כל הכלים, והאורות הסתלקו ועלו לשורשם. שזה נבחן למיתת המלכים. כי מי שיוצא מעולם לעולם, נבחן שמת. כן אלו ח' מלכים דעולם הנקודים יצאו מאצילות לבי"ע, שיציאה זו היא יציאת נשמתם. כי האורות לא נמשכו עם הכלים, וע"כ נבחן שמתו.

עתיק של כל העתיקין, נקודות דס"ג דא"ק, עולם הנקודים, מטרם שהכין תיקוניו, התיקונים שלא תתבטל הפרסא, עוד לא היו עיטורי עטרות, ג"ר דחסדים, המעטרים את החכמה. החכמה נקראת עטרות. החסדים, עיטורי אותם העטרות דחכמה. ועוד לא היו ראשית וסיום, כי אחר התיקון דקו אמצעי בו"ק דבינה, שהחכמה לא תאיר אלא מלמטה למעלה, נמצא שהג"ר דבינה, או"א עילאין, מקבלים החכמה מא"א ע"י הייחוד הראשון דקו האמצעי.

או"א נקראים משום זה חכמה עילאה, ונקראים ראשית, כי בהם מתחיל גילוי החכמה. אבל בהם עצמם אין החכמה מתקבלת כלל, אלא הם משפיעים לו"ק דבינה, לישסו"ת, ושם נעשה הייחוד השני דקו האמצעי, המתקן את החכמה, שלא תשפיע מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה. באופן, שאחר שהחכמה מתקבלת במלכות, היא נעשית סיום על החכמה, שממנה ולמטה אין החכמה מושפעת.

וע"כ נקראת המלכות חכמה תתאה. שאחריה עוד אין החכמה נמצאת. וכל זה עוד לא היה בעולם הנקודים, כי שם היה חסר הייחוד השני דקו האמצעי, שבו"ק דבינה, וע"כ לא היה התיקון הזה שהחכמה תאיר בראשית ובסיום. אלא שהייתה נמשכת ממלכות דאצילות ולמטה לבי"ע.

והיה מחוקק ומשער בה, בגילוי הראש והסיום. ופרשׂ לפניו גבול אחד, ובו חקק ושִׁיער מלכים. אחר שכבר נפרשׂה לפניו הפרסא, היה מחוקק ומשער, להמשיך אור החכמה. חקק, הקטנוּת, ושִׁיער, הגדלות, שתיהן נבחנות בפרסא, שבקטנות נפרשה הפרסא ובגדלות התבטלה הפרסא, וחזר אל הגבול הישן דצ"א. וע"כ תיקוניו לא התקיימו, אלא ז' המלכים נשברו ומתו. ולפי שיצאו משמאל הם נקראים מלכי אדום. בינה, שנקראת כך בשמאל שלה.

לפני מלוך מלך לבני ישראל. לפני המלך הראשון שמלך לבני ישראל. בני ישראל הם הספירות דז"א שבעולם התיקון, אחר שנתקן הייחוד דקו האמצעי בו"ק דבינה, שחג"ת נהי"מ שלו הם בני ישראל, והמלך הראשון חסד. וכולם שנחקקו נקראים בשמותיהם, כולם שנחקקו בקטנות ע"י הפרסא, חזרו וקיבלו הגדלות, ונקראו בשמות. ולא התקיימו עד שעזב אותם והצניע אותם, שנשברו ומתו. כמ"ש בהם, וימלוך, וימָת. ועזב את הכלים, והצניע את האורות.

ואח"כ היה מתעלה בפרסא, ונתקן בתיקוניו, שהאור יהיה מתעלה מפרסא ולמעלה, ע"י הייחוד השני דקו אמצעי שבו"ק דבינה. ונתקן בכל התיקונים שיתבארו לפנינו. שכל אלו נעשו בתיקון פרצופי אצילות ובי"ע, הנקראים עולם התיקון.

13. כשעלה ברצונו של המאציל לברוא תורה נסתרת אלפיים שנה, והוציא אותה, שברא אותה, מיד אמרה לפניו, מי שרוצה לתקן ולעשות, יתקן תחילה תיקוניו.

ז"א, קו האמצעי, נקרא תורה, ומקומו אחרי חו"ב הנקראים אלפיים שנה. אמנם מתוך שכל ספירה נכללת מע"ס, יש ז"א, תורה, גם בכתר, ונקרא שם תורה נסתרת אלפיים שנה, כי להיותו שם קודם אלפיים שנים, שהם חו"ב, נמצא שהוא צפוּן ונסתר מהם.

אמרה לפניו, מי שרוצה לתקן הפרסא, שבה רצה המאציל לשתף מדה"ר בדין, ולתקן, שהעולם יוכל להתקיים, שיתקן תחילה תיקונים בשביל הפרסא, שלא תתבטל בעת יציאת הארת השורוק. ומיד עשתה התורה, שהוא קו האמצעי, הייחוד של ימין ושמאל שבו"ק הבינה, שהוא התיקון העיקרי שהפרסא לא תתבטל.