האידרא רבא קדישא

הקדמת האידרא רבא

1. אמר רבי שמעון לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד, בעולם התוהו, שז"ת היו בקו אחד, זה למעלה מזה. ורבי שמעון היה רוצה לגלות להם עניין המדרגות של עולם התיקון. שהם בג' עמודים, ג' קווים ימין שמאל אמצע.

כתוב, עת לעשות לה', הֵפֵרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, המקטרג, דוחק. הכרוז קורא בכל יום לתשובה. וקוצרי השדה מועטים, אותם שזכו בתבואת השדה העליון, המלכות, שהם השגות סודות התורה. ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם, המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי, לאיזה מקום הם הולכים.

2. התאספו חברים אל מקום המושב, מלובשים במגִנים ובחרבות, ורמחים בידיכם, שהם ייחודים להשבית הקליפות. הזדרזו בתיקוניכם, שיזדרזו לעשות התיקונים של ג' קווים: חב"ד, חג"ת, נה"י. בעצה, בחכמה, בתבונה, בדעת, במראֶה, בידיים שהם חג"ת, וברגליים שהם נה"י. הַמליכו עליכם את מי שברשותו חיים ומוות, לגזור דברי אמת, דברים שקדושים עליונים מקשיבים להם, ושמחים לשמוע ולדעת אותם. אידרא פירושו מושב, מושב הסנהדרין המזהירים העם.

3. ישב רבי שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגַלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה, יאבדו חידושי התורה. ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם, שתקו.

קם רבי אבא ואמר לו, אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב, סוד ה' ליראיו. והרי חברים אלו יראי הקב"ה הם, וכבר נכנסו באידרא של בית המשכן. ולמדנו שנכנסו באידרא רבא ויצאו, אבל לא כולם, כי ג' חברים נפטרו.

4. נמנו החברים לפני רבי שמעון, ונמצא רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא. הידיים נתנו לרבי שמעון, והאצבעות זקפו למעלה. ונכנסו בשדה בין האילנות, וישבו.

קם רבי שמעון והתפלל תפילתו. ישב ביניהם ואמר, כל אחד ישים ידיו בחיקו. שמו ידיהם, כל אחד בחיקו, ולקח אותם רבי שמעון. פתח ואמר, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חָרָשׁ, ושׂם בסתר. וענו כולם אמן.

מיד אחר שנמנו החברים לפניו, קיימו מה שהזהיר אותם, הזדרזו בתיקוניכם, ועשו תכף ומיד את הייחוד של ג' קווים, להמשיך אותם אל המלכות. ועשו מעשה למטה, כדי לעורר דוגמתו למעלה. הידיים נתנו לרבי שמעון, כי רבי שמעון הוא הדעת, שורש קו האמצעי, וע"כ נתנו לו ידיהם, ימין ושמאל, והתייחדו ונכללו ימינם ושמאלם זה בזה, ע"י רבי שמעון, קו האמצעי. וע"י זה התעורר למעלה הייחוד של ג' קווים.

ואז האצבעות, הרומזות על הארת החכמה שבאצבעות, זקפו למעלה, שיאירו רק מלמטה למעלה. כי אחר שימין ושמאל נכללים יחד ע"י קו האמצעי, אין החכמה שבשמאל מאירה אלא רק מלמטה למעלה. ואח"ז היו צריכים להמשיך כל הארת ג' הקווים אל המלכות, ונכנסו בשדה בין האילנות, שדה תפוחים קדושים, המלכות. וישבו, להמשיך בה ו"ק דחכמה.

ורבי שמעון אמר, שכל אחד ישים ידיו בחיקו. חיקו מורה על העלם ג"ר, כי שׂימת יד בחיק הוא מעשה של העלם. אמנם יש ב' בחינות של הבאת היד בחיק:

א. הבאת י' באור, שהאור נהפך לאויר, הנוהג בקו ימין, נקודת החולם, שנעשה מחמת זה ו"ק בלי ראש.

ב. בקו האמצעי, שגורם רק מיעוט ג"ר דחכמה, אבל ו"ק דחכמה נשארים שם. שקו האמצעי ממעט קו השמאל, שיאיר רק מלמטה למעלה, שהוא ו"ק דחכמה.

וכדי להסביר, אבאר הכתוב, ויאמר ה' לו עוד, הבא נא ידך בחיקך, ויָבֵא ידו בחיקו, ויוציאה והנה ידו מצורעת כַּשׁלג. ויבא ידו בחיקו, הבאת י' באור, הממעט אותו לאויר, ו"ק, הנוהג בקו ימין, בנקודת החולם.

ואח"כ, ויוציאה, שחזר והוציא י' מאויר. והאויר חזר לאור, ונגלה אור החכמה מלמעלה למטה, הנוהג בקו שמאל, מטרם התיקון דקו האמצעי, שאז יש בו דינים קשים, שנסתרים ונסתמים כל האורות, מפני שהחכמה בלי חסדים. לפיכך, והנה ידו מצורעת כשלג. כי סתימת וסגירת האורות, היא צרעת.

ואח"ז נגלה התיקון דקו האמצעי, כמ"ש, ויאמר השֵׁב ידך אל חיקך, וישב ידו אל חיקו. פעולה ראשונה דקו האמצעי, המעורר מסך דחיריק דמנעולא, הממעט אותו לו"ק. ואח"כ, ויוציאה מחיקו, פעולה שנייה, שחָזר וגילה החכמה, אבל בלבוש של החיק, שהמשיך רק ו"ק דחכמה. ואז התייחדו כל ג' הקווים, והחכמה התלבשה בחסדים. כמ"ש, והנה שָׁבָה כבשׂרו, שחזרה לג"ר, אלא בו"ק דחכמה.

ע"כ אמר, כל אחד ישים ידיו בחיקו, בחיק דקו האמצעי, שאז כשיוציאו מהחיק, תאיר היד השמאלית רק מלמטה למעלה, בלבושו של החיק. כי זהו עיקר כל התיקון של קו האמצעי, חיריק. וע"כ רבי שמעון, קו האמצעי, הזהיר אותם על זה.

הם שמו ידיהם בחיקם, ורבי שמעון לקח אותם מחיקם, הוציא ידיהם מהחיק עם הלבוש של החיק, כדרך קו האמצעי. פתח ואמר, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. כי המשכת החכמה מלמעלה למטה, היא שורש פסל ומסכה, מעשה ידי חָרש השׂם בסִתרו של עולם, המגלה מה שצריך לכסות ולהסתיר. וע"כ, לבסוף השׁביע אותם על זה.

5. פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה', הפֵרו תורתך. עת לעשות לה', משום שהפרו תורתך. הפרו תורתך, שהפרו תורה של מעלה, ז"א, כי היא מתבטלת אם אינה נעשית בתיקוניה אלו של ג' קווים. ופסוק זה כתוב לעתיק יומין, שממנו מתחיל שורש כל התיקונים.

וכתוב, אשריך ישראל מי כמוך, משום שהם דבוקים בקו האמצעי. וכתוב, מי כמוך באלים ה', שסובב על ז"א, קו האמצעי.

6. קרא לרבי אלעזר בנו והושיב אותו לפניו ולרבי אבא מצד האחר, ואמר, אנחנו כלל הכול. כי נשמת רבי אלעזר הייתה מחכמה, ושל רבי אבא הייתה מבינה, ורבי שמעון הדעת, המייחד חו"ב זה בזה.

וע"כ אמר, אנו כלל הכול. כי חב"ד הם כלל כל המדרגות. עד עתה נתקנו העמודים, כלומר שעד עתה עסקו בתיקון ג' הקווים, הנקראים ג' עמודים. שתקו, שמעו קול, וברכיהם זו לזו דופקות מחמת פחד. קול האספה העליונה שמתאספים, המרכבות של הקב"ה.

7. שמח רבי שמעון ואמר, ה' שמעתי שִׁמְעֲך יָרֵאתי. שָׁם נכון היה שיהיה מתיירא, משום ששורשו מקו שמאל, אבל אנחנו המיוחדים בקו האמצעי, באהבה תלוי הדבר, בחסדים שהם אהבה. כמ"ש, ואהבתָ את ה' אלקיך. וכתוב, מאהבַת ה' אתכם. וכתוב, אהבְתי אתכם אמר ה'.

8. רבי שמעון פתח ואמר, הולך רכיל מגלה סוד, ונאמן רוח מכַסה דָבר. הולך רכיל, מי שאינו מיושב ברוחו ואינו נאמן, כששומע דבר, אין לו מנוחה עד שמגלה לאחר. אבל מי שרוחו מיושב ושל קיום, כתוב בו, ונאמן רוח מכסה דבר, רוחו מתקיים. וברוח תלוי הדבר. וכתוב, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך.

9. ואין העולם מתקיים אלא בסוד. ואם בדברי העולם צריכים סוד, הרי בדברי סודֵי הסודות דעתיק יומין, שאינם נמסרים אפילו למלאכים עליונים, על אחת כמה וכמה. אמר רבי שמעון, לשמיים איני אומר, שיאזינו. לארץ איני אומר, שתשמע. שהרי אנו מקיימי העולמות.

משה וישעיהו היו מעידים את השמיים והארץ. שאם בני ישראל לא יקיימו העולמות, יענישו אותם, שהשמיים לא ייתנו מטר, והארץ לא תיתן יבולה. אבל רבי שמעון היה מדבר לצדיקים, מקיימי העולמות, שאין צריכים לעדוּת.