האידרא רבא קדישא
תיקון ז"א
171. עתה היתקנו וכוונו דעת, לתקן תיקוניו של ז"א. איך הוא ייתקן, ואיך יתלבש בתיקוניו, מתיקוניו של עתיק יומין, קדוש הקדושים, נסתר מכל נסתר, הנסתר מכל. כי עתה חובתכם לגזור דין אמת נאה ויפה, ולתקן כל התיקונים על יסודם.
172. תיקוניו של ז"א נתקנו מתיקוניו של א"א, והתפשטו תיקוניו מימין משמאל ומאמצע, כמראה אדם. כי אדם מורה על קו האמצעי, שכלולים בו ג' קווים, בשביל שישלוט בו, בז"א, הרוח של הנסתר מכל נסתר, א"א, כדי לשבת על הכיסא, מלכות, כמ"ש, ועל דמות הכיסא דמות כמראֵה אדם עליו מלמעלה.
כמראה אדם, כפני אדם הכולל כל הצורות, שג' פנים, אריה שור נשר, כלולים בפני אדם, מצד המלכות שבו. כי אדם כולל ז"א ומלכות.
עוד, כמראה אדם, הכולל כל השמות, כי ז"א נקרא הוי"ה, הכולל כל השמות. עוד, כמראה אדם, שבו סתומים כל העולמות העליונים והתחתונים. כי הוא קו האמצעי, הסותם כל העולמות מג"ר דחכמה, מטעם שממעט קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה. עוד, כמראה אדם, שכולל הסודות שנאמרו ונתקנו מטרם שנברא העולם, בז' המלכים שבעולם התוהו, ואע"פ שנשברו, ולא התקיימו.
173. עתיק דעתיקין, ס"ג דא"ק, בנה מלכים בעולם הנקודים בצ"ב, בפרסא. חקק מלכים, הקטנוּת, ושִׁיער מלכים, קומת הגדלות. ולא היו מתקיימים. עד שדחה אותם והצניע אותם לזמן אחר. כמ"ש, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. בארץ אדום, במקום של הדינים, בעולם הנקודים. וכולם לא התקיימו, כמ"ש בכל אחד, וימלוך, וימָת.
174. עד שראש הלבן, גלגלתא דא"א, עתיק דעתיקין, נתקן. וכשנתקן, תיקן כל התיקונים שלמטה, תיקן כל התיקונים של העליונים והתחתונים. מכאן, כל מנהיג העם, אם הוא אינו מתקן עצמו תחילה, אין העם יכולים להיתקן. אם הוא מיתקן, כולם מיתקנים.
175. מאין לנו זה? מעתיק יומין, שכל עוד שהוא לא נתקן בתיקוניו, לא נתקנו כל אלו שצריכים להיתקן, וכל העולמות, ז' המלכים דנקודים, נחרבו. כמ"ש, וימלוך באֱדום בֶּלַע בן בְּעוֹר. וימלוך באדום, מקום, שכל הדינים נקשרים שם ותלויים משם.
מקור כל התיקונים הוא התיקון, שלא תתבטל עוד הפרסא, כמו בז' המלכים דעולם הנקודים. שהוא תיקון הקווים בז"ת. ואחר שעתיק יומין נתקן בתיקון זה, נתקנו אחריו כל הפרצופים והתקיימו. וכל עוד שהוא לא נתקן בזה, לא יכלו שאר הפרצופים להיתקן.
176. בלע בן בעור. הוא גזרת דין הקשה, שעל ידו מתקשרים אלף אלפים בעלי יבבה ויללה. וכתוב, ושֵׁם עירו דִנְהָבָה. דנהבה, דין הבה. כמ"ש, לעלוקה שתי בנות הב הב.
המלך הראשון, שמז' המלכים דנקודים שנשברו, הוא מלך הדעת, שהוא מלמעלה למטה של קומת הסתכלות עיניים דאו"א דנקודים, שנמשכה על בחינה ד'.
בחינה ד' היא מלכות דמידת הדין הקשה. וע"י שבירת מלך זה יצאו בעלי יבבה ויללה, שעל ידו מתקשרים אלף אלפים בעלי יבבה ויללה. כי הארת הדעת היא הוי"ה במילוי אותיות א'. ועל ידה נמשכה החכמה, המכונה אלָפים, כמ"ש, ואאַלֶפךָ חכמה. וע"כ כשנשברה המדרגה הגדולה הזו, יצאו כנגדה בעלי יבבה ויללה, המייבבים ומייללים אחריה, בשיעור אלף אלפים, כפי שיעור הארתה.
177. כיוון שמלך הדעת עלה להתיישב במדרגתו, לא עמד בה, ולא היה יכול לעמוד בה, מפני שנמשכה מלמעלה למטה ועברה לבי"ע דפרודא, וכל העולמות נחרבו. משום שאדם לא נתקן תיקון קווים בז"ת וזכר ונקבה, כי תיקון אדם בצורתו כלול הכול, והכול יכול להתיישב בו ולהתקיים.
178. ומשום שתיקון זה של אדם לא נמצא בהם, לא יכלו ז' המלכים לעמוד ולהתיישב. והתבטלו והסתלקו מאותו התיקון שהיה להם בנקודים, עד שיבוא תיקון אדם בעולם התיקון. וכשבאה צורת האדם הזה, נחקקו כולם בצורתו, וחזרו לקיום אחר. מהם התבשמו, ומהם שלא התבשמו כלל.
כי בתיקון אדם ממשיך רק ו"ק דחכמה, ונמצא שאותם החלקים של המלכים דנקודים, שהיה בהם בג"ר דחכמה, לא נכללו ולא נתקנו ע"י תיקון אדם שבעולם התיקון. ולכן, מהם התבשמו, החלקים שבו"ק דחכמה. ומהם שלא התבשמו, החלקים שבג"ר דחכמה.