שמעון ולוי אחים
552. שמעון ולוי אחים, כלי חמס מְכֵרותיהם, בסודם אַל תבוא נפשי. כאן אחז אותם בצד שמאל של השכינה. כי ראה בהם מעשים של דין הקשה, שאין העולם יכול לסבול.
שמעון לא היה ראוי לברכה, כי ראה בו כמה מעשים רעים. ולוי בא מצד דין הקשה, שהברכה אינה תלויה בו. ואפילו כשבא משה, לא תלה ברכתו בו, כמ"ש, בָרך ה' חֵילוֹ, שבהקב"ה תלויה ברכתו.
553. כתוב, זה הים גדול ורחב ידיים, שָׁם רמשׂ ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות. זה הים גדול, השכינה שעמדה על יעקב, כשרצה להסתלק מן העולם. ורחב ידיים, כי כל העולם מתמלא, ונשלם, ומצטמצם בשכינה. שמתמלאת ונשלמת מכוח הדרום, ומצטמצמת מכוח הצפון. שם רמש ואין מספר, כי הרבה מלאכים עליונים וקדושים נמצאים שם.
חיות קטנות עם גדולות, אלה י"ב שבטים, בניו של יעקב, שנמצאים שם בשלמות. איילה נפתלי, זאב בנימין עִם גדי גד, ארי יהודה, טלה יוסף. וכן כולם, להימצא חיות קטנות עם גדולות.
554. כולם, בכל השבטים, נמצאים חיות קטנות עם גדולות, אבל יהודה אריה, שמעון שור, כי שמעון גבורה וגבורה היא פני שור. והיו מסתכלים זה מול זה, יהודה מימין, שמעון משמאל.
בדומה לשור, שמעשיו רעים, ויסתכל בצורת אריה, המצויר ברפת שלו, ויפחד ממנו. כך שמעון שור, יהודה אריה. שמעון, שהוא שור, גבורה, נכנע מכוח הסתכלותו ביהודה, שהוא אריה, חסד.
555. שמעון לא זכה לברכות מיעקב, אלא משה חיבר אותו ביהודה, כמ"ש, שְמע ה' קול יהודה. וכתוב, כי שָמע ה' כי שנואה אנוכי. שע"כ לאה קראה לו שמעון. וכמו ששָמע ה' הוא בשמעון, אף שְמע ה' שביהודה, כולל את שמעון.
יעקב לא בירך את שמעון ולוי, משום שהעלה אותם למשה, שיברך אותם. מהו הטעם שאביהם לא בירך אותם?
557. יעקב, היה לו ארבע נשים, והוליד בנים מכולן, ונשלם ע"י נשיו. כשביקש יעקב להסתלק מן העולם, השכינה עמדה עליו. רצה לברך את שמעון ולוי, ולא יכול, שפחד מפני השכינה. אמר, איך אעשה זאת? הרי שניהם באים מצד דין הקשה, וברכתם תפגום בשכינה, ולהתקיף את השכינה איני יכול.
כי ארבע נשים היו לי, שנמשכו לי מד' בחינות חו"ג תו"מ שבשכינה, ונשלמתי בהן, כי הולידו לי י"ב שבטים, שהם כל השלמות. וכיוון שקיבלתי שלמותי מן השכינה, איך אברך את שמעון ולוי כנגד רצונה? אלא אמסור אותם לאדון הבית, משה, בעלה של מטרוניתא, שהבית ברצונו נמצא, ומה שירצה יעשה.
558. וכך אמר יעקב, חלקי בנשים ובבנים, הרי קיבלתי בעוה"ז מן השכינה, ונשלמתי, ואיך אתחזק עוד במטרוניתא, השכינה? אלא אמסור הדברים לאדון המטרוניתא, משה, והוא יעשה מה שירצה, ולא יירא.
559. כתוב, וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים את בני ישראל. איש האלקים אדון הבית, אדון המטרוניתא. כי איש פירושו אדון. כמ"ש, אישהּ יקימֶנו ואישהּ יְפֵרֶנו. שהשכינה נקראת כלת משה. שמשה מרכבה למעלה מחזה דז"א, ומשום זה הוא בעלה של המטרוניתא, כמו ז"א, והיה המשפיע אל השכינה, שהמשפיע הוא אדון למקבל, וע"כ נקרא איש האלקים.
וע"כ בירך משה את מי שרצה, ולא ירא מפני פגם השכינה, כי היה יכול לתקן אותה כפי שרצה. ומשום זה אמר יעקב, אני רואה שבניי אלו הם בצד דין הקשה, יבוא אדון הבית ויברך אותם.
560. משה היה ודאי איש האלקים, וכרצונו עשה בביתו. כמ"ש, אישהּ יקימנו, שישפיע לה מוחין דחכמה, המכונים קימה. כמ"ש, ויאמר משה, קוּמה ה' ויפוצו אויביך. כי בדרך יש אחיזה לקליפות, ומוחין דחכמה מבריחים הקליפות.
ואישהּ יפרנו, כמ"ש, ובנוּחו יאמר, שובה ה', כי בהיות השכינה במקום מנוחה, אין אחיזה בה לקליפות, ואין פחד. וע"כ אישהּ יפרנו, שבכוח הקו האמצעי הוא מפר הג"ר דחכמה, כדי להלבישה בחסדים, כמ"ש, ובנוחו יאמר, שובה ה'.
ודאי שאדון הבית עושה כרצונו, ואין מי שימחֶה בידו. כאדם הגוזר על אשתו והיא עושה רצונו. וע"כ יעקב, אע"פ שהיה אחוז בעה"ח, ז"א, לא היה אדון הבית כמו משה, כי הוא היה אחוז למטה, למטה מחזה דז"א, ששם כבר שייך לנוקבא דז"א. אבל משה למעלה, אחוז למעלה מחזה דז"א, בעולם הזכר. וע"כ היה אדון הבית, כמו ז"א. וע"כ מסר אותם יעקב לאדון הבית, שיברכם.
561. בסודם אַל תבוא נפשי. כמ"ש, סוד ה' ליראיו, הוא סוד עליון שבתורה, שאין הקב"ה נותן אותו, אלא ליראי חטא. מי שהוא ירא חטא, נגלה לו סוד עליון שבתורה, זהו אות ברית קודש, שנקרא סוד ה'.
562. שמעון ולוי הטריחו את עצמם על הסוד הזה של אות ברית קודש באנשי שכם, שיָמוּלו את עצמם ויקבלו על עצמם הסוד הזה, לשמור אות ברית קודש. אבל היה במרמה.
וכן זִמרי, שהיה נשיא בית אב לשבט שמעון, פסל את הסוד הזה, בִּדְבַר כוזבי בת צור. על זה אמר יעקב, בסודם אל תבוא נפשי. נפשי, זו הנפש, העולה ומתייחדת בברית העליון למעלה, מלכות המתייחדת עם הברית העליון, יסוד דז"א, ונקראת נפש צרור החיים.
563. בִּקְהָלָם אל תֵחַד כבודי. כמ"ש, ויקהל עליהם קורח, שלא נזכר שם, אלא קורח בן יצהר בן לוי, ולא בן יעקב. אל תחד כבודי, כבוד ישראל, סתם. וע"כ, משום מעשים הללו, לא בירך יעקב את שמעון ולוי, אלא שמסר אותם למשה. משמע, שלא התאחדו זה בזה, אלא שהם מפוזרים, כמ"ש, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.
וכך צריך להיות, שמשום שהם דין קשה, צריכים פיזור. וע"כ כל ישראל ישנם בדין קשה שלהם. כי עם פיזורם בישראל, קלטו ישראל מדין קשה שבהם. ואין דור בעולם, שלא ירד הדין שלהם לקטרג בעולם, ומתרבים מחמת זה מחזרים על הפתחים של בני אדם. וע"כ כל ישראל נפגעו מן הדין שלהם.