הנה מיטתו שלִשְׁ_מׂה

71. הנה מיטתו שלִשְׁ_מׂה, שישים גיבורים סביב לה, מגיבורי ישראל. מיטתו היא כיסא הכבוד של המלך, המלכות, שנקראת מיטה, שכתוב בה, בטח בה לב בעלה. שלשלמה, הוא המלך שכל השלום הוא שלו, ז"א. שישים גיבורים סביב לה, שנאחזים בצד של המלכות מדין הקשה. ונקראים, שישים שומרים מאש, שמט"ט מתלבש בהם.

72. מימינו של מט"ט להט החרב החזקה. משמאלו גחלי אש חזקה, הנאחזת בחקיקותיו ב-70,000 להבות אש אוכלת. והם שישים גיבורים חמושים כלי נשק קשה. והם מאלו הגבורות החזקות של גבורה עליונה של הקב"ה, ז"א. כמ"ש, מגיבורי ישראל, מגבורה דז"א, הנקרא ישראל.

אין החכמה מתגלה אלא עם דינים חזקים, השומרים שהרשעים לא ימשכו אותה מלמעלה למטה. ואלו הדינים החזקים, נמשכים מצד שמאל דז"א, וכלולים מחג"ת נה"י שלו, שכל אחד כלול מעשרה, והם שישים, שישים גיבורים. ואין החכמה מתגלה אלא במלכות. וע"כ מקומם של אלו שישים גיבורים הוא במלכות, לשמור אותה מפני החיצוניים, שלא ימשכו מהארת חכמה שבה מלמעלה למטה.

מיטתו שלשלמה, היא כיסא הכבוד של המלך, המלכות, שנקראת מיטת שלמה, כי שלמה הוא ז"א. שישים גיבורים סביב לה, שנאחזים בצד של המלכות מדין הקשה, כי מצד המלכות, שבה מתגלה הארת החכמה, נאחזים אלו שישים גיבורים, שהם הדינים, השומרים החכמה, שלא יינקו ממנה החיצוניים והרשעים.

ונקראים, שישים שומרים מאש, לשמור אותה מהחיצוניים. וראש השומרים האלו הוא המלאך מט"ט. נקרא כך מלשון מטטור, שפירושו שומר. ומט"ט מתלבש בשישים שומרים אלו, ושומר את המלכות, שהיא מיטתו שלשלמה.

וחוץ מאלו הדינים, הנמשכים משמאל דז"א, יש ג"כ בחינות דינים, הנמשכים מימין דז"א, דינים הנמשכים ממסך דז"א. מימינו של מט"ט להט החרב החזקה, שהם הדינים הנמשכים מימין דז"א למט"ט.

משמאלו גחלי אש חזקה, הדינים הנמשכים משמאל דז"א למט"ט. והם שישים גיבורים. אמנם כשהם נכללים עם המלכות, הם שבעים, כי חג"ת נה"י דז"א עם המלכות, הרי הם שבע, וכל אחת כשנכללה במלכות, היא בבחינת חכמה, הנקראת אֶלף, והם 70,000.

משמאלו גחלי אש חזקה, הנאחזת בחקיקותיו ב-70,000 להבות אש אוכלת, כי כשנכללים עם המלכות הם 70,000. והם שישים גיבורים חמושים כלי נשק קשה. והם מאלו הגבורות החזקות של גבורה עליונה של הקב"ה, ז"א. אלו 70,000 הם אותם שישים הגיבורים, הנמשכים מז"א, אלא מצד המלכות הם 70,000, ומצד ז"א לבד הם שישים גיבורים. כמ"ש, מגיבורי ישראל, שמיוחסים לז"א, הנקרא ישראל, וע"כ הם שישים.

73. במיטה, במלכות, כתוב, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ותקם בעוד לילה, כשיונקת מצד הדין. כלומר, בעת שהמלכות קמה להשפיע הארת חכמה, הוא לילה, דין, כי אין החכמה שלה מושפעת אלא עם דינים. וקימה פירושו הארת חכמה. ותיתן טרף לביתה. טרף הוא הדינים שעִם החכמה, שאין מציל מהם. כמ"ש, כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, המוכנים לעשות דין בכל מקום. ונקראים בעלי יבבה ויללה.

74. איש חרבּוֹ על ירכו מִפַּחד בלילות. הוא כמ"ש, חגוֹר חרבך על ירך גיבור. מִפַּחד בלילות, מפחד של גיהינום. מפחד בלילות, מהמקום הזה הנקרא פחד, גבורה דז"א, קו השמאל, יצחק. כמ"ש, ויישׁבע יעקב בפחד אביו יצחק. בלילות, פירושו, בזמנים שהם התמנו לעשות דין. כי בלילה זמן הדין.

75. כתוב, זָמְמה שָׂדה ותיקחהו. כמ"ש, וכל חיַית השׂדה ישׂחקו שם. הדין של המלכות, לילה, נקרא ג"כ שׂדה. וכל חיית, הוא יסוד. ישחקו, זה זיווג. ועל זה כתוב, זה הים גדול ורחב ידיים, שָׁם רֶמשׂ ואין מספָּר, חיות קטנות עם גדולות. שָׁם אוניות יהלֵכון, לווייתן זה יצרת לשׂחק בו. לווייתן הוא יסוד. לשחק הוא זיווג, כמ"ש, והנה יצחק מצַחֵק את רבקה אשתו.

וכתוב, הייתה כאוניות סוחר, ממרחק תביא לַחְמה. ממרחק, כי לחמה, הארת חכמה, אינה מאירה אלא ממרחק, עם דינים המרחיקים את החיצוניים, שלא יינקו מההארה הגדולה הזו. כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי. וזהו העניין שהזיווג הוא בלילה ובשׂדה. כי הוא מביא את הארתה ממוח שבראש, מחכמה, ומלמעלה מראש, שהוא א"ס. וע"כ צריכה שמירה מפני החיצוניים.

תביא לחמה, ע"י הצדיק, יסוד. כשמזדווגים יחד. אז היא שמחה בכל. כמ"ש, לווייתן זה יצרת לשחק בו. לוויתן הוא יסוד, לשחק בו הוא זיווג.

76. 1500 בעלי המגנים, בעלי השלטון, נאחזים בצד של אלו שישים גיבורים. בידיו של הנער, מט"ט, יש ארבעה מפתחות גדולים, ארבעה מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. ונקראים מפתחות גדולים, משום שהם ממשיכים מוחין דגדלות לתחתונים. תנינים, מדרגות החכמה, הולכים תחת הספינה, שהיא המלכות בבריאה, של ים הגדול, בינה. שממנה מקבלת המלכות הארותיה, לארבע זוויות שלה, דרום צפון מזרח מערב, שהם חו"ג תו"מ.

בתנינים נראות ארבע צורות פנים, אריה שור נשר אדם, הנמשכות מג' קווים, וממלכות המקבלת אותן, שהיא פני אדם. וכשנכללות במלכות, כתוב, ודמות פניהם פני אדם, פניהן של כולן, ששלוש הצורות, אריה שור נשר, מקבלות צורת אדם, כמו המלכות בעת שנכללות בה.

הג"ר, הכלולות מהארת חכמה, הם ג' קווים חב"ד. ומכונים 3000, כי הארת חכמה היא אֶלף. והאלף השלישי, שהוא קו האמצעי, דעת, מתחלק לחסדים ולגבורות. והארת חכמה אינה מתקבלת מחכמה ממש, שהיא בקו ימין, אלא מבינה שחוזרת לחכמה, שהיא קו שמאל. וע"כ נבחן שבחכמה ובחצי הימני של הדעת, שהם אלף וחצי אלף, הם חסדים. והבינה והחצי השמאלי של הדעת, שהם אלף וחצי אלף, הם בהארת חכמה.

1500, שהם בינה והחצי השמאלי של הדעת, בעלי המגנים, שהם מהחצי השמאלי של הדעת, כי חצי זה הוא קו אמצעי, המגן על הארת החכמה, שלא ייאחזו בה החיצוניים. בעלי השלטון, הנמשכים מבינה, ששולטים בהארת החכמה, נאחזים בצד של אלו שישים גיבורים, שהם מתאחדים בצד זה של השמאל.

77. פנים גדולות, מוחין דגדלות, ופנים קטנות, מוחין דקטנות, כלולים יחד למעלה, בז"א ובמלכות. בעת שמאירים המוחין דגדלות בזו"ן, מאירים ג"כ המוחין דקטנות. ב' קווים, הימין והאמצעי, עולים ומשוטטים, ושתי מניפות בידיהם. שהם הכוחות של המסך דחיריק, הנכללים בב' קווים אלו, שעל ידיהם מרחיקים את החיצוניים מלינוק מהארת חכמה, שבהם כוח השכר והעונש.

אלף הרים עולים ובאים בכל יום לינוק מהשיקוי של הים, שהוא בינה, שהארת החכמה, המכונה אלף הרים, אינה נמשכת אלא מבינה בלבד. ואח"כ נעקרים מבינה, ועולים לים האחר, למלכות. ואע"פ שמוחין אלו מבינה, ולא כלום במלכות, מ"מ מקבלת המלכות המוחין דבינה, כי אמא השאילה בגדיה לבתה.

78. אין חשבון לנאחזים בשערותיה של המלכות, כלומר, בדינים שבה. שני בנים יונקים כל יום מהמלכות, ונקראים מרגלי הארץ. כמ"ש, וישלח יהושוע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים חֶרש לאמור. ואלו שני בנים יונקים מתחת צדדי כנפי המלכות, מתחת חו"ג. שתי בנות, כמ"ש, שתיים נשים זונות, הן תחת רגלי המלכות, תחת נו"ה דמלכות. תחת, פירושו אחוריים. כלומר, ששני הבנים דקליפה יונקים מאחוריים דחו"ג שלה, ושתי הבנות דקליפה יונקות מאחוריים דנו"ה שלה.

כמו בקדושה, שהזכר חג"ת והנוקבא נה"י. וע"כ כתוב עליהם, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנה. ואלו הבנים והבנות דקליפה נאחזים בציפורניים של המיטה, המלכות. כי ציפורניה הן האחוריים של אצבעות הידיים והרגליים. וזהו שכתוב, אז תבואנה שתיים נשים זונות אל המלך. אז תבואנה, ולא מקודם לכן. ובזמן שישראל למטה מחזירים העורף מאחורי הקב"ה, כתוב, עַמי נוגשׂיו מעולֵל ונשים מָשְׁלו בו. שהן שתי הנשים הזונות.

79. ביד שמאל, מקו שמאל של המלכות, נמשכים שבעים ענפים, שבעים שרים של אוה"ע, המגודלים בין דגת הים, בין מדרגות הארת חכמה דשמאל, הנקראות דגים. ים, פירושו המלכות.

כל הענפים אדומים כמו ורד, מחמת הדינים שבהם, כי הדינים דשמאל הם אדומים. ולמעלה מהם ענף אחד, אדום ביותר, דין קשה יותר מכולם, ס"מ, עולה ויורד, שממשיך החכמה מלמעלה למטה. והוא שרכב על הנחש, ופיתה את האדם להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שזהו חטא עצה"ד. וכולם מתכסים בשערותיה של המלכות, בדינים שלה.

80. בעל לשון הרע, הנחש, כשיורד, נעשה מקפץ על הגבעות, מדלג על ההרים. עד שמוצא טרף האחוז בציפורניים ואוכל. אז הוא שוקט, וחוזרת לשונו לטוב. שהתבטלה לשון הרע שלו, ונעשתה לשון טוב. אשריהם ישראל, שמכינים לו הטרף. והנחש חוזר למקומו, ונכנס בנקב תהום הגדול.

אחיזת הנחש היא רק במלכות דמדה"ד. אלא מכוח המיתוק של עליית המלכות בבינה, אשר הבינה מקבלת צורת המלכות, אז עולה הנחש ונאחז בדינים שבבינה. ואחיזה זו מכונה לשון הרע. כמו שמדבר לשון הרע על מי שכולו טוב. בעל לשון הרע, הנחש, כשיורד, תחילה נאחז במלכות למטה, ואח"כ עולה ומקפץ על הגבעות, שהן בינה, מדלג על ההרים, שהם מלכות. כלומר, אע"פ שמקום אחיזתו הוא בסלעים, במלכות, עכ"ז הנחש מדלג עליה, שעוזב אותה, וקופץ להיאחז בהרים, חג"ת, והם בחינת בינה. שזוהי לשון הרע. והוא משום שרוצה יותר להיאחז במקום הגבוה יותר.

אמנם ע"י העלאת מ"ן ממצוות וממע"ט, שעושים ישראל, נמשכת הארת ע"ב ס"ג דא"ק, המורידה בחזרה את המלכות מהבינה, ואז נטהרת הבינה מלשון הרע של הנחש. וגם המלכות נטהרת ע"י הארת הבינה.

עד שמוצא טרף האחוז בציפורניים ואוכל, שאחר שהמלכות נטהרת ע"י הארת קו שמאל דבינה, שמקום התלבשות הארה זו הוא בציפורניה של המלכות, באחוריים של האצבעות שלה, אז גם הנחש מקבל חלקו מהארה זו שבציפורני המלכות. והוא אוכל. אז הוא שוקט, וחוזרת לשונו לטוב, ע"כ ניתן לו ליהנות מהארה זו, כדי שתתבטל לשון הרע שלו, ויחזור ללשון טוב. אשריהם ישראל, שמכינים לו הטרף, כי הארה זו באה ע"י העלאת מ"ן ממצוות וממע"ט של ישראל.

81. בעלי הרמחים והחרבות שאין להם חשבון, הם הדינים דמסך דחיריק שבקו האמצעי, המכריעים את קו השמאל, שיתייחד עם הימין. כשהם עולים מסביב לאלו שישים גיבורים עליונים, שהם מקו שמאל, הסובבים את המיטה, המלכות, והשמאל מתייחד עם הימין על ידיהם, אז אלף אלפים וריבוא רבבות עומדים בכל צד של המיטה שלמעלה. כלומר שיש חכמה וחסדים בכל צד, הן בימין והן בשמאל, מחמת התכללותם זה בזה.

אלף אלפים הם הארות חכמה, המכונה אלף. וריבוא רבבות הם הארות חסדים, המכונה רבבות. ומהמיטה, מהמלכות, הם ניזונים. כולם יקומו מפניה, שמקבלים ג"ר, המכונים קימה, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה.

82. מתחת לכל מדרגות הקדושה יוצאות כמה אלפים ורבבות קליפות שאין להן חשבון, כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינךָ, אליך לא ייגש. אלף, הן הקליפות הנאחזות במפתחא. ורבבה מימינך, הן הקליפות הנאחזות במנעולא. ויורדות ומשוטטות בעולם, עד שתוקעים בעלי השופר, שזהו ייחוד ג' הקווים, המכונים, אש מים רוח, הנכללים בקול היוצא מהשופר. ואז מתאספים. ואלו הקליפות, נאחזות בזוהמה שבתוך הציפורניים, בפסולת של הארת האחוריים, המכונה ציפורניים.

83. מיטה, המלכות, כוללת כל אלו המדרגות, ורגליה אחוזות בד' רוחות העולם, כלומר שיש בה חו"ג תו"מ, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. הכול נכנסים בכלל, מדרגות דז"א שנמצאות למעלה, ומדרגותיה עצמה שנמצאות למטה. כמ"ש, בשמיים ממעל, שהוא ז"א, ועל הארץ מתחת, המלכות.

ע"כ כתוב, הנה מיטתו שלִשְׁ_מׂה. הנה, משום שהיא מזומנת להאיר לכל למעלה ולמטה, והמיטה הזו רשומה מכל. שאין הארת החכמה מגולה אלא במלכות. ואפילו העליונים ממנה, אין להם הארת חכמה אלא בייחודם עם המלכות. היא נקראת אדנ"י, שפירושו, ריבון כל, הרשומה בין צבאותיה.

84. משום זה צריך הכוהן לכוון בדברים עליונים, לייחד השם הקדוש מהמקום שצריך לייחד, שלא להמשיך הארת החכמה אלא במלכות. וע"כ כתוב, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. בזא"ת, במלכות. צריך לקרב הקדושה למקומה, ולהרחיק הס"א, שרוצה להמשיך ממנה הארת החכמה מלמעלה למטה. כי מהמקום הזה, מהמלכות, צריך האדם לפחד מפני הקב"ה. כלומר, שעם הארת החכמה המתגלה במלכות, מתגלים דינים קשים המענישים הרשעים ומרחיקים הס"א. וע"כ מפחדים ממנה.

ועל זה כתוב, לוּ חָכְמוּ ישכילו זאת, יבינו לאחריתם. כלומר, אם יסתכלו בני אדם בעונש, ואיך זאת, המלכות, נאחזת בין צבאותיה, שמאירה להם רק מלמטה למעלה, ואיך התמנו לפניה כל אלו בני הצבאות, האחוזים בה לשרת אותה, כדי להעניש ולהיפרע מהרשעים, הרוצים להמשיך הארתה מלמעלה למטה, מיד יבינו לאחריתם, שישמרו מעשיהם ולא יחטאו לפני המלך הקדוש.

85. כל אדם הזוכה ללמוד תורה ולשמור את זא"ת, המלכות, זא"ת זו שומרת אותו וכורתת עימו ברית על הברית שלו, שלא תסור ממנו, ומבניו, ומבני בניו לעולם. כמ"ש, ואני זאת בריתי אותם אמר ה'.