עד שהמלך בִּמְסיבּוֹ

100. עַד שהמלך בִּמְסיבּוֹ, נִרְדִי נתן ריחו. בשעה שהקב"ה היה מוכן ונמצא בהר סיני לתת התורה לישראל, נרדי נתן ריחו, שישראל נתנו והעלו ריח טוב, העומד ומגן עליהם לדורי דורות. ואמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע.

פירוש אחר. עד שהמלך במסיבו, בעוד שעלה משה לקבל התורה מהקב"ה, שנחקקה בשני לוחות אבנים, עזבו ישראל אותו הריח הטוב, שהיה מתעטר עליהם, ואמרו לעגל, אלה אלוהיך ישראל.

101. כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר, בינה, מתפשט בצדדיו, בשעה שמזדווג עימו העדן, חכמה, בזיווג שלם, בנתיב שלא נודע למעלה ולמטה, שהוא יסוד דחכמה, כמ"ש, נתיב לא יְדָעוֹ עיט. ונמצאים חו"ב ברצון, שאינם נפרדים מעולם זה מזה. אז יוצאים מהם מעיינות ונחלים, שהם המוחין דז"א, ומעטרים לבֶּן הקדוש, ז"א, בן י"ה, בכל אלו הכתרים, שהם המוחין. כמ"ש, בעטרה שעיטרה לו אימו. שהם המוחין, הנקראים עטרה. ובאותה שעה יורש הבן, ז"א, נחלת אביו ואימו, המוחין היוצאים מזיווג חו"ב, שהם או"א. אז הוא משתעשע בעונג ובעדן ההוא.

102. בשעה שהמלך העליון, ז"א, יושב במעדני מלכים, ובעטרותיו, כתוב, עד שהמלך במסיבו, נרדי נתן ריחו. נרדי, יסוד, המוציא ברכות לזיווג המלך הקדוש, ז"א, במלכה, המלכות. ואז ניתנו ברכות בכל העולמות ומתברכים עליונים ותחתונים.

ועתה רבי שמעון מתעטר בעטרותיה של המדרגה ההיא, במוחין דז"א מאו"א, הנקראים עטרות. והוא והחברים מעלים תשבחות מלמטה למעלה, שהם מ"ן, והמלכות מתעטרת באלו התשבחות, שמזדווגת עם ז"א. יש עתה להוציא ברכות לכל החברים מלמעלה למטה מהמדרגה ההיא.