והנה באר בשדה

103. ויַרְא והנה באר בשׂדה. באר, המלכות שנתקנה מאו"א, הנקראים שׂרים. כמ"ש, באר חפָרוּהָ שׂרים, כָּרוּהָ נדיבי העם. והנה שָׁם שלושה עדרי צאן רובצים עליה. אלו הם נה"י. שרובצים עליה ועומדים עליה. ומהם הבאר התמלאה ברכות.

104. כי מן הבאר ההיא יַשְׁקו העדרים. כי מבאר זו ניזונים עליונים ותחתונים, ומתברכים כולם יחד. והאבן גדולה על פי הבאר. זהו דין קשה, הנקרא אבן גדולה, שעומד עליה מהצד האחר, לינוק ממנה.

ונאספו שָׁמה כל העדרים, חג"ת נה"י של המלך, ז"א, שמתאספים כולם, וממשיכים ברכות מראש המלך, מג"ר דז"א, ושופכים בה. וכשמתחברים כולם כאחד ושפך בה, כתוב, וגָללו את האבן מעל פי הבאר, שגוללים אותו דין הקשה, אבן, ומעבירים אותו ממנה.

105. והשקו את הצאן, שמשפיעים ברכות מהבאר לעליונים ולתחתונים. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שאותו הדין חוזר למקומו. משום שצריכים אליו לבשם ולתקן העולם. כי הדין הזה שומר את הבאר, שלא תגלה החכמה שבה, אלא רק בעת קיבוץ כל העדרים, שהם ג' קווים נה"י, שאז זו הנסיעה, ואח"כ הוא מעלים החכמה. ועתה הרי הקב"ה משפיע עליכם ברכות ממעיין הנחל, ומכם מתברכים כל בני הדור. אשרי חלקכם בעוה"ז ובעוה"ב. עליכם כתוב, וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך.