נשמות מטרם שתבואנה לעולם
[נשמתין עד לא יחתון לעלמא]
92. כתוב, יונתי בחַגְוֵוי הסלע בסתר המדרגה. יונתי, כנ"י, המלכות. כמו יונה, שאינה עוזבת את בן זוגה לעולם, כך כנ"י אינה עוזבת את הקב"ה לעולם. בחגווי הסלע, אלו תלמידי חכמים, שאינם נמצאים במנוחה בעוה"ז. וכמו שמסתירים את עצמם בחגווי הסלע מפני אויביהם, בסתר המדרגה, אלו תלמידי החכמים הצנועים, המסתירים מדרגתם מפני בני אדם, ובהם חסידים, יראי הקב"ה, שהשכינה אינה סרה מהם לעולם. אז הקב"ה תובע מכנ"י בשבילם, ואמר, הראיני את מראייך השמיעיני את קולך, כי קולך עָרֵב ומראֵך נאוֶוה. כי אין קול נשמע למעלה, אלא הקול של אלו העוסקים בתורה.
93. כל אלו העוסקים בתורה בלילה, נחקקת צורתם למעלה לפני הקב"ה, והקב"ה משתעשע בהם כל היום ומסתכל בהם. והקול ההוא עולה ובוקע כל הרקיעים, עד שעולה לפני הקב"ה. אז כתוב, כי קולך ערב ומראך נאווה. ועתה הקב"ה חקק צורת רבי שמעון למעלה, וקולו עולה למעלה למעלה, ומתעטר בכתר הקדוש, עד שהקב"ה מתעטר בו בכל העולמות ומשתבח בו. עליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.
94. כתוב, מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה. מה שהיה כבר הוא, מטרם שברא הקב"ה העוה"ז, היה בורא עולמות ומחריב אותם, שזוהי שבירת הכלים. עד שעלה ברצון של הקב"ה לברוא העוה"ז, והתייעץ עם התורה, קו האמצעי. אז הוא נתקן בתיקוניו, והתעטר בעטרותיו, וברא העוה"ז. וכל מה שנמצא בעוה"ז, היה אז לפניו בעת הבריאה, ונתקן לפניו.
95. כל אלו מנהיגי העולם, הנמצאים בכל דור ודור, מטרם שבאו לעולם היו נמצאים לפני הקב"ה בצורותיהם. ואפילו כל אלו נשמות בני אדם, מטרם שתבואנה לעולם, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהן בעוה"ז. וכל מה שלומדות בעוה"ז, יודעות הכול בטרם שתבואנה לעולם. וכל זה הוא בצדיקי אמת.
96. וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעוה"ז, אפילו שם למעלה מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב"ה, ונכנסים בנקב תהום הגדול, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. והנשמה שלהם, כמו שהיא קְשת עורף בעוה"ז, כך הייתה מטרם שבאה לעולם. ואותו החלק הקדוש שנתן להם הקב"ה מצד הקדושה, זורקים אותו, והולכים ומשוטטים, ונטמאים בנקב ההוא של התהום הגדול, ולוקחים חלקם משם, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. אם זכה אח"כ וחזר בתשובה לפני ריבונו, הוא לוקח החלק ההוא שלו ממש, חלק הקדושה שהשליך למעלה. כמ"ש, מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה.
כי בעת בריאת הנשמות, בעודן למעלה, מטרם שבאו לעוה"ז תחת הזמן, הן נמצאות בנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הווה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות. ונמצא, שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעוה"ז, כבר הם נמצאים שם בבת אחת. כל אלו נשמות, כולן חקוקות לפניו ברקיע, באותה הצורה ממש שהן בעוה"ז. כמעשיהן בעוה"ז. וכל מה שלומדות בעוה"ז, יודעות הכול בטרם שתבואנה לעולם, כי כל התורה שעתידים ללמוד בעוה"ז במשך ימי שנות חייהם, כבר היא נמצאת כולה שם.
וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעוה"ז, אפילו שם למעלה, מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב"ה, וכל מעשיהם הרעים כבר מצוירים בנשמתם. וכמו שעתידים להשליך חלק הקדושה בעוה"ז, כך גם שם, אותו החלק הקדוש שנתן להם הקב"ה מצד הקדושה, זורקים אותו. ואם עתידים בעוה"ז לחטוא ולעשות תשובה, בזה אחר זה, מצויר זה למעלה בבת אחת כטבע הנצחיות. אם זכה אח"כ וחזר בתשובה לפני ריבונו, הוא לוקח אותו החלק שלו ממש, שגם זה כבר מצויר שם.
ויש הפרש בין הנשמה העתידה להיות בצדיק, ובין העתידה להיות ברשע. כי העתידה להיות בצדיק, נמצאת כבר שם בכל קדושתה. וע"כ אינה רוצה לבוא לעוה"ז, לחומר הגוף המזוהם, אלא בגזֵרת הקב"ה. אבל אותה הנשמה העתידה להיות ברשע, היא דוחקת את השעה לבוא להתלבש בגוף המזוהם, כי היא חושקת לזוהמה.
97. בני אהרון, לא נמצאו כמוהם בישראל, חוץ ממשה ומאהרון. והם נקראו אצילי בני ישראל. ומשום שטעו לפני המלך הקדוש מתו. האם הקב"ה רצה לאבד אותם? הרי הקב"ה עושה חסד עם הכול, ואפילו רשעי עולם אינו רוצה לאבד. ואלו צדיקי אמת, נדב ואביהוא, הייתכן שהם אבדו מהעולם? הזכות שלהם איפה היא? זכות אבותם איפה היא, ואיפה זכותו של משה? ואיך אבדו?
98. אלא הקב"ה חס על כבודם, ונשרף גופם בפנימיותו, ונשמתם לא אבדה. מטרם שמתו בני אהרון, כתוב, ואלעזר בן אהרון לקח לו מבנות פוּטיאל לו לאישה, ותלד לו את פינחס. ונקרא שמו פינחס, משום שהיה עתיד לתקן את הפגם של נדב ואביהוא. ואע"פ שנדב ואביהוא עוד לא מתו. כמ"ש, ואשר להיות כבר היה.
99. כל צדיקי אמת, מטרם שיבואו לעולם, כולם מיתקנים למעלה ונקראים בשמות. ורבי שמעון, מיום שברא הקב"ה העולם, היה מוכן לפני הקב"ה ונמצא עימו, והקב"ה קרא לו בשמו. אשרי חלקו למעלה ולמטה. עליו כתוב, יִשמח אביךָ ואימך. אביך זה הקב"ה, ואימך זו כנ"י.