גורן ויקב
413. משה, עבד הנאמן, עליך עבד עברי כתוב, הענֵק תעניק לו מצאנך ומגוֹרְנְךָ ומיִקְבְךָ. הענק לו, תעניק לבניו את הדברים הנסתרים האלה. ומגורנך, בגוֹרְנה של תורה שלך. מיקבך, בגורן וביקב הכתוב מדבר על דרך שלימדו בעלי המשנה, בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.
גורן הוא זכר, ז"א. פסולת גורן הם דינים דדכורא, הנמשכים משורוק. יקב הוא נוקבא, מלכות. פסולת היקב הם דינים דנוקבא, הנמשכים מחיריק.
414. יק"ב ראשי תיבות ייחוד קדושה ברכה של הקב"ה. והיא השכינה, מלכות, שהיא ברכה של הקב"ה, כשהיא בימין, חסדים. והיא קדושה של הקב"ה, כשהיא בשמאלו, בחכמה. והיא ייחוד של הקב"ה, כשהיא בקו האמצעי. כך עולות האותיות של הקב"ה במספר יב"ק (112), אותיות יקב. הקב"ה בחשבון יב"ק. כי הקב"ה הוא ז"א, והנוקבא היא החשבון של ז"א.
415. מי שהוא בקי, אותיות יקב, בהלכה שלו, בשכינה, הקב"ה עימו, שבזכותה לא יזוז ממנו לעולם. שיש הלכה, שהיא נערה, משמשת שלה מצד הנער, מט"ט שבבריאה, ועליה אמרו הלָכה כפלוני, שסובבת על הנערה שלה. אבל הלכה של משה היא שנאמר בה, הלָכה למשה מסיני, מפי הגבורה נתן לך הקב"ה בתו, השכינה.
416. משום זה על הלכות אחרות כתוב, רבּות בנות עשו חיִל. על הלכה של משה כתוב, ואַת עלית על כוּלָנה, שהתגברה על כולן בגבורה. ה' עימך גיבור החיל. נתקן בך, והשלים בניין המלך, השכינה. כי הוא בונה את בניינו על פיך ועל ידך.
417. פתח משה ואמר, המלאך הגואל אותי מכל רע, שהוא השכינה, שכתוב בה, וייסע מלאך האלקים, יברך אתכם בעוה"ב, בינה. ויִדְגוּ לרוב בקֶרב הארץ, בעוה"ז, מלכות. שתהיה ממשלתכם בשני עולמות שאתם חיים. שמי שהוא מעוה"ז, מלכות, נקרא חי, כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. חיים בבינה, חיים כאן, במלכות.
418. משא"כ מי שמלובש בקליפות של עור בשר עצמות וגידים של הגוף השָפל, שהרוח מת שם. כמו מת שאינו רואה, אינו שומע, אינו מדבר, ואין לו תנועה בכל האיברים שלו, כך הרוח אינו רואה מה שלמעלה ממנו. שלומדים עליהם, דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים.
419. כמה מלאכים הולכים עימו, כמ"ש, כי מלאכיו יצַווה לָך. ואין לו רשות בגוף הזה, להסתכל בהם ולשמוע קולם, שהם חיות אש מדברות ומקדשות ומברכות להקב"ה ולישראל יחד. כש"כ לשכינה, שהיא עליהם. וכש"כ להקב"ה, שהוא למעלה משכינה, שבה מקבל תפילות ישראל.
420. ובשביל העוונות היו מתלבשים באלו הקליפות, כמו האדם, שעוונות אבותיהם בידיהם. שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.
421. לעת"ל, כתוב, ולא ייכָּנֵף עוד מורֶיך והיו עיניך רואות את מוריך. כי כשאתם בעוה"ז, מלכות, שאין לכם קליפות ועורות, יש לכם רשות להסתכל בבני העולם, ובני העולם יש להם רשות להסתכל בכם. ומשום זה נאמר עליכם, שאתם חיים, והעולם שלכם הוא עולם החיים. אבל העולם השפל הזה, הוא עולם המתים, שכל האלוהות של אוה"ע, מבלעדי ה', כולם מתים.