משגיח מן החלונות
422. אמר רבי שמעון למשה, עכ"ז שאתה אינך יכול להסתכל בבני העוה"ב בעיניים ולא במלאכים, כש"כ בהקב"ה ושכינתו. אבל בעין השכל של ליבך אתה רואה הכול, בבני עוה"ב ובמלאכים ובהקב"ה ובשכינתו הסובבים אותך. ומשום זה שלמה, שכתוב בו, ויֶחְכם מכל האדם, אמר, וליבי ראה הרבה חכמה בעיני השכל.
423. אבל בנבואה, אין רשות לנביא להסתכל בה בעין השכל, אלא בעיניים, שהיא מראֶה וחיזיון של העיניים. כמ''ש, במראָה אליו אתוודָע. ועוד בחֶזיון לילה. מראֶה ביום, חיזיון בלילה. והכול בעיניים ולא בעיני השכל של הלב.
וב' העיניים הן ב' מתווכות של הלב, שמתווכות בין היצה"ר שבלב לבין האדם, והמשמשים שלו. והוא מלך ביניהם. ומשום זה חכם, הרואה בעיני הלב, הוא טוב מנביא, שרואה בעיניים. וכן ב' אוזניים הם ב' משמשי הלב.
424. משום זה, הלב רואה, הלב שומע, הלב מבין, הלב יודע. כמ''ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה ודעת בלב, שבהן נעשו שמיים וארץ ותהומות, ובהן נעשה המשכן.
425. משה, מי שהכול כך בליבו, רואה יותר מנביא, כש"כ המחשבה שלך שאין לה סוף, ובה תסתכל בההוא שאין בו סוף, מה שלא היה לך רשות בתחילה להסתכל בעיניים. כמ"ש, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו.
426. אווילי הלב הם מתים וסוּמים באלו הקליפות של הגוף. אבל אצלך אין אלו חשובים כלום. ואינם מפסיקים בינך ובין הקב"ה ושכינתו, ובין כל בני עוה"ב והמלאכים, כי כן יבוא אליך באלו החלונות של העיניים והאוזניים ונקבי האף והפה. כמלך הבא בסתר לחדרי חדרים לדבר עם בנו. ומשום זה מתפללים ישראל בתפילתם, אתה חוֹפֵשׂ כל חדרי בטן, רואה כליות ולב, ואין כל דבר נעלם ממך.
427. וזה שאמר שלמה, משגיח מן החלונות, חלונות של העיניים, האוזניים, נקבי האף והפה. בשבעת הנקבים האלו עולה הנשמה בשבעה מיני בשׂמים. וכן התפילה עולה בשבעה מיני בשׂמים אלו, שהם נֵרְד, כַרכּוֹם, קָנֶה וקינמון עם כל עצי לְבוֹנה מוֹר ואֲהָלוֹת עם כל ראשי בשׂמים.
בזמן שהתפילה עולה כך כמ"ש, מקוּטֶרת מור ולבונה. הקב"ה שואל עליה, מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה. מי זאת, מצד מ"י, בינה, כלולה משבעה מיני בשׂמים, חג"ת נהי"מ שלה, המאירים בריח, הארת החכמה.
428. ק"ש זו כלולה מחמישים שערים שבבינה, שהם כ"ה אותיות שבק"ש של שחרית וכ"ה אותיות בק"ש של ערבית. כלולים משבע ברכות. בשחר, שתיים לפניה ואחת אחריה. ובערב, שתיים לפניה ושתיים אחריה. והם שבע ספירות, כמ"ש, הגדולה, והגבורה, והתפארת, והנצח, וההוד, כי כל בשמיים ובארץ, שהוא יסוד, לך ה' הממלכה, שהיא מלכות. שהיא כלולה מג' בשׂמים: מקוטרת מור, זהו כתר. ולבונה, חכמה. מכל אבקת רוכל, בינה.