מאשר שמֵנה לַחמו – ב'
751. מאשר שמֵנה לַחמו והוא ייתן מעדני מלך. אשר צדיק, יסוד דז"א, המשפיע מעדנים לנוקבא. עכ"ז הוא בחינת הנוקבא ולא יסוד דז"א. מעוה"ב, בינה, נמשך ויוצא לצדיק הזה, יסוד דז"א, לתת תענוגים ומעדנים לארץ הזו, שהייתה לחם עוני ונעשית לחם פַּנַג [לחם עונג]. כמ"ש, מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך. אשר הוא בינה, נותנת מעדני מלך אל היסוד, והיסוד לנוקבא.
752. שמנה לחמו, המקום שהכול מאשרים אותו, הוא עוה"ב, בינה, שעליונים ותחתונים מאשרים אותו ומשתוקקים לו. יש לחם ויש לחם, כמו שיש אילן ויש אילן. שיש אילן החיים, ז"א, ויש אילן שהמוות תלוי בו, הנוקבא. כן יש לחם עוני, הנוקבא, ויש לחם פַּנַג, הוא ו' דהוי"ה, ז"א. וזהו, לחמו, אותיות לחם ו', לחם ז"א. ע"כ כתוב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים, מז"א.
753. לחמו, אותיות לחם ו', לחם ז"א, המכונה ו', כי מבינה, הנקרא אש"ר, ניזון האילן הזה, ז"א, ובינה מעטרת אותו בג"ר, כמ"ש, בעטרה שעיטרה לו אימו.
וכאשר ז"א מקבל, ודאי הוא ייתן מעדני מלך. מלך, זהו כנ"י, הנוקבא, כי ממנו, מז"א, היא ניזונה. והוא נותן לה ע"י הצדיק, המדרגה הקדושה, אות ברית, יסוד דז"א. ומהנוקבא לשאר המדרגות שלמטה בבי"ע, וכל התיקונים שבבי"ע הם כתיקונים שבאצילות.
754. מאשר שמנה לחמו. זהו לחם של שבת המעונג פי שניים, כמ"ש, לָקטו לחם מִשְׁנֶה, שני העומר לאחד. לחם משנה הוא שני לחם: לחם מן השמיים, מז"א, ולחם מן הארץ, מנוקבא. זהו שנקרא לחם פנג. אבל לחם מן הארץ בלי החיבור עם לחם מן השמיים, זהו לחם עוני. ובשבת נכלל הלחם התחתון, דנוקבא, בלחם העליון, דז"א, ומתברך זה התחתון בשביל העליון. והוא לחם משנה.
שפע הנוקבא בהיותה שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, נבחן לחם עוני, כי החכמה אינה מאירה בלי חסדים. ושפע ז"א, חסדים הנמשכים מבינה עילאה, לחם פנג, שמאירים תמיד. ובשבת מתייחדות ב' השפעות, של ז"א ושל נוקבא, זו בזו, ומתלבשת החכמה דנוקבא בחסדים של לחם דז"א, ונעשה גם לחמה בחינת לחם פנג, כמו לחם דז"א, שזהו לחם משנה.
755. לחם משנה של שבת, לחם דנוקבא מקבל משבת העליון, בינה, הנמשך ומאיר לכל, ומתחבר לחם דנוקבא בלחם דבינה, והוא משנה. ולא לחם דנוקבא בלחם דז"א, אלא בלחם דבינה, משום שבכל מקום לחם הוא נוקבא, או נוקבא דז"א, או בינה, שהיא ג"כ נוקבא, אבל שפע ז"א אינו נקרא לחם, שהוא זכר. משום זה כתוב שמֵנה, לשון נקבה, ולא שמן, לשון זכר. ולחם היא בחינת נוקבא.
756. כתוב, הלחם אזל מכלינו, אזל לשון זכר, ולא כתוב אזלה לשון נקבה, משום ששאר מזון, חוץ מלחם, אנו קוראים ג"כ לחם. וניכרים הדברים, איזה לחם הוא שאר מזונות, ואיזו היא לחם ממש. כי לחם של מעלה, של ז"א, הוא בכל מקום זכר, והוא שאר מזון. לחם של מטה, של נוקבא, הוא בכל מקום נקבה. והוא לחם ממש.
ונמצא, שפעם כתוב בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, והכול דבר אחד, אלא זה בז"א וזה בנוקבא.
757. אשר מצוין למעלה, בבינה, ומצוין למטה בתיקוני כלה, הנוקבא, כי כל י"ב השבטים, הם י"ב בָּקר, שהים, הנוקבא, עומד עליהם ונתקן בהם. וכמ"ש, והים עליהם מלמעלה.
הרי שאשר הוא בתיקוני הנוקבא, שנתקן למעלה בבינה, ונתקן למטה בארץ, הנוקבא. נתקן למעלה בתיקוני עולם העליון, בינה, ונתקן למטה בי"ב השבטים, תיקוני הנוקבא, כעין של מעלה, כבינה המתוקנת על י"ב תיקונים דז"א.
וע"כ יש שכינה למעלה, בינה, השוכנת על י"ב תיקונים דז"א, ג' קווים, שבכל אחד ארבע פנים. ויש שכינה למטה, הנוקבא, בשביל ישראל, שבי"ב השבטים נכללה ונתקנה, שאשר עומד בתיקונים שלה, כשאר השבטים.
758. ואם לא גילה משה, שאשר הוא בבינה, לא היה נודע, כמ"ש, וטובל בשמן רגלו, להורות איפה הוא הקשר שלו במקומו, שהוא משפיע שמן המשחה ממקומו למעלה, מבינה. משום זה כתוב, ברוך מבָּנים אשר.