נפתלי איילה שלוּחה
759. נפתלי איילה שלוּחה, הנותן אִמרֵי שָפֶר. כיוון שאומר איילה שלוחה, היה לו לסיים, הנותנת אמרי שפר, ולא הנותן, לשון זכר. אלא עולם העליון, בינה, עולם הזכר, כיוון שהדבר עלה מכנ"י, הנוקבא, ולמעלה, כבר הכול הוא זכר. כי קורבן עולָה, נקרא עולָה, משום שעולֶה למעלה מנוקבא. משום זה כתוב, אם עולָה קורבנו מן הבקר, זכר תמים יקריבנו. הרי שלמעלה מנוקבא זכר. ולפיכך נבחן עולם העליון, בינה, לעולם הזכר.
760. זכר תמים. כמ"ש, התהלך לפניי והיֵה תמים. תמים, שנימול. כי זכר ניכר במקום שנקרא תמים, באות הברית, שבו ניכר הזכר מנקבה. כמ"ש, איש צדיק תמים היה. שצדיק יסוד. זכר תמים, שלא יסרסו אותו.
761. הרי כתוב, נקבה תמימה. משום שמקבלת ממנו הכול, וע"כ נקראת תמימה כמוהו. אמנם עיקר השם תמים הוא בזכר. משום זה, קורבן עולָה, העולֶה מהנוקבא לזכר, הוא זכר. שמנוקבא ולמעלה הכול הוא זכר, ומנוקבא ולמטה הכול הוא נקבה.
762. הרי יש ג"כ נוקבא למעלה, בינה. אלא, סיום הגוף מראה על כל הגוף, שהוא זכר. הראש והגוף של הבינה, חב"ד חג"ת, נקבה, עד שיורדת לסיום, נה"י, המתלבשים בראש ז"א, ונעשו לבחינת זכר כמוהו. וכאשר הסיום נראה בבחינת זכר, נעשה הכול זכר. ואפילו חב"ד חג"ת שלה, שאינם מלובשים בז"א, נחשבים אז ג"כ לזכר. אבל בנוקבא דז"א, הראש והסוף הם בחינת נקבה, כי כל תיקון גופה הוא בבחינת נקבה, שאין בחינת זכרות בנה"י שלה.
763. יעקב בירך את יוסף בין אֶחיו, כיוון שציווה הקב"ה ד' דגלים בשכינה, בי"ב שבטים, שהשכינה תיתקן בהם, החסיר מהם את יוסף, ושׂם את אפריים תחתיו. מהו הטעם, שיוסף חסר מהם?
764. יוסף רושם הזכר, כמ"ש, בן פורת יוסף. יסוד מכונה בן פורת. ומשום שיוסף רושם הזכר, נקרא יוסף הצדיק, יסוד, ע"כ כתוב, משם רועה אבן ישראל, שמשפיע לנוקבא. אבן זהו כנ"י, הנוקבא. עליה אמר דוד, אבן מאסו הבונים. ע"כ מתחיל בנקבה, איילה שלוּחה, ומסיים, הנותן אמרי שפר, בלשון זכר.
765. ומשום שכל תיקוני השכינה נקבות, כי מהנוקבא ולמטה הכול נקבה, הסתלק יוסף משם, זכר, והתמנה תחתיו אפריים, בחינת נוקבא, אל י"ב התיקונים. ומשום שהוא בחינת הנוקבא, התמנה לצד מערב, מקום שהנוקבא שורה בו. כי השכינה במערב, ורושם הזכר, יוסף, הסתלק מהתיקונים, משום שהם מעולם הנקבה, ולא מעולם הזכר, וכל התיקונים צריכים להיות בחינת נקבות.
766. ומשום זה, יוסף, צדיק, יסוד, זכר, הסתלק מתיקונים, והתמנה אפריים תחתיו. ע"כ כל י"ב השבטים, שהם בחינת נקבה, הם תיקוני השכינה, וכולם צריכים להיות בבחינת נקבה כמו השכינה. חוץ ממדרגת הצדיק שבשבטים, יסוד, העושה כל איברי הגוף לזכר, אינו צריך להיות בין י"ב תיקונים, שלא צריכים לגרוע אותו.
767. נפתלי איילה שלוחה, הנותן אמרי שפר. כלומר כמ"ש, וּמִדְבָּרֵך נאווה. משום שהקול, ז"א, מנהיג את הדיבור, הנוקבא, ואין קול בלי דיבור. והקול הזה נשלח ממקום עמוק שלמעלה, מבינה, להנהיג את הדיבור. כי אין קול בלי דיבור, ואין דיבור בלי קול.
אין פעולה לז"א בלי הנוקבא, ואין פעולה לנוקבא בלי ז"א. כי הדיבור, הנוקבא מבחינת קו שמאל, חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי חסדים. וע"כ צריכה לקול, אור החסד, ואז יכולה להאיר. והקול, ז"א, הוא ו"ק בלי הדיבור. והדיבור משלימו לג"ר. וע"כ צריך לה.
וזהו, כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. כלל ז"א, פרט הנוקבא. וצריכים זה לזה, שאינם יכולים להאיר, אלא ביחד. וקול זה, ז"א, יוצא מדרום, קו ימין, אור חסדים, ומנהיג את המערב, הנוקבא, והיא יורשת ב' הצדדים, אור החסדים מדרום ואור החכמה ממערב.
וכמ"ש, ולנפתלי אמר, ים ודרום יְרָשָׁה. ומשום זה כתוב, נפתלי איילה שלוחה, הנוקבא למטה. וכעין זה מאיר עימה יחד הזכר של מעלה, שאינם מאירים זה בלי זה. ע"כ כתוב, הנותן אמרי שפר. הנותן, כתוב לשון זכר, ז"א.