ב"ה ג' שמות תרפ"ז לאנדאן יע"א
כבוד תלמידי... נ"י [נרו יאיר]
... ודאי אני רוצה להתאחד עמכם בגוף ונפש, בָּזֶה וּבַבָּא. אמנם איני יכול לעבוד, זולת ברוחניות וּבַנֶפֶשׁ, כי יודע אני את נפשכם, ואני יכול להתאחד עמה, אבל אתם אין היכולת בְּלִבְּכֶם לעבוד זולת בגוף, כי אינכם יודעים את רוּחָנִיוּתִי, שתוכלו להתאחד עמה, ואם תבינו את זה, תבינו גם כן, שאני איני מרגיש בעצמי שום מרחק מכם, אבל אתם, ודאי לקרבת גוף ומקום צריכים, אך זה, לעצמכם ולעבודתכם, ולא לי, לעבודתי, וּמְתָרֵץ אני את עצמי בָּזֶה מראש, על הרבה קוּשִׁיוֹת.
אבל אני מתפלל לה' שיוליך אתכם בדרך אמת, וְתִנַצְּלוּ מכל הַמָּעֲקָשִׁים המצוים בדרכים, וכל מה שתעשו ה' יצליח בְּיָדְכֶם.
ומצדכם עליכם לדקדק בדרכי שהיישרתי לכם, בענין מוחא ולבא, געגועים ותפלות, ואז יַצְלִיחֵנוּ ה' בודאי, ונתאחד בקרוב בגוף ונפש בָּזֶה וּבַבָּא.
מענה למכתבך מכ"ו כסלו ב' דחנוכה, כתבת: שהעולם נברא בשביל עבודה, וּלְסִבַּת עבודה בָּרָא את החושך, שיהיה בו חומר לעבודה, כִּי בָּאוֹר יש תענוג ולא עבודה. והקשית לפי זה, קליפת הימין לְמָה, בְּשֶׁמֵשִׂים החושך לאור, והנברא מרגיש החושך לנבדל הֵיְמֵנוּ, וּכְמוֹ שאינו שֶׁלוֹ, ואם כן יוכל לְסָבֵב כל שבעים שנותיו. ואדם כזה לָמָה נברא? ואתה דורש ע"ז [על זה] תשובה שְׁלֵמָה, ולא לְאוֹרוֹת הגדולים אתה צריך, רק להסיר ממך חֶרְפַּת הצביעות הנוגע עד הַנֶּפֶשׁ, ואתה מסיים, שע"ז [שעל זה] אתה יכול לומר... האמת יורה דרכו, ומה כבר הגיע השנה החמישית וכו' ע"כ [וכולי, עד כאן].
הנה דבריך מְבוּלְבָּלִים, איני יודע לכן את האמת הזה. אמרת חדשות, שהעולם נברא בשביל העבודה. ואם כן צריכה העבודה להשאר לנצחיות? ונודע שהנצחיות הוא בסוד המנוחה! ומה שאתה מקשה על הנברא הָשָׂם חושך לאור, ואינו מכיר החושך שיש בו? צריכים לדעת להבחין בין ימין ושמאל, ועדיין לא זכית לראות החושך, כי ערך החושך והאור הם כִּפְתִילָה וְאוֹר, על כן צריכים לראות את הנר, ולהנות לאורו, אז תדע ימין ושמאל!
אולם מה אתה מַתְמִיהַּ בכלל על הבורא יתברך, שנתן כוחות גדולים לקליפות. כבר אמרתי לך בענין זה בֵּאוּרִים גדולים - והעיקר, שהשי"ת מֵגִין על עצמו שֶׁהַדָּבוּק בו לא יהרהר עליו, וזה לא יקרה לעולם, כי כל יכול הוא. - ואיני רוצה להאריך כאן.
אבל דבריך מְעוֹרָכִים אצלי, ע"ד [על דרך] "תְּפִלָּה לְעָנִי", שהיא תפלה בְּתָּרְעוֹמְתָא [בתרעומת], שקרובה היא להתקבל לפני כל התפלות. ועיין בזוהר על הפסוק "תְּפִלָּה לְעָנִי" וכו': "וכי דוד עני הֲוֵי [היה], אלא תפלת עני היא בְּתָּרְעוֹמְתָא [בתרעומת], וכו'". כי"ר [כן יהי רצון].
ומה שאתה דואג על סימן יפה, נראה שנחוץ לך ענין השלמות, על בחינת סימן בְּעָלְמָא [סתם], וזהו סימן טוב, שלפני חמש שנים לא הִתְרָעָמְתָ כָּזֶה וכו' וד"ל [ודי למבין]. וכבר אמרתי לך, שֶׁמִּן "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים", עד קבלת התורה, אינו אלא נסיעה אחת, אבל תדע, שאין דְּבָרַי אמורים לקרר דאגתך ולנחם אותך. כי בסוף שנה אחת היית במדרגה יותר חשובה מהיום. אלא שֶׁאַל תתיאש מן הרחמים.
ומה שהבאת רְאָיָה על מטרת הבריאה, שהיא לעבודה, מן הכתוב: "מה ה' אֶלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל מִמְךָ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֶלֹקֶיךָ וכו' וְלַעֲבוֹד אֶת ה' אֶלֹקֶיךָ" וכו'. אמנם כן, יש שתי מטרות: אחת, שצריכה להיות לעיני האדם, ואחת, לבורא ית' בעצמו. והכתוב מדבר מה שצריך להיות לעיני הנברא.
והענין כמו"ש [כמו שכתוב] בפרקי אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". כלומר, שבהיות השלמות מטרת העבודה וּגְמָר מלאכתה, אם כן יש צד פרוץ לפני הס"א [הסטרא אחרא], להתקרב ולהבינו, שאינו מסוגל לזה, ולהביאו ליאוש, כי על כן צריך האדם לדעת, שֶׁגְּמָר מלאכה אינו עֶסֶק האדם כלל וכלל, כי אם עֶסֶק השי"ת, ואם כן איך אתה יכול לדעת את השי"ת, וּלְשָעֲרֶהוּ אם יכול הוא לגמור מלאכתו, או אינו יכול ח"ו, שזה ודאי חוצפה וְהָמָרָה.
"ולא אתה בן חורין להבטל ממנה", אפילו בו באופן, אם השי"ת רוצה שתעבוד, בלי לגמור מלאכה. וז"ש [וזה שכתוב]: "מָה ה' אֶלֹקֶיךָ שׁוֹאֵל" וכו'. פירוש, הנברא מחוייב לדעת רק אחת שהשי"ת... עבודה, ועל כן יעשה רצונו יתברך בתמימות, ע"ד [על דרך]: "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח א' [אחד] שֶׁל תְשׁוּבָה כְּחוּדָה שֶׁל מָחַט, וע"כ [ועל כן] ינצל מהס"א [מהסטרא אחרא], שלא יתקרב אליו לעולם, ואם האדם נשלם בזה, יכול הוא להיות בטוח שהשי"ת מצדו יגמור מלאכתו. "וַאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פְּתָחִים שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרֹנוֹת נִכְנָסוֹת".
אבל אם אינו מוכן מצדו לעבדו, אפילו באופן שלא יזכה לְגְמָר מלאכה, ולפתחו של אולם, ודאי לא יועיל לו כֹּל הָחָנוּפּוֹת והשקרים, וכבר ביארתי מ"ש [מה שכתוב] בזוהר "ע"פ [על פי] שְׁנַיִם עֵדִים וכו' יוּמַת הַמֵּת", דָּא ס"ם דְּאִיהוּ מֵת מֵעִיקָרָא [זה ס"ם שהוא מת מלכתחילה] שאין הדבר כָּבֵד להרוג את הַמֵּת, הגם שיש לַמֵּת קְלִפַּת יָמִין, כי הקליפה היותר קשה מתבטלת ברבוי הודאה לפני השי"ת, ורבוי העבודה.
איני יודע אם דברי מְסַפְּקִים אותך, אמנם הוֹדִיעֵנִי עוד, ואיישב לך לפי העת, כי שְׁאֵלַת מָה הָעֵדוֹת, שְׁאֵלַת חכם היא, אם בעל עבודה הוא.
יהודה