ב"ה עשרה באדר ב' תרפ"ז לאנדאן
כבוד תלמידי... נ"י [נרו יאיר]
...הנה המכתב הנ"ל, שלא נשלח בעת כתיבתו, אשיבו לך כעת. והנני גם כן להשיב על מכתבך האחרון מיום ער"ח [ערב ראש חודש] אדר ב'.
...ומה ששאלת בענין נהי"מ [נצח, הוד, יסוד, מלכות], שלא בארתי ימין ושמאל ואמצע שבהם, הוא גם כן להיותו שייך לתכונת האו"ח [האור חוזר], וכבר כתבתי לך שתכונות האו"ח [האור חוזר], המה צריכים לכל הבאורים שבספרי.
כמה פעמים עוֹרָרְתִיךָ, אשר הַמִּדּוֹת הרוחניות, בשום אופן לא יוכלו להיות טובות מְהַמִדוֹת הגשמיות. ואתה בשלך, שאינך מרגיש טעם עַבְדוּת בִּנְקִיּוּת.
לדעתי כל מקום שיש רְצוֹן העבדות, כבר נאבד שם... מהעבודה, כִּי עִכּוּב הַנָּיְיחָא דְּרוּחָא [עיכוב נחת הרוח] והשפע הנמשך, נקרא עבדות, ע"ד [על דרך] שאמרו: "עָבְדָא בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לֵיה [עבד, בהפקר נוח לו]". ועל כן בְּהִמָּצְאוֹ מְקוּשָׁר תחת עוֹל שִׁעְבּוּד אֲדוֹנוֹ, נקרא עֶבֶד וְעוֹבֵד.
ועיין בפתיחה, שענין "עֲבוֹדָה וִיגִיעָה", נמשכות מהמסך המעכב על אור עליון הֶחָמוּד לו מאד, וענין השכר נמשך מאור חוזר, שבזה שָׁבָה המלכות להיות כתר, ונמצא יוצא משעבוד לגאולה שלמה, ברחמים הפשוטים, שה"ס [שהוא סוד] כתר.
ועל כן אמרו ז"ל: "עָבְדָא דִּנְהוֹם כָּרְסְיֵהּ לָא שַׁוְיָא [עבד שאינו שווה את לחם כרסו]", משום דְאוֹר חוזר מוגדר בשם נהי"ם נה"י דז"א והמלכות הַמִּזְדַּוְוגִים בְּהַכָּאָה, כנודע.
ואם היה העבד שְׁוֵי נהי"ם כרסיה עד הגולגלתא [שָׁוֶה נֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת כרסו עד הָרֹאש] היה יוצא לגאולה כנ"ל [כנזכר לעיל]. אֶלָא דְלָא שְׁוֵי [שֶׁלֹא שָׁוֶה], רק עד הַכֶּרֶס עצמו. כלומר, דְּכָוָונַת הָעִכּוּב שלו, אינו בקושיות דהמסך בבחינה ד', אלא על מנת לקבל. ונמצא גם בחינת מסך המעכב שלו יהיה גם כן כלי קבלה, ולא כלי עכוב בבחינת כנ"ל, ועל כן מתהפך ח"ו [חס ושלום] הכתר להיות מלכות, ומכתר מצורף רק כֶּרֶס, ונהי"מ כרסיה [וְנֶצַח, הוֹד, יְסוֹד, מַלְכוּת כרסו] לבד, ועל כן נשאר להיות עבדא [עֶבֶד].
וכל ההבחן הזה, בין מסך דְּכֶתֶר, ומסך דְּכֶּרֶס, בא לו על ידי מִאוּס בכלי קבלה לבטנו, בתכלית הַמִאוּס. כלומר, גם התענוג הנמשך לבטנו מאליו. היה דומה עליו, כמו תענוג של הַגּוֹרֵר וּמְחָכֵּך בִּשְׁחִין וּבוּעָא [אַבַּעַבּוּעָה], שהוא התענוג הַמִאוּס לכל אדם, משום דְּבָּרִי הֶזֵּקָא [שהנזק ברור], ועל ידי הכוח הַמָּאוּס בטבע, נטבע בו טבע שני, לִמְאוֹס באמת בתענוגי בטנו, וּבָזֶה יהיה המסך שלו נאזר בכוח העכוב כבחינה ד', הַשָּׁב להיות כתר.
אך מה נעשה לאלה, אשר אינם מקפידים כל כך אַנְקִיוּתָּא [עַל נְקִיוּת]! ודבר מָאוּס, גם בטבע הראשון שלו, הגשמי, עליו יש רחמנות גדולה! שמצדו, הוא מזוכך, וכבר מִיאֶס בדבר שצריך לְמָאֶס, אבל אינו יכול להבחין כ"כ [כל כך] מצד טבע גשמיותו, שאינו בורח כל כך בזהירות הראויה אפילו לדבר מָאוּס הַגַּשְׁמִי. ועם זה מתורץ קושייתך בדבר הצביעות. שע"כ [שעל כן] יצא לך הטעות, שהעולם נברא בשביל עבודה. שמה שאצלי שכר, מתבלבל אתה מבלי משים לב, שהיא עבודה, ונכון שתתקן עצמך בטרם בִּאָתִי יְרוּשָׁלַיְמָה, וּבְיוֹתֵר קודם חג החרות.
יהודה ליב