ב"ה יום ח' אדר תש"א לפ"ק פעיה"ק ירושלים ת"ו
לכבוד הרה"ק [הרב הקדוש] מדברנאה דעמי' נהורא דנהיר [נרו יאיר] עדי עד ולא פסיק לעלמין גזע קודש הקדשים וכו'...
... השאלה היתה, מהו הרמז של "הָמָן מן התורה מִנַּיִן", מתוך הכתוב "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכוֹל מִמֶּנּוּ" וכו'. ואמר שהשאלה היתה היכן מצאנו בתורה שהשי"ת יזמין שליח להחזיר לאדם למוטב בְּעַל כֹּרְחוֹ, כמו שהיה בְּהָמָן, כמ"ש [כמו שכתוב] "אני אעמיד עליכם מלך כְּהָמָן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב". וזה שהראו חז"ל על הכתוב "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" וכו'. כי אז נברא היצה"ר [היצר הרע] שהוא מלאך המות המכריח לאדם לעסוק בתורה, כמ"ש [כמו שכתוב] "בראתי יצה"ר [יצר הרע] בראתי תורה תבלין" כי אם לא יעסוק בתורה הרי היצה"ר [היצר הרע] ממית אותו. ונמצא שגילוי החטא דעצה"ד [דְעץ הדעת] הממית המבואר בכתוב "הֲמִן הָעֵץ" וכו'. הוא השליח המכריח לאדם לחזור למוטב בעל כרחו. בדומה ל"אני אעמיד עליכם מלך כְּהָמָן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב".
ואם לא הי' [היה] נלכד ברשת הנחש והמתין על שַׁבָּת והיה מקדים אכילת עצה"ח [עץ החיים] לאכילת עצה"ד [עץ הדעת] היה זוכה לתיקון שהיצה"ר [שהיצר הרע] יהי' [יהיה] תבלין לתורה, ולא היה צריך לשליח מכריח כְּהָמָן. ע"ד [על דרך] "בראתי יצה"ר [יצר הרע] בראתי תורה תבלין", אלא להפך שיצה"ר היה נעשה תבלין לַתּוֹרָה, ועכשיו שֶׁחָטָא הוצרך לְשָׁלִיחַ מכריח וכו'. ודפח"ח [ודברי פי חכם - חן].
ועל זה הוספתי על פי מקור יותר גבוה שיש בקדושת השבת, כי מה שהיצה"ר נעשה תבלין לתורה, ה"ס [הוא סוד] סעודת ליל שבת. וז"ס [וזה סוד] המרומז בזמירות האריז"ל [הַאר"י זכרו לברכה] "לְמִיעָל גוֹ פִּתְחִין דְבְּחֲקַל תָּפּוּחִין [להיכנס לתוך הפתחים שבשדה תפוחים]", בסו"ה [בסוד הכתוב] "זֶה הַשַּׁעַר לַה'". וכמבואר בכל ההמשך של הזמירות אלו. וביום השבת בִּסְעוּדָתָא דְעֲתִיקָא קַדִישָּׁא [בסעודת עתיקא קדישא (הקדוש)], אז אפשר לקבל ממקום הגבוה ביותר, אשר התורה אינה צריכה שם לשום תבלין, דהיינו, בסוד "אוֹרַיְיתָא וקוב"ה חַד הוּא". והיינו, על ידי עליה לעולם האצילות, ששם נאמר "לא יְגוּרְךָ רָע" כנודע. ולפי זה נמצא, שאם היה אדם הראשון ממתין בְּזִווּגוֹ על שבת, היה זוכה למדרגה הנפלאה של "אוֹרַיְיתָא וְקוב"ה חַד הוּא". כי בזמן אדם הראשון היו העולמות גבוהים מאד, כמ"ש [כמו שכתוב] במרשב"י [במאמרי רבי שמעון בר יוחאי] קְדוֹשִׁים.
ובאמת גם אחר החטא היה יכול לעלות לאצילות, בסוד העליה דְּשַׁבָּת, ולא לֵירֵד משם. שזה סו"ה [סוד הכתוב] "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם. כי היה שם בסוד "אוֹרַיְיתָא וְקוב"ה חַד הוּא". אלא שהקב"ה [שְׁהקדוש ברוך הוא] גֵּרְשׁוֹ משם, כמ"ש "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" וכו'. אכן יש להקשות וּמַאי אִיכְפַּת לֵיהּ לְהַשי"ת אִם היה אוכל מעצה"ח [מֵעֵץ החיים] וָחַי לְעוֹלָם?
והתשובה היא, כי כל הַקְּדוּשָׁה הנפלאה דְּ"אוֹרַיְיתָא וְקוב"ה חַד הוּא", שהיתה מְגוּלָּה בסוד השבת, היתה רק בסוד הַלְוָאָה בלבד. כי שבת ה"ס [הוא סוד] "אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָּא [התעוררות מלמעלה]", בלי שום "אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא [התעוררות מלמטה]". אמנם ודאי אין הָאוֹרַיְיתָא נשלמת רק על ידי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא [התעוררות מלמטה], בקיום התורה והמצות, ולפי זה יש לִתְמוֹהַּ, איך זכה בשלימות בבחינת קוב"ה, אם הַאוֹרַיְיתָא עוד לא היה לו בשלמות? וזה שתירצו חז"ל בסוד שאמר הקב"ה, "לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ". כלומר, שאני יכול להלוות לכם שלמות התורה עד גְּמִירָא [תום], עד שיהיה מספיק לבחינת "אוֹרַיְיתָא וְקוב"ה חַד הוּא", והוא משום "אֲנִי פּוֹרֵעַ", כלומר שאיני חושש כלל לְ"לֹוֶה לְרָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם". כי בְּיָדִי הוא להעמיד עליכם מלך כְּהָמָן ובעל כרחכם אתם חוזרים למוטב, ותקיימו התורה מאהבה. "וכל העומד לִגָּבוֹת כְּגָבוּי דָמִי [דומה שהוא כבר גבוי]". ועל כן אני מַלְוֵה לכם ביום השבת. בסו"ה [בסוד הכתוב] "וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. ולפיכך לא רצה השי"ת "שישלח ידו ולקח מעץ החיים" וכו'. כי אז לא היה אדה"ר [אדם הראשון] פּוֹרֵעַ וּמְגַלֶּה את אוֹרַיְיתָא בבחינת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא [התעוררות מלמטה], והיתה נשארת בבחינת הלואה. ואז היתה מופרכת מעיקרה. כי אוֹרַיְיתָא שאינה נשלמת איננה ראויה כלל לבחינת "אוֹרַיְיתָא וְקוב"ה חַד הוּא". כמובן. אלא שהשי"ת כבר חושב ההלואה, כמו שכבר היתה נפרעת, מתוך שבידו הוא להכריחו. "וכל העומד לִגָּבוֹת כְּגָבוּי דָמִי [דומה שהוא כבר גבוי]" כנ"ל. ועל כן הכריחו באמת: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" וכו'. כדי שישלם את ההלואה. ובאמת גם הגירושין הוא נמשך מאכילת עץ הדעת. וז"ס [וזה סוד] מה שאמרו ז"ל על הכתוב "נוֹרָא עֲלִילָה לבני אדם". ענין החטא דעץ הדעת בעלילה בָּאת עָלָיו וכו'. ומובן עם הנ"ל דהיינו, כדי להכריחו לשלם את מה שֶׁלָּוָה.
ועם דברים אלו מתבאר גם כן דברי קֹדְשׁוֹ במ"ש [בְּמַה שכתוב] שהרמז דְהָמָן מן התורה הוא, כי ענין עץ הדעת הוא בחינת, "אני מעמיד עליכם מלך כְּהָמָן" וכו'. כי כמו שֶׁהָמָן רצה להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד, כן עץ הדעת, בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ מוֹת תְּמוּתוּן; וכמו שעל ידי פחד המיתה מכח גזירת הָמָן הכריח אותם לתשובה מאהבה, כן גילוי החטא דעץ הדעת המבואר בסו"ה [בסוד הכתוב]: "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" וכו'. יכריח את האדם לתשובה מאהבה. בסוד "בראתי יצה"ר [יצר הרע] בראתי תורה תבלין". כי אם לא יעסוק בתורה תיכף ימות בְּעֵטְיוֹ של נחש. וכו'. והשי"ת יעזור לנו לשלם מה שֶׁהִלְוִינוּ ונזכה לגאולה שלמה.
יהודה ליב