נו"ה שבו'
88. כעין זה יש ג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, נה"י, היוצאים מהצדדים העליונים, שהם ימין שמאל ואמצע שבו', מחג"ת דז"א. ואלו נה"י יוצאים מחוץ להם. כי נה"י יוצאים מחוץ לגוף, חג"ת, ורק שניים מהם, נו"ה, עומדים לחוץ. אבל השלישי, יסוד, אינו נחשב כל כך לחוץ, כי ברית וגוף נחשבים כאחד. וכולם לוקחים מרכבות למטה מחזה דז"א.
89. אלו נה"י שלמטה מחזה דז"א, היוצאים מאלו הצדדים העליונים, חג"ת, הם כמוהם. נצח ימין. הוד שמאל. יסוד באמצע, הדבוק בתוך אמצע, ת"ת. כי היסוד דבוק בת"ת. וכולם, כל הנה"י, כלולים באלו השלושה העליונים, חג"ת, וכולם, כל חג"ת נה"י, כלולים באות ו', ז"א, הכולל את כולם. כי ז"א כולל חג"ת נה"י. וכולם במרכבות ידועות מתחלקים לפי הצד שלהן.
90. אלו נה"י אינם נקראים בשמות ידועים, כמו החג"ת, אלא בכינויים שלמטה, כעין הכינויים העליונים, הנאמרים בתשע מרכבות היוצאות מהחג"ת. ואלו התחתונים, אחוזים בעליונים, שנה"י אחוזים בחג"ת, אלא שאלו ג' האחרים, נה"י, הם מרכבות שמחוץ לגוף החג"ת.
91. שני עמודים, נו"ה, הם הסומכים שמבחוץ, והם ב' קווים ימין ושמאל, ונקראים חסדי דוד, ואלו צבאות של מעלה, הם מרכבה שלהם. הם שניים העומדים ועושים שליחות בנביאי האמת. כי הנביאים מקבלים מנו"ה.
92. מנו"ה באים מעשי ה' בעולם בגלוי. שהארת החכמה אינה מתגלה למעלה מחזה דז"א, אלא למטה מחזה דז"א, ששם נו"ה.
מעשים פירושם מוחין. כמ"ש, גדולים מעשי ה'. ונקראים גדולים, משום שיוצאים מגדול, שהוא הארת חכמה, הנקראת גדלות. ואלו נקראים, רחמיך רבים ה'. וכן, איֵה חסדיך הראשונים ה'. וכן, זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם הֵמה. כל אלו סובבים על נו"ה, הנקראים רחמים רבים, וחסדים ראשונים.
ואע"פ שהחסדים והרחמים הם למעלה מחזה, בחג"ת, הם ג"כ מתפשטים למטה בנו"ה, כעין שלמעלה, כמ"ש, מעולם המה, שפירושו למטה.
93. וע"כ אין הנצח וההוד נקראים בשמות, כמו שנקראים בשמות אלו שלמעלה, חג"ת, אלא בכינויים, כי הם כעין שלמעלה, אבל הם בכלל אלו העומדים מחוץ לחג"ת. והם סומכים של התורה, ת"ת, כי נו"ה סומכים את הגוף, הנקרא ת"ת, היוצאים מהמרכבות העליונות, דחג"ת.
ואלו הם שהזכיר דוד המלך, שקרא להם רחמים רבים, וחסדים ראשונים. וזהו שהזכיר דוד תמיד בדרך כלל, רחמים רבים וחסדים ראשונים, ולא פירש מקורם.
94. כל אלו השמות העליונים, מאלו העשרה, שהם השמות דחג"ת, אל, אלקים, הוי"ה, אינם נמחקים. אבל מרכבות אלו שלהם, תשע המרכבות היוצאות מכל אחד מהחג"ת, שהם שמות הנקראים כינויים, למה הם נמחקים?
95. כל השמות העליונים עומדים כגוף לנשמה העליונה, בינה, שלא נודעת ולא מתגלה. ואלו הכינויים הם לבוש אל השמות, שהם כגוף. והם כעין האגוז, שיש לו קליפה לקליפה, או אלו הפרחים, שיש להם קליפה לקליפה, ומוח בפנים.
96. כך אלו עשרת השמות כולם הם כעין הקליפה הזו אל המוח. ואע"פ שכולם מוח, שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשׂמים עליונים, אין מי שיעמוד בקיומם. אבל כולם כעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע, ואינו נמצא כלל בחכמה. וכש"כ לא"ס המלובש בתוכם.
וע"כ בערכם נקראו השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות. והכול הוא זה בתוך זה. ומו"ס דא"א לִפְנַי ולִפְנים שאינו נודע כלל. וע"כ הקליפה האחרונה, הכינויים, אין אנו דואגים להם, שלא יימחקו. אבל אע"פ שהם נמחקים, עכ"ז לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה.
97. א"כ האם ה"ת, המלכות, היא ג"כ קליפה אחרונה לאלו הכינויים? לא, אלא היא קליפה כלפי הספירות העליונות, אבל לא אל הכינויים האלו, כי אין משתמשים עימה אלא השמות העליונים, שהם חג"ת, ולא הכינויים האלו.
98. אלא כשמלכות עולה לז"א, להתעטר ולהתאחד בימין ובשמאל דז"א, כל המרכבות שהם כינויים, כולם סובבים אותה, ומכסים עליה סביב, כבעל לאשתו שפורשׂ כנפו עליה, כך הכינויים פורשים עליה כנפי בעלה ז"א, ומכסים אותה מכל צד, והיא משמשת בבעלה. כמ"ש, ואפרוש כנפי עלייך. וכן, ופרשתָ כנפיך על אמתך.
99. משום זה הכינויים הם מבחוץ למלכות, החופפים עליה. והמלכות מבפנים הכינויים. והיא מבפנים כלפי הכינויים, והיא מבחוץ כלפי השמות העליונים דחג"ת. וכך הכינויים מבפנים כלפי תחתונים מהם, והם מבחוץ כלפי המלכות. באופן, שמה שמבפנים נחשב לבחוץ כלפי עליונים ממנו. ומה שמבחוץ נחשב לבפנים כלפי תחתונים ממנו.
ג' בחינות:
א. פנימֵי פנימיות, שנקרא מוחא, נשמה. נעלמים ואינם נודעים כלל. מו"ס ואו"א, הנעלמים מחכמה.
ב. פנימיות, גוף, חג"ת דז"א, נקראים בשמות אל, אלקים, הוי"ה. נודעים בחכמה כדי להשפיע לתחתונים שמחזה ולמטה, אבל הם עצמם נמצאים בחסדים מכוסים חכמה.
ג. חיצוניות, מחוץ לגוף, נו"ה שמחזה ולמטה דז"א, לבוש לגוף, אינם נקראים בשמות אלא בכינויים. אבל בהם מתגלה החכמה.
כשהמלכות מאירה בהארת החכמה, היא נקראת ערב או לילה, מפני שאין הארת החכמה מאירה, אלא עם דינים וחשכות. והחג"ת דז"א נקראים יום או בוקר, מפני שמאירים חסדים בשפע גדול, אמנם החכמה מכוסה בהם.
וזהו שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כלומר שערב ובוקר, שהם מלכות וז"א, מזדווגים זה עם זה, אז נקראים שניהם יום אחד. שאפילו המלכות נהפכת אז לקבלת החסדים, והחכמה נעלמת בה כמו בחג"ת דז"א. וע"כ בשעת הזיווג נקראת גם היא יום.
ועכ"ז גם בעת הזיווג, אין השפעת החכמה נעלמת לגמרי מהמלכות, אלא שנבחן, שנו"ה סובבים אותה בעת ההיא מבחוץ מרחוק, ומשפיעים לה חכמה בכלים דאחוריים שלה מבחוץ.