מאמר במקום הקדמה
שכל הפועל
הדבקות האמיתית היא בחינת ידיעה
לא כצורנו צורם
אהי' שלחני אליכם
תנועה גשמית ותנועה רוחנית
תיקון כלל ופרט
חטא אדה"ר - חטא שאול המלך
אמונה אומן
צדיק מושל יראת אלקים
וכאור בוקר יזרח שמש
התהפכות הצורות
נעימות השירים והנגינה
סיתומים
המפורסם והמושכל
נחמה העתידה
חינוך הבנים
מזון גשמי ומזון רוחני
סוד מצוה דמגני
חילוק מעוה"ז לעולם שלאחר התחיה
קנאה
דומם דקדושה
אך בצלם יתהלך איש
אך טוב וחסד
מפלת הגאים - ירושת השפלים
ספירות
צמצום א' - 1
צמצום א' - 2
שלש מראות בצמצום
עניין שני הקצים
סוד הצמצום
דבר הצמצום
סוד הציץ
סבת הצמצום
חלל פנוי
ולדבקה בו
תיקון המנצפ"ך
סוד "ונוגה כאור תהיה"
שבע חומות
סדר התיקון
תענוג הקבוע, ועבדות המעולה
ממשלה
והחוט המשולש לא במהרה יינתק
עליונים למעלה ותחתונים למטה
ענין בת צור
תיקון השמאל
אצילות נשמה
גבהות הלב
גדול הנהנה מיגיעו
השפעה ותענוג
אני הוי' לא שניתי
פעולות האדם ותחבולותיו. ציור אחד יוצא מכל המעשים
אחדות הפעולות
הדבר שהיה בכלל
ומבשרי אחזה
התאחדות המעשים למעשה אחד
התאחדות הנבראים
ענין קטנות ב'
ברוך שם כבוד
שמירת התורה תלויה בארץ
קב"ה וישראל חד הוא
אם בארזים נפלה שלהבת
ששים רבוא נשמות
גמר התיקון
סוד שמותיו ית'
גאוה, רצון בחירי ומחוייב
אליהו ואלישע
מי הקדמני
סוד הנבואה
סגולות התורה
מה שנוהג בגשמיות נוהג ברוחניות
סגולת השינה
חותמו של הקב"ה אמת
שבח הנוסף על סוד השלימות
ענין זקנה
כח הנשמה
זכוך הגוף
מערכות הטבע
ענין פרס
תולדות גשמיים ותולדות רוחניים
שכל ומושכל
דע את אלקי אביך ועבדהו
עבודה באהבה
צדיק אוכל לשובע נפשו
הרה וילדת יחדו
זמן ומקום
ענין צורה רוחנית
חסרון ושלימות
חיצוניות ופנימיות-1
בן ועבד
השלימות-1
לימוד התורה הק'
כל שזכה שהקב"ה משפיע לו חב"ד
אם הוי' לא יבנה בית
רם הוי ושפל יראה
רזא דכלים ריקים
ג' עלמין אית ליה לקב"ה
ענין חיצוניות ופנימיות - 2
אין בין תענוג לשמחה
חכמת הרגש התענוג
מסירות נפש
באה שבת באה מנוחה
מעלת השבת
ענין אשת חיל
ביאור המדרש ויכל אלקים
מאמר השבת
ושמרתם את השבת
ב' שבתות
לכולם נתת בן זוג
שבת ושמיטה
ערך התנועה - והמנוחה
ושמרו בני ישראל את השבת
השלימות - 2
פלאי פלאות ג' בחינות
מציאות העבודה
כל שיש לו מציאות יש לו אמת
ענין עקרת בית הנפש הוא עקרת הבית
הבונה בית למלכו
יסוד אמא א-ל שד"י
מצה למצוה
ה' ספירות
הויות
אדם הראשון נולד מהול
קשת
מילה - פריעה - אטיפא דמא
קבלת התפילה
שינוי מקום ושינוי העתים
הוי' שפתי תפתח
בדחילו ורחימו
עיון תפילה
תקון הבושה "מאין באת"
רחמים
מזמור לאסף
ארבעה אין הדעת סובלתן
רחמנא ליבא בעי
פגימת עינים
ב' יראות
הללו בוכין והללו בוכין
כל המצטער עם הצבור
הויכוח שבין כ"י להשי"ת
הכל בידי שמים
תיקון הנשמות
גילוי היחוד
היתרון שבהשבה
שני הדרכים שבהם העולם מתנהג
גילוי פנים
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
בעל הסולם/פרי חכם - שיחות
chevron_left
ב' שבתות
 

ב' שבתות

ב' שבתות: שבת לה', ושבת לכם, שבת לה', ה"ס אלף השביעי, (שהש"ר פ"ד, פדר"א פי"ח) "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שה"ס (ישעיה ל כ) "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך" וכו'. (ירמיה לא לג) "ולא ילמדו וכו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". גדולם, היינו הצדיקים, למקטנם, היינו הרשעים. בסוד שאמרו חז"ל, (נדרים ח:) "הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה". שהשי"ת עושה להם כנפים, ולא מצד חולשתם, אלא מצד מציאת חן וחסד שמצאו בעיני ה', שז"ס הרפואה שמשיגים על ידי הוצאת חמה מנרתיקה.

וזה התכללות דב' שבתות, שמצד שבת לכם, ששומרים עצמם ממלאכה במקום שצריכים אמונה, ויושבים תחתיהם, בסו"ה (שמות טז כט) "שבו איש תחתיו". בזה הם בונים לעצמם כנפים שיוכלו להשיג דעת ומדרגות עליונות, הנמשל כמו פורחים למעלה (וזה) משיגים על ידי שבת לכם, כלומר, בכח עצמם, ובסוד אלף השביעי, דהיינו, שבת לה' בסוד, "ומנוחה לחיי העולמים". משיגים שהקב"ה, הוא הבעל מעשה ולא עצמם. שז"ס (דה"א כט יד) "ממך הכל ומידך נתנו לך", כלומר, שלקחנו מידך וחזרנו ונתנו לידך. וז"ס (תענית לא.) "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' (דוקא) וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיה כה ט) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה" וכו'.

מה שאין כן הרשעים שלא עסקו באמונה, ואין להם הכנפים לפרוח בהם למעלה, הנה כשיוצאת החמה מנרתיקה, וכל העם רואים ויודעים את המלך, אז אין להם מה לעשות, כי אבדו תאוות הגשמיות, מחמת אור השמש המגולה, ולא יוכלו להשיג תאוות רוחניות, כי אין (להם) הכנפים לפרוח בהם, למגדל המלא מכל טוב, ועל כן (זכריה יד יב) "המק בשרו והוא עמד על רגליו", כמ"ש (קהלת ד ה) "הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו".

וז"ס, (שבת פח.) "שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב" וכו'. כלומר, שנגלה עליהם אור השבת, בסוד יציאת החמה מנרתיקה, וראו את הקולות, והיו חרות ממלאך המות, כמ"ש (מכילתא יתרו פ"ב, ילק"ש שה"ש פ"א תתקפא) "רצוננו לראות את מלכנו". ואז (שמ"ר פכ"ט) "פרחה נשמתם", שנשארו בלי חיות, כי נעתקו מגשמיות, ולא היו להם רוחניות, לפיכך קבלו עליהם את התורה מתוך הכרח, כי בעל כרחך אתה חי.

וז"ס, (ישעיה סו כד) "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות". וקשה, אם לא מתים למה קורא אותם "פגרים", אלא כמ"ש, שהרשעים נשארים אז בלי חיות, אלא, "המק בשרו והוא עמד על רגליו", כי החיות הגשמיות נמוק יותר מסבול, והחיות הרוחניות לכנפים הוא צריך.