"כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו" (שבת קיח:), פירוש, כי גילוי התענוג בא על ידי שמירה וזכירה, ביום שכולו שבת בגמר התיקון, סוד גילוי תכלית שמים וארץ, ואם מתאמץ בתענוג הזה, אז אפילו עובד עבודה זרה בהיולו דעבידתא שמשתחוה לאלהים אחרים ונושא שמו לשוא …, עם כל זה הקב"ה מוחל לו את הפגם הגדול הזה ומקנח אותו, בסו"ה, (שמות טז כה) "היום לא תמצאהו בשדה". ועד"ש ז"ל, (במ"ר יט ח, תנחומא חקת ח) "תבא אמו ותקנח את הצואה", (זהר תרומה הסולם אות קסו) "ואנפהא נהירין בנהירו עלאה". ומשיג שמא דקוב"ה ושלימו דכל סטרין, כמו שכבר אין כאן שום ס"א בעולמות.
"מחללה מות יומת". פירוש, כל הקירות לא יחלקוהו וחשכה לו כאורה ולית אתר פנוי מניה, שכל זה מתגלה להדיא ביום השביעי. ועל כן המקושש ביום השבת נמצא שיש לו רע, ומקומות שאורו יתברך מסתלק משם, ונמצא שעושה חלל פנוי בעולמות, וז"ס, שמחלל את השבת. ולפיכך מוכרח למות, שמיתה ממרקת, ואחר כך זוכה ורואה שקטן וגדול שוים בעיניו וחשכה כאורה וכו' והבן.