וה' פקד את שרה

388. ראשךְ עלייך ככרמל, ודַלַת ראשך כארגמן, מלך אסור בָּרְהָטים. עשה הקב"ה שליטים למעלה ושליטים למטה. כשנותן הקב"ה מַעֲלה לשרים של מעלה, נוטלים מעלה המלכים של מטה. נתן מעלה לשרו של בבל, נטל מעלה נבוכדנצר הרשע, כמ"ש בדניאל, אתה הוא ראש הזהב. והיו כל העולם משועבדים תחת ידו, ובנו ובן בנו.

ראשך עלייך ככרמל, זהו נבוכדנצר, כמ"ש בדניאל, תחתיו תמצא צל חיית השדה. ודלת ראשך כארגמן, זהו בֶּלשצר, כמ"ש בדניאל, ילבש ארגמן. מלך אסור ברהטים, זהו אוויל מְרודך, שהיה אסור, עד שמת אביו נבוכדנצר, ומלך תחתיו.

389. שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. הראשון מהם, כיסא הכבוד, כמ"ש, נכון כיסאֲךָ מאז, מעולם אתה. וכתוב, כיסא כבוד מָרוֹם מֵראשון, שהיה ראש, הקודם לכל.

ונטל הקב"ה את הנשמה הטהורה מכיסא הכבוד, להיות מאירה לגוף. כמ"ש, ראשך עלייך ככרמל, זהו כיסא הכבוד, ראש על הכול. ודלת ראשך כארגמן, זוהי הנשמה, הניטלת ממנו. מלך אסור ברהטים, זהו הגוף שאסור בקבר וכלה בעפר, ולא נשאר ממנו אלא כמלוא כף רקב, וממנו ייבנה כל הגוף. וכשפוקד הקב"ה את הגוף, הוא אומר לארץ, שתפלוט אותו לחוץ, כמ"ש, וארץ רפאים תפיל.

390. המתים שבארץ הם חיים תחילה, כמ"ש, יחיו מֵתיךָ. נְבֵלָתי יְקוּמוּן, אלו שבחוץ לארץ. הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו המתים שבמדבר.

למה מת משה בחוץ לארץ? להראות לכל באי עולם, כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, שקיבלו התורה. ועליהם אמר, זכרתי לָך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתךְ אחריי במדבר בארץ לא זרועה.

391. הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו הם האבות. והמתים בחוץ לארץ, ייבנה גופם ומתגלגלים תחת הארץ עד ארץ ישראל. ושם יקבלו נשמתם ולא בחוץ לארץ, כמ"ש, לכן הינבא ואמרת אליהם, הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עַמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונתתי רוחי בכם וחייתם.

392. הנשמה ניטלה מכיסא הכבוד, שהוא הראש, כמ"ש, ראשך עלייך ככרמל. ודלת ראשך כארגמן, זוהי הנשמה, שהיא דלת הראש. מלך אסור ברהטים, הגוף, שאסור בקברים. זהו הגוף, וזהו שָׂרה, וזהו המלך. והקב"ה פוקד אותה למועד אשר דיבר אליו, כמ"ש, וה' פקד את שרה כאשר אמר. פוקד את הגוף לזמן הידוע, שבו יפקוד הצדיקים.

393. עתיד הקב"ה לייפות לגוף הצדיקים לעת"ל, כיופי של אדה"ר כשנכנס לגן עדן, כמ"ש, וְנָחֲךָ ה' תמיד, והיית כגן רווה.

הנשמה בעודה במעלתה, ניזונה באור של מעלה ומתלבשת בו. וכשתיכנס לגוף לעת"ל, באותו האור ממש תיכנס. ואז הגוף יאיר כזוהר הרקיע, כמ"ש, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. וישיגו בני אדם דעה שלמה, כמ"ש, כי מָלְאָה הארץ דעה את ה'.

ונחך ה' תמיד והשׂביע בצַחְצָחות נפשךָ. זה אור של מעלה. ועצמותיך יַחֲלִיץ. זו פקידת הגוף. והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יְכַזבוּ מימיו. זהו דעת הבורא. ואז יידעו הבריות, שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קיבלה תענוגים מלמעלה ומעדנות לגוף. והכול תמהים בה, ואומרים, מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. זוהי הנשמה לעת"ל.

394. וזה כמ"ש, מלך אסור ברהטים. כי כתוב אחריו, מה יפית ומה נעמת. באותו זמן, עתיד הקב"ה לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו.

ואז יהיה שׂחוק בעולם, מה שאין עכשיו, כמ"ש, אז יימלא שחוק פינו. כמ"ש, ותאמר שרה, צחוק עשה לי אלקים. שאז עתידים בני אדם לומר שירה, שהיא עת שחוק.

היום שישמח הקב"ה עם בריותיו, לא הייתה שמחה כמותה, מיום שנברא העולם. והצדיקים הנשארים בירושלים, לא ישובו עוד לעפרם, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו. הנותר בציון ובירושלים דווקא.

395. א"כ מעטים הם. אלא כל אותם שנשארו בארץ ישראל הקדושה, דינם כירושלים וכציון לכל דבר. כלומר, שכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא, ממשמע שכתוב, וכי תבואו אל הארץ. הכול בכלל.

396. מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא נתן נשמתם במקום שנקברו שם, ויבואו להחיות בארץ ישראל? נשבע הקב"ה לבנות ירושלים, ושלא תיהרס לעולמים. לכן עתיד הקב"ה לחדש עולמו, ולבנות ירושלים, ולהורידה בנויה מלמעלה, כדי שלא תיהרס.

ונשבע שלא תִגְלה עוד כנ"י, ונשבע שלא ייהרס בניין ירושלים, כמ"ש, לא ייאמר לָך עוד עזובה ולארצך לא ייאמר עוד שממה. ובכל מקום שכתוב, לא לא, היא שבועה, כמ"ש, ולא ייכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול. וכתוב, אשר נשבעתי מֵעֲבור מי נוח.

ועתיד הקב"ה לקיים עולמו, קיום שלא תגלה כנ"י, ולא ייהרס בניין ביהמ"ק. לפיכך, אין מקבלים נשמתם, אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים, וזהו שכתוב, הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו.

397. מכאן, הוא קדוש, ירושלים קדוש, הנותר בה קדוש. הוא קדוש, כמ"ש, קדוש ה' צבאות. וכתוב, בקרבךָ קדוש. ירושלים קדוש, כמ"ש, וממקום קדוש יהלֵכו. הנותר בה קדוש, כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו. כמו שהקדוש הראשון קיים, אף השאר קדוש קדוש קיים.

398. מהו שכתוב, עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים? מה טובה היא זו ללכת אז, כמ"ש, ואיש משענתו בידו? אלא עתידים הצדיקים לעת"ל להחיות מתים כאלישע הנביא, כמ"ש, וקח משענתי בידך ולך.

וכתוב, ושַׂמת משענתי על פני הנער. אמר לו הקב"ה, דבר שעתידים לעשות הצדיקים לעת"ל, אתה רוצה עכשיו לעשות? וכתוב, וישם את המשענת על פני הנער, ואין קול ואין עונה ואין קשב. אבל הצדיקים לעת"ל, עלה בידם ההבטחה הזו, שכתוב, ואיש משענתו בידו, כדי להחיות בו את המתים, מהגרים שהתגיירו מאוה"ע, שכתוב בהם, כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטא בן מאה שנה יקולל. סוף הפסוק מוכיח, שכתוב, מרוב ימים.

399. ותאמר שרה, צחוק עשה לי אלקים. כתוב, שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. לא הייתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמוח עם הצדיקים לעת"ל. וכל אחד מראה באצבע ואומר, הנה אלקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. וכתוב, זַמְרו ה', כי גֵאות עשה מוּדעת זאת בכל הארץ.

400. דוד המלך פירש הדבר הזה, כמ"ש, תסתיר פניך ייבהֵלוּן, תוסֵף רוחם יגוועוּן. מכאן, שאין הקב"ה עושה רעה לשום אדם, אלא כשאינו משגיח בו, הוא כלה מאליו, כמ"ש, תסתיר פניך ייבהלון, תוסף רוחם יגוועון. ואח"כ, תשלח רוחך ייבראון, יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו. ואז השחוק בעולם, כמ"ש, אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. וכתוב, ותאמר שרה, צחוק עשה לי אלקים, לשמוח בישועתו.

401. כל עוד שהגוף עומד בעוה"ז, הוא חסר מהתשלום. לאחר שהוא צדיק, והולך בדרכי יושר ומת ביושרו, נקרא שָׂרָה בתשלומו. הגיע לתחיית המתים הוא שָׂרָה, כדי שלא יאמרו שאחר הוא שהחייה הקב"ה. לאחר שהוא חי ושמח עם השכינה, ומעביר הקב"ה היגון מן העולם, כמ"ש, בילע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. אז נקרא יצחק, בגלל הצחוק והשמחה, שיהיה לצדיקים לעת"ל.

403. וה' פקד את שרה, כאשר אמר. היה לו לומר, וה' זכר את שרה, כמ"ש, ויזכור אלקים את רחל. שאין פקידה, אלא על מה שהיה בתחילה. אלא בתחילה היה, כמ"ש, שוֹב אשוב אליךָ כעת חיה. ועל אותו עניין פקד עכשיו, משמע שכתוב, כאשר אמר, שאילו לא היה כתוב, כאשר אמר, שיאמר זכירה. אבל פקד אותו דבר שאמר, למועד אשוב אליךָ.

404. צדיק שזכה לעלות לאותו כבוד העליון, צורתו נחקקה בכיסא הכבוד. וכך כל צדיק נמצאת צורתו למעלה בגן עדן, כמו שהייתה למטה בעוה"ז. כדי להבטיח את הנשמה הקדושה, בתחיית הגוף שבעוה"ז.

405. כתוב, שמש ירח עמד זבוּלָה. ללמדנו, שהגוף והנשמה עומדים בחדר הקדוש העליון של מעלה, ומאירים באותה הצורה שהיו עומדים בארץ, בעוה"ז. ומזונה של עוה"ז מהנאת הנשמה. והיא עתידה להתלבש בעצם לוז, הנשאר קיים בארץ עד לתחיית המתים, שהארץ מתעברת ממנו ופולטת פסולת שלו החוצה, וזו הצורה שנקראת קדושה.

406. וכאשר אותה הצורה של עוה"ז, נמצאת למעלה, היא באה בכל ר"ח להשתחוות לפני המלך הקדוש. כמ"ש, והיה מדי חודש בחודשו. והמלך הקדוש מבשר לה ואמר, למועד אשוב אליך, לאותו הזמן שהוא עתיד להחיות המתים, עד שהיא נפקדת לזמן ההוא כמו שהתבשרה. וכמ"ש, וה' פקד את שרה כאשר אמר. והוא היום שהקב"ה שמח במעשיו, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו.

407. ויהי אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם, ויאמר, קח נא את בנך. דומה לאומן המוציא כסף ממקורות הארץ. תחילה מכניס את החומר באש שורפת, עד שיוצאת ממנו כל זוהמת הארץ ונשאר הכסף. אבל אינו עוד כסף שלם. חוזר ומכניס אותו באש כבתחילה, ומוציא ממנו הסיגים, ואז הוא כסף שלם בלי תערובת דבר אחר.

408. כך הקב"ה, מכניס את הגוף הזה תחת הארץ, עד שנרקב כולו ויוצאת ממנו כל הזוהמה הרעה. ונשאר ממנו מלוא כף רקב. והגוף חוזר ונבנה ממנו. ועדיין הוא גוף בלתי שלם.

409. לאחר אותו יום הגדול, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה. כמו בקבר מטרם התחייה, מפני הפחד והעוז של הקב"ה, כמ"ש, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהֲדַר גאונו. ויוצא נשמתם, ונעכלת שם אותה כף רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש וזוהר הרקיע, כמ"ש, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ואז הכסף שלם, גוף שלם בלי תערובת דבר אחר.

410. גוף מאיר יטיל הקב"ה מלמעלה, כמ"ש, כי טל אורות טלֶךָ. וכתוב, הנה ה' מטלטלךָ. ואז יקראו קדושים עליונים, כמ"ש, קדוש יאמר לו. וזהו שנקרא תחיית המתים האחרונה. ולא יטעמו עוד טעם של מוות, כמ"ש, בי נשבעתי נאום ה', כי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ. ובזמן ההוא מתפללים הצדיקים שלא יתנסו בזה יותר.

411. כתוב, ויישא אברהם את עיניו וירא, והנה איִל. רשעי עולם נקראים אילים. וכתוב, וילך אברהם וייקח את האיל, שהרשעים מזומנים עוד להתנסות בכל ניסיון רע. והצדיקים יישארו לעת"ל, כמלאכים עליונים קדושים, לייחד את שמו. וע"כ כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

412. ג' מפתחות בידו של הקב"ה. ולא מסרם לא ביד מלאך ולא ביד שרף. מפתח של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים.

414. כל מה שעושה הקב"ה, אינו צריך לעשות אלא בדיבור. כיוון שאמר ממקום קדושתו יהא כך, מיד נעשה. כוח גבורתו של הקב"ה, כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו. וכתוב, ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך.

415. א"כ, כבוד גדול הוא זה למצרים, שאינו דומה מי שתפס אותו מלך למי שתפס אותו איש פשוט. ועוד אין לך אומה מזוהמת בכל טומאה כמו המצרים, כמ"ש, אשר בשר חמורים בשרם. שהם חשודים על משכב זָכוּר, והם באים מחָם, שעשה מה שעשה לאביו, וקילל אותו ולכנען בנו.

והאם לא היה להקב"ה מלאך או שליח לשגר, לעשות נקמה במצרים כמו שעשה באשור, שהיה בנו של שם, כמ"ש, ובני שם עילם ואשור? שם היה כוהן גדול והתברך, כמ"ש, ברוך ה' אלקֵי שֵׁם. והיה לשם הגדולה והברכה על אחיו. וכתוב, וייצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור, שעל ידי שליח נעשה. וכש"כ המצרים, שהם מזוהמים יותר מכל אומה, למה אמר, אני ולא מלאך?

416. מכאן למדנו כוח גבורתו של הקב"ה ומעלתו, שהוא גבוה על הכול. אמר הקב"ה, אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף, דבר קדוש, בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שרף ולא שליח. שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך, ומיד נעשה, מה שאין המלאך יכול לעשותו.

אבל הקב"ה ממקום קדושתו אומר יהא כך, ומיד נעשה מה שהוא רוצה לעשות. ולפיכך לא נעשית נקמה זו ע"י מלאך ושליח בגלל קלון המצרים, ולהראות גדולתו של מקום, שלא רצה שייכנס ביניהם דבר קדוש, ועד"ז אמר, אני ולא מלאך, אני יכול לעשותו ולא מלאך.

418. אמר רבי שמעון, מפתח של חיה בידו של הקב"ה היא. ובעוד שהיא יושבת על המשבר, הקב"ה מעיין באותו הוולד. אם ראוי הוא לצאת לעולם, פותח דלתות בטנה ויוצא. ואם לא, סוגר דלתותיה, ומתו שניהם. א"כ, לא ייצא רשע לעולם? אלא על שלוש עבירות נשים מתות.

למה אישה מפילה פרי בטנה? אלא הקב"ה רואה אותו העובר, שאינו ראוי לצאת לעולם, ומקדים להמיתו במעי אימו, כמ"ש, הנְפִלים היו בארץ בימים ההם. הנפלים כתוב בלא יו"ד ראשונה. ולמה? כי כמ"ש, אחרי כן אשר יבואו בני האלקים אל בנות האדם וילדו להם, בזנות וירבו ממזרים בעולם.

419. כמ"ש, הֵמה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. שאין גיבור ופריץ ועריץ כמו הממזר. אנשי השם, שהכול יכירו לקרוא אותו השם הידוע ממזר. כיוון שרואים מעשיו, שהוא פריץ ועריץ וגיבור, הכול יקראו לו אותו שם.

ומה שאמר רבי שמעון, שהקב"ה מעיין באותו הוולד. אין רשע בעולם, מאותם הרשעים היוצאים לעולם, שאין הקב"ה מעיין בו, ורואה אם אותו הגוף יניח בן צדיק וכשר, או שיציל לאדם מישראל ממיתה משונה, או שיעשה טובה אחת, ובשביל כך הקב"ה מוציאו לעולם.

420. בימיו של רבי יוסי היו פריצים, שהיו שודדים בהרים ביחד עם פריצי אוה"ע. וכשהיו מוצאים איש ותפסו אותו להרוג אותו, היו אומרים לו, מה שמך? ואם היה יהודי, היו הולכים עימו ומוציאים אותו מבין ההרים. ואם היה אדם אחר שאינו יהודי, הרגו אותו. והיה אומר רבי יוסי, ובכל זאת ראויים הם לבוא לחיי עוה"ב.

421. ג' דברים הללו אינם באים לעולם אלא בקולות:

א. קול חיה, כמ"ש, בעצב תלדי בנים. וכתוב, וישמע אליה אלקים.

ב. קול גשמים, כמ"ש, קול ה' על המים. וכתוב, כי קול המון הגשם.

ג. קול תחיית המתים, כמ"ש, קול קורא במדבר. אלו הם קולות לעורר מתי מדבר, ומכאן שהוא הדין לכל העולם.

כשנכנס אדם לקבר, נכנס בקולות. וכשיקומו בתחיית המתים, האם אין דינם שיקומו בקולי קולות?

422. עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת, הקיצו ורננו שוכני עפר. ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה, כמ"ש, כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל.

423. והוי"ה פקד את שרה כאשר אמר. פקידה נוהג בנוקבא. זכירה בזכר. והוי"ה, הוא הנוקבא, כלומר, הוא ובית דינו. כאשר אמר, הוא כמ"ש, ויאמר שוֹב אשוב אליך כעת חיה. כתוב, ויאמר, סתם, כי הוא היה, הנוקבא, ולא שליח אחר.