רה"ש ויוה"כ
381. ביום רה"ש ויוה"כ, שהדין בעולם והשטן עומד לקטרג, ישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול הכלול ממים אש ורוח, חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.
12 חודשי השנה הם תיקון המלכות מתחילתה עד סופה. וכיוון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמה"ת, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקן אותה. וע"כ בכל רה"ש אנו מתחילים מבראשית תיקון המלכות, כמו שנאצלה ביום ד' דמעשה בראשית, כמ"ש, ויעש אלקים את שני מאורות הגדולים, שאז הייתה בשלמות ג"ר דהארת השמאל, שהוא הארת השורוק, חכמה בלי חסדים.
וע"כ קטרגה הלבנה: אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, שלא הייתה יכולה לסבול חיסרון של החסדים. וזהו קטרוג השטן ג"כ, שקטרוגו נאחז במלכות להמשיך דינים כל זמן שמאירים ג"ר דשמאל. וצריכים להעביר אחיזת השטן וקטרוגו מהמלכות בעת ההיא.
כיוון שנגלו ברה"ש ג"ר דשמאל, עומד אז השטן לקטרג על המלכות. וכדי להעביר קטרוג השטן, צריכים לעשות פעולה לבטל ג"ר דג"ר של הארת השמאל, כמו שנעשה ע"י עריפת העגלה, וע"י אמירת הזקנים, ועינינו לא ראו, בתיקון השני. ופעולה זו היא הקול שמעלים ע"י השופר. ונודע שיש ב' מיני קולות:
א. קול המלכות הבלתי נמתקת בבינה,
ב. קול הבינה או המלכות הנמתקת בבינה, שאז קולה כקול הבינה, שקול הבינה מעלים, כדי למעט הג"ר דג"ר.
בינה מכונה שופר, המסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. קול כלול בג' קווים, המכונים מים אש רוח. וע"י המסך הזה נעשו ג' קווים אחד, וע"י זה מתמעט ג"ר דג"ר מהשמאל. ואז מסתלק קטרוג השטן מהמלכות.
382. והקול ההוא עולה עד המקום שכיסא הדין יושב, לג"ר דשמאל, שהקטרוג נאחז שם. ומכה בה, כלומר, שממעט ג"ר דג"ר אשר שם, ועולה המלכות מכיסא דין לכיסא רחמים. ואחר שמגיע הקול הזה מלמטה, הנה קול יעקב נתקן למעלה, שהוא קומת החסדים, היוצאת על המסך דקו אמצעי, ת"ת, יעקב, רחמים. ואז מתעורר הקב"ה ברחמים.
כי כמו שישראל מעוררים קול אחד למטה, שהוא כלול מאש מים רוח, היוצאים מתוך השופר, כן מתעורר כנגדם למעלה בשופר העליון, בבינה. כי הכוח לתקוע הוא אש, והקול נעשה ע"י רוח, ועם הרוח יוצא ג"כ זיעה והבל שהוא מים. והם מעוררים ג' קווים עליונים שבבינה, שממנה נמשכים המוחין לז"א ולמלכות. וקול, הכולל אש מים ורוח, שעלה מלמטה, המסך, נתקן ויוצא מלמטה, ומלמעלה יוצאת על המסך קומת החסדים, ונתקן העולם, המלכות, והרחמים נמצאים.
383. והמקטרג נבוך, שחשב לשלוט בדין ולקטרג בעולם. שלא עלה על דעתו שג"ר דשמאל יתמעטו פעם, ותיעלם שליטתו וקטרוגו, ורואה שהרחמים מתעוררים. והוא נבוך, וכוחו רפה, ואינו יכול לעשות מאומה, והקב"ה דן את העולם ברחמים. ודין לא נעשה במה שהתמעטו הג"ר דקו שמאל ע"י קול שופר, אלא שהתחברו רחמים בדין והעולם נידון ברחמים.
כי בעליית קול שופר מלמטה, בהעלאת מ"ן דמסך דחיריק, יצאה קומת חסדים, קו אמצעי, על המסך שנקרא יעקב, רחמים, והעולם מקבל הרחמים מקו אמצעי. ולפיכך אין התמעטות ג"ר דשמאל נחשב לדין, כי זולת זה, לא היו מתגלים הרחמים בעולם.
384. כתוב, תִקעו בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו. בכסה, שמתכסה הלבנה, המלכות. כי אז מחמת הארת השמאל שולט אותו נחש הרע, ויכול להזיק העולם. וכאשר מתעוררים הרחמים ע"י תקיעת שופר, עולה הלבנה ועוברת משם, מהארת השמאל, מטעם שהתמעטו הג"ר ע"י קול שופר. והשטן נבוך ואינו יכול לשלוט והוא עובר מן הלבנה ואינו קרב עוד שם.
כי אחר התמעטות הג"ר דשמאל, אין לו עוד מה לינוק ממנה או לקטרג. וע"כ ביום רה"ש צריכים להמם את השטן, בדומה למצב הנֵעוֹר משנתו ואינו יודע מאומה.
385. ביוה"כ צריכים לנהוג עם השטן בנחת, ולעשות לו נחת רוח עם השעיר לעזאזל שמקריבים לו, ששולחים אל המדבר ששם מקומו. ואז נהפך להיות מליץ טוב על ישראל. אבל ביום רה"ש נעשה נבוך, ואינו יודע ואינו יכול לעשות מאומה. כי רואה התעוררות רחמים עולה מלמטה, ורחמים מושפעים מלמעלה, והלבנה, המלכות, מתעלה ביניהם. אז הוא נבוך, ואינו יודע כלום ואינו יכול לשלוט.
386. והקב"ה דן את ישראל ברחמים, ומרחם עליהם ונותן להם זמן כל אלו עשרת הימים שבין רה"ש ליוה"כ, לקבל כל אלו השבים לפניו, לכפר להם עוונותיהם, ומעלה אותם לקדושת יוה"כ.
387. וע"כ לתיקון כל ציווה הקב"ה לישראל, לעשות המצווה של תקיעת שופר:
א. שלא ישלוט עליהם מי שאינו צריך. כלומר, להעביר שליטת השטן וקטרוגו.
ב. שלא ישלוט עליהם הדין, אלא שישרה עליהם הרחמים. ויהיו זוכים כולם לרחמיו בארץ, כמ"ש, כרחם אב על בנים. והכול תלוי בהתעוררות התחתונים, במעשה ובדיבור.