ד' ם' נפתחות לה' ה'

546. והנה דְבר ה' אליו לאמור, לא יִירָשְׁךָ זה, כי אם אשר ייצא ממעיך הוא יירשֶׁך. אברהם, שהיה הולך בשלמות לפני המלך הקדוש, איך לא האמין במאמר הקב"ה, שאמר, שיהיו לו בנים? שכתוב, לזרעךָ אתן את הארץ הזאת, ואח"כ אמר, והנה בן ביתי יורש אותי. ואיך לא האמין בה'?

547. אלא בראש הפסוק כתוב, ואָנוכי הולך ערירי. ואח"כ כתוב, הן לי לא נתתָ זרע, והנה בן ביתי יורש אותי. אלא בתחילה היה אברהם מאמין בהקב"ה. ואח"כ היה מסתכל בכוכבים ובמזלות, והיה רואה שלא יהיה לו בן. וע"כ אמר, ואנוכי הולך ערירי. והוא משום שעד עתה עוד לא היה דבוק בדבקות אדונו.

548. כיוון שכתוב, ויוצא אותו החוצה, שהוציא אותו מאותה הדרך. וקירב אותו אליו לעבודתו, לדעת דרכים אחרות של החכמה. והוציא אותו מאותם ניחושי המזלות. ואמר לו, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. וזהו שכתוב, ולא ייקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, כי אב המון גויים נתתיך.

549. אברהם מוליד, משום שאין בכל האותיות אות מתוקנת להוליד, חוץ מהאות ה'. אות זו היא מתוקנת לעשות פירות ותולדות יותר מכל שאר האותיות, ומשום זה היא פתוחה מכל הצדדים.

550. הלוא האות הזו לא הייתה צריכה להתווסף לאברהם? שהרי היא אינה שלו, כי ה' בכל מקום היא נקבה, והיה נכון שאות זו תהיה רשומה לשרה בתוכה, כי היא נקבה, ולא לאברהם.

551. אלא שתי אותיות ה' בשם הוי"ה, אחת עליונה ואחת תחתונה, עולם הזכר, בינה, ועולם התחתון, הנקבה, מלכות. כיוון שהתווספה ה' באברהם, האור הראשון, חסד, שה' זו הייתה מתעטפת בו, יצא ועשה פירות. ונרשם אברהם באותה המדרגה העליונה שלו, בכוח ה"ר, בינה, כי אין כוח לאור הראשון, חוץ מה"ר, בינה, זכר, שורש החסד. ומשום זה לקח האור הראשון עימו את האות ה', והתיישב במדרגתו, בשמו, והאור הראשון עלה לעשות תולדות.

552. שתי אותיות רשומות כאן, שעולות לעולם העליון, שהן ה"ם של אברהם. אות ם' מהעולם העליון, מבינה. וכן ה' מהעולם העליון. מהו ההפרש בין האות ם' לאות ה', הרי שתיהן מהעולם העליון?

553. אלא בעת שהכול סתום במחשבה העליונה, בינה, והיא נקודה בלתי מתפשטת וסתומה לִפנים, כל אלו השבילים העליונים והאותיות הסתומות נסתמו הכול באות ם'. והיו כל השבילים והאותיות העליונות סתומים וכלולים באות זו. כיוון שעלה ברצון להתגלות, ולהוציא תולדות, נפתחה אות ם' זו ונעשתה ה'.

בינה זו היא ישסו"ת. ובתחילה יצאו בישסו"ת ב' קווים ימין ושמאל, ואז היו כל אורותיה סתומים, מפני המחלוקת שהייתה בין ימין לשמאל. ואז היא נבחנת לם' סתומה, שסתומה מכל צד ואינה יכולה להאיר. עד שז"א עלה למ"ן, והכריע, ועשה שלום בין ב' הקווים, והתייחדו זה בזה. אז נפתחו האורות שלה, ואז נבחן שהם' הסתומה נפתחה והייתה לה' הפתוחה מכל צד.

554. לא השתנו האות ה' מהאות ם', אלא בזה שנפתחה הבינה, להוציא תולדות ולהתגלות בחשאי. כי אות זו אינה מתגלה ואינה נזכרת, משום שהארת החכמה שהתגלתה בה, אינה מתגלה במקומה, אלא אחר שמשפיעה אותה לז"א ולמלכות. ואע"פ שהיא בחשאי, היא שורש הגילוי, שזולתה לא היה שום גילוי בעולמות. ומשום זה בשעה שהתגלתה ונפתחה, ע"י הקו האמצעי, נעשתה מוכנה להוליד.

555. כי בעוד שאינה נמצאת בפתיחה של הה', היה הכול סתום בתוכה באות ם', ואחר שנפתחה, עשתה תולדות באות ה'.

556. והתולדות האלו אינן יוצאות לחוץ להתגלות, חוץ מבאיבר אחד, איבר קדוש שנתקן בו, יסוד. והוא נכנס בה"ת דהוי"ה, שממשיך השפע מבינה ומביא אותו למלכות. מה"ר יוצא ובה"ת נכנס, באותו איבר שנתקן בה"ת.

557. ובשעה שנפתחה הבינה, והתווספה ה'"ר, אז נתקנה הבינה בתשוקה, ואותו האיבר, צדיק העולם, יסוד, נתקן עליה. וע"כ, כשנתקן האיבר הזה בתשוקה מבינה, התווספה ה' באברהם. וכשאיבר זה לא היה בתשוקה, מחמת שהייתה הבינה ם' בלבד, הוא להראות, כי אינו עומד להוליד.

558. אברם, אותיות אב"ר ם', אינו מוליד, כי בחינת ם' סתומה ואינו עומד להוליד. כשהתווספה ה', נפתחה אותה ם' סתומה, והתווספה ה', ועומדת באותו איבר לעשות תולדות. וזהו אברהם, אב"ר ה"ם, זה מוליד ועושה פירות.

559. ומשום זה, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. משום שאותו איבר מאברם לא נתקן עד שבאה ה'. ובכל מקום עומדת ה' לתולדות ולפירות. וע"כ השם גרם.

560. מאין לנו, שאותו איבר לא נתקן, אלא ע"י אות ה'? כי בזמן שהיה שמו אברם, לא נימול אותו איבר, ולא נתקן. אח"כ, שבאה ה' בשם אברם, נתקן אותו איבר ונימול, לעשות תולדות באותה ה"ת, מלכות. וכל עוד שעולם עליון, בינה, סתום באות ם', אותו איבר לא נתקן, והעורלה עמדה בלי מילה.

561. והמדרגה התחתונה, מלכות, נמצאת מחמת העורלה באות ד', הרומזת על דלות ועוני. כי כשהעולם העליון, בינה, בסתימה באות ם', נמצא העולם התחתון, מלכות, בעניות באות ד'. כי אין לה ממי לקבל.

562. כשנפתח העולם העליון מאות ם' סתומה ונעשה ה', אז נתקנה הברית והעורלה עברה. וכיוון שנתקנה ברית זו, אלו שתי אותיות יוצאות, ונכנסות אותיות אחרות. יוצאות שתי האותיות ד"ם, ד' דמלכות ום' דבינה, ובאות במקומן שתי אותיות ה', אחת למלכות ואחת לבינה.

563. וכל מילה, שאין דָ"ם יוצא ממנה, אינה מילה. כי דם מילה רומז על שתי אותיות ד' ם', היוצאות מחמת המילה, כי אלו שתי אותיות ד"ם עוברות, ובמקומן נכנסות שתי אותיות אחרות, במקום אות ם' נכנסת ה"ר, ובמקום אות ד' נכנסת ה"ת. אז עומד הכול להוליד.

564. וכמ"ש, לםַרְבֶּה המִשׂרה ולשלום אין קץ על כיסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסַעֲדָהּ. ם' רַבָּה, אותיות לםרבה. כאשר לאות ם' רבה המשרה, שהתרבה בגדלות עליונה, כי נפתחה הם' הסתומה ונעשתה ה', אז, ולשלום אין קץ.

לשלום זהו יסוד העולם, שעברה ממנו העורלה, הקליפה הנקראת קץ כל בשר. וע"כ ודאי, ולשלום אין קץ, כי הקליפה שנקראת קץ, עברה. ושלום, יסוד, יושב על כיסא דוד, מלכות. ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה.

565. וכל זה הוא, כשעברה הם' הסתומה ונפתחה ונעשתה ה', אז עברה העורלה, ועברה הד' מהמלכות. וכמ"ש, הנה ד"ם הברית אשר כרת ה'. שצריכים להוציא ממנו ד"ם ברית, שהן שתי אותיות אלו.

566. ועל זה נרמז, שאברהם אותיות אב"ר ה"ם. כי אות ם' נפתחה, כדי שישמש אותו איבר בעולם שלמטה, במלכות. ומשום זה לא יצא ממנו יצחק, עד שעברה העורלה מאותו האיבר הקדוש העליון. ומשום זה, כל מה שעשה הקב"ה בארץ, הכול בשימוש כעין העליון, כעין השורש של אותו הדבר הנמצא למעלה. להראות, שהוציא כל השמות בחכמה העליונה, כעין שלמטה, הכול כראוי.

567. והנה דְבר ה' אליו לאמור, לא יירשך זה. אליעזר היה ראוי לרשת אותו, משום שהיה עבד משכיל. ויאמר אברם, הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי יורש אותי. משום שהיה מסתכל ורואה בחכמת הכוכבים, שלא יוליד. ובשעה שאברהם נימול, נשלם לגמרי באות ה' שנפתחה מאות ם', ואות ד' ג"כ נעשתה ה', אז נכנס אברהם בדרך החכמה העליונה, ועבר מאותו דרך אחר של כוכבים ומזלות.

568. בשעה שהייתה בו עורלה, שלא נימול, לא נגלה אליו הקב"ה אלא במחזה. משום שהעולם העליון היה סתום באות ם', והעולם התחתון, מלכות, היה בעניות באות ד'. כיוון שהעולם העליון נפתח באות ה', ועברה מאברהם העורלה, ומהעולם התחתון עברה האות ד', אז כתוב, ויֵירָא אליו הוי"ה, אז נגלה לו הכול ונפתח לו, מה שלא היה מקודם לכן כזה.

569. כעין זה ממש, כל זמן שצדיקים וחסידים מתרבים בעולם, אז נגלה הכול ונפתח. בזמן ששלמה המלך בנה את ביהמ"ק, והיו כל ישראל צדיקים וחסידים, שוקטים, כיין על שמריו, אז נפתח הכול, והתגלתה שירה זו למעלה ולמטה.

570. באותה שעה כתוב, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. כמו שהסוסים שברכבי פרעה, היו מזוינים בכל כלי מלחמה, אף את היית מתלבשת בכמה כלי מלחמה, לעשות מלחמה. וכמו שסוסי פרעה היו טעונים בכמה כלי מלחמה, באבנים, חיצים, אבני קלע, וקיסוּרין, שהוא מין כלי מלחמה, כולם טעונים לעשות מלחמה. אף את כך, אני העמסתי עלייך כל מיני כלי מלחמה, לעשות מלחמה במצרים, להתקדש על ידך לעיני כל, ולעשות בהם מלחמה.

571. ועתה אני רואה אותך באופן אחר, בכמה תיקונים יאים ויפים. נאוו לחייך בתורים, בשתי אותיות ה', בה"ר ובה"ת, כי הכול נפתח לך והתגלה. ה"ר, בינה, שמחה בך, והיא נאה כנגדך ונפתחת. ואת, המלכות, ה"ת, עברת מאות ד', ונכנסת לאות ה"ת. ואלו השתיים, נאוו, ונתקנו לך, שתי אותיות ה', שהן תורים, תושב"כ ותשבע"פ. ועליהם כתוב, נאוו לחייך בתורים. צווארך בחרוזים, בתיקונים עליונים של כל המקורות שנתקנו לך.

572. וזה שמזכיר לה בחביבות ובאהבה רבה, משום שתשוקתו אליה, ולנחם אותה ולדבר על ליבה, ולהראות לה אהבה רבה. וע"כ אמר לה, תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. מכאן והלאה, יש לך להוסיף יופי על יופי, תיקונים על תיקונים.