61. דוד רמז לתשבחה של שה"ש, שהיא קודש קודשים, שהייתה ראויה להיאמר ע"י בני קורח, אלא שלא הגיע הזמן להיאמר. משום זה כתוב, למנצח על שושנים לבני קורח, משכיל שיר ידידוֹת. על שושנים, אלו הן נשיקות פיהו, הנקראות שפתותיו שושנים.
62. שושנים, אלו הן שש שנים, חג"ת נה"י, שהתחברו בשושנה האדומה, שביעית של כולן, המלכות, השביעית אחר חג"ת נה"י. משכיל, זוהי המשכה של עתיקא קדישא, כתר, הנמשך להם בשעה שז"א ומלכות יושבים יחד ואינם נפרדים. משום שהנשיקות הן בדבקות הרוח, ואינן נפרדות.
63. שיר ידידוֹת. רמז לשירה שנקראת שיר כפול, י"ה. ושה"ש הוא י"ה. שיר הוא י', השירים ה'. שיר השירים, ושיר ידידות, והכול אחד. הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות, נקראים דודים. כמ"ש, שְׁתו ושִׁכְרו דודים. משום זה כתוב, שיר ידידות, שיר של הדודים האלו. זה משבח לזה, וזה משבח לזה. וכמו שבשה"ש התחילה כנ"י בתשבחה, שכך הוא ראוי, כמ"ש, יישָׁקֵני. אף כאן המלכות התחילה לשבח אל המלך.
64. כתוב, רחש ליבי דָבָר טוב. זוהי חיה שרוחשת בלילה, המלכות, הנקראת ליבי. דבר טוב, שעלה ברצונה, שיתחבר עימה המלך, הנקרא טוב, ז"א.
65. דוד, המלכות. משום שלא ניתנה לו רשות לגלות רצונו, שיתחבר עימו המלך, שנקרא טוב, כי עוד לא נשלמה המלכות, אמר רחש, משום שרחש הדבר בליבו, ואפילו בשפתותיו לא ניתנה לו רשות לרחוש, אלא בליבו.
66. מה הטעם שרחש ליבי? משום שדיבור בלי קול אינו יכול לדבּר. ליבי, המלכות, נקרא דיבור. ז"א נקרא קול. וכיוון שהייתה בלי ז"א, נבחן שהדיבור היה בלי קול. כי לא נשלמה המלכות, עד שבא שלמה המלך ובנה לה בית, ביהמ"ק. ונשלמה הלבנה, המלכות, בגדלות יתרה על הכול. משום שהקול, ז"א, התחבר עימה.
67. באותה שעה שנשלמה, ניתנה הרשות לדבּר, כי נשלמה בקול, ז"א, וישבה בשלמות עם המלך, ז"א. ומשום שהוציאה בן חכם לעולם, שלמה, והתקינה בית למלך, אז שׂם המלך משכנו עימה, שהוא קול, והתחילה לדבר, ואמרה, יישָׁקֵני מנשיקות פיהו.
68. אבל עתה בימי דוד, עד עתה עוד לא ישבה בשלמות. משום זה, רחש ליבי ודאי הדבר הטוב ההוא, ז"א. עתה כתוב, טוב. ולא, טובים. אחר שהקול התחבר עימה בימי שלמה, אז כתוב טובים ודאי בכל, כמ"ש, כי טובים דודיך מיין.
הצדיק, יסוד, נקרא טוב. כמ"ש, אִמְרוּ צדיק כי טוב. אף המלכות נקראת טובה, כמ"ש, טובה חָכְמה. שסובב על המלכות, הנקראת חכמה תתאה. וכשהתקרבו והתחברו יחד בנשיקות האלו, אז כתוב, כי טובים דודיך מיין. שהדודים שניהם ביחד. ע"כ כתוב, טובים.
69. כי טובים דודיך מיין. כאן כתוב, דודים, שסובב על שניהם יחד. וכאן, ידידוֹת, לשון יחיד, משום שז"א אינו עימה. מתי הם טובים? מיין. כאשר יושקו מאותו היין השמור, הארת החכמה מבינה, הנקראת יין. וע"כ כתוב, שְׁתו ושכרו דודים. כי הנטיעות, ז"א ומלכות, צריכים להשקות אותן מנהר עמוק, אמא עילאה, בינה, שהשקתה אותם תחילה מאותו היין.
70. כתוב, שמאלו תחת לראשי. היין, הארת החכמה משמאל, אמא משקה אותם תחילה. ואח"כ, לריח שמניך טובים, חסדים מימין. כמ"ש, וימינו תחבקני. שאחר שמאלו תחת לראשי, יין, כתוב, וימינו תחבקני, שמן. וזהו השמן הטוב שנמשך לו מאמא, בינה.
71. כתוב, כשֶׁמן הטוב על הראש, יורד על הזָקָן זְקַן אהרון. זהו כוהן גדול שלמעלה, ימינו של המלך, חסד דז"א, כוהן לעולם. וכשמגיע אותו השמן אל זקן אהרון, חסד, אז ודאי שנקראים שמניך, לשון רבים, שמן מצד אמא, בינה, ושמן מצד אברהם, חסד. ואז שמניך טובים.
72. מה הטעם שנמשך השמן הטוב לאברהם? משום שפשט ימינו, חסד, להאיר אל הלבנה, מלכות. וע"כ כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב, זהו האור הראשון, שביום א' של מעשה בראשית, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שהוא חסד. ומה נעים, זהו נעים זמירות ישראל, היום הרביעי, הלבנה, המלכות.
73. כמו שהאור הנברא ביום ראשון נותן שלמות, ונמשך ממנו אור אל האור שהעוה"ז מתנהג בו. אף אברהם, האור הראשון, נותן אור לבת מלך, יום רביעי, מלכות, שעל ידה מתנהג העולם. וע"כ חוט של חסד משוך על המלכות, להאיר מֵאורו. וכשהמלכות מתחברת עימו ויושבת לימינו לקבל חסדים, הוא מתגדל בכל.
74. אברהם, כשבא לעולם, כתוב בו, ואגַדְלה שמך. שהוסיף אות ה', המלכות, על שמו, והמקום הזה, המלכות, הקב"ה מתגדל בו. כמ"ש, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו. גדול, כשהעיר הקדושה, הנקראת ה"ת, ונקראת אהבה קטנה, המלכות, התדבקה בו, והוא שוכן בתוכה, אז יתגדל שמו על הכול.
75. כתוב, צדיק ה' בכל דרכיו. משום שבמדרגת בכל הזו, במלכות, הוא כמ"ש, הנותן בים דרך. בים, במלכות. דרך, יסוד. וחסיד בכל מעשיו, שבמדרגת בכל הזו נעשה בעולם הימין של המלך, חסד, ונמצא החסד בכל מעשיו. ועל זה, אברהם, בימין הזה, בחסד שבמלכות, באות ה' שהוסיף לו, עשה אותו הקב"ה ברייה חדשה, והתחדש המזל שלו להוליד, והתגדל על הכול. וע"כ כתוב, וה' בירך את אברהם בכל, שבירך אותו עִם בכל הזה, שהיא בת מלך, המלכות, שניתנה לו.
76. מהי הברכה שבירך אותו? היא השמן הטוב שיורד על ראשו, כמ"ש, מה טוב ומה נעים. ודאי כשמן הטוב, כי שמן הוא חסדים, הנמשכים מחכמה שבימין. וע"כ בשמן שורה הברכה, כי המקום גורם, מפני שנמשכת מחכמה. וע"כ כתוב, וה' בירך את אדונִי מאוד ויגדל. כי מחכמה נמשכת הגדלות, כמ"ש, ואגדלה שמךָ. וכמ"ש, שמן תוּרַק שמךָ.
77. כשעתיד הקב"ה להרים ימינו על הכול בימי המשיח, בשמן הטוב הזה, כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. היום ההוא הזה, איני יודע מי הוא. אלא זהו היום הראשון מששת הימים חג"ת נה"י, ימין של אברהם, חסד, העתיד להתעורר ולהקים המלכות מעפרה.
78. וע"כ, ביום ההוא, זהו היום הראשון לכל. ובפסוק שאח"ז כתוב, נאום ה' עושה זאת. נאום ה', זהו אברהם, שכתוב עליו, נאום ה', מקודם לכל אדם. כמ"ש, בי נשבעתי נאום ה'. וכאן נרמז השם של עתיקא, שנשבע בו ז"א לאברהם. וע"כ נקרא היום ההוא, לא יום ולא לילה, כי בעתיקא תלוי, ולא ביום ובלילה, ז"א ומלכות. שרוצה לכבד הדיקנא, שמשפיע השפעת הדיקנא, כמ"ש, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.
79. משה ראה כל אלו הצרות העתידות לבוא לעולם, כשהסוכה, המלכות, נופלת. כמ"ש, והכיתי אתכם גם אני. אף אני עימכם בגלותכם. וכשהעוונות האלו נשלמו, כתוב, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, שסמך הארץ הקדושה, סוכת דוד, לאברהם, כדי להקים אותה בימין, חסד, מידתו של אברהם, וחשב בשלמות.
80. בריתי, זהו אברהם, שכתוב בו, הנה בריתי איתָך והייתָ לאב המון גויים. וכשהברית הזו, האות ה', המלכות, נמצאת עימך, עם החסד, היא תושלם בכל. וע"כ, מי שקורא אותו אברם בלי ה', פוגם המקום, שנקרא, עשה ולא תעשה, המלכות, משום שהוציא ה', מלכות, מאברהם, חסד. כי בה' זו של אברהם, נשלמת האמונה, המלכות, כי כל שלמותה היא לקבל החסד שבאברהם. שחכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר.
81. וכשתעלה הה' בימינה של אמא, בימין הבינה, תקבל הבת, המלכות, מאמא עילאה הטובה שאינה נפסקת לעולם. החסדים הגדולים הנמשכים מאו"א עילאין, שזיווגם אינו נפסק.
ואז המלכות עושה נקמות בשאר העמים. ועל זה כתוב בדניאל, כי מן ההר נחצבה אבן שלא בידיים. שנחצבה מאליה, בלי ידיים. מן ההר, אברהם, ההר העליון.
נחצבה אבן, אבן אחת שעליה שבע עיניים, שנכללת משבע ספירות חג"ת נהי"מ, ועושה דין בכל האומות, שכתשו בניה בין רגליים, וכתשה אותם בכל וכל. וכתוב, הייתה להר גדול ומָלאה כל הארץ, משום שהתדבקה בימין. והיה אור הלבנה כאור החמה.
82. כשאברהם בא לעולם, האירה הלבנה והתחילה להאיר עד שנשלמה במדרגותיה, בימיו של שלמה, שהתגדל על הכול, כמ"ש, ויגַדֵל את כיסאו מכיסאך. וע"כ כתוב, ואֶכְּרֶהָ לי בחמישה עשר כסף. אלו הם ט"ו (15) צדיקים עד שלמה. וע"כ ניתנה על ידו אותה תשבחה עליונה, כדי שיתגדל בה. אבל דוד, אמר בלחש ולא ניתנה לו רשות לגלות.
83. כתוב, אומֵר אני מעשיי לְמלך, לשוני עט סוֹפר מהיר. אומר אני מעשיי למלך, זהו לעורר את המלך העליון. מעשיי, מי שהמעשה אינו תלוי בו, כי המלכות היא נקבה קרקע עולם, שאינה עושה שום מעשה, כי המעשה תלוי למעלה, בזכר, בז"א.
א"כ מה היא עושה? אלא מעשיי, אלו הם לשוני עט סופר מהיר, שמשבחת בחצות לילה למלך העליון, ז"א. שיר ידידוֹת כמו שה"ש, ששָׁם המלכה משבחת למלך, אף כאן המלכה משבחת למלך, המלכות משבחת לז"א.
ההמשכה מלמעלה למטה נבחנת למעשה ולמלאכה. וכיוון שהחכמה אינה נמשכת מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד, ע"כ נבחנת שאין בה מעשה, ולפיכך אינה מגולה, אלא במלכות, בנקבה בעת הזיווג, שאין בה מעשה. ולא בזכר, בז"א. מפני שאסור בה המעשה.
ואיך אמרה המלכות לז"א, מעשיי למלך? הרי שאין בה מעשה. אלא מה שמשבחת בחצות לילה למלך העליון, נחשב למעשה. שחצות לילה הוא זמן גילוי הארת החכמה שבה, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. ואז הקב"ה נכנס לגן עדן, למלכות, ונכלל ממנה בהארת החכמה. והתכללות זו שבז"א, זכר, נחשבת כמו מעשה. אשר מה שמלך עליון משתבח בה בחצות לילה נבחן למעשה. וע"כ אמרה, מעשיי למלך.
84. כתוב, יוֹפְיָפיתָ מבני אדם. שאמרה לאברהם, התייפית בעליונים, כמ"ש, אנוכי מגֵן לָך. התייפית בתחתונים, כמ"ש, נשיא אלקים אתה בתוכנו. לכן כתוב יופיָפיתָ, שכולל שני שבחים. הוּצַק חן בשפתותיך, כמ"ש, הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. על כן בֵּירַכְך, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל.
85. אמרה כנגד המלך העליון, ז"א, יופיָפיתָ למעלה, במחנות העליונים, המשבחים לפניך. יופיפית למטה, באלו צדיקי אמת העומדים בחצות לילה. הוצק חן בשפתותיך, בשעה שאתה קורא ודופק בשער היכלי, פתחי לי אחותי. וכתוב, על כן בירכך אלקים לעולם. אלקים, אמא עילאה, בינה. שהעטירה אותך בעטרות עליונות. לְעולם, בשביל העוה"ז התחתון, המלכות. ובשבילה אמרה הבינה, שהוא מאיר למלכות.
86. לְעולם, זה הימין העליון, חסד. כמ"ש, אתה כוהן לְעולם. וכל הברכות והשמן הטוב שורים בימין. ולכן כתוב, על כן. שזהו, כאשר כן, המלכות מתחברת למעלה.
אבל בזמן שהעוה"ז, החסד, מתרחק ממנו, כתוב, שָׁאוֹג ישאג על נָוֵוהוּ, המלכה, משום שנמנעו ממנו הברכות, כי אינן שורות בו, אלא כאשר נווהו זו מתחברת עימו. וכנגד פסוק זה כתוב בשה"ש, כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים, משום, שבירכך אלקים לעולם.
87. כתוב, מושכֵני, אחריך נרוצה. כנגד זה כתוב, חגוֹר חרבך על ירך גיבור. זוהי, כמ"ש, חרב לה' מָלְאה דם. להיפרע מהרשעים שגרמו לה פירוד מז"א למעלה. ואז קירבתָ את המלכות לך, לרַחם העולם, ויתמתקו יחד.
כשחוגר החרב, המסך דחיריק, על ירך, נה"י, אז מתמעטים ג"ר דשמאל, ונכרתים הרשעים, שכל חיותם היא מג"ר דשמאל האלו. ואז הוא זמן הזיווג של ז"א ומלכות, כי אותם הרשעים שגרמו פירוד, כבר נכרתו ואבדו מהארץ.
ונמצא שבזה שמכלה את הרשעים, הוא מושך את המלכות לזיווג. כתוב, מושכני אחריך נרוצה, וכנגד זה כתוב, חגור חרבך על ירך גיבור. כי אותה החרב המכלה את הרשעים מושכת את המלכות לזיווג. ואז קירבת את המלכות לך, כי כריתת הרשעים מקרבת המלכות לז"א.
88. וכשקרבה אליו המלכות, התלבש ז"א בהוד ובהדר. כמ"ש, הוד והדר לבשתָ. משום שבאותה שעה התגדל, כיוון שהתחבר בעיר אלקינו, במלכות, וע"כ כתוב, גדלתָ מאוד הוד והדר לבשת, לבושי כבוד, שפרשׂה עליו אמא עילאה, בינה.
משום זה כתוב, הדר ושֵׁם עירו פָּעוּ. ז"א נקרא הדר, כשמתחברת בו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד, המלכות. ע"כ כתוב, הודְךָ והדָרֶךָ. כעין זה הפסוק שבשה"ש, נגילה ונִשמחה בךְ, נזכירה דודיך מיין. יין הוא המשכה של אמא, שהשקה אותך ולכל. וזהו, הודך והדרך.
חגור חרבך על ירך. אותה החרב המכלה את הרשעים העושים פירוד בין ז"א ומלכות. וזוהי משיכת השכינה לזיווג. ואין ז"א מקבל הארת החכמה לעצמו, להיותו תמיד בחסדים מכוסים, חוץ משעת הזיווג עם המלכות, שבה מתגלה החכמה, אז הוא נכלל ממנה בהארת חכמה, ונעשה גדול, במוחין דגדלות.
כי בהיותו בפני עצמו, הוא בחסדים מכוסים ואינו מתגדל בחכמה. אלא כשמתחבר עם המלכות, הנקראת עיר אלקינו. וע"כ אחר שאומר, חגור חרבך על ירך גיבור, שזה נבחן למשיכה אל הזיווג, הוא מסיים, הודך והדרך. כי הזיווג הוא ההוד וההדר של ז"א. שאז מקבל הארת החכמה, הנקראת הוד והדר.
89. כתוב, והדָרְךָ צְלַח רְכַב, על דבר אמת וענווה צֶדק. כנגד זה הפסוק שבשה"ש, שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, כאוהלי קֵדָר כיריעות שלמה. כי בתחילה כשהמלכות נקראת חרב, לדון העולם, היא נקראת שחורה. ועתה, כשהתקרבה למעלה, לז"א, בענווה, היא נקראת נאווה.
בנות ירושלים, אלו י"ב (12) חיות גדולות עליונות שבמלכות, הנקראות כך, שהן נמשכות מי"ב בחינות שבז"א, מג' קווים שבכל אחד מחו"ג תו"מ שלו. שכולן בשלמות. ומשום שהן עתה בגלות, חזרו להיות כאוהלי קדר. ועתה כשחזרה המלכות לזיווג, הן כיריעות שלמה.
90. כיוון שהחרב, המלכות, הוחזרה מדין שהיה בה, כי בני העולם הטיבו מעשיהם, נעשה הדבר דבר אמת, שהתחברה באמת, ז"א. ואמת התחבר בענווה, המלכות. ואז צדק בכל, וכולם אחד, שדבר אמת וענווה וצדק, הם כולם מלכות.
91. הסוף, המלכות, כשמחוברת בראש, ז"א, הסוף נקרא דבר אמת. אמת, ז"א, הוא בראש, כי כתוב, ראש דְבָרְךָ אמת, שפירושו, הראש של אותה, שנקראת דברך, שהיא סוף המדרגות, המלכות. הראש מחובר בסוף, ענווה צדק, בלי פירוד.
ענווה, המלכות שמחזה ולמעלה דז"א, הנקראת לאה. וצדק, המלכות שמחזה ולמטה דז"א, הנקראת רחל. שנכללו והתחברו בכל וכל. ענווה, לאה, הראש. צדק, רחל, הסוף. כמ"ש, עֵקֶב ענווה יִראת ה'. אשר ענווה היא לאה, ויראת ה' היא רחל, שבעקב לאה.
92. ותורךָ נוראות ימינךָ. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא, שלוקח שני חלקים, שכולל בתוכו ב' הקווים חו"ג, משום שהוא הקו האמצעי, הכולל את שניהם. משום שהתדבק בימין לעולם, כי ז"א תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. כמ"ש, מַחשוף הלבן אשר על המקלות. ולבן ימין, חסדים.
93. בשעת זיווג ז"א עם מלכות, חוזר הכול להיות כיריעות שלמה. משום שצד ימין, חסד, התעורר בעולם, ויד ימין פשוטה לקבל את השבים בתשובה. כי עד עתה נחשכו בעוונותיהם כאוהלי קדר. ועתה, שחזרו בתשובה, הם כיריעות שלמה, משום שאברהם התעורר בעולם, ימינו של המלך, חסד.
94. והכתוב, חיציך שנונים, ביארו על אברהם, כשרדף אחר כל אלו המלכים בלילה, כשנחלקו הרחמים מהדין, בחצות לילה, שחצי הלילה הראשון דין וחצי הלילה השני רחמים. והרג כל אלו המלכים. כמ"ש, כקש נידף קשתו, ירדְפֵם יעבור שלום. וכולם נפלו בידו.
95. חיציך שנונים, אלו הם חיצים ואבני בליסטראות. שהמלכות דנה העולם, בכלי מלחמה אלו, שהמלך הפקיד בידי המלכה. וחיצים אלו של הקב"ה, ודאי שנונים הם לגמרי, מצד היום השני של מעשה בראשית, צד יצחק, השמאל, משום שממנו יוצא הדין לרשעים לדון אותם.
96. ועל זה כתוב, עמים תחתיך ייפלו, בלב אויבי המלך. המדרגה שהפילה אותם נקראת לב, והיא המלכות, שהתמנתה על מעשי העולם, ודנה אותם על שהם אויבי המלך.
97. וכנגד פסוק זה, הוא הפסוק שבשה"ש, אל תראוני שאני שחרחורת, משום שהתלבשתי בדין לדון העולם. אז היא נבחנת לשחרחורת. ואומרת לבניה הקרֵבים אליה לתוך הבית, אל תראוני שאני שחרחורת, ודאי אם עסקתם בתורה שנתתי לכם, אל תִירָאו. ואם לא עסקתם תגרמו לי לנטור בשבילכם את אוה"ע שתתפזרו שם, כמ"ש, אשר בנֵי אימי ניחֲרוּ בי, שָׂמוני נוטרה את הכרמים.
ועל זה העירו, אם נגזר דין על ישראל, הרי כשחזרו בתשובה, הקב"ה מוריד אותו הדין על האומות האחרות. ואם אינם חוזרים, יורדים בין האומות. והם אוכלים אותם עצם ובשר.
98. בלב אויבי המלך, זהו אברהם שהתמנה מלך על העולם, וכל האומות הסכימו, שיהיה מלך עליהם, בעמק שווה. ואת כל שונאיו הרג הלילה, שהוא המלכות.
99. חיציך שנונים. אותם המוכנים לעשות דין, נקראים חיצים. עמים תחתיך ייפלו, אלה הבאים מצד העמים האחרים. תחתיך ייפלו, שהם צד של הנחש. כשאותה שלהבת מצד צפון, הדינים דקו שמאל, מתעוררת על הנחש, הוא נופל בעמק הים העליון, וכוחו נשבר. וכשכוחו נשבר, נשבר הכוח של העמים האחרים, משום שהם אויבי המלך. מלך, זהו ישראל, ז"א, מלך על הכול.
100. כיסאך אלקים עולם וָעֶד. בשבילה אמר דוד כך. כאישה, המעוררת את בעלה. ואומרת, אשתך רוצה להתחבר בך. כי אלו הרשעים שהפרידו החיבור שלנו, אבדו מהעולם, ועשיתי בהם דין. ועתה אני רוצה, שיתחבר העולם התחתון, המלכות, במקום שנקרא וָעֶד, ז"א.
כי, שבט מישור שבט מלכותךָ, שאותו הדין, שכיסאך עשה ברשעי העולם, הוא דין אמת, הוא יוצא ממקום שנקרא ישר. כמ"ש, צדיק וישר הוא. והכיסא, המלכות, נקרא ישר, ע"ש שיוצא ממנו שבט מישור.
101. שבט מישור זהו מלך המשיח שנקרא שבט, להוכיח את רשעי העולם. כמ"ש, לא יסור שבט מיהודה. וכתוב, וקם שבט מישראל. מישור, כמ"ש, והוכיח במישור לענווי ארץ.
שבט מלכותך, על זה כתוב, וקם שבט מישראל, המשיח שיתעורר בעולם. וזה כתוב כאן, כי המלכות משבחת לפניו, ראה שהוצאתי לך בן טוב וחכם בעולם, כדי להרים ראש ישראל על הכול. לא יסור שבט, משום שכתוב, וכיסאו כשמש נגדי.
102. אהבתָ צדק ותשנא רֶשע, על כן מְשָׁחֲךָ אלקים אלקיך שמן ששון מֵחֲבֵרֶךָ. אהבת צדק, משום שצדק, המלכות, אהבה שלך, היא אהבה קטנה. כי המלכות נקראת אהבה קטנה, שבהתחברותה למעלה בז"א, בחסדים, היא נעשית גדולה.
כי החסד נקרא אהבה רבה. וז"א גדול ע"י התחברות עימה, כמ"ש, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו, בעת שמחובר עם המלכות, הנקראת עיר אלקינו. ועל זה מושכת אותו המלכה בדברי אהבה אלו.
103. כנגד פסוק זה הוא הפסוק שבשה"ש, הַגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה. שפירושו, אתה, שכל אהבת נפשי בך, אם לא תתחבר בי, איכה תרעה העולם, איך תזון עצמך מהעומק העליון, מבינה, לך ולאחרים, הרי הברכות שלמעלה אינן שורות, אלא במקום זכר ונוקבא.
104. שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיָה על עדרי חבריך. איך אהיה בבושה, כשבני האבות תובעים ממנו מזונות, שהם עדרי חבריך, עדר ה' ממש. משום זה כתוב, אהבתָ צדק, זהו הכיסא שלך, המלכות. ותשנא רֶשע, זהו הצד של השפחה, הקליפות, שכל דבריה הם לחובה, ועומדת לחייב את העולם בדין.
105. ואע"פ שהכול אחד, אהבתָ צדק, אלו ישראל. שאחוזים בצדק הזה והוא חלקם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה', ואוהַב את יעקב. המילה, את, באה לרבות מדרגת צדק, שיעקב אוחז בה. ז"א, בשעה שנקרא יעקב. הרי שישראל אוהבים את הצדק. ותשנא רֶשע, זהו עשיו, שכל מעשיו הם לחובה, והצד שלו הוא צד רשע, נחש עקלתון. כמ"ש, ואת עשיו שנֵאתי.
106. על כן מְשָׁחךָ אלקים אלקיך שמן ששון מחבֵרֶךָ. זהו השמן הטוב, המוחין העליונים, שנמשך על ראשך מהצד העליון, בינה, הנקראת אלקים. על כן, כלומר, משום שאהבת צדק.
107. כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, התחברות האח, ז"א, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה. משום זה אמרה לו, איכה תרעה, איכה תרביץ. איכה תרעה את עצמך. איכה תרביץ את העדרים האלו של יעקב. שמן ששון מחבֵרך, אלו הם האבות העליונים, שהתחברו בך בתחילה.
108. ישראל שהם אחים ורֵעים לז"א, מושכים אותו שמן ששון על ראשיהם בתפילתם. שמן ששון, אלו הם י"ב נהרות אפרסמון הטהור המאירים בה, מי"ב בחינות שבז"א. ואז שמחה בעולמות, רצון בעולמות, והכעס מסתלק מהעולם.
109. מור ואֲהָלוֹת קציעוֹת כל בִּגְדותיך. מור, אברהם, חסד, הנקרא הר המור. ואהלות, יעקב, ת"ת. קציעות, יצחק, גבורה. כל בגדותיך, באלו שלושה צבעים שבחג"ת, לבן אדום ירוק, נשלמו אלו הבגדים, שהם בצבע ארגמן, שכולל שלושה צבעים אלו.
110. מן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִי שׂימְחוךָ. היכלי שן, שבעה היכלות עליונים, שבעה היכלות המלכות, שנשמות הצדיקים שמחות בהם לפני הקב"ה. ואז שמחה לפניו. ונקראים היכלי שן, משום שזכו בתורה והתחזקו בה, כמ"ש, ושיננתָם. ע"כ זכו לשן זה.
111. מני שׂימחוך, כלומר, במה עוסקות הנשמות האלה שבשבעה היכלות? הן עוסקות לפניך בתשבחות שלי, ואז נשלמת השמחה לפניו, כי אין שמחה לפניו מכל המרכבות שלו, כמו השמחה של נשמות הצדיקים הקרובים לו.
112. מני שימחוך, שאין שמחה לפניו, כמו בזמן שעשה שלמה את שה"ש, ושיבח תשבחות המלכה אל המלך.
113. הנשמות, הן כמ"ש, בנות מלכים ביִיקְרוֹתיךָ. בנות מלכים אלו הן הנשמות הקדושות, הנקראות בנות מלכים, כי הן באות מזיווג המלך עם המלכה, ז"א ומלכות. בייקרותיך, זהו גן עדן, היקר מכל מה שברא הקב"ה בעוה"ז, שהם הנטיעות שלו.
114. ניצבה שֵׁגַל לימינךָ. כמ"ש, נאום ה' לאדוני, שֵׁב לימיני. כי שֵׁגַל, מלכות, משום זה למטה, התדבקה המלכות באברהם, ימין. ומשום זה נקרא, אברהם אוהבי, כי התדבקה בו האהבה שלי, והודיע דיני לעולם. ובזכותה זכה לבֵן. כי אות ה' התווספה לו מטרם שזכה לבן. שהיא המלכות, הנקראת ה'.
115. בכֶתֶם אופיר, כמ"ש, אוקיר אנוֹש מפז ואדם מכֶּתם אופיר. ומתי היא בכתם אופיר? כשהיא מזדווגת עם המלך, בעת שהכתר יורד בדילוג מדרגה, המאיר מצד אמא עליונה, בינה, ושורה על ראש המלכה. כי המדרגה אחַר אמא עילאה, הוא ז"א.
נמצא שהכתר יורד מאמא למלכות בדילוג מדרגה, שמדלג על מדרגת ז"א. וכתר זה הוא הארת החכמה שהמלכות מקבלת מאמא. ואז, כמ"ש, כתפארת אדם לשבת בית.
תפארת אדם, ז"א. לשבת בית, המלכות. כי ז"א מקבל ממנה הארת החכמה. משום שהוא עצמו אינו אלא בחסדים מכוסים מחכמה. כי הבית שמעוה"ז, המלכות המשפיעה לעוה"ז, מתנהג אז על ידה עצמה, ולא ע"י ז"א. שהארת החכמה מאירה בעולם.
116. משום זה אמרה לו המלכות, אם לא תתחבר בי, באופן שהחסדים דז"א ילבישו את הארת החכמה שבמלכות, איך אהיה בצימאון על אלו העדרים הקדושים, הנשמות, הסמוכות על שולחני. כמ"ש, שַׁלָמָה אהיה כעוטְיָה על עדרי חבריך.
117. השיב לה הקב"ה, שמעי בת וראי. כנגד זה, הפסוק שבשה"ש, אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעִקְבֵי הצאן ורְעי את גְדִיותייך. אמר לה הקב"ה, הנה עצה עליונה לך, צאי לך בעקבי הצאן, אלו הם הצדיקים השלמים שהתעטרת בהם לפניי. ורעי את גדיותייך, אלו הנמשכים אחרייך.
118. ואלו רשעי הדור, יתמשכנו בחטאם, שייטלו נשמתם למשכון על חטאותיהם. והיכה אותם ברצועה, ולא יוסיפו לחטוא. ותשמרי בנייך ההולכים אחרייך, שלא יתמשכנו עליהם, שלא ייקחו אותם למשכון על עוונותיהם של הרשעים. והכול בדין אמת, משום שכל הנשמות לפניי הן. וע"כ כתוב, בן לא יישא בעוון האב ואב לא יישא בעוון הבן.
119. כעין זה כתוב, שמעי בת וראי, והטי אוזנך. שמעי, כי בך תלויה השמיעה. כי כשישראל יחזרו בתשובה לפניי, שמעי, הביאי תפילותיהם לפניי, כי הפתח של הכול בך הוא, הכול מסרתי בידך להנהיג את העולם התחתון. וע"כ, שמעי בת וראי, משום שאת המראֶה של הכול, כי החכמה הנקראת מראה, אינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה, את נקראת באר לַחַי רואי. ע"כ יש לך לדרוש בכל יום במעשיהם של בני העולם, לתת לאיש כפי מעשיו.
120. כשברא הקב"ה את העולם, מסר היכלו בידי המלכה להשגיח על העולם. וכשבני העולם זכאים, התווספה שמחה למעלה.
121. והַטִי אוזנך, לקבל תפילת הכול. וכן עשתה אף היא מכל התפילות, להקריב עטרה לצדיק, ליסוד. משום שכל התפילות הן להקריב עטרה לצדיק. שהן בחינות מ"ן, שהצדיק ישפיע עליהם מ"ד.
122. ושכחי עַמך ובית אביך. כי כשבניי אינם הולכים בדרך הישר, יש לך להביא עליהם מכות. כמ"ש, והכיתי אתכם גם אני שֶׁבע על חטאותיכם, וע"כ, ושכחי עמך, עשה אותם כאילו הם שכוחים מהעולם, עד שישובו בתשובה לפניי.
ובית אביךְ, אברהם, שהיא בתו, ובכל שְׁמָה, כי המלכות נקראת בכל, והיא בתו של אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. ע"כ אומר, ובית אביך, על ישראל.
123. ויִתְאָו המלך יופיֵיךְ. המלך העליון, ז"א, האוהב להתדבק בך ולהזדווג בך זיווג עולמים, בשעה שכל בני היכל המלך צדיקים, בשעה שאת מוסרת אותם ומוליכה אותם לרצון המלך. כמ"ש, משא אשר ייסְרַתוּ אימו. וזוהי בת שבע אם שלמה, שהוליכה אותו לרצון המלך.
124. כי הוא אדונייך והשתחווי לו. שכל הכוח שלך ממנו, מז"א. הלבנה אינה מאירה אלא מהשמש. השם שלה הוא אדנ"י. סימן אוחזת מבית המלך, א' של אדנ"י, מראש הכול, מהשם אהי"ה, כתר, להתנהג בה. י' מתחילת השם הקדוש הוי"ה, חכמה עליונה.
125. והשתחווי לו, כמ"ש, ותיקוד בת שבע, המלכות, ואז עושה המלך כל רצונה, וישראל מתגברים למעלה למעלה. ומִשכנם עם המלך ועם המלכה.
126. אז נכנעים תחתם העמים האחרים, וכולם חוזרים לעבוד אותם, משום שהם בני מלך. ומשום זה כתוב, ובת צוֹר, במנחה פנייך יְחַלוּ עשירי עם, שעשירי בני צור יעבדו אותם, וישלחו מתנות.
127. כנגד פסוק זה, הפסוק שבשה"ש, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. שהקב"ה נתן בליבם לבוא אחריהם לים, כדי שישׂבעו ישראל מכספם שהביאו עימהם שם, והכול לקחו ישראל מהם בים, שהיה שכר אותה עבודה שעבדו בהם 210 שנים.
128. לעת"ל, ובת צור, זהו הצד של עשיו, והעמים האחרים, שהֵצֵרו להם לישראל. ועד עתה הם מֵצֵרים להם בעוונותיהם. כמ"ש, כי יבוא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו. ומשום זה היא נקראת בת צור.
129. אז יחזרו ישראל בתשובה שלמה לפני הקב"ה, שהוא נראה באלו הצרות הרבות הבאות עליהם, כאילו הגיע זיכרונם למעלה. וכשהם חוזרים בתשובה בלב שלם, כמ"ש, בַּצַר לךָ ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושַׁבְתָ עד ה' אלקיך. וישוב המלך אל המלכה לרַצות אותה. על זה כתוב, ובא לציון גואל. גואל זהו המלך הבא לבית המלכה, ומשום שבני ביתה כולם שלמים לפניה, בא המלך להקים אותה מעפר.
130. במנחה פנייך יְחַלוּ עשירי עם, משום שאַת כְּבוּדָה בת מלך פנימה. כבוּדה, הוא כבוד ה', המלכות, וזוהי בת מאותו מלך שהוא ודאי פנימה, שזוהי אמא עילאה, בינה, שהיא פנימית הכול, והיא מעוררת חירות ונחת על בניה.
131. וכתוב, ממשבצות זהב לבוּשהּ. כנגד זה אמר שלמה, נָאווּ לחיַיִך בַּתוֹרים, צווארך בחרוזים. לחייך הן שתיים, אחת לזמן הזה, ואחת לעת"ל. בתורים, שני תורים, אחד בזמן הזה, ואחד לעת"ל. כי בימות המשיח תתחדש הדעת בעולם והתורה תאיר לפני הכול. כי כתוב, כי כולם יידעו אותי למִקְטַנָם ועד גדולם.
ומעין הדעת הזו יש גם בזמן הזה, ועל הדעת הזו והארת החכמה, כתוב, ממשבצות זהב לבושה, שזהו צד צפון, שמאל מאמא, שהתלבשה בה, שמשם נמשכת הארת החכמה, לעשות נקמות באלו שמֵצרים לבניה.
כי הארת החכמה משביתה כל הדינים והקליפות. ועל הארת הדעת והחכמה קוראים למלכות, מלך המשיח. ומדרגת המלכות הזו, היא ודאי דוד. ואז, לעת"ל הוא מתעורר בעולם.
132. כתוב, כי שָׁחָה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו, קוּמָה עֶזְרָתָה לנו. קוּמה, משום שעד עתה הייתה נופלת, מחמת שהייתה בפירוד מז"א, עתה, קומה עֶזְרתה לנו. שהתדבק המלך במלכה. ופְדֵנו למען חסדך, זהו אברהם, יד ימין, חסד, שלא תהיה לאחור, שמשום זה כתוב, הושיעה ימינך וענֵנִי. משום זה, ממשבצות זהב לבושה.
כשהמלכות מקבלת הארת החכמה משמאל דאמא והיא בפירוד מז"א, היא בנפילה. ועל הזמן הזה כתוב, כי שָׁחה לעפר נפשנו. המלכות, הנקראת נפש, שחה לעפר. אלא כשמתדבקת בז"א, ויש לה הארת החכמה, אז היא קמה מנפילתה, כי החכמה שבה מתלבשת בחסדים דז"א ויכולה להאיר. ואז כתוב, קוּמה עֶזְרתה לנו. וזהו, ממשבצות זהב לבושה. שזהו בזמן שמחוברת עם ז"א, שאז נבחנת הארת החכמה שבה למשבצות זהב.
133. לִרְקָמות תוּבל לַמלך. לרקמות, הם לבושי כבוד, שמרוקמים למקדש, למלכות. הם חסדים הנמשכים מז"א, להלביש את הארת החכמה שבמלכות. כי החסדים מכונים לבושי כבוד. וכל בגדיו שעתיד הקב"ה ללבוש, כדי לנקום נקמה מאֱדום. תובל למלך, שהכלה הזו, המלכות, הלבישה אותו. כל זה משום שישראל לא התערבו בצד של עשיו, כל אלו עתידים לראות בכבוד של ציון.
134. כנגד זה הפסוק בשה"ש, תורֵי זהב נעשֶׂה לָך עם נקודות הכסף. תורי הם שניים, רמז אל התורה שניתנה בימי פרעה, בהר סיני, ורמז אל הדעת שתתחדש בימות המשיח. עם נקודות הכסף, כמ"ש, בחמישה עשר כסף. כסף, פירושו, חסדים. וכאן כתוב, אם חוֹמה היא, נבנֶה עליה טירת כסף, חסדים, שבא מצד אברהם. כמ"ש, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.
135. תוּבַלנה בשמחות וגיל. שתי שמחות, למעלה ולמטה. למעלה, כי השם הקדוש והכיסא נשלמים כשאובד מהעולם יודע צַיִד, עשיו, והזיכרון שלו לא ייזכר לעולם. למטה, שישראל, בניו של הקב"ה, ברחמים עליונים מרימים דגלם על הכול. וע"כ כתוב, מובאות לָך, כמ"ש, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'. וע"כ כתוב, תְבוֹאֶינה בהיכל מלך.
136. תחת אבותיך יהיו בניך, תְשׁיתֵמו לשׂרים בכל הארץ. אמר הקב"ה לכנ"י, המלכות, תחת אבותיך. אלו הם האבות העליונים שהודיעו ופרסמו אותך בעולם, והתקינו אותך, על כל זה יהיו בניך. תשיתמו לשרים, הם האבות העליונים, שכתוב בהם, באר חפָרוּהָ שרים, שהתקינו בכל וכל הבאר הזו. היא נקראת כנ"י, המלכות.
137. תחת אבותיך יהיו בניך. שאבותיך כולם היו באהבה, כמו דור המדבר, כמו אלו הנקראים דור דעה. יהיו בניך, שכולם באהבה יתגברו בתורה. כנגד זה כתוב, עד שהמלך בִּמְסיבּוֹ, נִרְדִי נתן ריחו. שהקדימו עשיה לשמיעה, שאמרו מקודם, נעשה, ואח"כ אמרו, נשמע. אף כאן בניך יושלמו כמוהם.
138. אזכירה שמך בכל דור ודור. שאמשיך מהדור העליון, בינה, שתלויים בה דרור וחירות לכל, לאותו דור. בזמן שהשופר הגדול ההוא, בינה, יוציא כולם לחירות, אז, עמים יהוֹדוּךָ לעולם וָעֶד. שעולם, מלכות, לא ייפרד מן וָעֶד, ז"א, וּוָעֶד לא ייפרד מעולם. כנגד זה כתוב בשה"ש, צרוֹר המור דודי לי, בין שדיי ילין.
139. עד כאן ניתנה לדוד רשות לגלות. בא שלמה ונשלם בכל, והשלים הכול וכלל באלו התשבחות שבשה"ש, חכמה עליונה, שהיא קיום כל העולמות, שעתיד הקב"ה לגלות אותה לבניו, בזמן שתתעורר הדעת בעולם. שכל אחד מישראל ישיג אז השגה בחכמה העליונה, שהיא סוד השם של הקב"ה, וזוהי טובה שאין לה הפסק כלל לעולם ולעולמי עולמים.